מגילת סתרים

From האנציקלופדיה היהודית
Revision as of 19:23, 5 May 2020 by גוראריה (talk | contribs) (הגהה)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to: navigation, search

מגילת סתרים היא מאסף של הלכות, דרשות ואגדות שנכתבו בצנעה החל מזמן מתן תורה ועד לזמן המשנה. במגילת סתרים נכתבו דברים שהיה חשש שיישכחו אם לא ייכתבו.

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תורה שבעל פה

במתן תורה ניתנה התורה שבכתב למשה רבנו, והוא העלה אותה על הכתב. פירושים והלכות נוספים שניתנו לו לא נכתבו, אלא הועברו במסורת מדור לדור, מרב לתלמיד - בשלשלת הקבלה. אלו מכונים תורה שבעל פה.

בתלמוד בבלי מובא היחס לכתיבת תורות אלו, מתוך דרשת הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל"[1], שנראה כמתייחס לדברים שנכתבו על ידי משה, ולדברים שנאמרו לו בעל פה ("על פי"):

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וכתיב: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.

מחמת איסור זה, כל מה שנאמר למשה רבנו בעל פה, הועבר כך לדורות הבאים בלא שיועברו הדברים על גבי הכתב. רק בתקופת רבי יהודה הנשיא, מתוך שראו חכמים כי עלולה תורה שבעל פה להשתכח, התירו באופן מיוחד את העלאת הדברים על גבי הכתב והעברתם כך לדורות הבאים, כשהם מסתמכים על הפסוקמשנה. מאוחר יותר, בתקופת רבינא ורב אשי נוצר התלמוד, שהכיל אף הוא דברים מתורה שבעל פה.

כתיבתה של מגילת סתרים

בתקופות שקדמו לכתיבת המשנה, שטרם הותרה כתיבת התורה שבעל פה, כאשר חששו חכמי ישראל שבאותם ימים שתשתכחנה הלכות או דרשות מסוימות, הם העלו אותן על הכתב, אך לא פרסמו את הנכתב, אלא השתמשו בהן בצנעה, כדי לזכור אותן באופן נאות. את הדברים הם העבירו הלאה בעל פה. דברים אלו שהועלו על הכתב כונו "מגילת סתרים".

הנכתב במגילת סתרים

הראשונים חלוקים עד לאיזה רמה נכתבו הדברים שבתורה שבעל פה במגילות הסתרים. הרמב"ם כותב על אופן היווצרותה:

ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זִכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כֹחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע. ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש.

רמב"ם, הקדמה למשנה תורה

וכך גם עולה מתשובות רב שרירא גאון, שכל אחד רשם לעצמו את ששמע מרבותיו, ורק כשבא למסור את הדברים לתלמידיו - מסר בעל פה.

לעומתם רש"י מציין כי רק "דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בבית המדרש" היו נכתבים ב"מגילת סתרים" על מנת שלא ישתכחו משומעם, שיוכל לראותם שוב ולזוכר אותם, ומחמת איסור כתיבת תורה שבעל פה, היו מסתירים את אותה המגילה מעיני אחרים[4].

שימוש במגילת סתרים

בתלמוד מופיע כי היה ברשות חכמים מגילות סתרים מחכמים שלפניהם, והשתמשו בכך ללימוד ההלכות[5].

לקריאה נוספת

  • מרדכי הכהן, "תולדות התנא איסי בן יהודה", פרק ז'-ח', בתוך: סיני, כרך ל"ד, ירושלים תשי"ד, עמ' רל"ה ואילך.
  • יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: כתיבה והעתקה, פרק ט', סעיף י"א - מגילת סתרים, רמת גן תשס"ה, עמ' 473 ואילך.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ז.
  2. ספר תהילים, פרק קי"ט, פסוק קכ"ו.
  3. ^ תלמוד בבלימסכת גיטיןדף ס', עמוד א'.
  4. ^ רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על מסכת שבת, דף ו', עמוד ב', ד"ה מגילת סתרים; על מסכת בבא מציעא, דף צ"ב, עמוד א', ד"ה מגילת סתרים. ובביאור דבריו ראה עוד בדברי רבי משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים, חלק ד', סימן ל"ט, ד"ה והוא דאיתא. וראה גם בדברי רבי יוסף שלום אלישיב, הערות, על מסכת שבת, דף ו', עמוד ב'.
  5. ^ ראה תלמוד בבלימסכת שבתדף ו', עמוד ב'; תלמוד בבלימסכת בבא מציעאדף צ"ב, עמוד א'. וראה עוד בדברי רבי צבי הירש חיות, מהר"ץ חיות, על מסכת שבת, דף ו', עמוד א'.

NivdakVeushar.png