Difference between revisions of "רבי שאול לנדא"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
m (לקריאה נוספת: ויקיזציה)
(עריכה שלב א')
Line 1: Line 1:
 
{{בעבודה}}
 
{{בעבודה}}
'''רבי שאול רפאל'''{{הערה|השם רפאל נוסף לו בעת מחלתו, והוא גם נחקק על מצבתו.}} '''לנדא''' ([[תק"נ]], [[1790]] – [[כ"ח בסיוון]] [[תרי"ד]], [[23 ביוני]] [[1854]]), [[רב]] ו[[מקובל]] מחכמי [[גליציה]], ורבה של [[קרקוב]].
+
{{אישיות רבנית
 +
| שם = רבי שאול לנדא
 +
| שם בשפת המקור =
 +
| תואר = אב"ד קראקא
 +
| תמונה =
 +
| כיתוב =
 +
| כינוי =
 +
| תאריך לידה =
 +
| מקום לידה =
 +
| תאריך פטירה = [[23 ביוני]] [[1854]]
 +
| מקום פטירה =
 +
| סיבת המוות =
 +
| מקום קבורה = [[בית הקברות היהודי בקרקוב]]
 +
| השכלה =
 +
| מקום מגורים =
 +
| מדינה =
 +
| תאריך לידה עברי = [[ה'תק"נ]]
 +
| תאריך פטירה עברי = [[כ"ח בסיון]] [[תרי"ד]]
 +
| מקום פעילות = {{דגל|האימפריה האוסטרו-הונגרית}} [[קרקוב]], [[האימפריה האוסטרו הונגרית]]
 +
| תקופת פעילות =
 +
| השתייכות = [[יהדות אורתודוקסית]]
 +
| תחומי עיסוק = [[רבנות]], [[קבלה]]
 +
| תפקידים נוספים =
 +
| רבותיו =
 +
| תלמידיו =
 +
| בני דורו = [[רבי דב בר מייזלש]]
 +
| חיבוריו =
 +
| אב = יעקב שמואל
 +
| אם =
 +
| בן זוג =
 +
| בת זוג =
 +
| צאצאים = בנו רבי אלכסנדר לנדא
 +
| פרסים והוקרה =
 +
| חתימה =
 +
| שם השושלת =
 +
| תפקיד1 =
 +
| תפקיד2 =
 +
| תפקיד3 =
 +
| תפקיד4 =
 +
| תפקיד5 =
 +
| אתר אינטרנט =
 +
}}
 +
'''רבי שאול רפאל'''{{ביאור|השם רפאל נוסף לו בעת מחלתו, והוא גם נחקק על מצבתו.}} '''לנדא''' ([[תק"נ]], [[1790]] – [[כ"ח בסיוון]] [[תרי"ד]], [[23 ביוני]] [[1854]]), [[רב]] ו[[מקובל]] מחכמי [[גליציה]], ורבה של [[קרקוב]].
  
==ביוגרפיה==
+
==קורות חייו==
שאול לנדא נולד בשנת [[תק"נ]] בערך, לאביו רבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מ[[פשדבורז']], שהיה מצאצאי רבי [[השיל מקראקא]].{{ש}}
+
נולד בשנת [[תק"נ]] בערך, לרבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מ[[פשדבורז']], שהיה מצאצאי רבי [[השיל מקראקא]].
כבר בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם רבי מרדכי בנט, ורבי מאיר קריסטינפולר מברודי, לקרקוב הגיע לפחות בשנת תקס"ד ואולי לפני כן, ושימש בה כדיין עשרות שנים{{הערה|בספריו של רבי אברהם אליעזר דמשק הדיין מקרקוב שיצאו לאור בשנת [[תקע"ט]], הוא מוזכר בתואר 'הדיין החריף'.}}.{{ש}}
+
 
הוא התגורר בקצה הרובע היהודי בבנין גדול שנקרא 'הצלת נפשות', אותו הקים משה אחיו של [[אייזיק יעקלס]], כ[[מצודה]] עם [[מנהרות]] ויציאות חבויות, למקרה של [[פוגרום]] ביהודי העיר.{{ש}}
+
כבר בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם [[רבי מרדכי בנט]], ורבי מאיר קריסטינפולר רבה של [[ברודי]], בגיל צעיר הגיע לקרקוב (לא יאוחר משנת [[תקס"ד]]), ושימש בה כדיין עשרות שנים{{ביאור|בספריו של רבי אברהם אליעזר דמשק, הדיין מקרקוב, שיצאו לאור בשנת [[תקע"ט]], הוא כבר מוזכר בתואר 'הדיין החריף'.}}.
בשנת [[תקצ"ב]] עם פטירתו של רבי צבי דוד הלוי רב העיר, פרצה מחלוקת בינו לרבי [[בריש מייזליש|דב בריש מייזלש]] על משרת ה[[רבנות]], לה נבחר באופן רשמי רבי בריש,{{ש}}
+
 
