התמוטטות מזרח הים התיכון

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

הדף יובא אוטומטית על ידי רובוט ונמצא נקי בסריקה אוטומטית, הדף טרם נבדק ידנית

דף זה יובא לאתר על ידי רובוט, ולא עבר בקרה אנושית

תוצאת סריקה אוטומטית: מצב הדף: לא ידוע. מדיה לצפייה: התמונות בדף זה נבדקו ואושרו.

עדכן דיווח: מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר  •  מדיה מוסתרת זמנית נבדק ואושר מסווג  •  אישור טקסט בלבד • אישור תמונות בלבד | הוראות טיפול

מדיה מוסתרת זמנית אשר דף: והמשך לדף אחר || והישאר בדף || וסגור כרטיסיה  •  סווג דף: סווג  •  מדיה מוסתרת זמנית דחה דף: סיבה: מדיה מוסתרת זמנית



שם בשפת המקור The Collapse of the Eastern Mediterranean: Climate Change and the Decline of the East, 950–1072
שפת המקור אנגלית
הוצאה בשפת המקור הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
שנת הוצאה 2012
סוגה היסטוריה
תרגום לעברית לא תורגם
מספר עמודים 270

התמוטטות מזרח הים התיכון: שינוי אקלימי ודעיכת המזרח 1072-950 (התפרסם באנגלית בשם: The Collapse of the Eastern Mediterranean: Climate Change and the Decline of the East, 950–1072) הוא ספרו של פרופסור רוני אלנבלום שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2012.

בספר מנתח רוני אלנבלום אירועים אקלימיים קיצוניים שפגעו במהלך המאה ה-11 במזרח אגן הים התיכון וחרגו בעוצמתם ובתכיפותם מכל מה שהיה מוכר קודם לכן ומאוחר יותר בהיסטוריה הכתובה של האזור. המקורות ההיסטוריים המובאים בספר מתעדים מתעדים 27 שנות בצורת בעמק הנילוס כולל בצורות שנמשכו חמש, שש ושבע שנים לעומת ממוצע של שנת בצורת אחת בכל חמישים שנה באלף הראשון לספה"נ. [1]

באותה מאה נרשמו גם גלי קור עזים באיראן, במסופוטמיה, בח'ראסאן ובבלקן והביאו לקפיאה מלאה של נהרות גדולים כמו הדנובה (לראשונה מאז "נדידת העמים" במאה ה-5) והאוקסוס. שלגים שירדו בבגדאד הביאו כמה פעמים לקפיאה חלקית של החידקל. בצורות ממושכות נרשמו גם בסוריה ובארץ ישראל. גלי קור פקדו את האזור שוב ושוב בין השנים 1027 ו–1060.

”בשנת 1027 היה קור שאיש לא זכר כמוהו בעבר ושנמשך ללא הפסקה מנובמבר ועד לינואר. המים קפאו בתקופה הזאת [בכל מקום], כולל בחופי החידקל ובתעלות הרחבות... הקור בבגדאד היה כה עז ש”האיכרים לא הצליחו לזרוע את תבואתם.“[2]

האירועים הקיצוניים גרמו לשורה של תוצאות ישירות כמו אובדן יבולים, עלייה במחירי המזון, אינפלציה, מהומות, רעב, מגיפות ומוות המוני, ולתהליכי דומינו, כמו רדיפת מיעוטים והגירתם מן האזור ופשיטות של נוודים, שנאלצו לנטוש את אזורי המרעה המסורתיים שלהם ולתור, באלימות גוברת והולכת אחרי אזורי מרעה חדשים. בשנת 1031

”קפאו המים בבגדאד.... והעצים נהרסו ולא נתנו פרי. והיה רעב גדול בערבה ש[גרם] לנוודים שחיו שם לאכול את גמליהם וסוסיהם ואפילו את ילדיהם... והם היו במצוקה לא רק בגלל הרעב אלא גם בגלל הצמא והמחסור במים.“ [3]

גם התוצאות ארוכות הטווח של אירועים אלה היו הרסניות: ערים גדולות ומרכזי לימוד ניטשו, אזורים חקלאיים הדלדלו, כנסיות ומנזרים חרבו, ביורוקרטיות גדולות קרסו וקבוצות אתניות חדשות חדרו לאזור.

