Difference between revisions of "רבי גרשון חנוך הניך ליינר"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
(סדרי טהרות)
Line 58: Line 58:
  
 
==סדרי טהרות==
 
==סדרי טהרות==
 +
{{ערך מורחב|סדרי טהרות}}
 
[[קובץ:סדרי טהרות.png|ממוזער|ספר סדרי טהרות]]
 
[[קובץ:סדרי טהרות.png|ממוזער|ספר סדרי טהרות]]
 
בשנת [[ה'תרכ"ט]] החל להוציא לאור את ספרו המפורסם "סדרי טהרות" אותו כתב כחיקוי של [[תלמוד בבלי]] על משניות [[סדר טהרות]], כליקוט של מאמרי חז"ל. במרכז העמוד קבע רג"ה את הליקוט, ובשוליים הדפיס פירוש קצר ופירוש ארוך בדומה ל[[פירוש רש"י לתלמוד|פירושי רש"י]] ו[[תוספות]]. בצדי העמוד אף הוסיף ציונים ומראי מקומות למקומות אחרים בתלמוד ולהלכות ברמב"ם בדומה ל[[עין משפט]] ו[[מסורת הש"ס]]. בהקדמתו כתב רג"ה כי שם דגש על ביאור מילים נדירות שמופיעות בסדר טהרות ורובן ב[[יוונית]] וב[[לטינית]], רג"ה השתדל לבאר לפי רש"י.
 
בשנת [[ה'תרכ"ט]] החל להוציא לאור את ספרו המפורסם "סדרי טהרות" אותו כתב כחיקוי של [[תלמוד בבלי]] על משניות [[סדר טהרות]], כליקוט של מאמרי חז"ל. במרכז העמוד קבע רג"ה את הליקוט, ובשוליים הדפיס פירוש קצר ופירוש ארוך בדומה ל[[פירוש רש"י לתלמוד|פירושי רש"י]] ו[[תוספות]]. בצדי העמוד אף הוסיף ציונים ומראי מקומות למקומות אחרים בתלמוד ולהלכות ברמב"ם בדומה ל[[עין משפט]] ו[[מסורת הש"ס]]. בהקדמתו כתב רג"ה כי שם דגש על ביאור מילים נדירות שמופיעות בסדר טהרות ורובן ב[[יוונית]] וב[[לטינית]], רג"ה השתדל לבאר לפי רש"י.
  
הכרך הראשון היה על [[מסכת כלים]] ובפתח הספר כתב מבוא הכולל שבעה שערים בדיני [[טומאה וטהרה]]. כרך זה זכה להסכמות מאת אביו רבי יעקב, [[רבי חיים ברלין]], [[רבי חיים סופר]], [[רבי חיים אלעזר וקס]], [[רבי אברהם אשכנזי]], [[רבי ירמיה לעוו]], [[רבי יוסף שאול נתנזון]], [[רבי יצחק אלחנן ספקטור]], [[רבי ישראל יהושע מקוטנא]], [[רבי שמעון סופר (מכתב סופר)|רבי שמעון סופר]], [[רבי צבי הירש אורנשטיין]]. בתוכניתו של רבי גרשון חנוך היה להדפיס ספר שחיבר [[רבי שלמה סיריליאו]] כעין גמרא על [[מסכת עדויות]], כדי להראות שיש תקדים לספרו, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל.
+
הכרך הראשון היה על [[מסכת כלים]] ובפתח הספר כתב מבוא הכולל שבעה שערים בדיני [[טומאה וטהרה]]. כרך זה זכה להסכמות מאת רבנים רבים, בעיקר מ[[מזרח אירופה]]. בתוכניתו של רבי גרשון חנוך היה להדפיס ספר שחיבר [[רבי שלמה סיריליאו]] כעין גמרא על [[מסכת עדויות]], כדי להראות שיש תקדים לספרו, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל.
  
 
ספרו זה (בו גם תקף את [[הגר"א]] על הגהותיו, שלפי דעתו אינן מוכרחות) עורר פולמוס עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. באדר תרל"ה פרסם [[רבי בצלאל הכהן]] ראש דייני [[וילנה]] יחד עם הדיין [[רבי יוסף סקוביץ]] ו[[מגיד מישרים|המגיד מישרים]] רבי יצחק אליהו לנדא [[כרוז]] "אזהרה" למחבר שלא ידפיס את הכרכים הבאים של ספרו באותה מתכונת. באזהרה נמתחה ביקורת חריפה על החיבור, בה נטען בין היתר כי חלק גדול מהמאמרים שליקט אינם קשורים למשניות כלל. כמה שנים לאחר מכן אף הוקדש כמחצית מהספר "בית יעקב" על הגר"א לדחיית הערותיו של רגח"ה, ובהקדמתו תקף המחבר את רגח"ה ואת ספרו במילים קשות ביותר{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי ברוך ברודא|'''בית יעקב'''|104361|ירושלים תרמ"ד||עמוד=4}}.}}.
 