רבי שאול בתמיכת חלק מבני הקהילה ובעיקר ה[[חסידים]], הקים [[בית דין]] אלטרנטיבי שהכריז עליו כרב העיר{{הערה|לזכותו של רבי שאול נזקפה גם עובדת היותו נכד לרבי השיל מקראקא שהיה רב העיר כמאה ושבעים שנה לפני כן.}}. במשך עשרים וארבע שנים נמשכה מחלוקת זו עד לפטירת רבי סנדר בנו וממלא מקומו של רבי שאול, ועזיבתו של רבי [[בריש מייזליש]] ל[[ורשה]].{{ש}}
+
עסק ב[[מסחר]] שממנו [[עושר|התעשר]], ומעולם לא קיבל משכורת מקופת הקהילה. ואף שיפץ את ה[[מקוה]] העירוני בקרקוב מכספו. התגורר בקצה [[קז'ימייז'|הרובע היהודי (קז'ימייז')]] בבנין גדול שכונה "הצלת נפשות", את הבניין הקים יהודי בשם משה שהיה אחיו של [[אייזיק יעקלס]], כ[[מצודה]] עם [[מנהרה|מנהרות]] ויציאות חבויות, למקרה של [[פוגרום]] ביהודי העיר.
בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות של המחלוקת היה רבי [[חיים נתן דמביצר]]{{הערה|תולדות מהרח"ן לפייבל הירש ווטשטיין קרקוב תרנ"ג.}} מדייני העיר, אך כנראה שרוב גדולי הדור הכירו ברבי [[בריש מייזליש]] כרב העיר, כפי שניתן לראות ממכתבו של רבי [[משה סופר]] אליו בנושא הגט: 'ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד, ומי יהרהר ח"ו וכו' ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל'.
+
 +
בשנת [[תקצ"ב]] עם פטירתו של רבי צבי דוד הלוי רבה של קרקוב, פרצה מחלוקת בינו לרבי [[בריש מייזליש|דב בריש מייזלש]] על משרת ה[[רבנות]], לה נבחר באופן רשמי רבי בריש. רבי שאול בתמיכתם של חלק מבני הקהילה ובעיקר ה[[חסידים]], הקים [[בית דין]] אלטרנטיבי שהכריז עליו כרב העיר{{ביאור|לזכותו של רבי שאול נזקפה גם עובדת היותו נכד לרבי השיל מקראקא שהיה רב העיר כמאה ושבעים שנה לפני כן.}}. מחלוקת זו נמשכה 24 שנים עד לפטירתו של רבי סנדר בנו וממלא מקומו של רבי שאול, ועזיבתו של רבי [[בריש מייזליש]] ל[[ורשה]]. בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות של המחלוקת היה רבי [[חיים נתן דמביצר]] מדייני הקהילה{{הערה|{{אוצר החכמה|פייבל הירש ווטשטיין|'''תולדות מהרח"ן'''|188750|קרקוב תרנ"ג, עמ'15||עמוד=17}}.}}, אך כנראה שרוב גדולי הדור הכירו ברבי [[בריש מייזליש]] כרב העיר, כפי שניתן לראות ממכתבו של רבי [[משה סופר]] לרבי שאול: "ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד, ומי יהרהר ח"ו וכו' ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל".
 +
 
 +
בשנים הראשונות לאחר שהוכתר לרב, היו יחסיו עם [[חסידות צאנז|חסידי צאנז]] עכורים, לאחר שדיבר בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון [[נשמה|נשמות]], ואף הזכיר את שמו של אחד מנכבדי הקהילה שנפטר בהקשר לכך, נוספה על כך העובדה שאסר למינקת להינשא בעוד שרבי [[חיים מצאנז]] התיר. השלום בינו לבין חסידי צאנז שרר לבסוף כעבור תקופה לאחר שאמר רבי שאול כי רבי שמעון [[סופר סת"ם]], שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי [[אלימלך מליז'נסק]] ונפטר לפני כן, נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה ב[[ספר תורה]] הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, אותו כתב שנים לפני כן, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאוד היה לגלותה, ומאז כיבדוהו חסידי צאנז. גם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו לאחר מכן.
 +
 
