Difference between revisions of "רבי יחזקאל לנדא"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Line 24: Line 24:
 
| בני דורו =  
 
| בני דורו =  
 
| חיבוריו = '''נודע ביהודה''', '''צל"ח''',{{ש}}'''דגול מרבבה''', [[יחזקאל לנדא#רשימת ספריו|ועוד]]
 
| חיבוריו = '''נודע ביהודה''', '''צל"ח''',{{ש}}'''דגול מרבבה''', [[יחזקאל לנדא#רשימת ספריו|ועוד]]
| בן זוג =
 
 
| בת זוג =  
 
| בת זוג =  
 
| צאצאים =  
 
| צאצאים =  
Line 32: Line 31:
 
[[קובץ:קבר רבי יחזקאל לנדא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קברו בבית העלמין שבפראג]]
 
[[קובץ:קבר רבי יחזקאל לנדא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קברו בבית העלמין שבפראג]]
 
[[קובץ:Noda beyehuda.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הנודע ביהודה]]
 
[[קובץ:Noda beyehuda.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הנודע ביהודה]]
רבי '''יחזקאל לנדא''' (לעיתים: [[לוי (יהדות)|סג"ל]] לנדא; [[י"ח בחשוון]] [[ה'תע"ד]], [[7 בנובמבר]] [[1713]]{{הערה|התאריך [[8 באוקטובר]] 1713 המופיע בערכו ב-[[Jewish Encyclopedia]] שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.}} - [[י"ז באייר]] [[ה'תקנ"ג]], [[29 באפריל]] [[1793]]), היה [[רב]]ה ו[[ראש ישיבה]], ב[[ברודי]], [[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]], ו[[פראג]], ומגדולי [[פוסק|פוסקי ההלכה]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים '''ה"[[נודע ביהודה]]"''' ו'''ה"צל"ח"''' על שם ספריו שנודעה לה השפעה ותפוצה רבה.
+
רבי '''יחזקאל לנדא''' (לעיתים: [[לוי (יהדות)|סג"ל]] לנדא; [[י"ח בחשוון]] [[ה'תע"ד]], [[7 בנובמבר]] [[1713]]{{הערה|התאריך [[8 באוקטובר]] 1713 המופיע בערכו ב-[[Jewish Encyclopedia]] שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.}} - [[י"ז באייר]] [[ה'תקנ"ג]], [[29 באפריל]] [[1793]]), היה [[רב]]ה ו[[ראש ישיבה]], ב[[ברודי]], ב[[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]] וב[[פראג]], ומגדולי [[פוסק|פוסקי ההלכה]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים '''ה"[[נודע ביהודה]]"''' ו'''ה"צל"ח"''' על שם ספריו שנודעה להם השפעה ופופולריות רבה.
  
 
לחם ב[[שבתאים]] וב[[תנועת החסידות]], והתנגד במידה מתונה ל[[ספר הזוהר]], ולעיסוק ב[[קבלה]] בכלל. לחם גם ב[[תנועת ההשכלה]] והתנגד ל"ביאור" של [[משה מנדלסון]], ולרפורמה ב[[תלמוד תורה|תלמודי התורה]] שהציע [[נפתלי הרץ וייזל]]. הגן גם על [[רבי יהונתן אייבשיץ]] בעת הפולמוס, אם כי יש אומרים שמאוחר יותר חזר בו.
 
לחם ב[[שבתאים]] וב[[תנועת החסידות]], והתנגד במידה מתונה ל[[ספר הזוהר]], ולעיסוק ב[[קבלה]] בכלל. לחם גם ב[[תנועת ההשכלה]] והתנגד ל"ביאור" של [[משה מנדלסון]], ולרפורמה ב[[תלמוד תורה|תלמודי התורה]] שהציע [[נפתלי הרץ וייזל]]. הגן גם על [[רבי יהונתן אייבשיץ]] בעת הפולמוס, אם כי יש אומרים שמאוחר יותר חזר בו.
  
 
== ביוגרפיה ==
 
== ביוגרפיה ==
נולד בעיר [[אפטא]] שב[[פולין]], בן למשפחת לנדא ה[[ייחוס|מיוחסת]] ל[[רש"י]]{{הערה|להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: [[חיים דב פרידברג]], '''בני לנדא למשפחותם''': לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.}}. אביו היה הקצין (תואר כבוד) הרב{{הערה|לפי דברי בנו, צל"ח על [[מסכת פסחים]], דף ע עמוד ב, המתאר את גדולת אביו בתורה.}} יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בו[[ועד ארבע ארצות]], בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של [[דיין (הלכה)|דיין]] באפטא וב[[קראקא]]. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, [[אב"ד]] בעיר [[דובנא]] ונכדת רבי [[השיל מקראקא]].
+
נולד בעיר [[אפטא]] שב[[פולין]], בן למשפחת לנדא ה[[ייחוס|מיוחסת]] ל[[רש"י]]{{הערה|להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: [[חיים דב פרידברג]], '''בני לנדא למשפחותם''': לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.}}. אביו היה ה"קצין" (תואר כבוד) הרב{{הערה|לפי דברי בנו, צל"ח על [[מסכת פסחים]], דף ע עמוד ב, המתאר את גדולת אביו בתורה.}} יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בו[[ועד ארבע ארצות]], בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של [[דיין (הלכה)|דיין]] באפטא וב[[קראקא]]. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, [[אב"ד]] בעיר [[דובנא]] ונכדת רבי [[השיל מקראקא]].
  
בילדותו למד [[תלמוד בבלי]] עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה{{הערה|צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.}} עם רבה של אפטא, רבי [[משה יעקב מקראקא|משה יעקב]]{{הערה|עליו: [[צבי הירש הורוביץ (דרזדן)|צבי הירש הורוביץ]], לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: [[מוסד הרב קוק]], תשל"ח. עמ' 61–62.}}. עד גיל אחת עשרה למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל [[בר מצווה]] נסע ללמוד ב[[הקלויז בברודי|קלויז בברודי]]. למד גם [[תנ"ך]] ומפרשיו, [[קבלה]] ו[[פילוסופיה יהודית]]. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם [[דקדוק עברי]], [[גרמנית]], [[מתמטיקה]] ו[[היסטוריה]] של [[ימי הביניים]]. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מ[[דובנה]]. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה ל[[ברודי]]. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק ב[[שבת]]ות{{הערה|שנים אחר כך הזכיר עובדה זו ב[[הספד]] על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. {{HebrewBooks||אהבת ציון|49289|סדילקוב תקצד, דרוש ז|עמוד=19}}.}}.
+
בילדותו למד [[תלמוד בבלי]] עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה{{הערה|צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.}} עם רבה של אפטא, רבי [[משה יעקב מקראקא|משה יעקב]]{{הערה|עליו: [[צבי הירש הורוביץ (דרזדן)|צבי הירש הורוביץ]], לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: [[מוסד הרב קוק]], תשל"ח. עמ' 61–62.}}. עד גיל 11 למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל [[בר מצווה]] נסע ללמוד ב[[הקלויז בברודי|קלויז בברודי]]. למד גם [[תנ"ך]] ומפרשיו, [[קבלה]] ו[[פילוסופיה יהודית]]. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם [[דקדוק עברי]], [[גרמנית]], [[מתמטיקה]] ו[[היסטוריה]] של [[ימי הביניים]]. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מ[[דובנה]]. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה ל[[ברודי]]. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק ב[[שבת]]ות{{הערה|שנים אחר כך הזכיר עובדה זו ב[[הספד]] על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. {{HebrewBooks||אהבת ציון|49289|סדילקוב תקצד, דרוש ז|עמוד=19}}.}}.
  
