Difference between revisions of "משנכנס אדר מרבין בשמחה"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
m (ויקיזציה)
 
Line 1: Line 1:
 
[[קובץ:משנכנס אדר1.PNG|ממוזער|"משנכנס אדר מרבים בשמחה" ב[[גלויה]] מצוירת ([[צבעי מים]]), עבודת יד. [[הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית|רוסיה]], [[בין שתי מלחמות העולם]]]]
 
[[קובץ:משנכנס אדר1.PNG|ממוזער|"משנכנס אדר מרבים בשמחה" ב[[גלויה]] מצוירת ([[צבעי מים]]), עבודת יד. [[הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית|רוסיה]], [[בין שתי מלחמות העולם]]]]
"'''משנכנס אדר מרבין בשמחה'''" היא אמרה [[חז"ל]]ית המבטאת את הרחבת גבולות ה[[שמחה]] של [[פורים]] לכל חודש [[אדר]]. לפי הוגים אחדים{{הערה|לשון השפת אמת "וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה '''עדיין השמחה נמצא באדר'''" }} אין מדובר רק בהלכה מעשית, להרבות בשמחה בחודש זה, אלא תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, שמצוין ב[[מגילת אסתר]] שהוא {{ציטוטון|הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה}}.{{הערה|{{תנ"ך|אסתר|ט|כב}}.}}
+
"'''משנכנס אדר מרבין בשמחה'''" היא אמרה [[חז"ל]]ית המבטאת את הרחבת גבולות ה[[שמחה]] של [[פורים]] לכל חודש [[אדר]]. לפי הוגים אחדים{ אין מדובר רק בהלכה מעשית, להרבות בשמחה בחודש זה, אלא תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, שמצוין ב[[מגילת אסתר]]{{הערה|{{תנ"ך|אסתר|ט|כב}}.}} שהוא {{ציטוטון|הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה}}.{הערה|ראו לדוגמה: [[רבי יהודה אריה ליב אלתר]], '''[[שפת אמת (ספר)|שפת אמת]]''', על {{בבלי|תענית|כט|א}}, ד"ה בגמ' כשם, "וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה '''עדיין השמחה נמצא באדר'''".}}
  
 
==מקור הדין==
 
==מקור הדין==
 
במשנה ב[[מסכת תענית]] נאמר: {{ציטוטון|משנכנס אב ממעטין בשמחה}}.{{הערה|{{משנה|תענית|ד|ו}}}} בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא: {{ציטוטון|אמר [[רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת]] משמיה ד[[רב (אמורא)|רב]]: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.}}{{הערה|שם=תענית-כט-א|{{בבלי|תענית|כט|א}}}} בהתאם לזאת מוסיף [[רב פפא]]: {{ציטוטון|הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה|}}. רב פפא מורה שיהודי שיש לו סכסוך עם גוי, לא ילך להתדיין אתו בבית המשפט בחודש [[אב]] שכן מזלו גרוע, וישתדל ללכת בחודש אדר שמזלו טוב.
 
במשנה ב[[מסכת תענית]] נאמר: {{ציטוטון|משנכנס אב ממעטין בשמחה}}.{{הערה|{{משנה|תענית|ד|ו}}}} בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא: {{ציטוטון|אמר [[רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת]] משמיה ד[[רב (אמורא)|רב]]: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.}}{{הערה|שם=תענית-כט-א|{{בבלי|תענית|כט|א}}}} בהתאם לזאת מוסיף [[רב פפא]]: {{ציטוטון|הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה|}}. רב פפא מורה שיהודי שיש לו סכסוך עם גוי, לא ילך להתדיין אתו בבית המשפט בחודש [[אב]] שכן מזלו גרוע, וישתדל ללכת בחודש אדר שמזלו טוב.
  