 +
==אישיותו==
 +
נודע ב[[סיגופים|סיגופיו]] הרבים וכ[[מקובל]] גדול, מאכלו הורכב מ[[תפוח אדמה]] מטוגן וכוס [[קפה]] שחור בימים בהם לא [[צום|צם]], נהג לישון כשעתיים ב[[יממה]] שבהם היה פיו ממלמל מזמורי [[תהלים]] מתוך [[שינה]] לפי עדות הסובבים אותו, למרות הסיגופים הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכגיבור, עד שהקיסר [[פרנץ יוזף]] בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו{{הערה|*{{אוצר החכמה|[[אהרן מרקוס]]|"החסידות"|83878|תל אביב תשי"ד, עמ' 233||עמוד=232}}.
 +
.}}.
 +
 
 +
רבי [[אברהם שמואל בנימין סופר]] העיד עליו ב[[הספד]]ו: {{ציטוטון|תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים}}{{הערה|דרשות כתב סופר.}}.
 +
 
 +
על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי [[החסידות]], וכמה מאבחנותיו הקולעות על חלק מצדיקיה התפרסמו לדורות כמו למשל הגדרתו [[המגיד מקוז'ניץ]] כ[[מקובל]] אלוקי ואת [[היהודי הקדוש]] כ"איש המעוף הגדול". רבי שאול ביקר גם אצל רבי [[צבי הירש מרימנוב]], וכן פגש את רבי [[אברהם יהושע השיל מאפטא]]{{ביאור|רבי אברהם יהושע השיל כותב לו במכתב: 'כשהייתי אצלכם במחנכם הקדוש'{{הערה|{{אוצר החכמה|[[אהרן מרקוס]]|"החסידות"|83878|תל אביב תשי"ד, עמ' 233–235||עמוד=232}}.
 +
.}}.}}.
  
==הנהגותיו==
 
רבי שאול עסק ב[[מסחר]] שממנו התעשר, ומעולם לא לקח כסף מקופת הקהילה. ואף שיפץ את ה[[מקוה]] העירוני בקרקוב.{{ש}}
 
נודע ב[[סיגופים|סיגופיו]] הרבים וכ[[מקובל]] גדול. מאכלו הורכב מ[[תפוח אדמה]] מטוגן וכוס [[קפה]] שחור בימים בהם לא צם, רבי שאול לא ישן יותר משעתיים ב[[יממה]], וגם בשעתיים אלו היה פיו ממלמל מזמורי [[תהלים]] מתוך [[שינה]], למרות זאת הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכגיבור, עד שהקיסר [[פרנץ יוזף]] בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו.{{ש}}
 
רבי [[אברהם שמואל בנימין סופר]] העיד עליו ב[[הספד]]ו: 'תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים'{{הערה|דרשות כתב סופר.}}.{{ש}}
 
בשנים הראשונות לאחר שהוכתר לרב, היו יחסיו עם [[חסידות צאנז|חסידי צאנז]] עכורים, לאחר שדיבר בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון נשמות, ואף הזכיר את שמו של אחד מנכבדי הקהילה, נוספה על כך העובדה שאסר למינקת להינשא בעוד שרבי [[חיים מצאנז]] התיר, אך כעבור תקופה אמר רבי שאול כי רבי שמעון [[סופר סת"ם]], שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי [[אלימלך מליז'נסק]], נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה ב[[ספר תורה]] אותו כתב שנים לפני כן, הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאוד היה לגלותה, ומאז כיבדוהו חסידי צאנז. גם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו לאחר מכן והיחסים ביניהם שבו לתקנם.{{ש}}
 
על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי [[החסידות]], וכמה מאבחנותיו הקולעות על חלק מצדיקיה התפרסמו לדורות,{{הבהרה|למשל?}} רבי שאול ביקר אצל רבי [[צבי הירש מרימנוב]], וכן פגש את רבי [[אברהם יהושע השיל מאפטא]]{{הערה|רבי אברהם יהושע השיל כותב לו במכתב: 'כשהייתי אצלכם במחנכם הקדוש', אהרן מרקוס החסידות.}}.{{ש}}
 
 
אחד הסיפורים המפורסמים אודותיו, הינו על ערב [[חג הפסח]] שנת [[תר"ב]], בו כינס רבי שאול מנין לאמירת [[תהלים]] בתפילה על העיר [[רימנוב]], מכיון שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי העיר עלתה בלהבות.
 
