"תנועת מחזיקי הדת" הייתה תנועה יהודית-אורתודוקסית שפעלה בגליציה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. התנועה פעלה להשגת עצמאות לקהילות האורתודוקסיות בגליציה, ולהשתלטות מחדש של שומרי התורה והמצוות על החיים הציבוריים של יהדות גליציה, בין השאר באמצעות תעמולה ציבורית והקמת ביטאון מפלגתי - הראשון מסוגו בהיסטוריה של היהדות החרדית.
התנועה הוקמה בחודש אדר תרל"ט בלבוב, כתגובה לתנועת שומר ישראל שהייתה בעלת אוריינטציה המשכילית. המייסדים הבולטים היו רבי יהושע מבעלז ורבי שמעון סופר שנבחר לנשיאה. עם הקמתה היא זכתה לתמיכה רחבה על ידי מספר רב של רבנים ומנהיגים רוחניים בולטים בקרב יהדות גליציה, ומספר של למעלה מ-230 קהילות הודיעו על הצטרפותן אליה.
סמוך לייסודה, החל להופיע העיתון "מחזיקי הדת" כביטאון התנועה, העיתון שהיה בין הראשונים שיצאו מחוגי האורתודוקסיה, יצא לאור כתגובה וניסיון להילחם ב"מחדשים". הוא סיקר את חיי היהדות האורתודוקסית בלבוב (למברג) וגליציה בכלל. העיתון נתקל בקשיים שונים, בין השאר עקב חששם של השמרנים מפניו.
התנועה התארגנה כמפלגה פוליטית לראשונה בתולדות היהדות האורתודוקסית, ובשונה מהתנועות הפוליטיות היהודיות האחרות הזדהתה עם מפלגות הימין הפולניות. בבחירות הראשונות לרייכסראט שנערכו אחרי הקמת הארגון נבחר אחד מנציגיה – רבי שמעון סופר. בעקבות פעילותה סבלה התנועה מהתנגדויות מצד תנועת ההשכלה שהייתה מאורגנת בארגון "שומר ישראל" והמתבוללים בגליציה; תקנותיה נפסלו על ידי הממשלה האוסטרו-הונגרית, לאחר פעילות מצד המתנגדים, ונשיאה אף זומן לדין על הטלת חרם בעקבות כרוז שפורסם מטעמה. בתקופה זו התגלעו חילוקי דעות ביחס לניסיון שנעשה להפרדת הקהילות, רבי צבי הירש אורנשטיין, רבה של לבוב פרש מהנהגתה, והשפעתה הצטמצמה.
בחלוף השנים הראשונות לקיומה, פעילותה הלכה ופחתה במקביל לשינויי צביון והתחלפות תקופות בחיי יהדות גליציה, וכן בעקבות חילוקי דעות פנימיים, והתפלגות העיתון, והיא הפכה מתנועה פוליטית לתנועה חסידית - בדגש על חסידי בעלז, עד שבמלחמת העולם הראשונה היא חדלה מלהתקיים למעשה.
לאחר ירידת קרנה של התנועה נעשו מספר ניסיונות להקמת תנועות דומות, והתנועה שימשה במידה מסוימת כהשראה להקמתה של תנועת אגודת ישראל מאוחר יותר. בהשפעת התנועה נקראו קהילות יהודיות אורתודוקסיות רבות באירופה ובעולם בשם "מחזיקי הדת", ובשנות ה-70 אף הוקמו מוסדות חסידות בעלז תחת השם "קהל מחזיקי הדת" כהמשך של התנועה.