ב[[שנה מעוברת]], כתבו כמה פוסקים שהלכה זו נוהגת רק בחודש אדר השני, שהוא החודש הצמוד לפסח ושבו חל חג הפורים{{הערה|1=שו"ת [[שאילת יעבץ]], חלק ב, סימן פח. שו"ת [[שבט הלוי]], חלק י, סימן קה אות ג.}} אמנם בחתימת ספר [[תקפו כהן]], וכן בשו"ת [[חתם סופר]]{{הערה|חלק חושן משפט, סוף סימן כ'}}, כתבו בחתימתם "אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".
+
ב[[שנה מעוברת]], כתבו כמה פוסקים שהלכה זו נוהגת רק בחודש אדר השני, שהוא החודש הצמוד לפסח ושבו חל חג הפורים{{הערה|1=שו"ת [[שאילת יעבץ]], חלק ב', סימן פ"ח; שו"ת [[שבט הלוי]], חלק י', סימן ק"ה, אות ג'.}}. אמנם בחתימת ספר [[תקפו כהן]], וכן בשו"ת [[חתם סופר]]{{הערה|חלק חושן משפט, סוף סימן כ'.}}, כתבו בחתימתם "אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".
  
 
==סוג השמחה==
 
==סוג השמחה==

Latest revision as of 01:18, 22 February 2021

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" בגלויה מצוירת (צבעי מים), עבודת יד. רוסיה, בין שתי מלחמות העולם

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" היא אמרה חז"לית המבטאת את הרחבת גבולות השמחה של פורים לכל חודש אדר. לפי הוגים אחדים{ אין מדובר רק בהלכה מעשית, להרבות בשמחה בחודש זה, אלא תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, שמצוין במגילת אסתר[1] שהוא "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה".{הערה|ראו לדוגמה: רבי יהודה אריה ליב אלתר, שפת אמת, על תלמוד בבלימסכת תעניתדף כ"ט, עמוד א', ד"ה בגמ' כשם, "וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר".}}

מקור הדין

במשנה במסכת תענית נאמר: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".[2] בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה."[3] בהתאם לזאת מוסיף רב פפא: "הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה". רב פפא מורה שיהודי שיש לו סכסוך עם גוי, לא ילך להתדיין אתו בבית המשפט בחודש אב שכן מזלו גרוע, וישתדל ללכת בחודש אדר שמזלו טוב.

בשנה מעוברת, כתבו כמה פוסקים שהלכה זו נוהגת רק בחודש אדר השני, שהוא החודש הצמוד לפסח ושבו חל חג הפורים[4]. אמנם בחתימת ספר תקפו כהן, וכן בשו"ת חתם סופר[5], כתבו בחתימתם "אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".

סוג השמחה

הגמרא מפרטת כמה דינים שמיעוט השמחה בחודש אב בא לידי ביטוי מעשי בהם, אך אינה מציינת כיצד מבטאים את ריבוי השמחה בחודש אדר. המאירי מבאר שיש להודות בתפילה על המאורע המשמח שהתרחש באותו החודש: "ראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר." הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, קבע שיש להרבות בשמחה בכל דרך אפשרית: "ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה - מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו... ובאמת מצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולקיים דברי חכמים."[6]. לעומת זאת לדעת רבי שלמה זלמן אוירבך אין הכוונה דווקא להרבות בפעולות שמחה, אלא העיקר הוא להסיר מלבו דאגה ועצב בימים אלו[7].

טעם השמחה

בשונה מההבנה העממית של המימרא, רש"י מבאר שהשמחה בחודש אדר משום ש"ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".[3] על פי דברי רש"י מסיק רבי אליהו שפירא שהריבוי בשמחה צריך להתמשך גם בחודש ניסן, שהרי בחודש זה נעשו נסי יציאת מצרים, ומשום כך ציין רש"י בפירושו גם את פסח.[8]

אולם, ההסבר העממי והמקובל לדברי חז"ל הוא שטעם שמחת חודש אדר הוא מחמת חג הפורים המאופיין בשמחה יתירה לעומת שאר החגים, שממנו מתרחבת השמחה לכל החודש. רבי מנחם מנדל שניאורסון ניסח זאת כך: "שמחה דחודש אדר קשורה ושייכת ונעשית הכנה לשמחת פורים... וממנה ועל ידה באים לתכלית השלימות שבעניין שמחה - שמחת הגאולה האמיתית והשלימה"[9].

