אנה וולקובה

From האנציקלופדיה היהודית
Revision as of 00:39, 27 July 2020 by Yr bot (talk | contribs) (ייבוא: אנה וולקובה מוויקיפדיה, ראה תורמים)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to: navigation, search

הדף יובא אוטומטית על ידי רובוט ונמצא נקי בסריקה אוטומטית, הדף טרם נבדק ידנית

דף זה יובא לאתר על ידי רובוט, ולא עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: לא ידוע. מדיה לצפייה: לא אותרו תמונות או קבצי מדיה.

עדכן דיווח: Yes check.svg נבדק ואושר  •  Black check.svg נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

ממתין אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  X mark.svg דחה דף: סיבה: Bert2 transp green cont 150ms.gif


תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

אנה ניקולאייבנה וולקובה (19022 באוגוסט 1973), המכונה לעיתים אנה דה וולקוף, הייתה מהגרת רוסייה לבנה, ומזכירה של מועדון הימין, שהתנגדה למעורבותה של בריטניה במלחמת העולם השנייה.


ראשית חייה

היא הייתה בתו הבכורה של האדמירל ניקולאי וולקוף (1870 – 1954) שהיה הנספח הימי הקיסרי האחרון בלונדון. משפחתה החליטה להישאר בבריטניה בעקבות המהפכה הבולשביקית והם התאזרחו בבריטניה ב-10 בספטמבר 1935. בשנת 1923 פתחו בני וולקוב את חדר התה הרוסי, ברחוב הרינגטון 50, דרום קנזינגטון, בסמוך למוזיאון להיסטוריה של הטבע, שהיה נקודת מפגש עבור רוסים לבנים אחרים.[1]

אנה ואביה החזיקו בהשקפות ימניות ואנטישמיות ונחשבו לאוהדי גרמניה הנאצית, בה ביקרה מספר פעמים בשנות ה-30. בהמשך טענה שהיא פגשה את הנס פרנק ורודולף הס.

ביקוריה גרמו ל-MI5 להתעניין בפעילותה ומשנת 1935 היא הושמה תחת פיקוח כמרגלת גרמנייה אפשרית. ווליס סימפסון הייתה לקוחה של עסקי הקוטור שלה וגם הייתה תחת פיקוח של שירותי סיכול הריגול הבריטיים.[2]

מועדון הימין

וולקוף הייתה שייך לאחת מהאגודות האנטישמיות הקטנות בבריטניה, "מועדון הימין", תנועה אנטי-מלחמתית עם כ-350 חברים,[3] שהוקמה על ידי סרן ארצ'יבלד מוּל רמזי, חבר פרלמנט, שלימים הדגיש את הפטריוטיזם שלו בבית הנבחרים ואמר כי יש הבחנה בין אנטישמיות לפרו-נאציזם.[4]

חברים אחרים כללו את ויליאם ג'ויס, שערק אז לגרמניה כשדרן, א.ק צ'סטרטון, לימים מחברם של "הלורדים החדשים שלא היו מאושרים",[5] פרנסיס ייטס-בראון, הסופר הנמכר ביותר של "בנגל לנסר", אדמירל וילמוט ניקולסון ואשתו, כריסטבל[6] והדוכס מוולינגטון.[7] חברי המועדון קיימו לא אחת את מפגשיהם בחדר התה הרוסי.

באוטוביוגרפיה שלו, "המלחמה חסרת השם", טען רמזי:

המטרה העיקרית של מועדון הימין הייתה להתנגד ולחשוף את פעילותם של היהודים המאורגנים, לאור הראיות שהגיעו לידי בשנת 1938. המטרה הראשונה שלנו הייתה לנקות את המפלגה השמרנית מההשפעה היהודית, ואופי החברות והפגישות שלנו היה בקנה אחד עם המטרה הזו.

ריגול

כאשר בריטניה יצאה למלחמה נגד גרמניה בספטמבר 1939, מועדון הימין התפרק רשמית.[8] עם זאת, חלק מהחברים המשיכו בפעילות נגד המלחמה. וולקובה, משתמש במתווך מהשגרירות האיטלקית (עוזר נספח צבאי פרנצ'סקו מריגליאנו), שלחה מידע לברלין, כולל הצעות לשידורי התעמולה של ג'ויס.