בגיל עשרים ([[1734]]) התמנה כ[[אב"ד]] באחד מארבעת [[בית דין|בתי הדין]] שפעלו בעיר [[ברודי]]. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר והלשנה שבאה בעקבותיה הם שאילצו אותו לעזוב את העיר{{כלומר?|מי טוען ומי חולק?}}. יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי [[מאיר מרגליות]], מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי [[אברהם גרשון מקיטוב]], גיסו של ה[[בעל שם טוב]]. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו ב[[דובנה]], אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל ([[ה'תק"ה]], [[1745]]) מינוי כרב ואב"ד של [[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]]. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כ[[פוסק הלכה]]. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור ה[[חברה קדישא]], המתועדות ב[[פנקס הקהילה]] שנכתב על ידו. בשנת [[ה'תקט"ו]], [[1755]], קיבל את הרבנות בקהילת [[פראג]], וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).
+
בגיל 20 ([[1734]]) התמנה כ[[אב"ד]] באחד מארבעת [[בית דין|בתי הדין]] שפעלו בעיר [[ברודי]]. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר והלשנה שבאה בעקבותיה הם שאילצו אותו לעזוב את העיר{{כלומר?|מי טוען ומי חולק?}}. יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי [[מאיר מרגליות]], מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי [[אברהם גרשון מקיטוב]], גיסו של ה[[בעל שם טוב]]. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו ב[[דובנה]], אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל ([[ה'תק"ה]], [[1745]]) מינוי כרב ואב"ד של [[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]]. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כ[[פוסק הלכה]]. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור ה[[חברה קדישא]], המתועדות ב[[פנקס הקהילה]] שנכתב על ידו. בשנת [[ה'תקט"ו]], [[1755]], קיבל את הרבנות בקהילת [[פראג]], וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).
  
 
==ברבנות פראג==
 
==ברבנות פראג==
עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי [[יעקב עמדין]] ורבי [[יהונתן אייבשיץ]], שבה האשים הראשון את האחרון ב[[שבתאות]] בגלל ה[[קמע]]ות שכתב, ניסה להגן על הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הרב אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו{{הערה|[http://www.leimanlibrary.com/texts_of_publications/48.%20When%20a%20Rabbi%20is%20Accused%20of%20Heresy%20-%20R.%20Ezekiel%20Landau.pdf כשרב מואשם בכפירה] - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה אף על פי שידע והכיר בשבתאותו של הרב אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת [[חילול השם]]. [[רבי יעקב עמדן]] כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן, וולף ותלמידים שם. רבי יחזקאל לנדא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב עמדין שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד הרב אייבשיץ. עמדין נקם בלנדא כשנתבקש לבחור את מחליפו של אייבשיץ ב[[אה"ו]] ומנע ממנו את התפקיד.}}.
+
עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי [[יעקב עמדין]] ורבי [[יהונתן אייבשיץ]], שבה האשים הראשון את האחרון ב[[שבתאות]] בגלל ה[[קמע]]ות שכתב, ניסה להגן על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של רבי יהונתן אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו{{הערה|[http://www.leimanlibrary.com/texts_of_publications/48.%20When%20a%20Rabbi%20is%20Accused%20of%20Heresy%20-%20R.%20Ezekiel%20Landau.pdf כשרב מואשם בכפירה] - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שרבי יחזקאל לנדא פעל להשגת פשרה אף על פי שידע והכיר בשבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת [[חילול השם]]. [[רבי יעקב עמדן]] כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן, וולף ותלמידים שם. רבי יחזקאל לנדא מנע את מעברו של רבי יהונתן אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של רבי יהונתן אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב עמדין שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ. כשנתבקש רבי יעקב עמדין לבחור את מחליפו של אייבשיץ ב[[אה"ו]], מנע מרבי יחזקאל לנדא את התפקיד.}}.
  
כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות וייסד [[ישיבה]] בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים ב[[גמרא]] ושניים ב[[שולחן ערוך]]. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם [[קיסר (תואר)|קיסרית]] [[אוסטריה]] [[מריה תרזה]]. כשגזרו השלטונות [[גיוס חובה]] על היהודים ב-[[1789]], עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן [[מלחמת שבע השנים]] קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.
+
כרב העיר פראג התקין רבי יחזקאל לנדא תקנות וייסד [[ישיבה]] בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים ב[[גמרא]] ושניים ב[[שולחן ערוך]]. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם [[קיסר (תואר)|קיסרית]] [[אוסטריה]] [[מריה תרזה]]. כשגזרו השלטונות [[גיוס חובה]] על היהודים ב-[[1789]], עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן [[מלחמת שבע השנים]] קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.
  
 
בשנת [[ה'תקל"ב]] (1772) פרצה [[שריפה]] ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.
 
בשנת [[ה'תקל"ב]] (1772) פרצה [[שריפה]] ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.
  
בשנת [[ה'תקמ"ג]] הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק להממשלה יש סמכות לדון בעניני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל הרב לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת [[ה'תקמ"ה]] כתב רבינו את חוות דעתו בשם Das mosaisch-talmudische Eherecht היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת [[ה'תר"ס]] יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי דר. אלכסנדר קיש. בשנת [[ה'תרס"ג]] יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש.{{הערה|ושוב סונף לשו"ת [[נודע ביהודה]] בהוצאות החדשות}}
+
בשנת [[ה'תקמ"ג]] הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק לממשלה יש סמכות לדון בעניני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל רבי יחזקאל לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת [[ה'תקמ"ה]] כתב רבי יחזקאל לנדא את חוות דעתו בשם "Das mosaisch-talmudische Eherecht" היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת [[ה'תר"ס]] יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי ד"ר אלכסנדר קיש. בשנת [[ה'תרס"ג]] יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש.{{הערה|ושוב סונף לשו"ת [[נודע ביהודה]] בהוצאות החדשות.}}
  