ספרו זה (בו גם תקף את [[הגר"א]] על הגהותיו, שלפי דעתו אינן מוכרחות) עורר פולמוס עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. באדר תרל"ה פרסם [[רבי בצלאל הכהן]] ראש דייני [[וילנה]] יחד עם הדיין [[רבי יוסף סקוביץ]] ו[[מגיד מישרים|המגיד מישרים]] רבי יצחק אליהו לנדא [[כרוז]] "אזהרה" למחבר שלא ידפיס את הכרכים הבאים של ספרו באותה מתכונת. באזהרה נמתחה ביקורת חריפה על החיבור, בה נטען בין היתר כי חלק גדול מהמאמרים שליקט אינם קשורים למשניות כלל. כמה שנים לאחר מכן אף הוקדש כמחצית מהספר "בית יעקב" על הגר"א לדחיית הערותיו של רגח"ה, ובהקדמתו תקף המחבר את רגח"ה ואת ספרו במילים קשות ביותר{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי ברוך ברודא|'''בית יעקב'''|104361|ירושלים תרמ"ד||עמוד=4}}.}}.

Revision as of 23:16, 14 September 2021

אדמו"ר מראדזין
רבי גרשון הֶנִיך ליינר מרדזין
לידה יוני 1839
כ"א בסיוון תקצ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסיתטומשוב לובלסקי , לובליןהאימפריה הרוסית
פטירה 15 בדצמבר 1890 (בגיל 51)
ד' בטבת תרנ"א
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסיתרדזין פודלסקי , לובליןהאימפריה הרוסית
מקום קבורה פולין
מקום מגורים ראדזין, פולין
מקום פעילות פולין
תחומי עיסוק חיפוש התכלת לציצית
חיבוריו ראו בהמשך
בת זוג הדסה
אב רבי יעקב ליינר
אם חוה
צאצאים רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר
אדמו"ר חסידות איזביצה ראדזין ה־3
18781890
(כ־12 שנים)

רבי גרשון חנוך הֶנִיך (בכתיב יידי: העניך) ליינר (כ"א בסיוון תקצ"ט - ד' בטבת תרנ"א; 18391890), היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות איזביצה ראדזין, רבה של אוסטרוב מזובייצק, ומחבר תורני-חסידי פורה. היה בעל אישיות סוערת ושנויה במחלוקת, יזם את חידוש מצוות התכלת, התפרסם על שם ספרו "סדרי טהרות" ובזכות עמדות ציבוריות נוספות בלתי מקובלות שדגל בהם. מכונה גם "בעל התכלת", או על שם ספרו "סדרי טהרות", ובחסידות ראדזין ה"ארחות חיים".

ביוגרפיה

נולד בטישובצה בכ"א בסיוון ה'תקצ"ט לרבי יעקב ליינר בנו של רבי מרדכי יוסף ליינר שייסד את חסידות איזביצה ולחוה. מגיל צעיר התפרסם כעילוי, הוא היה מקורב לסבו, והעלה על הכתב את דברי תורתו. נשא את הדסה בת רבי יוסף גלרנטר מהרובישוב, נכדו של רבי צבי הירש בושקא.

בשנת ה'תרכ"א ישב במעצר במשך כמה שבועות לאחר שנקלע לסכסוך עם ראשי הקהילה, סכסוכים שאפיינו את אישיותו במשך חייו כאדם דעתן העשוי לבלי חת. בעשורים הראשונים לחייו, עסק בעיקר בלימוד תורה ובכתיבת ספריו שחלקם היוו חידוש בעולם הספר התורני; מלבד מאמרי החסידות החדשניים של סבו שהדפיס בשנת ה'תר"כ, כתב גם את ספרו "סדרי טהרות", יצירה מונומנטאלית שהייתה אמורה להוות כעין תחליף לתלמוד בבלי שלא קיים על סדר טהרות.

עם פטירת אביו בט"ו באב ה'תרל"ח מונה כממלא מקומו באדמו"רות איזביצה-ראדזין וברבנות העיירה רדזין פודלסקי. בשנת ה'תר"מ היה מועמד לרבנות סקרנביץ, אך עקב מזגו הסוער נדחה המינוי[א].