אחד הסיפורים המפורסמים אודותיו, הינו על ערב [[חג הפסח]] שנת [[תר"ב]], בו כינס רבי שאול מנין לאמירת [[תהלים]] בתפילה על העיר [[רימנוב]], מכיון שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי העיר עלתה בלהבות.
  
 
==פעילות ציבורית==
 
==פעילות ציבורית==
בשנת [[תקצ"ד]] פסל רבי שאול [[גט]] אותו סידר רבי [[בריש מייזליש]], עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנות העיר.{{ש}}
+
בשנת [[תקצ"ד]] פסל רבי שאול [[גט]] אותו סידר רבי [[בריש מייזליש]], עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנות העיר. המגרש היה אדם בשם זימל שכונה נפתלי, ורבי שאול פסל את הגט שנכתב בו "זימל המכונה נפתלי", בטענה שאין כל קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי. ולכן לפי שיטתו של רבי שאול צריך לכתוב "זימל דמתקרי נפתלי". טענה נוספת היתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו היתה [[נדה]], ו[[חופת נדה]] בלא [[ביאה]] איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם.
המגרש היה אדם בשם זימל שכונה נפתלי, ורבי שאול פסל את הגט שנכתב בו 'זימל המכונה נפתלי', בטענה שאין כל קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי. ולכן לפי שיטתו של רבי שאול צריך לכתוב 'זימל דמתקרי נפתלי'. טענה נוספת היתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו היתה נדה, וחופת נדה בלא ביאה איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם. {{ש}}
+
 
בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא, היו רבי [[משה סופר]]{{הערה|שו"ת חתם סופר אבן העזר חלק ב' סימנים כא-כב.}}, רבי [[שלמה זלמן ליפשיץ]]{{הערה|שו"ת חמדת שלמה אבן העזר סימן ע.}}, רבי חיים מצאנז{{הערה|שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א' סימן סה.}}, רבי [[נחום טרייביטש]]{{הערה|בספר השו"ת שלו סימן מט.}}, רבי אברהם נפתלי הירץ ינר{{הערה|שו"ת צלותא דאברהם סימן נא}}, אך למעשה הכשירו רבנים אלו את הגט.{{ש}}
+
בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא, היו רבי [[משה סופר]]{{הערה|שו"ת חתם סופר אבן העזר חלק ב' סימנים כא-כב.}}, רבי [[שלמה זלמן ליפשיץ]]{{הערה|שו"ת חמדת שלמה אבן העזר סימן ע.}}, רבי חיים מצאנז{{הערה|שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א' סימן סה.}}, רבי [[נחום טרייביטש]]{{הערה|בספר השו"ת שלו סימן מט.}}, רבי אברהם נפתלי הירץ ינר{{הערה|שו"ת צלותא דאברהם סימן נא}}, אך למעשה הכשירו רבנים אלו את הגט.
בשנת [[תקצ"ז]] התיר [[קידוש לבנה|לקדש את הלבנה]] בליל ט"ז לחודש, בכדי להרגיע את פחדם של תושבי [[קראקא]] שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, (מגפת ה[[כולרה]] שהשתוללה בשנת [[תקצ"א]], בעת שלא קידשו את הלבנה עדיין טריה היתה בזכרונם של יהודי קראקא). בנושא זה התכתב עם רבי [[משה סופר]] שהעריכו מאוד, והסכים עמו להקל אף כנגד הוראת ה[[רמ"א]] בציינו על פסקו של רבי שאול: 'כבר הורה זקן'{{הערה|שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קב.}}.{{ש}}
+
 
