תפילת העמידה

From האנציקלופדיה היהודית
Revision as of 15:01, 10 December 2019 by יהונתן (talk | contribs) (תבנית מיון נושאים - יהדות)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to: navigation, search
התארגנות ספונטנית של מטיילים לתפילת מנחה באתר נופש בבין הזמנים

תפילת העמידה (או תפילת לחש. מצוי גם כינוי בשם מושאל שמונה עשרה[1]) מהווה את מרכז התפילה בכל התפילות היהודיות: שחרית, מנחה, ערבית, מוסף, ותפילת נעילה הנאמרת ביום הכיפורים. היא תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה כנגד קורבנות בית המקדש, ולפיכך היא אחת מהתפילות העתיקות ביותר בסידור התפילה. תפילת העמידה מורכבת ממספר רב של ברכות רצופות, המתייחסות לשלל נושאים.

שמות התפילה נגזרים מהפעולות הייחודיות לה: על פי ההלכה, תפילה זו נאמרת בלחש ובעמידה ברגליים צמודות וישרות. הצמדת הרגליים נובעת מהרצון להידמות למלאכים שנאמר עליהם שהם בעלי "רגל ישרה".[2]

תפילות העמידה

ישנם כמה וכמה סוגים של תפילות עמידה:

  • תפילת שמונה עשרה - הנאמרת בכל התפילות של ימי חול, ובה תשע עשרה ברכות. התפילה נקראת כך (אצל האשכנזים) משום שבמקור היא כללה שמונה עשרה ברכות.
  • תפילת שבע - הנאמרת בכל תפילות שבתות וימים טובים. כמו כן, מוסף של ראשי חדשים וחולו של מועד הוא תפילת שבע. התפילה נקראת כך משום שהיא כוללת שבע ברכות.
  • תפילת תשע - תפילת מוסף של ראש השנה, אותה אומרים בשני ימי ראש השנה.
  • תפילת כ"ד - כ"ה ברכות הנאמרות בתעניות, י"ט של ימי חול ועוד שש ברכות.[3]

מי ששכח להתפלל תפילת עמידה מחויב בתפילת תשלומים בזמן התפילה העוקבת ומספר הברכות בה כמספר הברכות בתפילה העוקבת.

מהות התפילה

תפילת העמידה תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, כנגד הקורבנות, ולאחר החורבן, ביבנה, נעשתה עריכה מחודשת לתפילה על ידי שמעון הפקולי.[4] היא נחשבת כמרכז התפילה, וכל התפילות שלפניה ולאחריה נחשבות כנספחות אליה (למעט קריאת שמע שהיא מן התורה). לכן, בלשון חז"ל, היא נקראת בסתמיות תפילה.

נוסח התפילה

המבנה הכללי של תפילת העמידה הוא בן שלושה חלקים:

  • שבח - כהקדמה לבקשותיו של המתפלל נאמרות שלוש ברכות שבהן פורטים את שבחו של ה'.
  • ברכות אמצעיות -
    • בתפילת שמונה עשרה: שלוש-עשרה ברכות של בקשה ותפלה שבהם מבקש המתפלל מבורא העולם את בקשותיו.
    • בתפילת שבע: ברכת קדושת היום, בה מציינים את יחודו של היום. בתפילת שבע אין מברכים את ברכות הבקשה.
    • בתפילת תשע: שלוש הברכות - מלכויות, זכרונות ושופרות, נאמרות במוסף של ראש השנה.
  • הודאה - לאחר שביקש המתפלל את צרכיו, הוא מודה לבורא העולם על חסדו ורוב טובו בשלוש ברכות.