בפולמוס שהתעורר על אתרוגי קורפו היה מהרבנים היחידים שתמכו באתרוגי קורפו, עקב חששו שאתרוגי ארץ ישראל שלא הייתה להם מסורת מספיקה הם מורכבים[2]. הוא סחר באתרוגי קורפו, וחסידי ראדזין הידרו לברך על אתרוגים אלו דוקא[3]. בשנת ה'תרל"ה אף נסע לקובנא בכדי להיפגש עם רבה של העיר רבי יצחק אלחנן ספקטור שהטיל את האיסור על אתרוגים אלו ולשכנעו לחזור בו מהאיסור, אך לא הצליח בכך[4], בעקבות עמדתו זו נעכרו יחסיו עם רבי חיים אלעזר וקס שהוביל את המערכה למען אתרוגי ארץ ישראל. גם כשפרסם את הצעתו להציב דלתות סגורות בתיבות בשערי כל עיר וכך תיחשב כל העיר כחצר אחת לצורך טלטול ברשות הרבים חלק עליו רבי חיים אלעזר וקס, מחלוקת שגלשה אף לפסים אישיים[5].

בשנת תרמ"ז נבחר לכהן כרבה של אוסטרוב מזובייצקה – בחירה שהיוותה מעין פשרה בין החסידים למתנגדים בקהילת אוסטרובה, בתפקידו זה הצליח להסתדר עם שני הזרמים, אך לאחר תקופה לא ארוכה עזב את הרבנות, כנראה מפני שעסק בחיפוש אחר התכלת. בתקופה זו עסק בעיקר בחידוש התכלת ונקלע למרכז הפולמוס הסוער, ומתנגדים רבים קמו לו. מלבד מחלוקתו עם רבי חיים אלעזר וקס נקלע ליריבות גם עם חסידי גור שראוהו כמחדש הריב הישן בין חסידות קוצק לאיזביצה. עמדותיו הקיצוניות הקימו עליו שונאים מחוגי החסידים כמו מחוגי ההשכלה, ובשנת תרמ"ג נפתחה נגדו חקירה פלילית עליה טען שהיא כתוצאה מהלשנות של "מתחסדים ומתפרצים"[ב].

נפטר ברדזין בד' בטבת ה'תרנ"א ונקבר בבית העלמין היהודי המקומי. את מקומו מילא בנו יחידו, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר[ג]. אחיו רבי אברהם יהושע השיל ליינר החל להנהיג עדה גם הוא בעיר חלם.

חסידו ותלמידו המובהק היה רבי משה אליהו הלפרין. בין תלמידיו היה גם רבי מנחם מנדל נייא מצויזמיר רבו של הרב הנזיר[8].

אישיותו

מרשם רפואי בכתב ידו של רבי גרשון חנוך מראדזין

רבי גרשון חנוך נודע כגאון בתורה וכבקי עצום, תכונות שניכרו בספרים שהוציא לאור. הוא היה בעל אישיות סוערת במיוחד, והתפלמס עם רבים מגדולי דורו. כך הוא נהג לצאת למסעותיו כשהוא חמוש באקדח[ד]. על ביקורו ברומא סופרה האגדה כי ביקר גם במרתפי קריית הוותיקן בהם ראה את כמה מכלי המקדש ובהם שלושה סוגים של ציץ הזהב שכל אחד מהם תואם לשיטה אחרת בדברי חז"ל[10][ה]. לפי אחד מתלמידיו אף שקל לעשות פרה אדומה[12].

רבי גרשון חנוך היה אוטודידקט; מפאת עיסוקו בחיפוש אחר התכלת, ולצורך מסעותיו הרבים למד לטינית מתוך ספרי לימוד, וכך רכש ידע גם ברפואה[13], והיה כותב מרשמים לחסידיו[14]. על סמך הידע שלו ברפואה טען כי מחלת הסרטן היא נגע ה"שאת" המוזכר בתורה, בשל כך אסר על חסידיו לבצע ניתוחים להסרת גידולים במקומות שאינם מוגדרים כ"בית הסתרים", בנימוק שמכיוון שיש איסור לא תעשה להסיר את נגע הצרעת, סימן שהניתוח אינו יכול להועיל לריפוי המחלה, מלבד בבית הסתרים בה הותר להסיר[15]. גם במוזיקה רכש ידע[16].

על אף השכלתו הכללית, באופיו ובהשקפתו היה רבי גרשון חנוך קנאי. הוא סילק מחצרו חסידים שלימדו את בניהם שפות זרות, או כאלו שעברו על תקנות אחרות שתיקן, כדוגמת האיסור שהטיל על העסקת משרתות נכריות בבית חסידיו, איסור מוחלט לפנות לערכאות של גויים, ובתקופה הראשונה להנהגתו אף דרש מחסידיו שיבואו לבקר בחצרו לפחות פעמיים בשנה. היו שהצביעו על הרעיונות המשיחיים שהתגלו בפעולות כמו חידוש התכלת, כנטייה של רבי גרשון חנוך לציונות; כך סופר על קשר קרוב שהיה לו עם רבי שמואל מוהליבר מראשי תנועת חיבת ציון שפעלה בימיו, וזאת למרות שנחשב כמתנגד לרעיונות אלו. שלמה זלמן שרגאי שהיה מחסידי ראדזין טען כי רגח"ה התבטא בשבחו של הרצל[ו] וסיפר כי בנו רבי מרדכי יוסף אלעזר הסביר את התנגדות אביו לציונות כחשש מפני כישלונה ואכזבה המונית מפניה, מכיוון שזוהי תנועה של גאולה גשמית ולא גאולה רוחנית[17].