השפת אמת ביאר שמדברי הגמרא נראה שעניין השמחה בחודש אדר אינו משום חג הפורים והנסים שנעשו בו, אלא משום שבחודש זה היו מתנדבים עם ישראל לתת את מחצית השקל למשכן, כפי ששנינו "באחד באדר משמיעים על השקלים"[10]. נתינה זו הייתה מלווה בשמחה גדולה בעולם, "וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר".

בהלכה

הרמב"ם והשולחן ערוך הביאו רק את חלקו הראשון של המאמר לגבי חודש אב, אך לא הביאו את המשכו העוסק חודש אדר. החתם סופר מסיק מכך שאין הלכה כמימרה זו. לדבריו בעל המאמר, רב סבור שקיימת מצוות שמחה בכל החודש כולו, וכמו שנאמר "והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה", אך להלכה אנו סבורים שאין מצוות שמחה מיוחדת בחודש אדר.[11]

עם זאת, פוסקים אחרים, כמו הרי"ף, הרא"ש וראשונים נוספים, הביאו בספריהם את המאמר בשלמותו, וכן את ההנחיה שבאה בעקבותיו שיש להשתדל לדון עם הגוי בחודש זה. אף המגן אברהם ויתר האחרונים מביאים להלכה את הדין של "משנכנס אדר מרבין בשמחה", וכך היה המנהג במשך הדורות.

אין מזל לישראל

המפרשים התקשו בהוראת הגמרא שיש להתדיין עם הגוי בחודש אדר "דבריא מזליה" (מזלו טוב), ממה שאמרו במסכת שבת "אין מזל לישראל".[12] הריטב"א מבהיר שמה שאמרו "אין מזל לישראל" נוגע לכל השנה מלבד שני חודשים אלו (אדר ואב), אז באמת יש מזל לישראל, "שכן נגזר עלינו מן השמים".[13] הסבר נוסף מספק המהרש"א - לדעתו, אף שאין השפעה ישירה של המזל על גורל האדם, מן השמים מכוונים את ההשפעה הטובה על האדם, בזכות מעשיו הטובים, בחודש טוב, ואת העונש שמגיע לו על מעשיו הרעים מגלגלים בחודש שמזלו רע. זאת בדומה לכלל שקבעו חז"ל: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".[14][15]

לא תעוננו

בעיה נוספת שמתעוררת בהקשר זה היא הקשר המאגי בהלכה זו שבין הזמן והגורל. בתורה נאמר "לא תנחשו ולא תעוננו".[16] ופירשו במסכת סנהדרין: מעונן - רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים וימים ואומר יום פלוני טוב לצאת.[17] הלכה זו נפסקה להלכה בכל הפוסקים, ואם כך תמוה איך הורו חז"ל לפעול בדרך זו.

החתם סופר מיישב על פי דברי הגמרא האומרת שבדברים שהתחזק מספר פעמים שהם פועלים אין לחוש לאיסור ניחוש שכן "אף על גב דאין ניחוש - יש סימן". בהתאם לכך ניתן לומר שחודש אדר התחזק שפועל לטוב שכן נעשו בו נסים רבים לישראל.[11]

הרב שלמה אליעזר אלפנדרי מיישב על פי דברי ספר החינוך שטעם איסור ניחוש הוא שעלול האדם לחשוב שהזמנים הם אלו שמשפיעים על גורל האדם ובהם תלוי גורלו ולא בקב"ה. לפי זה אין לחשוש לדבריו לאיסור ניחוש בפעולות אלו שכן "אדרבא הוא סיבה שיאמין בהשם".[18] עם זאת, דעת הרמב"ם באיסור ניחוש היא שלא רק שדברים אלה אסורים, אלא גם אינם מועילים: "דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר".[19] אך כאמור הרמב"ם לא הביא להלכה מימרה זו.

