Difference between revisions of "אסמכתא (דרשה)"

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
m (החלפת טקסט – "רבי יהודה הלוי" ב־"רבי יהודה הלוי")
(גדר האסמכתא)
 
Line 9: Line 9:
  
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שכל מה שיש לו אסמכתא מן התורה העיד{{הערה|לפי גרסא אחרת: העיר.}} הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת ולא כדברי המפרשים{{הערה|[[רבי דוד בן שמואל מאישטילא|רבנו דוד בן שמואל הכוכבי]] כותב ב[[ספר הבתים]] מגדל דוד - ספר אמונה שער ד' פר ז': ..."ודע כי הדברים שהיו סומכין אותם למדרש תיבה או תיבות או אות מן האותיות, היה הדבר מבואר שהוא מקובל מסיני, ולהודיע זה ראוי לסמכם לתורה שבכתב. ומפני זה כשהסמיכה ההוא לא עלתה בידם אז הסכימה שהוא מדרבנן, ואמרו על זה מדרבנן ואסמכתא בעלמא. וכן לפעמים בדברים שהיו נודעים שהם תקנת חכמים היו מסמיכים אותה לתיבה מהתיבות שבכתוב, ויבארו שזה על צד הסמך".}} האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכוונה התורה לכך, חס וחלילה, ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו דעת [[מינות (יהדות)|מינות]] הוא, אבל התורה העידה{{הערה|לפי גרסה אחרת: העירה.}} בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו, כמו שכתוב ועשית את הדבר על פי הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה, כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם, וכל [[תורה שבעל פה]] רמוזה בתורה שהיא תמימה וחס ושלום שהיא חסירה כלום}}
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שכל מה שיש לו אסמכתא מן התורה העיד{{הערה|לפי גרסא אחרת: העיר.}} הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת ולא כדברי המפרשים{{הערה|[[רבי דוד בן שמואל מאישטילא|רבנו דוד בן שמואל הכוכבי]] כותב ב[[ספר הבתים]] מגדל דוד - ספר אמונה שער ד' פר ז': ..."ודע כי הדברים שהיו סומכין אותם למדרש תיבה או תיבות או אות מן האותיות, היה הדבר מבואר שהוא מקובל מסיני, ולהודיע זה ראוי לסמכם לתורה שבכתב. ומפני זה כשהסמיכה ההוא לא עלתה בידם אז הסכימה שהוא מדרבנן, ואמרו על זה מדרבנן ואסמכתא בעלמא. וכן לפעמים בדברים שהיו נודעים שהם תקנת חכמים היו מסמיכים אותה לתיבה מהתיבות שבכתוב, ויבארו שזה על צד הסמך".}} האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכוונה התורה לכך, חס וחלילה, ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו דעת [[מינות (יהדות)|מינות]] הוא, אבל התורה העידה{{הערה|לפי גרסה אחרת: העירה.}} בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו, כמו שכתוב ועשית את הדבר על פי הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה, כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם, וכל [[תורה שבעל פה]] רמוזה בתורה שהיא תמימה וחס ושלום שהיא חסירה כלום}}
 +
 +
לעיתים עשויות להיות שתי דרשות של אסמכתא, בדרך הפוכה. היינו, שמאותו אופן של דרש ניתן ללמוד אסתמכתא לשתי מסקנות הפוכות{{הערה|ראו {{בבלי|סוכה|כח|א}}.}}.
  
 
==אסמכתות שונות==
 
==אסמכתות שונות==

Latest revision as of 13:28, 13 October 2021

אסמכתא היא הסמכת הלכה שמקורה בדברי חז"ל או בהלכה למשה מסיני על פסוק מן המקרא שאינו משמש לה מקור אלא רמז בלבד.

גדר האסמכתא[edit | edit source]

הרמב"ם ורבי יהודה הלוי כתבו כי האסמכתא אינה אלא רמז שמטרתו לסייע לזיכרון.[1][2]

הריטב"א תוקף גישה זו, וטוען כי התורה עצמה התכוונה ללימוד האסמכתא, אלא שלא קבעתו חובה ומסרה הדבר לחכמים שאם ירצוהו יקבעוהו חובה.

כך דברי הריטב"א[3] :

שכל מה שיש לו אסמכתא מן התורה העיד[4] הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת ולא כדברי המפרשים[5] האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכוונה התורה לכך, חס וחלילה, ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו דעת מינות הוא, אבל התורה העידה[6] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו חכמים אם ירצו, כמו שכתוב ועשית את הדבר על פי הדבר אשר יגידו לך ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה, כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם, וכל תורה שבעל פה רמוזה בתורה שהיא תמימה וחס ושלום שהיא חסירה כלום

לעיתים עשויות להיות שתי דרשות של אסמכתא, בדרך הפוכה. היינו, שמאותו אופן של דרש ניתן ללמוד אסתמכתא לשתי מסקנות הפוכות[7].