סדרי טהרות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סדרי טהרות
ספר סדרי טהרות

בשנת ה'תרכ"ט החל להוציא לאור את ספרו המפורסם "סדרי טהרות" אותו כתב כחיקוי של תלמוד בבלי על משניות סדר טהרות, כליקוט של מאמרי חז"ל. במרכז העמוד קבע רג"ה את הליקוט, ובשוליים הדפיס פירוש קצר ופירוש ארוך בדומה לפירושי רש"י ותוספות. בצדי העמוד אף הוסיף ציונים ומראי מקומות למקומות אחרים בתלמוד ולהלכות ברמב"ם בדומה לעין משפט ומסורת הש"ס. בהקדמתו כתב רג"ה כי שם דגש על ביאור מילים נדירות שמופיעות בסדר טהרות ורובן ביוונית ובלטינית, רג"ה השתדל לבאר לפי רש"י.

הכרך הראשון היה על מסכת כלים ובפתח הספר כתב מבוא הכולל שבעה שערים בדיני טומאה וטהרה. כרך זה זכה להסכמות מאת רבנים רבים, בעיקר ממזרח אירופה. בתוכניתו של רבי גרשון חנוך היה להדפיס ספר שחיבר רבי שלמה סיריליאו כעין גמרא על מסכת עדויות, כדי להראות שיש תקדים לספרו, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל.

ספרו זה (בו גם תקף את הגר"א על הגהותיו, שלפי דעתו אינן מוכרחות) עורר פולמוס עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. באדר תרל"ה פרסם רבי בצלאל הכהן ראש דייני וילנה יחד עם הדיין רבי יוסף סקוביץ והמגיד מישרים רבי יצחק אליהו לנדא כרוז "אזהרה" למחבר שלא ידפיס את הכרכים הבאים של ספרו באותה מתכונת. באזהרה נמתחה ביקורת חריפה על החיבור, בה נטען בין היתר כי חלק גדול מהמאמרים שליקט אינם קשורים למשניות כלל. כמה שנים לאחר מכן אף הוקדש כמחצית מהספר "בית יעקב" על הגר"א לדחיית הערותיו של רגח"ה, ובהקדמתו תקף המחבר את רגח"ה ואת ספרו במילים קשות ביותר[18]. בעקבות הביקורת ועל פי עצת רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק הוסיף המחבר בחלק השני שהדפיס בשנת תרל"ו על מסכת אהלות בכותרת כל עמוד כי אין מדובר בתלמוד חדש אלא בליקוט בלבד, על חלק זה קיבל את הסכמתם של רבי יצחק אלחנן ספקטור ורבי ישראל יהושע מקוטנא[4], המלבי"ם, רבי חיים חזקיהו מדיני, רבי שמשון רפאל הירש, רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי עבדאללה סומך, ורבי שלמה בכור חוצין. כתבי היד על שאר המסכתות של סדר טהרות נותרו בכתב יד ואבדו בשנת 19371938. לסגנון זה יצאו גם חיקויים כדוגמת הספר "אמונת זרעים" על סדר זרעים[19].

למרות ההתנגדות החריפה בשעתו, לא נותר רושם מכך בדורות שאחריו, ורבנים חשובים כמו רבי מלכיאל צבי טננבוים, רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ורבי משה פיינשטיין מצטטים אותו בספריהם.

חידוש מצוות התכלת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת

בימי הגאונים הופסקה המסורת של צביעת התכלת. בשנת ה'תרמ"ז החל רגח"ה להפיץ את שיטתו לחידוש המצוה. הוא פרסם שלושה ספרים: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת", ו"עין התכלת" העוסקים במצוה זו מכל ההיבטים, ובהם ביאר את החיוב במצוה ואת הזיהוי של דג החילזון בימיו שממנו הפיקו את התכלת בעת העתיקה.. רבי גרשון חנוך אימץ את דעתם של כמה חוקרים בני תקופתו שזיהו את החילזון עם דיונון הרוקחים (Common Cuttlefish). בהם: לודוויג לוויזון בספרו "זואולוגיה של תלמוד", חנוך קאהוט בספרו "ערוך השלם", ומיכאליס (Michaelis) ב"לקסיקון העברי". וזאת על פי תיאור החילזון על ידי הרמב"ם בהלכות ציצית: "ודמו שחור כדיו"[20]. בין כתיבת הספר הראשון לשני הוא נסע למוזיאון הימי בנאפולי שבאיטליה לראות את הדיונון כשהוא בחיים, ושם הצליח לאתר כימאי שהצליח להפיק צבע מהדיונון. ובשנת ה'תרמ"ח (1888) החל בייצור פתילי התכלת מההפרשה השחורה של הדיונון. לדברי רגח"ה, 12,000 איש בפולין החלו להטיל תכלת בציציותיהם בעקבות גילויו.