 
לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו (בשנת [[ה'תקמ"ד]]), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי [[שמואל סג"ל לנדא]] שגם החליף את אביו ברבנות בעיר [[פראג]] לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל.{{הערה|שם=פלקלס|[[רבי אלעזר פלקלס]], '''עולת חֹדש''', פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.}}
 
לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו (בשנת [[ה'תקמ"ד]]), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי [[שמואל סג"ל לנדא]] שגם החליף את אביו ברבנות בעיר [[פראג]] לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל.{{הערה|שם=פלקלס|[[רבי אלעזר פלקלס]], '''עולת חֹדש''', פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.}}
Line 57: Line 56:
  
 
==עמדותיו==
 
==עמדותיו==
בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר [[גילוח]] ב[[חול המועד]] בתנאים מסוימים, ובהכשרת [[תמד|משקה המעד]] שנעשה עם קרום [[שלפוחית אוויר|שלפוחית האוויר]] של [[דג]] [[בלוגה (חדקניים)|חידקן ענק]] (Huso Huso) האסור לאכילה{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1497&pgnum=73 נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו]{{ש}}אברהם דוד מוסקוביץ, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&pgnum=193 כשרותו של דג ״מרלין הכחול״], '''אור ישראל''' ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג}}. בפרשת [[הגט מקליווא]], שהסעירה את העולם הרבני ב-[[1767]], היה בצד המכשירים את הגט, כך גם התיר את דג ה[[שטירל]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/כח|יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן כ"ח.}}.}}. מנגד, אסר לשאת [[מטריה]] בשבת משום חשש [[אוהל (הלכה)|אוהל]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/ל|אורח חיים, מהדורא תניינא, אורח חיים סימן ל'}}.}}, ואסר על [[ניתוחי מתים]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רי|יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן ר"י}}.}}.
+
בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר [[גילוח]] ב[[חול המועד]] בתנאים מסוימים, ובהכשרת [[תמד|משקה המעד]] שנעשה עם קרום [[שלפוחית אוויר|שלפוחית האוויר]] של [[דג]] [[בלוגה (חדקניים)|חידקן ענק]] (Huso Huso) האסור לאכילה{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1497&pgnum=73 נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו]{{ש}}אברהם דוד מוסקוביץ, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13615&pgnum=193 כשרותו של דג ״מרלין הכחול״], '''אור ישראל''' ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג}}. בפרשת [[הגט מקליווא]], שהסעירה את העולם הרבני ב-[[1767]], היה בצד המכשירים את הגט, כך גם התיר את דג ה[[שטירל]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/כח|יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן כ"ח.}}.}}. מנגד, אסר לשאת [[מטרייה]] בשבת משום חשש [[אוהל (הלכה)|אוהל]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/ל|אורח חיים, מהדורא תניינא, אורח חיים סימן ל'}}.}}, ואסר על [[ניתוחי מתים]]{{הערה|{{ויקיטקסט|נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רי|יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן ר"י}}.}}.
  
 
הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: [[תנועת החסידות]] ו[[תנועת ההשכלה]]. הוא התנגד למנהג [[השל"ה]] והחסידים באמירת "[[לשם ייחוד]]" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"){{הערה|שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג. ובספר [[שרי המאה]] (חלק א פרק יז) כותב [[יהודה ליב מימון|הרב יהודה ליב מימון]] "ומספרים, כי כשנדפס הספר במהדורה שנייה שיחדו החסידים את המדפיס, והלה הדפיס את הפסוק בצורתו: ופושעים יכשלו בם. כשנודע הדבר לרבי יחזקאל, חייך ואמר: ראו מה ביני לבין החסידים: אני עשיתי מ"פושעים" - "חסידים", ואילו הם עשו מ"חסידים" - "פושעים"... ובכל זאת היו גדולי אדמו"רי החסידות מתייחסים אליו בהערצה.}}. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי ה[[קבלה]] על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". לצד הסתייגותו הכללית מהקבלה, יש טוענים שראה את עבודת ה[[כוונה (יהדות)#כוונות האר"י|כוונות]] והייחודים בחוגי המקובלים מבית מדרשו של האר"י ככפירה{{הערה|מעוז כהנא ומיכאל ק' סילבר, [http://www.academia.edu/18006793/_Deists_Sabbatians_and_Kabbalists_in_Prague_A_Censored_Sermon_of_R._Ezekiel_Landau_1770_in_Hebrew_Kabbalah_21_2010_349-384 "דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהילת פראג"], [[קבלה (כתב עת)|קבלה]], גיליון כ', תשס"ט, עמ' 349–384.}}.
 
הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: [[תנועת החסידות]] ו[[תנועת ההשכלה]]. הוא התנגד למנהג [[השל"ה]] והחסידים באמירת "[[לשם ייחוד]]" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"){{הערה|שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג. ובספר [[שרי המאה]] (חלק א פרק יז) כותב [[יהודה ליב מימון|הרב יהודה ליב מימון]] "ומספרים, כי כשנדפס הספר במהדורה שנייה שיחדו החסידים את המדפיס, והלה הדפיס את הפסוק בצורתו: ופושעים יכשלו בם. כשנודע הדבר לרבי יחזקאל, חייך ואמר: ראו מה ביני לבין החסידים: אני עשיתי מ"פושעים" - "חסידים", ואילו הם עשו מ"חסידים" - "פושעים"... ובכל זאת היו גדולי אדמו"רי החסידות מתייחסים אליו בהערצה.}}. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי ה[[קבלה]] על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". לצד הסתייגותו הכללית מהקבלה, יש טוענים שראה את עבודת ה[[כוונה (יהדות)#כוונות האר"י|כוונות]] והייחודים בחוגי המקובלים מבית מדרשו של האר"י ככפירה{{הערה|מעוז כהנא ומיכאל ק' סילבר, [http://www.academia.edu/18006793/_Deists_Sabbatians_and_Kabbalists_in_Prague_A_Censored_Sermon_of_R._Ezekiel_Landau_1770_in_Hebrew_Kabbalah_21_2010_349-384 "דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהילת פראג"], [[קבלה (כתב עת)|קבלה]], גיליון כ', תשס"ט, עמ' 349–384.}}.
Line 63: Line 62:
 
הוא התנגד לתרגום התורה של [[משה מנדלסון]] אבל סירב להוציא [[חרם (נידוי הלכתי)|חרם]] על ה"ביאור"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hillel J. Kieval|שם=Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands|מו"ל=University of California Press|שנת הוצאה=2000|עמ=243}}}}. הוא גם יצא נגד החוברת של [[נפתלי הרץ וייזל]] שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.{{ספר סרוק|שם קובץ=ספר נודע ביהודה מהדורא קמא חלק אורח חיים.pdf|כיתוב="ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", 1880 [[ורשה]]|עמוד=1}}
 