במנהג ובתרבות

כרזת "משנכנס אדר מרבים בשמחה". מישקולץ, 1930 (ה'תר"ץ)
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" בתחריט עץ
כרזת "משנכנס אדר מרבים בשמחה" מעל לוח מודעות בבית כנסת, ה'תשע"ח

באמנות היהודית מופיעה האמרה "משנכנס אדר מרבים בשמחה" בצורות ויזואליות רבות, ונפוצה בכרזות צבעוניות המוצגות במקומות ציבוריים (כמו בתי כנסת) וגם במקומות פרטיים. החל משנות ה'ת"ר הדבר החל להופיע כמנהג קבוע, לפיו יש לתלות את הכרזה כבר בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת החל מראש חודש אדר א')[20].

הביטוי "משנכנס אדר מרבין בשמחה" הולחן וזכה לביצועים רבים.[21]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"ב.
  2. ^ משנהמסכת תענית, ‏פרק ד', משנה ו'
  3. ^ 3.0 3.1 תלמוד בבלימסכת תעניתדף כ"ט, עמוד א'
  4. ^ שו"ת שאילת יעבץ, חלק ב', סימן פ"ח; שו"ת שבט הלוי, חלק י', סימן ק"ה, אות ג'.
  5. ^ חלק חושן משפט, סוף סימן כ'.
  6. ^ חיים אלעזר שפירא, ‏נימוקי אורח חיים, באתר HebrewBooks
  7. ^ הליכות שלמה, אדר, פרק י"ח, סעיף י"א, הע' 36.
  8. ^ אליהו שפירא, ‏אליה רבה, אורח חיים, סימן תרפה, אות ח, באתר HebrewBooks.
  9. ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם, ‏תש"ן, חלק ב', ט' אדר, ניו יורק תש"נ, עמ' 346, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה א'
  11. ^ 11.0 11.1 שאלות ותשובות חתם סופר, חלק א, אורח חיים, תשובה קס, באתר HebrewBooks
  12. ^ תלמוד בבלימסכת שבתדף קנ"ו, עמוד א'.
  13. ^ ריטב"א מסכת תענית, כט, א
  14. ^ תלמוד בבלימסכת שבתדף ל"ב, עמוד א'
  15. ^ מהרש"א תענית כט, א, ד"ה באב
  16. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ו
  17. ^ תלמוד בבלימסכת סנהדריןדף ס"ה, עמוד ב'
  18. ^ קובץ המועדים - חנוכה ופורים, עמ' ש"ז, הובא בספר דף על הדף, מסכת תענית, עמ' תק"מ.
  19. ^ פירוש המשניות להרמב"ם, עבודה זרה, ד, ז.
  20. ^ ראו לדוגמה אצל רבי דב בער שפיצר, "מנהגי קול אריה", בתוך: חידושי תורה ותולדות קול אריה, אות ק"ז, ברוקלין תשכ"ג, עמ' ע', שמביא את המנהג אצל רבי אברהם יהודה הכהן, בעל ה"קול אריה"; הרב זאב הלוי דינר, מנהגי מהרי"ץ הלוי, חודש אדר, אות א', שמביא את המנהג אצל רבי יוסף צבי דינר; עדות ביהוסף, חודשי החורף, עמ' רנ"ה, שמביא את המנהג אצל רבי חיים מאיר הגר, האדמו"ר מויז'ניץ; הליכות שלמה, אדר, פרק י"ח, סעיף י"א, הע' 36, אזכור למנהג אצל רבי שלמה זלמן אוירבך; ועוד.
  21. ^ עירית מודחי משנכנס אדר, באתר YouTube
    משנכנס אדר-עמירן דביר והלהקה, באתר YouTube
    משנכנס אדר (דאנס בחצר של אברהם) // אהרן רזאל, באתר YouTube


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -2953 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png