ההכרזה על "גילוי התכלת מחדש" עוררה פולמוס נרחב, ובמהלכו נכתבו כמה ספרים להפרכת הטענות לחידוש התכלת, בהם: "ביטול הראשון למאמר" שחובר על ידי הרב יוסף אליעזר מראדזין, "תכלת מאי אלישה" שחובר בידי הרב מרדכי בוכהלטר, "פתיל תכלת" שחובר על ידי הרב הלל משה מעשל גלבשטיין. תשובות הלכתיות בעניין התכלת נכתבו בשו"ת "ישועות מלכו" לרבי ישראל יהושע מקוטנא, ועוד. גם רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שהיה מיודד עם רגח"ה התנגד לחידוש זה, ואמר כי תחילה יש לברר האם אכן השימוש בתכלת פסק מפני שלא היה בנמצא ולא עקב סיבות אחרות שעלולות להיות תקפות עדיין[21]. במיוחד תקף אותו בחריפות רבי הלל משה מעשל גלבשטיין מחסידי קוצק בירושלים שלחם בתוקף בכל מי שלבש את התכלת. כמה מחסידיו של רבי גרשון חנוך יצאו בספרים ומאמרים משלהם להגן על שיטתו, היו שטענו שההתנגדות לגילויו נובעת ממניעים פוליטיים ומצרות עין[22][23]. תמיכה לעמדתו של רגח"ה הביע חוקר המדרש אברהם עפשטיין במאמרו "החלזון והתכלת" שהתפרסם בירחון "בית תלמוד". בהסתמך על מידע ביולוגי שגוי, טען עפשטיין לאמיתות זיהוי הדיונון כמקור לצבע התכלת.

בפועל, השימוש בפתילים אלו לא התפשט בציבור הרחב, והצטמצם בעיקר בקרב חסידיו שנרדפו בפולין בשל כך[24] וחלק מחסידי ברסלב. אם כי היו מעט רבנים כמו רבי שלום מרדכי שבדרון, ורבי עקיבה יוסף שלזינגר שהטילו תכלת בציציותיהם. בשנת תרע"ג, בעת לימודיו באוניברסיטת לונדון, ערך הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בעבודת הדוקטור שלו מחקר בנושא התכלת והארגמן, במחקרו נדחתה השערת הדיונון. בעקבות עיסוקו בנושא זה, ערך הרב הרצוג התכתבות עם חצרו של רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר בנו של רגח"ה, משם קיבל את מתכון הצביעה (שלימים שימש לשחזור ייצור התכלת הרדזינאית שאבד בשואה) ואת הפתילים הצבועים עצמם. בדיקות של פתילים אלו בשתי מעבדות כימיות (האחת בדרמשטט שבגרמניה בניהולו של פרופ' פרידלנדר והשנייה בבית גובלן שבפריז[25]) העלו שהצבע המופק מהדיונון אינו הצבע הטבעי שבהפרשותיו, אלא "כחול פרוסי", צבע סינתטי הניתן להפקה ממגוון מקורות אחרים. הבדיקות שנערכו על ידי הכימאי ד"ר סידני אדלשטיין, שנים רבות לאחר מכן (ב-1964 וב-1972), הגיעו שוב לאותה המסקנה[26]. בעקבות זאת הציע הרב הרצוג חילזון אחר, הנקרא Janthina או סגולית בעברית של ימינו (אנ').

עם פרוץ השואה והכחדת רוב חסידות ראדזין בפולין, פסקה המסורת של צביעת התכלת באופן שחידש רגח"ה ועברה מפה לאוזן במשך השנים. בשנים שלאחר קום מדינת ישראל נעשו מאמצים רבים על ידי השרידים מחסידי ראדזין, לשחזר ולחדש את ייצור התכלת. מהבולטים במאמץ זה היה שלמה זלמן שרגאי מחסידי ראדזין, שאף כתב מאמרים וספרים על חסידות ראדזין בכלל ועל חידוש התכלת שלה בפרט. בתהליך הצביעה החדש לא הוכנסו כלל חומרים כימיים לתרכובת מה שהפריך את הטענה שהצבע מופק מחומרים כימיים ולא מהדיונון[27]. כיום פתילי "התכלת הרדזינאית" מיוצרים על ידי הרב יצחק אנגלרד בנו של האדמו"ר הקודם מראדזין, רבי אברהם ישכר אנגלרד), בבני ברק. רבים מרבני ומנהיגי חסידות ברסלב בדור הקודם תמכו בלבישת פתיל התכלת המיוצר מהדיונון, בטענה כי רבי אברהם חזן תמך בתכלת[28]; הרב שמואל שפירא, הרב אליהו חיים רוזין, והרב בנימין זאב חשין[29].