הוא התנגד לתרגום התורה של [[משה מנדלסון]] אבל סירב להוציא [[חרם (נידוי הלכתי)|חרם]] על ה"ביאור"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hillel J. Kieval|שם=Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands|מו"ל=University of California Press|שנת הוצאה=2000|עמ=243}}}}. הוא גם יצא נגד החוברת של [[נפתלי הרץ וייזל]] שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.{{ספר סרוק|שם קובץ=ספר נודע ביהודה מהדורא קמא חלק אורח חיים.pdf|כיתוב="ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", 1880 [[ורשה]]|עמוד=1}}
  
===יחסיו עם רבי יצחק הורוביץ===
+
==יחסיו עם רבי יצחק הורוביץ==
בין רבי יחזקאל ל[[רבי יצחק הלוי הורוביץ]] (רבי איציקל המבורגר), שררו יחסי ידידות עמוקים משנות נעוריהם ב[[הקלויז בברודי|קלויז בברודי]], משפחות הורוביץ ולנדא אף היו קשורות בקשרי נישואין; רבי מנחם מאניש מ[[ז'מיגרוד]] אחיו של רבי יצחק נשא את אחותו של רבי יחזקאל, ומאוחר יותר הפכו השניים למחותנים בעצמם כאשר רבי יעקבקא בנו של רבי יחזקאל נשא את רייצא בתו של רבי איציקל.
+
בין רבי יחזקאל ל[[רבי יצחק הלוי הורוביץ]] (רבי איציק'ל המבורגר), שררו יחסי ידידות עמוקים משנות נעוריהם ב[[הקלויז בברודי|קלויז בברודי]], משפחות הורוביץ ולנדא אף היו קשורות בקשרי נישואין; רבי מנחם מאניש מ[[ז'מיגרוד]] אחיו של רבי יצחק נשא את אחותו של רבי יחזקאל, ומאוחר יותר הפכו השניים למחותנים בעצמם כאשר רבי יעקב'קא, בנו של רבי יחזקאל, נשא את רייצא, בתו של רבי איציק'ל.
  
בסביבות שנת [[ה'תקכ"ו]] נחלקו שני הרבנים בחריפות בענין רגיש שהעכיר ביניהם את היחסים. בסביבות שנת [[תקי"ב]]{{ביאור|הגירסה הנפוצה היא שהמעשה אירע בשנת [[תקט"ז]], אך זו כנראה טעות מכיון שהמחלוקת פרצה כפי שמופיע בכתבים השונים, ארבע עשרה שנה לאחר המעשה, והיא ארעה בשנת תקכ"ו לכל המאוחר, במאמרו של אברהם שישא בקובץ [[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]], הוא טוען כי המעשה ארע בשנת [[תקט"ו]] ובמקום יו"ד שנים שכתב רבי יצחק באיגרותיו נפתחו ראשי התיבות בטעות לי"ד שנים.}}, התירו רבי יצחק ורבני [[ברודי]] לרבי יהושע העשיל הורוויץ בן אחיו רבי מנחם מאניש, לגרש את אשתו וויטוש בת רבי צבי הירש מ[[אופוצ'נו]] ו[[הילדסהיים]] נגד רצונה, הגט סודר על ידי רבי אריה לייב מסקולה בנו של [[הפני יהושע]]. והגירושין בפועל התבצעו על ידי שליח שזרק את הגט לחיקה של האישה בעל כרחה ברחוב העיר, לאחר זריקת הגט נישא רבי יהושע העשיל בשנית{{ביאור|אשתו השניה היתה שיינדל בתו של רבי אריה לייב בנו של רבי אברהם רבי חיימס' מלובלין.}}.
+
בסביבות שנת [[ה'תקכ"ו]] נחלקו שני הרבנים בחריפות בעניין רגיש שהעכיר ביניהם את היחסים. בסביבות שנת [[תקי"ב]]{{ביאור|הגרסה הנפוצה היא שהמעשה אירע בשנת [[תקט"ז]], אך זו כנראה טעות מכיוון שהמחלוקת פרצה, כפי שמופיע בכתבים השונים, 14 שנה לאחר המעשה, והיא אירעה בשנת [[תקכ"ו]] לכל המאוחר. במאמרו של אברהם שישא בקובץ [[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]], הוא טוען כי המעשה אירע בשנת [[תקט"ו]] ובמקום יו"ד שנים שכתב רבי יצחק באיגרותיו נפתחו [[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] בטעות לי"ד שנים.}}, התירו רבי יצחק ורבני [[ברודי]] לרבי יהושע העשיל הורוויץ, בן אחיו רבי מנחם מאניש, לגרש את אשתו וויטוש, בת רבי צבי הירש מ[[אופוצ'נו]] ו[[הילדסהיים]], נגד רצונה. הגט סודר על ידי רבי אריה לייב מסקולה, בנו של [[הפני יהושע]]. הגירושין בפועל התבצעו על ידי שליח שזרק את הגט לחיקה של האישה בעל כורחה ברחוב העיר, לאחר זריקת הגט נישא רבי יהושע העשיל בשנית{{ביאור|אשתו השנייה הייתה שיינדל, בתו של רבי אריה לייב בנו של רבי אברהם רבי חיימ'ס מ[[לובלין]].}}.
 
 
כחלוף ארבע עשרה שנה יצא רבי יחזקאל – שהיה בן דודו של רבי צבי הירש אבי המגורשת{{ביאור|אמו של רבי צבי הירש הייתה בתו של רבי צבי הירש לנדא אבי אביו של רבי יחזקאל}}, לפסול את הגט (לאחר שרק אז נודע לו שהגירושין נעשו על ידי שליח); רבי יחזקאל החרים את רבי יהושע העשיל ואת אשתו השנייה בכך שעברו על [[חרם דרבינו גרשום]], בטענה כי היות ועבר המגרש על [[חרם דרבינו גרשום]], הרי שהגט ניתן באיסור, ועל פי הכלל התלמודי הקובע "[[אין שליח לדבר עבירה]]", הרי שהגט בטל מעיקרו, האישה נותרה אשתו לכל דבר וענין ומעולם לא התגרשה{{ביאור|בעקבות חרם זה אף נאסר רבי יהושע העשיל ב[[וורשה]], עד שנפדה משביו על ידי רבי [[משה לייב מסאסוב]]{{הערה|שם=ברכה משולשת}}.}}.
+
כחלוף 14 שנה יצא רבי יחזקאל – שהיה בן דודו של רבי צבי הירש אבי המגורשת{{ביאור|אמו של רבי צבי הירש הייתה בתו של רבי צבי הירש לנדא, אבי אביו של רבי יחזקאל.}}, לפסול את הגט (לאחר שרק אז נודע לו שהגירושין נעשו על ידי שליח); רבי יחזקאל החרים את רבי יהושע העשיל ואת אשתו השנייה בכך שעברו על [[חרם דרבינו גרשום]], בטענה כי היות ועבר המגרש על [[חרם דרבינו גרשום]], הרי שהגט ניתן באיסור, ועל פי הכלל התלמודי הקובע "[[אין שליח לדבר עבירה]]", הרי שהגט בטל מעיקרו, והאישה נותרה אשתו לכל דבר ועניין ומעולם לא התגרשה{{ביאור|בעקבות חרם זה אף [[מאסר|נאסר]] רבי יהושע העשיל ב[[ורשה|וורשה]], עד שנפדה משביו על ידי רבי [[משה לייב מסאסוב]]{{הערה|שם=ברכה משולשת}}.}}.
 