רבי שאול תמך באיסור [[אתרוגי קורפו]], מכתבו לאיסור נדפס בקונטרס 'פרי עץ הדר' שנדפס בשנת תר"ו.{{ש}}
+
בשנת [[תקצ"ז]] התיר [[קידוש לבנה|לקדש את הלבנה]] בליל ט"ז לחודש, בכדי להרגיע את פחדם של תושבי [[קראקא]] שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, (מגפת ה[[כולרה]] שהשתוללה בשנת [[תקצ"א]], בעת שלא קידשו את הלבנה עדיין טריה היתה בזכרונם של יהודי קראקא). בנושא זה התכתב עם רבי [[משה סופר]] שהעריכו מאוד, והסכים עמו להקל אף כנגד הוראת ה[[רמ"א]] בציינו על פסקו של רבי שאול: 'כבר הורה זקן'{{הערה|שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קב.}}.
בימי גזירת הלבוש בפולין בשנת [[תר"ד]], היה מהיחידים שבגאוני [[גליציה]] שהתייחסו לנושא, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק אסר להחליף את הלבוש היהודי{{הערה|שו"ת משיב כהלכה יורה דעה סימן ט', וראה את מכתבו בענין שנדפס ב'שנות דור ודור' חלק ה' עמ' תקכט}}.{{ש}}
+
 
 +
רבי שאול תמך באיסור [[אתרוגי קורפו]], מכתבו לאיסור נדפס בקונטרס 'פרי עץ הדר' שנדפס בשנת תר"ו.
 +
 
 +
בימי גזירת הלבוש בפולין בשנת [[תר"ד]], היה מהיחידים שבגאוני [[גליציה]] שהתייחסו לנושא, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק אסר להחליף את הלבוש היהודי{{הערה|שו"ת משיב כהלכה יורה דעה סימן ט', וראה את מכתבו בענין שנדפס ב'שנות דור ודור' חלק ה' עמ' תקכט}}.
 +
 
 
[[שמעון ברמן]] מ[[חובבי ציון]] הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית ב[[אמריקה]], שהכירו בצעירותו הושפע ממה ששמע מרבי שאול, כי רק ב[[ארץ ישראל]] יתכן הדבר{{הערה|מסעות שמעון.}}.
 
[[שמעון ברמן]] מ[[חובבי ציון]] הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית ב[[אמריקה]], שהכירו בצעירותו הושפע ממה ששמע מרבי שאול, כי רק ב[[ארץ ישראל]] יתכן הדבר{{הערה|מסעות שמעון.}}.
  
Line 41: Line 93:
 
*{{אוצר החכמה|[[אהרן מרקוס]]|"החסידות"|83878|תל אביב תשי"ד, עמ' 233–235||עמוד=232}}.
 
*{{אוצר החכמה|[[אהרן מרקוס]]|"החסידות"|83878|תל אביב תשי"ד, עמ' 233–235||עמוד=232}}.
 
*{{אוצר החכמה|[[מאיר וונדר]]|"ר' שאול לנדא"|105735|בתוך: '''[[אנציקלופדיה לחכמי גליציה]]''', חלק ג', ירושלים תשל"ח - תשנ"ז, עמ' 684–682||עמוד=349}}.
 
*{{אוצר החכמה|[[מאיר וונדר]]|"ר' שאול לנדא"|105735|בתוך: '''[[אנציקלופדיה לחכמי גליציה]]''', חלק ג', ירושלים תשל"ח - תשנ"ז, עמ' 684–682||עמוד=349}}.
 +
 +
==ביאורים והרחבות==
 +
{{ביאורים}}
  
 
==הערות שוליים==
 
==הערות שוליים==
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}
 
+
{{מיון רגיל: לנדא, שאול}}
 +
{{קרדיט המכלול|רבי שאול לנדא}}
 
[[:קטגוריה:קרקוב: רבנים]]
 
[[:קטגוריה:קרקוב: רבנים]]
  
{{קרדיט המכלול|רבי שאול לנדא}}
 
 
{{נבדק ואושר}}
 
{{נבדק ואושר}}

Revision as of 22:54, 17 October 2020

Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אב"ד קראקא
רבי שאול לנדא
לידה ה'תק"נ
פטירה 23 ביוני 1854
כ"ח בסיון תרי"ד
מקום קבורה בית הקברות היהודי בקרקוב
מקום פעילות האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית קרקוב, האימפריה האוסטרו הונגרית
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק רבנות, קבלה
בני דורו רבי דב בר מייזלש
אב יעקב שמואל
צאצאים בנו רבי אלכסנדר לנדא

רבי שאול רפאל[א] לנדא (תק"נ, 1790כ"ח בסיוון תרי"ד, 23 ביוני 1854), רב ומקובל מחכמי גליציה, ורבה של קרקוב.

קורות חייו

נולד בשנת תק"נ בערך, לרבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מפשדבורז', שהיה מצאצאי רבי השיל מקראקא.