הגותו וספריו

מגיל צעיר עסק רבי גרשון חנוך בכתיבה תורנית, והוא חיבר עשרות ספרים; בגיל 20 הוציא לאור את ספר תורותיו של סבו רבי מרדכי יוסף מאיזביצה בתוספת הערותיו. הספר בו הוצגו לראשונה עיקרי תורתה הדטרמיניסטית של חסידות איז'ביצה כפי שניסח אותם רבי גרשון חנוך, היה שנוי במחלוקת ונחשב לייחודי בספרות החסידית. ויש שהצביעו על אי שביעות רצון כלפי הספר גם מצד תלמידיו הגדולים של רבי מרדכי יוסף – רבי צדוק הכהן מלובלין ורבי יהודה לייב איגר, כנראה עקב הניסוח הקיצוני מדי לרעיונותיו של רבי מרדכי יוסף.

מקובל לראות את רבי גרשון חנוך כממשיכו של סבו רבי מרדכי יוסף, עקב הדמיון בין אישיותם הסוערת של השניים ובניגוד לדמותו השקטה יותר של האב רבי יעקב, ועקב החשיבות המכריעה שייחס לסבו והמקום המרכזי שדמות הסב תפסה בעולמו. אך יש חוקרים הטוענים להבדל משמעותי בין השניים בגישתם אל הלומד; לעומת סבו שלא העלה את תורתו על הכתב בכוונה תחילה, כחלק מהשיטה הפשיסחאית לפיה על החסיד לחקור ולדרוש לבד, קירב רבי גרשון חנוך את שיטתו החסידית אל החסיד ומנסה להובילו אל האמונה הרצויה. שמעון פוגל מצביע גם על זהות תודעתית עמוקה בינו לרמב"ם בעקבות נסיונו להוכיח על סימנים של תורת הקבלה במורה נבוכים על אף השוני הקיצוני בין עולמו הקבלי של רבי גרשון חנוך לרמב"ם. מכך לדבריו, נובע חלק גדול מהתעוזה שמאפיינת את רג"ח בפעולות כמו חידוש התכלת, או חיבור ה"סדרי טהרות"[30].

אף שהיה ראשון הכותבים של תורת איז'ביצה, עסק רוב ימיו בכתיבה הלכתית-תלמודית. הוא כתב את ספרו "סדרי טהרות" על כל סדר טהרות, אלא שרק שתי מסכתות הודפסו, ובשנת תרמ"ז פתח במערכה לחידוש מצות התכלת – על כך פרסם שלושה ספרים. הוא לא נמנע גם מכתיבת תשובות הלכתיות, וניסה להוביל גם פתרון הלכתי בדיני עירוב בערי פולין. בכתיבתו התלמודית התבטא לעיתים רבות באופן חריף, הוא לא נרתע מלתקוף בחריפות רבנים חשובים ביותר שלא הסכימו עם דעתו בנושא התכלת והתחמקו מדיון עמו. כך גם לא נמנע מלהשיג על הגהותיו של הגר"א מווילנא בספרו "סדרי טהרות". בדומה לכך לא התחשב במעמדם של אדמו"רים ורבנים בדורו בנושאים רבים, כמו אתרוגי קורפו, עירובין, ושאלות פוליטיות, ולעתים אף לעג להם. מאפיינים אלו גרמו לאיבה כלפיו מצד רבים, ולסכסוכים עם רבנים ואדמו"רים.

בהגות החסידית, כתב את "ההקדמה והפתיחה" חיבור קצר על יסודות החסידות, שהודפס כהקדמה לספרו של אביו "בית יעקב", אך למעשה מדובר בספר נפרד. בהקדמה הוא פורש את משנתו ואת עיקרי החסידות כפי שנראו בעיניו. מאפיינים בולטים בחיבור הם הראייה שלו את סבו רבי מרדכי יוסף כהמשך ישיר של הבעל שם טוב ותלמידיו מבלי להתייחס לדורות שאחריהם, ובהם רבותיו של רבי מרדכי יוסף, והמקום הבולט שהעניק לתורת הסוד כתורה עצמאית. ספר זה הודפס גם כספר נפרד מאוחר יותר על ידי בן אחיו רבי ירוחם ליינר בתוספת הערותיו.

מלבד ההקדמה והפתיחה כתב גם את ספר "ארחות חיים" – פירוש חסידי לצוואת רבי אליעזר הגדול ול"עשרת הנהגותיו של רב", לספר כתב הקדמה בה הוא פורש את השקפתו החינוכית כתשובה למגמות המודרנה והחילון שהתפשטו בפולין בתקופה זו. בהקדמה הוא כותב בסגנון קנאי למדי, על התבדלות מהרשעים, זהירות בחינוך הבנות, והתרחקות ממותרות. רג"ח כתב גם ביאור ל-300 הלכות התלויות ב"מגדל הפורח באויר", אך הפירוש לא הודפס לבסוף.