 
רבי איציקל הגן על דעתו כי הגט תקף, היות ועבירה על חרם דרבינו גרשום איננה נחשבת לעבירה, וגם במקרה שהיא מהווה עבירה הגט בתקפו על אף העבירה. רבי יחזקאל עמד על דעתו והגיב על כך בחריפות יתרה, אליה נוסף חשד שרבי יצחק מנסה להמעיט בכח תורתו{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי יחזקאל לנדא|'''נודע ביהודה''', <דפו"ר> חלק ב' (אה"ע, חו"מ), סימנים ע"ה-פ"ג|104329|פראג תקל"ו - תקע"א, עמ' צ'-ק"ג||עמוד=179}}.}}, ובין השנים נוצר מתח.
+
רבי איציק'ל עמד על דעתו כי הגט תקף, היות ועבירה על חרם דרבינו גרשום איננה נחשבת לעבירה, וגם במקרה שהיא מהווה עבירה הגט בתקפו על אף העבירה. רבי יחזקאל התבצר אף הוא בדעתו והגיב על כך בחריפות יתרה, אליה נוסף חשד שרבי יצחק מנסה להמעיט בכוח תורתו{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי יחזקאל לנדא|'''נודע ביהודה''', <דפו"ר> חלק ב' (אה"ע, חו"מ), סימנים ע"ה-פ"ג|104329|פראג תקל"ו - תקע"א, עמ' צ'-ק"ג||עמוד=179}}.}}, ובין השנים נוצר מתח.
  
בסופו של דבר השלימו ביניהם שני הגאונים בעזרתו של [[רבי יוסף שטיינהארט]] שכתב: {{ציטוטון|כאשר {{מונחון|תלי"ת|תהלה לא-ל יתברך}} עשיתי שלום אשתקד בין הגאון אב"ד פראג, ובין מחו' הגאון אב"ד האמבורג נ"י, שהי' מחולקים ג"כ בענין גט אחד שסידר רב אחד במדינת פולין, והדברים עתיקין}}{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי אהרן שמעון מקופנהאגן|'''אור הישר''', סימן י"ב|200657|לבוב תרס"ב, עמ' ט"ו||עמוד=37}}.}}, נסיבות סיום המחלוקת אינן ברורות כל צרכן, וכפי הנראה נתן הבעל לאשתו לשעבר גט בשנית מרצונו הטוב כפי שהציע רבי פנחס הורוביץ, והאשה נישאה בשנית{{הערה|שם=ברכה משולשת}}.
+
בסופו של דבר השלימו ביניהם שני הגאונים בעזרתו של [[רבי יוסף שטיינהארט]] שכתב: {{ציטוטון|כאשר {{מונחון|תלי"ת|תהלה לא-ל יתברך}} עשיתי שלום אשתקד בין הגאון אב"ד פראג, ובין {{מונחון|מחו'|מחותנו}} הגאון אב"ד האמבורג נ"י, שהי' מחולקים ג"כ בענין גט אחד שסידר רב אחד במדינת פולין, והדברים עתיקין}}{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי אהרן שמעון מקופנהאגן|'''אור הישר''', סימן י"ב|200657|לבוב תרס"ב, עמ' ט"ו||עמוד=37}}.}}. נסיבות סיום המחלוקת אינן ברורות כל צורכן, וכפי הנראה נתן הבעל לאשתו לשעבר גט בשנית מרצונו הטוב{{הבהרה|ודאי (גם) מרצונה הטוב, שכן זה לכאורה היה (עיקר) העניין}} כפי שהציע רבי פנחס הורוביץ, והאישה נישאה בשנית{{הערה|שם=ברכה משולשת}}.
  
 
== הנהגותיו ==
 
== הנהגותיו ==
הרבה ב[[תענית|תעניות]] וסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי [[אבל]]ות על [[חורבן בית המקדש]] וגלות השכינה. הרבה בנתינת [[צדקה]] ללומדי תורה.{{הערה|שם=פלקלס}}.
+
הרבה ב[[תענית|תעניות]] וב[[סיגוף (יהדות)|סיגופים]], מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי [[אבל]]ות על [[חורבן בית המקדש]] וגלות השכינה. הרבה בנתינת [[צדקה]] ללומדי תורה.{{הערה|שם=פלקלס}}.
  
=== שו"ת נודע ביהודה ===
+
== שו"ת נודע ביהודה ==
 
{{ערך מורחב|נודע ביהודה}}
 
{{ערך מורחב|נודע ביהודה}}
 
ספר השו"ת שלו, "נודע ביהודה", הוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. הספר הודפס לראשונה בפראג בשנת [[תקל"ו]] ([[1776]]).
 
ספר השו"ת שלו, "נודע ביהודה", הוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. הספר הודפס לראשונה בפראג בשנת [[תקל"ו]] ([[1776]]).
  
הספר המכיל למעלה מ-850 תשובות הלכתיות, הוא בעל השפעה רבה מאוד בעולם השו"ת וה[[פסיקת הלכה|פסיקה]] ההלכתית, ונחשב ל[[אוטוריטה]] הלכתית. מאז שהודפס לראשונה חזר והודפס בעשרות מהדורות, בחלקן בתוספת הערות וציונים. בפי רבים אף מכונה המחבר – רבי יחזקאל לנדא "נודע ביהודה" על שם ספרו זה, וגם על [[מצבה|מצבתו]] ציווה רבי יחזקאל לכתוב שהוא מחבר הספר.
+
הספר המכיל למעלה מ-850 תשובות הלכתיות, הוא בעל השפעה רבה מאוד בעולם השו"ת וה[[פסיקת הלכה|פסיקה]] ההלכתית, ונחשב ל[[אוטוריטה]] הלכתית. מאז שהודפס לראשונה חזר והודפס בעשרות מהדורות, בחלקן בתוספת הערות וציונים. בפי רבים אף מכונה המחבר – רבי יחזקאל לנדא - "נודע ביהודה" על שם ספרו זה, וגם על [[מצבה|מצבתו]] ציווה רבי יחזקאל לכתוב שהוא מחבר הספר.
  
