Difference between revisions of "פורטל:ערך נבחר/הערך הנבחר"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
######
לא ניתן לצפות בקוד המקור של הבדל בין שינויים זה, היות שאחת הגרסאות לא מאושרת. תוכל לצפות להלן בתוכן הגירסה שביקשת להציג, אם היא תימצא נקיה:
######
Золота Роза синагога у Львові 4.jpg

"משפט האחים רייצס", הוא כינויו של משפט אנטישמי שהתרחש בלבוב (האיחוד הפולני-ליטאי; כיום אוקראינה) באביב ה'תפ"ח (1728), בו נידונו למוות אכזרי האחים רבי חיים ורבי יהושע רייצס, מראשי הקהילה היהודית בלבוב, בגין שידול מומר לשוב ליהדותו וביזוי האמונה הנוצרית. המשפט וההוצאה להורג נחרטו בזיכרון הקולקטיבי של הקהילה, ועוררו הדים רבים בעולם היהודי ומחוצה לו.

הפרשה החלה בסנדלר יהודי מהעיירה סטז'יז'וב שבגליציה שהתנצר והמיר את שמו ליאן פיליפוביץ', אך לאחר מכן התחרט ושב ליהדותו תוך שהוא מעתיק את מגוריו לעיר לבוב. בביקור בסטז'יז'וב, זוהה הסנדלר כמומר לשעבר ששב ליהדותו; עבירה הכרוכה בעונש מוות לפי חוקי הכנסייה הקתולית שהייתה באותה התקופה הדת השלטת בפולין. פיליפוביץ' נעצר ונאסר בכנסייה באונייוב. תחילה הצהיר בפני החוקרים כי אכן שב ליהדותו, אך לאחר שהובהר לו העונש הצפוי לו, נשבר והחליט להישאר נוצרי. אחרי עינויים קשים הוא תיאר כיצד שהה במרתף בית הרב בלבוב יחד עם רבנים מהעיר ומהסביבה, שם שברו צלב לנגד עיניו וכל הנוכחים גידפו את האמונה הנוצרית.

על יסוד דבריו של פיליפוביץ' נאסרו ביום ראשון של פסח ה'תפ"ח, רבני קהילות לבוב והערים הסמוכות לה. בין העצורים היו האחים רייצס. במסדר זיהוי שנערך לרבנים, הצביע פיליפוביץ' על רבי חיים רייצס כמי ששיכנע אותו לשוב ליהדותו, ועמו אחיו רבי יהושע. האחים דחו בתוקף הצעות להמרת דתם תמורת חנינה, ובמשפט שנערך להם נגזר דינם: רבי חיים, ייחתכו כפות ידיו ורגליו, לשונו, לבו בעודו בחיים, ולאחר מכן יועלה על המוקד; אחיו רבי יהושע, תנוקבנה כפות רגליו, ותיקשרנה לזנבות סוסים בגרירה בחוצות העיר; לאחר מכן יבותר גופו לארבעה חלקים, וגופתו תישרף.

פסק הדין בוצע בה' בסיוון ה'תפ"ח (13 במאי 1728) בכיכר העיר לבוב. לאחר מותם של שני האחים, פדתה הקהילה היהודית בלבוב את אפרם, והם נקברו בבית הקברות שבעיר. על קברם הוקמה מצבה שהתנשאה לגובה של כ-3 מטרים. בנוסף הונהג בקהילה מנהג לפיו בכל ערב חג השבועות בעת תפילת המנחה בבית הכנסת שושנת הזהב ("בית הכנסת טורי זהב"), היו מסירים את הפרוכת מארון הקודש כנהוג בתשעה באב, והחזן ומקהלתו היו משוררים לזכרם את תפילת א-ל מלא רחמים. העלילה והתוצאה הקשה שלה, עוררו הדים רבים ברחבי העולם היהודי ומחוצה לו.

לרשימת התקצירים המלאה