כבר בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם רבי מרדכי בנט, ורבי מאיר קריסטינפולר רבה של ברודי, בגיל צעיר הגיע לקרקוב (לא יאוחר משנת תקס"ד), ושימש בה כדיין עשרות שנים[ב].

עסק במסחר שממנו התעשר, ומעולם לא קיבל משכורת מקופת הקהילה. ואף שיפץ את המקוה העירוני בקרקוב מכספו. התגורר בקצה הרובע היהודי (קז'ימייז') בבנין גדול שכונה "הצלת נפשות", את הבניין הקים יהודי בשם משה שהיה אחיו של אייזיק יעקלס, כמצודה עם מנהרות ויציאות חבויות, למקרה של פוגרום ביהודי העיר.

בשנת תקצ"ב עם פטירתו של רבי צבי דוד הלוי רבה של קרקוב, פרצה מחלוקת בינו לרבי דב בריש מייזלש על משרת הרבנות, לה נבחר באופן רשמי רבי בריש. רבי שאול בתמיכתם של חלק מבני הקהילה ובעיקר החסידים, הקים בית דין אלטרנטיבי שהכריז עליו כרב העיר[ג]. מחלוקת זו נמשכה 24 שנים עד לפטירתו של רבי סנדר בנו וממלא מקומו של רבי שאול, ועזיבתו של רבי בריש מייזליש לורשה. בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות של המחלוקת היה רבי חיים נתן דמביצר מדייני הקהילה[1], אך כנראה שרוב גדולי הדור הכירו ברבי בריש מייזליש כרב העיר, כפי שניתן לראות ממכתבו של רבי משה סופר לרבי שאול: "ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד, ומי יהרהר ח"ו וכו' ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל".

בשנים הראשונות לאחר שהוכתר לרב, היו יחסיו עם חסידי צאנז עכורים, לאחר שדיבר בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון נשמות, ואף הזכיר את שמו של אחד מנכבדי הקהילה שנפטר בהקשר לכך, נוספה על כך העובדה שאסר למינקת להינשא בעוד שרבי חיים מצאנז התיר. השלום בינו לבין חסידי צאנז שרר לבסוף כעבור תקופה לאחר שאמר רבי שאול כי רבי שמעון סופר סת"ם, שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי אלימלך מליז'נסק ונפטר לפני כן, נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה בספר תורה הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, אותו כתב שנים לפני כן, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאוד היה לגלותה, ומאז כיבדוהו חסידי צאנז. גם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו לאחר מכן.

אישיותו

נודע בסיגופיו הרבים וכמקובל גדול, מאכלו הורכב מתפוח אדמה מטוגן וכוס קפה שחור בימים בהם לא צם, נהג לישון כשעתיים ביממה שבהם היה פיו ממלמל מזמורי תהלים מתוך שינה לפי עדות הסובבים אותו, למרות הסיגופים הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכגיבור, עד שהקיסר פרנץ יוזף בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו[2].

רבי אברהם שמואל בנימין סופר העיד עליו בהספדו: "תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים"[3].

על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי החסידות, וכמה מאבחנותיו הקולעות על חלק מצדיקיה התפרסמו לדורות כמו למשל הגדרתו המגיד מקוז'ניץ כמקובל אלוקי ואת היהודי הקדוש כ"איש המעוף הגדול". רבי שאול ביקר גם אצל רבי צבי הירש מרימנוב, וכן פגש את רבי אברהם יהושע השיל מאפטא[ד].

אחד הסיפורים המפורסמים אודותיו, הינו על ערב חג הפסח שנת תר"ב, בו כינס רבי שאול מנין לאמירת תהלים בתפילה על העיר רימנוב, מכיון שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי העיר עלתה בלהבות.

פעילות ציבורית

בשנת תקצ"ד פסל רבי שאול גט אותו סידר רבי בריש מייזליש, עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנות העיר. המגרש היה אדם בשם זימל שכונה נפתלי, ורבי שאול פסל את הגט שנכתב בו "זימל המכונה נפתלי", בטענה שאין כל קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי. ולכן לפי שיטתו של רבי שאול צריך לכתוב "זימל דמתקרי נפתלי". טענה נוספת היתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו היתה נדה, וחופת נדה בלא ביאה איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם.

בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא, היו רבי משה סופר[5], רבי שלמה זלמן ליפשיץ[6], רבי חיים מצאנז[7], רבי נחום טרייביטש[8], רבי אברהם נפתלי הירץ ינר[9], אך למעשה הכשירו רבנים אלו את הגט.

בשנת תקצ"ז התיר לקדש את הלבנה בליל ט"ז לחודש, בכדי להרגיע את פחדם של תושבי קראקא שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, (מגפת הכולרה שהשתוללה בשנת תקצ"א, בעת שלא קידשו את הלבנה עדיין טריה היתה בזכרונם של יהודי קראקא). בנושא זה התכתב עם רבי משה סופר שהעריכו מאוד, והסכים עמו להקל אף כנגד הוראת הרמ"א בציינו על פסקו של רבי שאול: 'כבר הורה זקן'[10].

רבי שאול תמך באיסור אתרוגי קורפו, מכתבו לאיסור נדפס בקונטרס 'פרי עץ הדר' שנדפס בשנת תר"ו.

בימי גזירת הלבוש בפולין בשנת תר"ד, היה מהיחידים שבגאוני גליציה שהתייחסו לנושא, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק אסר להחליף את הלבוש היהודי[11].

שמעון ברמן מחובבי ציון הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית באמריקה, שהכירו בצעירותו הושפע ממה ששמע מרבי שאול, כי רק בארץ ישראל יתכן הדבר[12].

פטירתו

בליל שבת כ"ח בסיוון תרי"ד, ביקש רבי שאול שישאוהו לבית הכנסת, התחזק ואמר לפני התיבה את מזמור כט' שבתהלים, לאחר מכן קידש על היין, ונפטר[13]. נקבר בקראקא ביום ראשון כ"ט בסיוון. בהלוויתו ספד לו רבי משה יעקב דמביצר מדייני העיר הבולטים, באמרו 'אין לצפות שיהיה עוד צדיק במדרגה כמותו'[14].

משפחתו

  • בנו רבי אלכסנדר לנדא מילא את מקומו ברבנות, אולם נפטר כשנתיים לאחר מכן בט"ו באדר א' תרט"ז בגיל ארבעים ושש בלבד.
  • חתנו מאיר וינברגר מדוקלא.
  • מצאצאיו היה ד"ר שאול רפאל לנדאו.

לקריאה נוספת

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ השם רפאל נוסף לו בעת מחלתו, והוא גם נחקק על מצבתו.
  2. ^ בספריו של רבי אברהם אליעזר דמשק, הדיין מקרקוב, שיצאו לאור בשנת תקע"ט, הוא כבר מוזכר בתואר 'הדיין החריף'.
  3. ^ לזכותו של רבי שאול נזקפה גם עובדת היותו נכד לרבי השיל מקראקא שהיה רב העיר כמאה ושבעים שנה לפני כן.
  4. ^ רבי אברהם יהושע השיל כותב לו במכתב: 'כשהייתי אצלכם במחנכם הקדוש'[4].

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ פייבל הירש ווטשטיין, ‏תולדות מהרח"ן, קרקוב תרנ"ג, עמ'15, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ *אהרן מרקוס, ‏"החסידות", תל אביב תשי"ד, עמ' 233, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). .
  3. ^ דרשות כתב סופר.
  4. ^ אהרן מרקוס, ‏"החסידות", תל אביב תשי"ד, עמ' 233–235, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). .
  5. ^ שו"ת חתם סופר אבן העזר חלק ב' סימנים כא-כב.
  6. ^ שו"ת חמדת שלמה אבן העזר סימן ע.
  7. ^ שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א' סימן סה.
  8. ^ בספר השו"ת שלו סימן מט.
  9. ^ שו"ת צלותא דאברהם סימן נא
  10. ^ שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קב.
  11. ^ שו"ת משיב כהלכה יורה דעה סימן ט', וראה את מכתבו בענין שנדפס ב'שנות דור ודור' חלק ה' עמ' תקכט
  12. ^ מסעות שמעון.
  13. ^ בקראקא הזכירו לאחר שעזב רבי בריש מייזלש את העיר, את מאמר חז"ל 'שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה.
  14. ^ הדפס שנדפס בספרו מימי הדעת לבוב תרכ"ו

ערך זה נוצר בידי עורכי האנציקלופדיה היהודית באתר המכלול, והועתק לכאן באדיבות בעלי האתר.


קטגוריה:קרקוב: רבנים

NivdakVeushar.png