רבי גרשון חנוך גם כתב ספר פרשנות חסידי לספר הזוהר – "תפארת החנוכי", סגנון זה של פרשנות לזוהר, ולא ככתיבה חסידית רגילה על פרשיות התורה, לא הייתה מקובלת לאדמו"ר חסידי בדורו ובתקופתו. כתבי החסידות שלו יצאו לאור אחרי פטירתו בשם "סוד ישרים", מאמרי חסידות ארוכים בסגנון איז'ביצאי, על המועדים. ובשנת תשל"א יצא לאור לראשונה גם על התורה.

ספרים שכתב
  • סוד ישרים, מאמרי חסידות על המועדים – ארבעה חלקים, ורשה תרס"ב – תרס"ח. בשנת תשל"א הודפס לראשונה מכתב יד גם "סוד ישרים" על התורה בירושלים.
  • תפארת החנוכי, פירוש בדרך חסידות איז'ביצה לספר הזוהר לפי הפרשיות, הודפס בוורשה שנת תר"ס.
  • דלתות שער העיר, הצעה לפיתרון בעיית הטלטול ברשות הרבים על ידי הצבת דלתות סגורות בתיבות, בשערי כל עיר שתיחשב לרשות היחיד, ורשה תרנ"ב.
  • סדרי טהרות, ליקוט מאמרי חז"ל על סדר טהרות, חלק ראשון הודפס ביוזפוב תרל"ג, וחלק שני בפיוטרקוב שנת תרס"ג.
  • שפוני טמוני חול, בירור סימני החילזון, מקום גידולו, ומראה התכלת, הודפס בוורשה תרמ"ז.
  • פתיל תכלת, בדיני צביעת התכלת, זיהויו ומעלתו, ודיני הקשירה, הודפס בלובלין תרס"ד.
  • עין התכלת, ספר פולמוסי שבו הרחיב את הדברים שהתבארו בספרי התכלת הקודמים, הודפס בוורשה תרנ"ב.
  • ארחות חיים ועשר מילין דחסידותא, על צוואת רבי אליעזר הגדול וההנהגות שנהג בהם רב, ספר זה חיבר בימי בין המצרים של שנת ה'תרמ"ג בעת שהתנהלה נגדו חקירה פלילית ממנה בסופו של דבר זוכה. הוא כתב את הספר בתוך 12 יום בלבד, אך מכיוון שרצה להדפיס קודם את ספרי אביו, הודפס הספר רק בשנת תרנ"א זמן קצר לפני פטירתו, ונחשב בעיני החסידים כצוואתו. בחסידות ראדזין אף מכונה ה"ארחות חיים" על שם ספר זה.
ליקוטים וספרים נוספים
  • חידושי החנוכי, ליקוטים מתורתו על הש"ס, שני חלקים. הודפס על ידי חסידי ראדזין בבני ברק בשנת תשנ"ג.
  • שלוש תשובות, שלוש תשובות הלכתיות. הודפס בירושלים תשל"ג, על ידי הרב שלום חיים פרוש.
  • ההקדמה והפתיחה, הודפס בניו יורק תש"י כספר נפרד על ידי בן אחיו רבי ירוחם ליינר בתוספת הערות.
  • שפוני טמוני חול (מפי השמועה), אמרות שלא הודפסו בספרים. הודפס על ידי רבי ירוחם ליינר, בניו יורק תשי"ב.

קישורים חיצוניים

כתביו החסידיים
סדרי טהרות
תכלת
ספריו

ביאורים והרחבות

  1. ^ לבסוף מונה לתפקיד רבי מאיר יחיאל הולשטוק מאוסטרובצה[1].
  2. ^ החקירה נסגרה באדר תרמ"ד לאחר זיכויו של רבי גרשון חנוך.
  3. ^ לפי יהודה דוד אייזנשטיין המתאגרף בני לאונרד היה נכדו[6] העובדה הוכחשה על ידי בן אחיו רבי ירוחם ליינר[7].
  4. ^ לפי המסופר לא נמנע גם מלהשתמש בו. בעת שנפטר אביו ברוטניצה שבליטא, סירבו תושבי הכפר לאפשר לו להעבירו לקבורה בדרוזגניק הסמוכה, והוא איים עליהם באקדחו. אגדה נוספת היא על חסיד שעקב אחריו ואוים על ידו בסכין שחיטה[9].
  5. ^ אגדה זו הופרכה בין היתר על ידי רבי מנחם מנדל כשר בספרו[11].
  6. ^ שמועה זו מופרכת או מבולבלת, מכיוון שהרצל פתח בפעילות ציונית רק אחרי פטירתו של רגח"ה.

