Difference between revisions of "רוני אלנבלום"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
######
לא ניתן לצפות בקוד המקור של הבדל בין שינויים זה, היות שהוא מכיל גירסה לא מאושרת. תוכל לצפות להלן בתוכן הגירסה שביקשת להציג, אם היא תימצא נקיה:
######

דף זה עודכן אוטומטית מוויקיפדיה, וטרם עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: נמצאו תכנים העשויים לדרוש טיפול. מדיה לצפייה: נמצאו תמונות או קבצי מדיה.

עדכן דיווח: Yes check.svg נבדק ואושר  •  Black check.svg נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

ממתין אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  X mark.svg דחה דף: סיבה: Bert2 transp green cont 150ms.gif


רוני אלנבלום
רוני אלנבלום
רוני אלנבלום
ענף מדעי גאוגרפיה היסטורית
תרומות עיקריות
חקר ממלכת הצלבנים
חקר ההיסטוריה הסביבתית אקלימית
חקר ערים היסטוריות

אהרן רוני אלנבלום (21 ביוני 19527 בינואר 2021) היה גאוגרף והיסטוריון ישראלי שהתמחה בחקר ממלכת הצלבנים, בחקר הערים ההיסטוריות ובהיסטוריה סביבתית אקלימית. היה פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ועמית בקולג' קלייר הול באוניברסיטת קיימברידג'.

ביוגרפיה

רוני אלנבלום נולד וגדל בבאר שבע, בן למאיר ובת שבע אלנבלום, ילידי פולין, סבו וסבתו חיו ברומניה ונפטרו מהשפעת הספרדית, נושא אותו יחקור לימים. הוא חי בירושלים מאז שנת 1974. למד שנה אחת ארכיאולוגיה בטרם החליף את חוג לימודיו לתואר ראשון בגאולוגיה ולתארים שני ושלישי בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עסק בהוראה ובחינוך בבית הספר הניסויי ירושלים ובחברה להגנת הטבע. עבודת הדוקטור שלו עוסקת ב"ישוב הכפרי הפרנקי בארץ-ישראל בתקופה הצלבנית" ונכתבה בהדרכת הפרופסורים בנימין זאב קדר ויהושע בן-אריה. בשנים 1988–1989 שהה בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז בהדרכת ז'אק לה-גוף ועשה פוסט-דוקטורט בסורבון. התמנה למרצה ב-1994, למרצה בכיר ב-1998, לפרופסור חבר ב-2005. שהה בשבתון כעמית מחקר בקולג' קלייר הול באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1998–1999 והיה עמית מחקר במכון הישראלי ללימודים מתקדמים בשנת 9–2008. עמד בראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית בשנים 2006–2008 ובראש ארגון הסגל האקדמי הבכיר בירושלים במהלך שביתת הסגל האקדמי הבכיר של שנת 2008.

היה נשוי ללינור בתם של אליהו לנקין, מפקד אלטלנה, ושל דוריס לנקין ולהם שלושה ילדים.

נפטר בינואר 2021.

מחקריו

רוני אלנבלום עסק בחקר ההיבטים המרחביים של ימי הביניים בכלל ותקופת הצלבנים בארץ ישראל בפרט.

ההתיישבות הכפרית הפרנקית בממלכת ירושלים הלטינית

זהו ספרו הראשון[1] המתמודד עם התאוריה שפותחה על ידי יהושע פראוור מהאוניברסיטה העברית וריימונד (אוטו) סמייל מאוניברסיטת קיימברידג' ושלפיה הצלבנים לא חיו כמעט ביישובים החקלאיים, אלא רק במבצרים ובערים, והארץ הייתה מיושבת על ידי תושבים מקומיים שהיו ברובם ערבים ומוסלמים.

אלנבלום מסתמך על עדויות טקסטואליות וארכאולוגיות ומראה כי בתקופה הצלבנית היו בארץ ישראל יותר ממאתיים יישובים צלבניים ובהם כפרים, בתי חווה ופרברים חקלאיים. את אחד מן המקומות האלה, הכפר מעיליא שבגליל (Castellum Regis של הצלבנים), הוא הצליח לשחזר על סמך התעודות הכתובות ועל סמך סקר שדה שערך שם.[2] אלנבלום טען גם כי מספר התושבים הנוצריים שחיו בארץ היה גדול מששיערו לפניו, וכי הצלבנים התיישבו באזורים שבהם חיו תושבים נוצרים מקומיים ולא התיישבו באזורים הלא-נוצריים של הארץ (למשל במרכז השומרון או במזרח הגליל). הוא הראה כי גם ההפך הוא הנכון וכי כמעט בכל מקום יישוב שהיה בו יישוב נוצרי בימי הביניים, הייתה גם התיישבות צלבנית.