 
== מתלמידיו ==
 
== מתלמידיו ==
מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור{{הערה|ראה רשימת תלמידים אצל [[רבי יקותיאל אריה קמלהאר]], '''מופת הדור''', פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.}}, וביניהם:
+
מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור{{הערה|ראו רשימת תלמידים אצל: [[רבי יקותיאל אריה קמלהאר]], '''מופת הדור''', פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.}}, ובהם:
* רבי [[אלעזר פלקלס]], מחבר ספר [[שאלות ותשובות]] תשובה מאהבה.
+
* רבי [[אלעזר פלקלס]] - מחבר ספר [[שאלות ותשובות]] תשובה מאהבה.
* רבי [[אברהם דנציג]], מחבר ספר [[חיי אדם]].
+
* רבי [[אברהם דנציג]] - מחבר ספר [[חיי אדם]].
* רבי [[בצלאל רנשבורג]], [[פרשני התלמוד|פרשן התלמוד]].
+
* רבי [[בצלאל רנשבורג]] - [[פרשני התלמוד|פרשן התלמוד]].
* רבי [[דוד דייטש]] מחבר ספר [[אהל דוד]].
+
* רבי [[דוד דייטש]] - מחבר ספר [[אהל דוד]].
* [[רבי ידידיה טיאה וייל]], רבה של [[קרלסרוהה]].
+
* [[רבי ידידיה טיאה וייל]] - רבה של [[קרלסרוהה]].
  
 
== משפחתו ==
 
== משפחתו ==
* בתו פריידא נישאה ל[[רבי יוסף לנדא (פוזנא)|רבי יוסף]], רבה של [[פוזנן]].
+
* בתו פריידא - נישאה ל[[רבי יוסף לנדא (פוזנא)|רבי יוסף]], רבה של [[פוזנן]].
* בנו רבי יעקבקה (יעקב) נשא בזיווג ראשון את בתו של רבי [[איציקל המבורגר]] רבם של קהילות [[אה"ו]].
+
* בנו רבי יעקב'קה (יעקב) - נשא בזיווג ראשון את בתו של רבי [[איציקל המבורגר]] רבם של קהילות [[אה"ו]].
* בנו השני, רבי [[שמואל לנדא|שמואל]], היה, כאמור, ממשיך דרכו של אביו ברבנות פראג.
+
* בנו השני, רבי [[שמואל לנדא|שמואל]] - ממשיך דרכו של אביו ברבנות פראג.
**בנו משה הלוי לנדא, עמד בראש ה"שטאדטראטה", מועצת העיר היהודית בפראג, והיה מנהיג הקהילה היהודית בעיר בתקופת רבנותו של [[שי"ר]]{{הערה|שי"ר, הקדמת "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' XII.}}.
+
**בנו משה הלוי לנדא - עמד בראש ה"שטאדטראטה", מועצת העיר היהודית בפראג, והיה מנהיג הקהילה היהודית בעיר בתקופת רבנותו של [[שי"ר]]{{הערה|שי"ר, הקדמת "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' XII.}}.
* בנו הצעיר ישראל היה מראשי ה[[מו"ל]]ים של ה[[השכלה]] בפראג בעשור האחרון של [[המאה ה-18]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hillel J. Kieval|שם=Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands|מו"ל=University of California Press|שנת הוצאה=2000|עמ=49-50,243}}}}.
+
* בנו הצעיר ישראל - מראשי ה[[מו"ל]]ים של ה[[השכלה]] בפראג בעשור האחרון של [[המאה ה-18]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hillel J. Kieval|שם=Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands|מו"ל=University of California Press|שנת הוצאה=2000|עמ=49-50,243}}}}.
**בנו [[רבי אלעזר לנדא]] היה רב ב[[ברודי]] וחיבר ספר '''יד המלך'''.
+
**בנו [[רבי אלעזר לנדא]] - רב ב[[ברודי]], מחבר הספר '''יד המלך'''.
  
 
== רשימת ספריו ==
 
== רשימת ספריו ==
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19751&pgnum=1 נודע ביהודה]''' - [[שו"ת]] - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
+
*'''נודע ביהודה''' - [[שו"ת]] - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37718&pgnum=1 ציון לנפש חיה]''' (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה
+
*'''ציון לנפש חיה''' (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה
*'''[http://www.hebrewbooks.org/40993 מראה יחזקאל]''' - הגהות על ה[[תלמוד|ש"ס]]
+
*'''דרושי הצל"ח''' - דרשות באגדה
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45389&pgnum=1 דגול מרבבה]''' - הגהות על ה[[שולחן ערוך]]
+
*'''מראה יחזקאל''' - הגהות על ה[[תלמוד|ש"ס]]
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19441&pgnum=1 אהבת ציון]''' - דרשות בהלכה
+
*'''דגול מרבבה''' - הגהות על ה[[שולחן ערוך]]
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24026&st=&pgnum=2 דורש לציון]''' - דרשות בהלכה
+
*'''אהבת ציון''' - דרשות בהלכה
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22242&pgnum=1 דרושי הצל"ח]''' - דרשות באגדה
+
*'''דורש לציון''' - דרשות בהלכה
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46668&pgnum=1 דרוש הספד]''' - על מותה של הקיסרית [[מריה תרזה]]. פראג, תקמ"א
+
*'''דרוש הספד''' - על מותה של הקיסרית [[מריה תרזה]]. פראג, תקמ"א
 
*'''דרוש הספד''' - על מותו של הקיסר [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לעאפאלד]]. פראג, תקנ"ב.
 
*'''דרוש הספד''' - על מותו של הקיסר [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לעאפאלד]]. פראג, תקנ"ב.
*[http://www.hebrewbooks.org/20334 חוקי האישות ע״פ דת משה והתלמוד] – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.
+
*'''חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד''' – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.
  
 
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1713|מספר שנים=80}}
 
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1713|מספר שנים=80}}
Line 138: Line 137:
 
* יחסו של הנודע ביהודה לשבתאות ולספרות קבלית ושבתאית: [https://www.academia.edu/2181179/The_Allure_of_Forbidden_Knowledge_The_Temptation_of_Sabbatean_Literature_for_Mainstream_Rabbis The Allure of Forbidden Knowledge: The Temptation of Sabbatean Literature for Mainstream Rabbis, JQR 2012]
 
* יחסו של הנודע ביהודה לשבתאות ולספרות קבלית ושבתאית: [https://www.academia.edu/2181179/The_Allure_of_Forbidden_Knowledge_The_Temptation_of_Sabbatean_Literature_for_Mainstream_Rabbis The Allure of Forbidden Knowledge: The Temptation of Sabbatean Literature for Mainstream Rabbis, JQR 2012]
 
*הרב [[איתם הנקין]], [https://nishmat.net/lesson/389/ שיטות בפוסקים: משיבי אשכנז (נודע ביהודה, חת”ם סופר, רבי עקיבא איגר)], באתר [[מדרשת נשמת]].
 