הערות שוליים

  1. ^ זאב קופלמן, ‏"מאורי אור", בתוך: קובץ תורני אספקלריא, גליון 41, ויקהל-תשע"ו (עורך: ישראל אברהם קלאר), תשע"ו, עמ' 58, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ "בענין אתרוגי קורפו", בתוך: קובץ תורני ישורון, קובץ א', ירושלים תשנ"ו, עמ' ל"ז, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ צבי הירש מאסליאנסקי, ‏כתבי מאסליאנסקי, חלק ג', ניו יורק תרפ"ט, עמ' 87, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ 4.0 4.1 רבי חיים קרלינסקי, ‏"במטרופולין של החסידות", בתוך: כתב עת הדרום, קובץ מ"א, ניו יורק תשל"ה, עמ' 117–106, באתר אוצר החכמה.
  5. ^ ישראל דוד בית-הלוי, ‏תולדות רבי חיים אלעזר וואקס, תל אביב תש"י, עמ' 28, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, ‏אוצר זכרונותי, ניו יורק תר"צ, עמ' 166, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ רבי ירוחם ליינר, תפארת ירוחם, עמ' תרל"ט.
  8. ^ הילה וולברשטיין, שמחה רז, ‏הרב הנזיר - איש כי יפליא, ישראל תשע"ז, עמ' 189, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  9. ^ יהודה אריה לייב לוין, ‏האדמורים מאיזביצה, בני ברק, עמ' 78, באתר אוצר החכמה.
  10. ^ אהרן מרקוס, ‏החסידות, תל אביב תשי"ד, עמ' 244, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  11. ^ רבי מנחם מנדל כשר, ‏תורה שלמה, כרך כ"ג ויקהל - פקודי, מילואים אות ט"ז, ירושלים תרפ"ז-תשנ"ב, עמ' 183 בהערה, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  12. ^ רבי שלום יחזקאל שרגא רובין, ‏פנת יקרת - טאמאשוב לובעלסקי, ניו יורק תשכ"ח, עמ' 109, באתר אוצר החכמה.
  13. ^ דוד מרגלית, ‏חכמי ישראל כרופאים, ירושלים תשכ"ב, עמ' 206, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  14. ^ חיים שמחה ליינר, ‏דרכי חיים, ורשה תרס"ח, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.
  15. ^ חיים שמחה ליינר, ‏דור ישרים, בילגורי תרפ"ה, עמ' ע"ד, באתר אוצר החכמה.
  16. ^ מאיר שמעון גשורי, ‏"בית איז'ביצה ורדזין", בתוך: ספר קהילה רדזין, תל אביב תשי"ח, עמ' 110–107, באתר אוצר החכמה.
  17. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים
    שמואל וינגרטן, ‏[1], בתוך: כתב עת סיני, גליון נ"ה, ירושלים תרצ"ז - תשס"א, עמ' קי"ב, באתר אוצר החכמה.
  18. ^ רבי ברוך ברודא, ‏בית יעקב, ירושלים תרמ"ד, באתר אוצר החכמה.
  19. ^ רבי יהודה לייב מנדלזון, ‏אמונת זרעים, ורשה תרפ"ח, באתר אוצר החכמה.
  20. ^ משנה תורה, רמב"ם הלכות ציצית ב ב.
  21. ^ עין התכלת, ורשה תרנ"ב, עמ' 13, באתר אוצר החכמה.
  22. ^ אברהם שמואל הרשברג, ‏חיי התרבות בישראל, ורשה תרפ"ד, עמ' רע"ה, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  23. ^ רבי דוב בר טורש, ‏מאזני צדק, ורשה תרנ"ה, עמ' 45–45, באתר אוצר החכמה.
  24. ^ משה מאיר ישר, ‏דאס לעבען און שאפען פון חפץ חיים, חלק ב', ניו יורק תש"ז, עמ' 792, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  25. ^ ראו גם את הערך Gobelins Manufactory בוויקיפדיה האנגלית.
  26. ^ יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1914), חקר הארגמן (התכלת) השמי (Semitic Prophylogy) - עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק, ארכיון המדינה
  27. ^ הודעה מאת חסידי ראדזין על חידוש התכלת (פורסמה בעיתון הצופה), בתוך: קובץ תורני המאור, שנה ד' חוברת ה' <לא>, ניו יורק תשי"ג, עמ' 28, באתר אוצר החכמה.
  28. ^ תשובה לשאלה באתר עולם הברסלב.
  29. ^ אם כי לפי חסידי ברסלב, הרב לוי יצחק בנדר, מנהיג ברסלב בדור הקודם, לא לבש תכלת בארץ אלא רק באומן, מכיוון שלא היה בטוח באמיתות התכלת ההיא.
  30. ^ שמעון פוגל, ‏פעילותו הספרותית של ר' גרשון חנוך העניך ליינר מראדזין, דעת 68–69, תש"ע, 2010, עמ' 149–185, באתר JSTOR.

NivdakVeushar.png