מבצרי הצלבנים וההיסטוריה המודרנית

בספר הזה[3] הצביע אלנבלום על השינוי ביחס למסעי הצלב שהחל לדבריו במחצית השנייה של המאה ה-18. עד אז הוצגו המסעים ככישלון נורא שהחל אומנם במצוות האלוהים, אך השתבש משחטאו הצלבנים והביאו לשפיכות דמים קשה של המונים שמתו על לא עוול בכפם. בראשית המאה ה-19 החלו הרומנטיקנים להציג את מסעי הצלב באור חיובי והפכו אותם מכישלון מביש למקור לגאווה. התופעה הגיעה לשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, כשעמים שונים החלו לנכס את מסעי הצלב ולהפוך אותם לחלק מן האתוסים הלאומיים שלהם. ראשונים היו הצרפתים ובעקבותיהם באו גם הגרמנים, האנגלים והבלגים. גם היסטוריונים ציונים השתמשו בהם לביסוס האתוס הלאומי הישראלי אך עשו זאת על דרך השלילה: העובדה שהצלבנים לא התיישבו בארץ ולא הצליחו למשוך אליה מהגרים נתפסו כסיבות לנפילת מסעי הצלב, ואילו ההצלחה הציונית בתחומים האלה נתפסה כערובה להצלחתה.

ההשפעה של השיח הלאומי והשיח הקולוניאליסטי על כיווני המחקר ניכרת עד עצם היום הזה. כך למשל, התפיסה שלפיה הצלבנים כוננו במזרח "מדינה", שהייתה מוקפת בגבולות קוויים והתפיסה שלפיה המבצרים נועדו להגן על הגבולות הללו היא תפיסה אנכרוניסטית, המושפעת מתפיסת מדינת הלאום במאה ה–19. גבולות בין מדינות במובן המודרני של המילה אינם נזכרים בתעודות מימי הבינייים וקרוב לוודאי שלא הייתה להם משמעות בתפיסת המרחב של בני התקופה. אלנבלום כפר גם בתקיפות של המושג "מבצר" עצמו. בכל יישוב ימי ביניימי היה מרכיב מבוצר, ובכל יישוב ימי ביניימי עסקו בחקלאות. המבצר (Castellum/Castrum) אינו אלא יישוב יותר גדול שהעניק שירותים שאי אפשר היה לספק במקומות קטנים יותר, כמו שווקים, כנסייה וכדומה. אחד השירותים שנדרשו בימי הביניים היה הביטחון וה"מבצרים" העניקו לאוכלוסיית הסביבה גם את השירות הזה.

אלנבלום הראה שהרוב המוחלט של מבצרי הצלבנים נבנה בתקופות שלום ולא בתקופות של מלחמה, ורובם הוקמו באזורים שבהם לא הייתה סכנה של התקפות חיצוניות. העדיף להשתמש בביצור (Fortification) כאל טכנולוגיה צבאית יקרה ההולכת ומתפתחת ככל שמתפתחת טכנולוגיית המצור וכיבוש המבצרים של הצד שכנגד. המלחמה היא דיאלוג אלים המונצח בביצורים.

מאז המאה ה-19 יש ויכוח במחקר אם טכנולוגיית הביצור הקונצנטרי הומצאה במזרח או הובאה מאירופה. לדעתו של אלנבלום טכנולוגיית הביצור הזאת הומצאה במזרח לאחר שהסתבר לפרנקים כי הביצורים הישנים, הפשוטים יותר, אינם עמידים עוד בפני מלאכת המצור המוסלמי והיה צורך בטכנולוגיות ביצור מתקדמות יותר. כוכב הירדן (Belvoir) הוא לדעת אלנבלום הביצור הקונצנטרי השלם הראשון שהוקם במזרח.

מצד עתרת (Vadum Iacob)

החפירה במצד עתרת היא פרויקט חפירה מרכזי שאלנבלום עמד בראשו מאז 1993. מצד עתרת הוא מבצר צלבני, המצוי ליד גשר בנות יעקב, שהיה קיים במשך אחד עשר חודשים בלבד למן היום שבו החלו בבנייתו (באוקטובר 1178) ועד לכיבושו ולהריסתו ב-29 באוגוסט 1179. הכיבוש שהסתיים בטבח של מגיניו מתועד היטב במקורות הכתובים הערביים, כיוון שמדובר היה במבנה מונומנטלי צלבני שנכבש לאחר שנים של תבוסות מוסלמיות. החפירה הניבה ממצאים ארכאולוגיים עשירים ובהם שרידים המתוארכים בצורה חד משמעית לשנים 1178–1179, עקבות של קרב וטבח ועדויות על תהליך הבנייה בימי הביניים. המחקר במקום עוסק בכמה רבדים. שאלות מרכזיות:

  • תולדות הבנייה בימי הביניים: רוב המבצרים בימי הביניים הושלמו לפני שנהרסו מאוחר יותר. העובדה שמצד עתרת נהרס לפני שבנייתו הושלמה מאפשרת שחזור של המבצר: מה בונים קודם, מה אחר-כך ומהי שיטת העבודה.
  • ימיו האחרונים של המבצר ותולדותיו של הכיבוש.
  • הסוס הימי-ביניימי: במבצר נמצאו כעשרה שלדים של סוסים.
  • המבצר נבנה על הקו של השבר הסורי-אפריקאי, הוא זז צפונה כ-2 מטר מאז הצלבנים וכ-8 מטר מאז תקופת הברזל. אלנבלום כתב על התקדמות השבר הסורי-אפריקאי ב-5,000 השנים שחלפו.[4]

שינויי אקלים בימי הביניים

אלנבלום טען שבמאה ה-11, לפני בוא הצלבנים, היה שינוי אקלימי דרמטי במזרח אגן הים התיכון שבא לידי ביטוי בשתי צורות: בצורות חסרות תקדים בנילוס שהארוכות שבהן נמשכו חמש, שש ושבע שנים ושמצרים לא יכלה לעמוד בהן, וגלי קור בעיראק. בעניין זה עוסק ספרו האחרון שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2012: The Collapse of the Eastern Mediterranean.

פרויקטים בעשור השני של המאה ה-21

אלנבלום עסק בפיתוח גישה תאורטית מכלילה ל"שבריריות" שלפיה, תקופה קצרה יחסית של עשור אחד או שניים שבה מתרחשות הפרעות אקלימיות, עלולה לגרום לתופעות חברתיות קשות ביותר ואילו התייצבות או שיפור קל יחסית בתנאי האקלים למשך כמה עשורים עשויה ליצור תנאים של שפע.

אלנבלום השתתף במיזם העדכון וההרחבה של אוסף התעודות והמכתבים של המדינות הצלבניות במזרח (Revised Regesta Regni Hierosolymitani Database), שראשיתו במפעלו של הביבליוגרף וחוקר מסעי הצלב ריינהולד ריריכט.[5]

ספריו

  • Ellenblum, R., Frankish Rural Settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem. Cambridge: Cambridge University Press, 1998.
  • Ronnie Ellenblum, Crusader castles and modern histories Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2007.
  • In laudem Hierosolymitani :Studies in Crusades and Medieval Culture in Honour of Benjamin Z. Kedar, edited by Iris Shagrir, Ronnie Ellenblum and Jonathan Riley-Smith. Aldershot: Ashgate, 2007.
  • The Collapse of the Eastern Mediterranean - Climate Change and the Decline of the East, 950-1072. Cambridge University Press, 2012.

ספרי הדרכה

  • עם אברהם שטאל, ובני פרנקל, קיסריה: הדרכה באתר היסטורי מגוון, [ירושלים]: משרד החנוך והתרבות - אגף הנוער - היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, תשמ"ב 1982.
  • עם עמיר אידלמן ונחמה שפרן, נדידת היבשות, [ירושלים]: משרד החינוך והתרבות - אגף הנוער - האגף לטיפוח רווחה ושיקום - היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, תשמ"ד 1984, תשמ"ו 1986.
  • על חומותייך ירושלים: מסלולי סיורים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
  • עם בני פרנקל , הכרמל וחופו: למורה ולמדריך: חומר לימוד לתלמידי החטיבה העליונה, מתאים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך והתרבות (איורים: ורד שתיל), ירושלים: משרד החינוך והתרבות-אגף הנוער-האגף לטיפוח רווחה ושיקום-היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, תשמ"ו-1986.
  • Ronnie Ellenblum, Amnon Ramon, The walls of Jerusalem: a guide to the ramparts walking tour, Jerusalem: Yad Izhak Ben-Zvi, c1995.
  • תוכניות ומפות לקורס ערים היסטוריות באירופה (ערכה: עינת גפן), ירושלים: האוניברסיטה העברית - המחלקה לגאוגרפיה, תשנ"ח-1998.

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ Ellenblum, R., 1998, Frankish Rural Settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem, Cambridge, Cambridge University Press, 425 pages.
  2. ^ Ellenblum, R. 1996, “Colonization Activities in the Frankish East: The Example of Castellum Regis [Mi'ilya]”, English Historical Review, 111, 104-122.
  3. ^ Crusader castles and modern histories / Ronnie Ellenblum. Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007.
  4. ^ תאיר שכנר רוכמן, מבצר על קו השבר, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
  5. ^ Revised Regesta Regni Hierosolymitani Database

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1594 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.