*הרב [[איתם הנקין]], [https://nishmat.net/lesson/389/ שיטות בפוסקים: משיבי אשכנז (נודע ביהודה, חת”ם סופר, רבי עקיבא איגר)], באתר [[מדרשת נשמת]].
 +
 
;כתביו
 
;כתביו
* ספריו באתר HebrewBooks.org:
+
* [[שו"ת]] '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19751&pgnum=1 נודע ביהודה]''', באתר [[היברובוקס]].
[http://www.hebrewbooks.org/1497 נודע ביהודה מהדורה קמא],
+
* '''[http://www.hebrewbooks.org/1497 נודע ביהודה מהדורה קמא]''', באתר [[היברובוקס]]
[http://www.hebrewbooks.org/1447 נודע ביהודה מהדורה תנינא],
+
* '''[http://www.hebrewbooks.org/1447 נודע ביהודה מהדורה תנינא]''', באתר [[היברובוקס]]
[http://www.hebrewbooks.org/7631 דגול מרבבה],
+
* '''[http://www.hebrewbooks.org/7631 דגול מרבבה]''', באתר [[היברובוקס]]
[http://www.hebrewbooks.org/24026 דורש לציון],
+
* '''[http://www.hebrewbooks.org/24026 דורש לציון]''', באתר [[היברובוקס]]
[http://www.hebrewbooks.org/19441 אהבת ציון],
+
* '''[http://www.hebrewbooks.org/19441 אהבת ציון]''', באתר [[היברובוקס]]
[http://www.hebrewbooks.org/24026 דרושי הצל"ח]
+
*'''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37718&pgnum=1 ציון לנפש חיה]''' (צל"ח), באתר [[היברובוקס]]
 +
* '''[http://www.hebrewbooks.org/24026 דרושי הצל"ח]''', באתר [[היברובוקס]]
 
* [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/jd/content/titleinfo/1796353 דרשת אבל שנשא בפראג, ביידיש], לרגל מותה של הקיסרית [[מריה תרזה]]
 
* [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/jd/content/titleinfo/1796353 דרשת אבל שנשא בפראג, ביידיש], לרגל מותה של הקיסרית [[מריה תרזה]]
 +
*'''[http://www.hebrewbooks.org/40993 מראה יחזקאל]''', באתר [[היברובוקס]]
 +
*[http://www.hebrewbooks.org/20334 חוקי האישות ע״פ דת משה והתלמוד], באתר [[היברובוקס]]
  
 
== הערות שוליים ==
 
== הערות שוליים ==

Revision as of 21:02, 3 May 2021

Disambig RTL.svg המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה"
Yechezkel Landau.jpg
לידה 7 בנובמבר 1713
י"ח בחשוון ה'תע"ד
אפטא
פטירה 29 באפריל 1793 (בגיל 79)
י"ז באייר ה'תקנ"ג
פראג
מקום קבורה פראג
חיבוריו נודע ביהודה, צל"ח,
דגול מרבבה, ועוד
קברו בבית העלמין שבפראג
הנודע ביהודה

רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713[1] - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793), היה רבה וראש ישיבה, בברודי, ביאמפול ובפראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו שנודעה להם השפעה ופופולריות רבה.

לחם בשבתאים ובתנועת החסידות, והתנגד במידה מתונה לספר הזוהר, ולעיסוק בקבלה בכלל. לחם גם בתנועת ההשכלה והתנגד ל"ביאור" של משה מנדלסון, ולרפורמה בתלמודי התורה שהציע נפתלי הרץ וייזל. הגן גם על רבי יהונתן אייבשיץ בעת הפולמוס, אם כי יש אומרים שמאוחר יותר חזר בו.

ביוגרפיה

נולד בעיר אפטא שבפולין, בן למשפחת לנדא המיוחסת לרש"י[2]. אביו היה ה"קצין" (תואר כבוד) הרב[3] יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות, בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של דיין באפטא ובקראקא. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא ונכדת רבי השיל מקראקא.

בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב[5]. עד גיל 11 למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל בר מצווה נסע ללמוד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק בשבתות[6].

בגיל 20 (1734) התמנה כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר והלשנה שבאה בעקבותיה הם שאילצו אותו לעזוב את העיר[דרושה הבהרה]. יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי מאיר מרגליות, מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו. בשנת ה'תקט"ו, 1755, קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

ברבנות פראג

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של רבי יהונתן אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו[7].

כרב העיר פראג התקין רבי יחזקאל לנדא תקנות וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב (1772) פרצה שריפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק לממשלה יש סמכות לדון בעניני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל רבי יחזקאל לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבי יחזקאל לנדא את חוות דעתו בשם "Das mosaisch-talmudische Eherecht" היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי ד"ר אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש.[8]

לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו (בשנת ה'תקמ"ד), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל.[9]

נקבר בבבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב.

עמדותיו

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[10]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט, כך גם התיר את דג השטירל[11]. מנגד, אסר לשאת מטרייה בשבת משום חשש אוהל[12], ואסר על ניתוחי מתים[13].

הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם")[14]. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". לצד הסתייגותו הכללית מהקבלה, יש טוענים שראה את עבודת הכוונות והייחודים בחוגי המקובלים מבית מדרשו של האר"י ככפירה[15].

הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון אבל סירב להוציא חרם על ה"ביאור"[16]. הוא גם יצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

"ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", 1880 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1


יחסיו עם רבי יצחק הורוביץ

בין רבי יחזקאל לרבי יצחק הלוי הורוביץ (רבי איציק'ל המבורגר), שררו יחסי ידידות עמוקים משנות נעוריהם בקלויז בברודי, משפחות הורוביץ ולנדא אף היו קשורות בקשרי נישואין; רבי מנחם מאניש מז'מיגרוד אחיו של רבי יצחק נשא את אחותו של רבי יחזקאל, ומאוחר יותר הפכו השניים למחותנים בעצמם כאשר רבי יעקב'קא, בנו של רבי יחזקאל, נשא את רייצא, בתו של רבי איציק'ל.

בסביבות שנת ה'תקכ"ו נחלקו שני הרבנים בחריפות בעניין רגיש שהעכיר ביניהם את היחסים. בסביבות שנת תקי"ב[א], התירו רבי יצחק ורבני ברודי לרבי יהושע העשיל הורוויץ, בן אחיו רבי מנחם מאניש, לגרש את אשתו וויטוש, בת רבי צבי הירש מאופוצ'נו והילדסהיים, נגד רצונה. הגט סודר על ידי רבי אריה לייב מסקולה, בנו של הפני יהושע. הגירושין בפועל התבצעו על ידי שליח שזרק את הגט לחיקה של האישה בעל כורחה ברחוב העיר, לאחר זריקת הגט נישא רבי יהושע העשיל בשנית[ב].