אסמכתות שונות[edit | edit source]

דוגמאות לדינים כאלה: נטילת ידיים. תקנת חכמים ליטול ידיים לפני סעודה, הוסמכה לפסוק "וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים" אף שהפסוק מתייחס לטהרה מוחלטת של הזב, דהיינו טבילה במקווה, והידים מופיעות בפסוק רק כדוגמה, הרי שחז"ל (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ו, עמוד א') הסתמכו על לשון הפסוק כדי ליצור דין נטילת ידיים.

כתובה, דהיינו חיוב הבעל לפצות את אשתו בסכום כסף שיספיק לפרנסתה למשך שנה, אם יגרשנה או אם ימות, הוסמך על הפסוק "כסף ישקול כמוהר הבתולות" אף שבפשט הפסוק עוסק בכסף שהיה מקובל לתת כמוהר, היינו בזמן הנישואין, חז"ל הסתמכו על פסוק זה כדי ליצור כתובה בסכום דומה.

דוגמה לדרשה לדין שבא במסורת: "שיעורים, היינו למשל, השיעור המינימלי של מאכל אסור, כגון דם, שאדם צריך לאכול כדי לעבור על איסור אכילה, הוא כזית. ביום כיפור הוא ככותבת (תמר). כל שיעורים אלו הם הלכה למשה מסיני, אבל חז"ל הסמיכו אותם על הפסוק "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" אף שברור שמהפסוק, אפילו היה מתייחס לשיעורים, לא יכולים היינו לנחש איזה שיעור משתייך לאיזה דין, וברור שהנושא מסתמך על המסורת, חז"ל רצו כנראה כדי להקל על זכרוננו, להסמיך את העניין על הפסוק."

לעיתים ישנה מחלוקת האם הדרשה ההלכתית היא בגדר דרשה או בגדר אסמכתא. כך למשל המחלוקת על גדר איסור ברכה לבטלה נובעת מהשאלה האם הפסוק שהובא בגמרא הוא מקור, והדין הוא דאורייתא או שמא הפסוק הובא כאסמכתא והדין הוא דרבנן.

מצוי שקיימת מחלוקת, ודעה אחת מציגה את דעתה ממקור מקראי שהוא בעצם רק אסמכתא בעלמא, ולמרות זאת שואלת הגמרא מה דורש מפסוק זה בעל הדעה החולקת - הגם כי זו אינה קושיה, שכן זו אינה דרשה גמורה אלא רק אסמכתא[8].

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה: "אבל נסמכה זאת המצווה לזה הפסוק, כדי שיהא נודע ונזכר. ואינו מעניין הכתוב. וזה מה שאמרו "קרא אסמכתא בעלמא" בכל מקום שיזכירוה."
  2. ^ ריה"ל בספר הכוזרי ג עג: "כך בארו את הפסוק "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר: מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב:טז) כרמז לשבע מצוות שנצטוו בני נח, בדרשם: "ויצו - אלו הדינין, ה' - זה ברכת השם, אלהים - זו עבודה זרה; על האדם - זו שפיכות דמים, לאמר - זה גילוי עריות, מכל עץ הגן - זה גזל, אכל תאכל - זה אבר מן החי" (סנהדרין נו:). מה רב המרחק בין העניינים האלה ובין הפסוק הזה! אין זאת כי אם קבלה היה בידם עניין שבע מצוות אלו, וסמכוה על הפסוק הזה דרך 'סימן', למען הקל בזה על זכירת המצוות."
  3. ^ ריטב"א ראש השנה טז. בד"ה תניא.
  4. ^ לפי גרסא אחרת: העיר.
  5. ^ רבנו דוד בן שמואל הכוכבי כותב בספר הבתים מגדל דוד - ספר אמונה שער ד' פר ז': ..."ודע כי הדברים שהיו סומכין אותם למדרש תיבה או תיבות או אות מן האותיות, היה הדבר מבואר שהוא מקובל מסיני, ולהודיע זה ראוי לסמכם לתורה שבכתב. ומפני זה כשהסמיכה ההוא לא עלתה בידם אז הסכימה שהוא מדרבנן, ואמרו על זה מדרבנן ואסמכתא בעלמא. וכן לפעמים בדברים שהיו נודעים שהם תקנת חכמים היו מסמיכים אותה לתיבה מהתיבות שבכתוב, ויבארו שזה על צד הסמך".
  6. ^ לפי גרסה אחרת: העירה.
  7. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד א'.
  8. ^ ראו ריטב"א, חידושי הריטב"א, על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ז, עמוד ב'; ר"ן, חידושים המיוחסים לר"ן, שם. וראו שם שהגמרא ידעה כי אכן לדעה החולקת יש דרשה אחרת שהיא לומדת מפסוק זה, גם כאסמכתא בעלמא, ובחרה להציג את הדברים כשאלה ותשובה, שכן כך דרך הגמרא במקומות אחרים.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -1166 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png