עם זאת, וולקובה לא ידעה שמועדון הימין ששירותי הביטחון הבריטיים חדרו למועדון הימין, תחילה באמצעות מרג'ורי מקי ואחר כך על ידי המיסטיקנית הבלגית הצעירה הלן דה מונקה וכן על ידי ג'ואן מילר, סוכנת סמויה שעבדה כנערת משרד אצל אליזבת ארדן. באמצעות שלוש הנשים הללו, שנשלטו על ידי ראש מדור ב' (5), מקסוול נייט, ל-MI5 הייתה גישה מלאה לארגון והצליח אפילו להשפיע על פעילות הקבוצה.

בפברואר 1940 פגשה וולקובה את טיילר קנט, פקיד משגרירות ארצות הברית עם השקפות דומות. הוא הפך למבקר קבוע במועדון הימין. מאוחר יותר חשף קנט בפני וולקובה ורמזי כמה מהמסמכים שהחזיק בדירתו שגנב מהשגרירות ובמיוחד על תקשורת רגישה בין וינסטון צ'רצ'יל לפרנקלין רוזוולט.[9] ב-13 באפריל 1940 הלכה וולקובה לדירתו של קנט כדי לבקש לצלם חלק מהמסמכים, כפי שהתברר אחר כך. פעילות הריגול שלה נפסקה כאשר ביקשה מדה מונקה להעביר מכתב מקודד לוויליאם ג'ויס[10] דרך אנשי הקשר שלה עם השגרירות האיטלקית. דה מונקה הסכימה ואז הראתה את המכתב לממונה עליה, נייט.

מעצר ומשפט

וולקובה וקנט נעצרו ב-20 במאי 1940 והואשמו בעבירה על חוק הסודות הרשמיים.[11] כאשר הוכנסה לניידת המשטרה, צפה בה לן דייטון בן ה-11. היא הועמדה לדין במשפט סגור באולד ביילי, כאשר סר ויליאם ג'ואט שימש כתובע. ב-7 בנובמבר 1940, היא נידונה לעשר שנות מאסר על "ניסיון לסייע לאויב", קנט, האזרח נאמריקני, נידון ל-7 שנים.

לאחר הרשעתה נוצר קשר עם ועדת ההתאזרחות ואזרחותה בוטלה ב-13 באוגוסט 1943.[12]

שחרור ומוות

היא שוחררה מהכלא בשנת 1947 ועבדה כתופרת ושכנה בבית פליקס הופ-ניקולסון.[13] היא נהרגה בתאונת דרכים בספרד בשנת 1973 במכונית שנהג בה דל (1903 – 1980),[14] חבר לשעבר במועדון הימין.

הערות שוליים

  1. ^ Admiral Wolkoff's file in The National Archives (KV 2/2258)
  2. ^ Sukhdev, Sandhu (18 באוקטובר 2015). "Rendezvous at the Russian Tea Rooms: The Spyhunter, the Fashion Designer and the Man from Moscow by Paul Willetts – review: A tale of Nazi spies among London's elite has all the colour of a first-class thriller". The Observer (The Guardian). בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2015. 
  3. ^ Griffiths, Richard, Fellow Travellers of the Right, Constable, London, 1980, pp. 353-5, ISBN 0-09-463460-2 also citing Archibald Ramsay as saying "our hope was to avert war"
  4. ^ Hansard, 9 May 1940.
  5. ^ Chesterton, A.K.,The New Unhappy Lords, London, July 1965, reprinted in 1979 in US, Library of Congress Card no.67-24083
  6. ^ She also was tried on pro-German conspiracy charges but acquitted on all counts. Still, she was then locked up in Holloway Prison under Regulation 18B, where she remained for 4 years. Ramsay, p.78.
  7. ^ Griffiths, p. 355.
  8. ^ Griffiths, p.369.
  9. ^ Griffiths, p. 370
  10. ^ Griffiths, p.370.
  11. ^ Griffiths, p.370, states that the offences were against Defence Regulations.
  12. ^ Parliament of the United Kingdom (1943). Parliamentary papers, House of Commons and Command 8. London: Her Majesty's Stationery Office. עמ' 109. 
  13. ^ Conspirator: The Untold Story of Tyler Kent, Ray Bearse, Knopf Doubleday Publishing Group, 1991, p. 272
  14. ^ "Corrections to State Secrets: The Kent-Wolkoff Affair ". אורכב מ-המקור ב-28 July 2013. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2013. 

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +52 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.