כחלוף 14 שנה יצא רבי יחזקאל – שהיה בן דודו של רבי צבי הירש אבי המגורשת[ג], לפסול את הגט (לאחר שרק אז נודע לו שהגירושין נעשו על ידי שליח); רבי יחזקאל החרים את רבי יהושע העשיל ואת אשתו השנייה בכך שעברו על חרם דרבינו גרשום, בטענה כי היות ועבר המגרש על חרם דרבינו גרשום, הרי שהגט ניתן באיסור, ועל פי הכלל התלמודי הקובע "אין שליח לדבר עבירה", הרי שהגט בטל מעיקרו, והאישה נותרה אשתו לכל דבר ועניין ומעולם לא התגרשה[ד].

רבי איציק'ל עמד על דעתו כי הגט תקף, היות ועבירה על חרם דרבינו גרשום איננה נחשבת לעבירה, וגם במקרה שהיא מהווה עבירה הגט בתקפו על אף העבירה. רבי יחזקאל התבצר אף הוא בדעתו והגיב על כך בחריפות יתרה, אליה נוסף חשד שרבי יצחק מנסה להמעיט בכוח תורתו[18], ובין השנים נוצר מתח.

בסופו של דבר השלימו ביניהם שני הגאונים בעזרתו של רבי יוסף שטיינהארט שכתב: "כאשר תלי"ת עשיתי שלום אשתקד בין הגאון אב"ד פראג, ובין מחו' הגאון אב"ד האמבורג נ"י, שהי' מחולקים ג"כ בענין גט אחד שסידר רב אחד במדינת פולין, והדברים עתיקין"[19]. נסיבות סיום המחלוקת אינן ברורות כל צורכן, וכפי הנראה נתן הבעל לאשתו לשעבר גט בשנית מרצונו הטוב[דרושה הבהרה] כפי שהציע רבי פנחס הורוביץ, והאישה נישאה בשנית[17].

הנהגותיו

הרבה בתעניות ובסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה.[9].

שו"ת נודע ביהודה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נודע ביהודה

ספר השו"ת שלו, "נודע ביהודה", הוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. הספר הודפס לראשונה בפראג בשנת תקל"ו (1776).

הספר המכיל למעלה מ-850 תשובות הלכתיות, הוא בעל השפעה רבה מאוד בעולם השו"ת והפסיקה ההלכתית, ונחשב לאוטוריטה הלכתית. מאז שהודפס לראשונה חזר והודפס בעשרות מהדורות, בחלקן בתוספת הערות וציונים. בפי רבים אף מכונה המחבר – רבי יחזקאל לנדא - "נודע ביהודה" על שם ספרו זה, וגם על מצבתו ציווה רבי יחזקאל לכתוב שהוא מחבר הספר.

מתלמידיו

מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[20], ובהם:

משפחתו

רשימת ספריו

  • נודע ביהודה - שו"ת - ספרו הידוע ביותר, הקרוי על שם אביו.
  • ציון לנפש חיה (צל"ח) - סדרת חידושים על הש"ס שחידש בעת לימודו עם תלמידיו. את שם הספר קבע על שם אמו חיה
  • דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
  • מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
  • דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
  • אהבת ציון - דרשות בהלכה
  • דורש לציון - דרשות בהלכה
  • דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה. פראג, תקמ"א
  • דרוש הספד - על מותו של הקיסר לעאפאלד. פראג, תקנ"ב.
  • חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד – על פי בקשת הקיסר האוסטרי, בגרמנית. תורגם לעברית ונדפס במונקאטש, בסביבות תרס"ג.


תקופת חייו של הרב רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי יחזקאל לנדא בוויקישיתוף
ביוגרפיות
ערכים באנציקלופדיות ולקסיקונים
מאמרים
כתביו

הערות שוליים

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע בערכו ב-Jewish Encyclopedia שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.
  2. ^ להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: חיים דב פרידברג, בני לנדא למשפחותם: לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.
  3. ^ לפי דברי בנו, צל"ח על מסכת פסחים, דף ע עמוד ב, המתאר את גדולת אביו בתורה.
  4. ^ צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.
  5. ^ עליו: צבי הירש הורוביץ, לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 61–62.
  6. ^ שנים אחר כך הזכיר עובדה זו בהספד על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. אהבת ציון, סדילקוב תקצד, דרוש ז, באתר HebrewBooks.
  7. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שרבי יחזקאל לנדא פעל להשגת פשרה אף על פי שידע והכיר בשבתאותו של רבי יהונתן אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. רבי יעקב עמדן כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן, וולף ותלמידים שם. רבי יחזקאל לנדא מנע את מעברו של רבי יהונתן אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של רבי יהונתן אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב עמדין שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד רבי יהונתן אייבשיץ. כשנתבקש רבי יעקב עמדין לבחור את מחליפו של אייבשיץ באה"ו, מנע מרבי יחזקאל לנדא את התפקיד.
  8. ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות.
  9. ^ 9.0 9.1 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
  10. ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
    אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג
  11. ^ יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן כ"ח..
  12. ^ אורח חיים, מהדורא תניינא, אורח חיים סימן ל'.
  13. ^ יורה דעה, מהדורא תניינא, סימן ר"י.
  14. ^ שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג. ובספר שרי המאה (חלק א פרק יז) כותב הרב יהודה ליב מימון "ומספרים, כי כשנדפס הספר במהדורה שנייה שיחדו החסידים את המדפיס, והלה הדפיס את הפסוק בצורתו: ופושעים יכשלו בם. כשנודע הדבר לרבי יחזקאל, חייך ואמר: ראו מה ביני לבין החסידים: אני עשיתי מ"פושעים" - "חסידים", ואילו הם עשו מ"חסידים" - "פושעים"... ובכל זאת היו גדולי אדמו"רי החסידות מתייחסים אליו בהערצה.
  15. ^ מעוז כהנא ומיכאל ק' סילבר, "דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהילת פראג", קבלה, גיליון כ', תשס"ט, עמ' 349–384.
  16. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 243
  17. ^ 17.0 17.1 Cite error: Invalid <ref> tag; no text was provided for refs named ברכה משולשת
  18. ^ רבי יחזקאל לנדא, ‏נודע ביהודה, <דפו"ר> חלק ב' (אה"ע, חו"מ), סימנים ע"ה-פ"ג, פראג תקל"ו - תקע"א, עמ' צ'-ק"ג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  19. ^ רבי אהרן שמעון מקופנהאגן, ‏אור הישר, סימן י"ב, לבוב תרס"ב, עמ' ט"ו, באתר אוצר החכמה.
  20. ^ ראו רשימת תלמידים אצל: רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
  21. ^ שי"ר, הקדמת "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' XII.
  22. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 49-50,243


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -10103 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png


Cite error: <ref> tags exist for a group named "hebrew", but no corresponding <references group="hebrew"/> tag was found, or a closing </ref> is missing