נישפור איננה עוד העיר שהכרתי מן העבר. היא הרוסה ונותרו בה רק שרידים עלובים של פעילות עירונית... בעלי הבתים פרקו את הגגות ומכרו אותם. אנשים רבים מתו ברעב יחד עם בני משפחותיהם. מחיר הקרקע צנח לשפל... מזג האויר קר עד כאב והחיים נהיו קשים מנשוא. איש לא מצליח להיזכר אם נישפור סבלה אי פעם מרעב כה כבד. אנשים רבים מתו, חיילים כאזרחים. אפילו התורכמנים אינם מציקים לנו עוד, כי גם הם עצמם טרודים בקיום שלהם, מכיוון שהמחסור והרעב מצויים בכל.... ”הכנופיות העירוניות גרמו לנזק רב וצברו כוח רב. התושבים... סבלו סבל רב מנחת ידם... הם השתלטו על רכוש, הרגו אנשים והתנהגו באופן מביש כלפי הנשים. “גם העיר הסמוכה סרח' נבזזה בידי הנוודים בשנת 1037]: ”[העיר] נראית הרוסה ונטושה, ולא ניתן היה למצוא בה אפילו קמצוץ תבואה. התושבים נמלטו והמישורים וההרים שבסביבתה נראו חרוכים ללא שום טיפה של ירק. הבהמות ... מתו ברעב...“ [4]

במהלך כל התקופה הזאת שרר במערב אירופה ובצפון האוקיינוס האטלנטי אקלים חם ונוח המכונה גם "תקופת החום הימי ביניימית," והטמפרטורה הגלובאלית הממוצעת הייתה קרובה מאוד למה שמוכר היום. הגבול בין אזור האקלים הנוח, למזרח אגן הים התיכון היה חד ועבר בקו הדמיוני המקשר בין קירואן, רומא ו"שערי הברזל" של הדנובה.

אלנבלום מבסס את התאוריה שלו על עדויות כתובות המעידות על קשר ישיר בין אסונות אקלימיים, מחסור במזון, ותהליכי הקריסה שבאים בעקבותיהם. ניסיונות קודמים לקשר בין שינויי אקלים ושינויים תרבותיים נדחו כדטרמיניסטיות בעיקר מכיוון שלא הצליחו להראות קשר ישיר כזה ההתבססות על תעודות כתובות נובעת הן מריבוי התעודות והן מדיוקן בזמן ובמרחב. מדידות של סיגנלים עקיפים שבהם נהוג להשתמש לשם שחזור אירועי עבר (טבעות עצים, הרבדה של משקעים וכדומה) אינם מתאימים כאן מכיוון שהאירועים שעליהם מצביע אלנבלום נמשכו פחות זמן מתחום השגיאה של המדידות. העדויות האמפיריות המוצגות בספר מלמדות כי רצף של אירועים קצרי ימים המתרחשים ב"משך הבינוני" (כמאה שנים) עשוי להניע תהליכי דומינו שבכוחם להשפיע על גורלן של תרבויות מורכבות.

תדירות ההתרחשות של אירועים כאלה, עוצמתם, אורכם, מידת הרציפות שלהם והאזור שבו הם ניכרים, חשובים לכן לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר השינוי בטמפרטורה הגלובאלית הממוצעת.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Dionysius Ch. Stathakopoulos, Famine and Pestilence in the Late Roman and Early Byzantine Empire: A Systematic Survey of Subsistence Crises and Epidemics, Birmingham Byzantine and Ottoman Monographs, 9 (Aldershot: Ashgate, 2004); Ioannes G. Teleles, Meteorologika phainomena kai klima sto Byzantio [Meteorological Phenomena and Climate in Byzantium] (Athens: Akadēmia Athēnōn, 2004).
  2. ^ Ibn al-Jawzī, al-Muntazam, 8:25; Bar Hebraeus, Chronography, 191.
  3. ^ Bar Hebraeus, Chronograpy, 193–94; for the famine in Baghdad, see Sibt Ibn al-Jawzī, Mirʿat, 358.
  4. ^ Bayhaqi, vol. II, pp. 299, 304; Ibn al-Athīr, Kámil, vol. IX, p. 483.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -164 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.