תוספות עיקריות

יש להקדים לתפילה את אמירת הפסוק: "אדני שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך",[5] במנחה ובמוסף, מוסיפים גם את הפסוק משירת האזינו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו",[6] ולסיים את התפילה באמירת הפסוק: "יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי".[7] שהיא התפילה החותמת כדי שיהיו אמרי פינו ומחשבותינו לרצון לפני ה'. כיום מוסיפים לאחר סיום הברכות את תפלת מר בריה דרבינא ("א-להי, נצור לשוני מרע..."), ולאחר ג' פסיעות לאחוריו נותנים שלום באמירת המשפט: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

חזרת הש"ץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חזרת הש"ץ

לאחר התפילה בלחש, חוזר שליח הציבור (הש"ץ) על התפילה באוזני קהל המתפללים. בחזרה זו מוסיפים על התפילה את אמירת "קדושה", "מודים דרבנן", ו"ברכת כהנים". לעומת זאת, החזן אינו אומר את תפלת "א-להי נצור", אלא מסיים בברכת שים שלום שהיא הברכה האחרונה בכל סוגי תפילת העמידה.

חזרת הש"ץ היא תקנה אשר תוקנה בתקופה בה רבים לא ידעו את התפילה בעל-פה, ומטרתה לאפשר להם לצאת ידי חובת תפילה בעניית אמן לברכות שאומר שליח הציבור. אף שהיום יש סידורים ולא מצויים כמעט מתפללים שאינם יכולים להתפלל בעצמם, קבעו הפוסקים כי לא בטלה התקנה הראשונה.

ממנהגי התפילה

  • עמידה בשעת התפילה תוך כדי הצמדת הרגליים ויישורן.
  • יש הנוהגים להתפלל תוך הנחת יד ימין על יד שמאל ושתיהן על החזה כביטוי להכנעה לפי הבורא.
  • יש הנוהגים להניד את פלג הגוף העליון בזמן תפילת העמידה וסמכו את המנהג על הפסוק "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ",[8] ויש שחלקו על זה וטענו שאין להתנועע בתפילה.[9]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו לדוגמה רבי צבי אלימלך שפירא, בני יששכר, מאמרי השבתות, מאמר ז', אות א', ומאמר י', אות ג'; מאמרי חודש כסלו-טבת, מאמר ד', אות ט"ו; רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, פרשת ואתחנן, אות ח'; רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, רשימות שיעורים, מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב', בביאור הדין שאין לחלוץ התפילין עד לאחר ובא לציון, ד"ה ולפי"ד; רבי שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק י"א, סימן קל"ט, אות ב'; רבי בן-ציון אבא-שאול, שו"ת אור לציון, חלק ב', פרק י"ט, אות א'; הרב מרדכי אליהו, שו"ת מאמר מרדכי, כרך ד', הל' שבת, סימן ט"ז, ד"ה ועוד כתב; רבי אפרים גרינבלט, בתוך: כתב עת "אוצרות ירושלים", עמ' קצ"ב, ד"ה ונראה; רבי ישראל פסח פיינהנדלר, אבני ישפה, או"ח ויו"ד, סימן נ"ז, ד"ה מעשה, ירושלים תשס"ה, עמ' צ"ז; ועוד.
  2. ^ ספר יחזקאל, פרק א', במעשה מרכבה
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ו, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ז, עמוד ב'דף י"ח, עמוד א'
  5. ^ ספר תהלים, פרק נ"א, פסוק י"ז. לפי דברי רבי יוחנן בגמרא (מסכת ברכות, דף ד', עמוד ב') הפסוק הוא "תפילה לתפילה", שאותה אמר דוד המלך כדי שה' יפתח את פיו, והוא יוכל להתפלל אליו.
  6. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ג'
  7. ^ ספר תהלים, פרק י"ט, פסוק ט"ו
  8. ^ ספר תהלים, פרק ל"ה, פסוק י'
  9. ^ משנה ברורה על אורח חיים צה סעיף קטן ג', משנה ברורה על אורח חיים מח סעיף קטן מ"ה



הבהרה: המידע באנציקלופדיה היהודית נועד לעיון והעשרת ידע כללית, ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -1115 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png