לוקהיד C-130 הרקולס
| C-130 הרקולס C-130 Hercules (הנתונים בתבנית מתייחסים לדגם H) | |
|---|---|
 הרקולס C-130H של משמר החופים האמריקאי | |
| מאפיינים כלליים | |
| סוג | מטוס תובלה |
| ארץ ייצור |  ארצות הברית
|
| יצרן | לוקהיד מרטין לוקהיד |
| טיסת בכורה | 23 באוגוסט 1954 |
| תקופת שירות | 9 בדצמבר 1956 – נמצא בשירות |
| צוות | 5 (2 טייסים, נווט, מהנדס טיסה ופקח העמסה) |
| נוסעים | 92 נוסעים או 64 צנחנים או 74 פצועים ו־2 אנשי רפואה |
| יחידות שיוצרו | מעל 2,300 (נכון לשנת 2009) |
| משתמש ראשי | חיל האוויר של ארצות הברית חיל הנחתים האמריקני חיל האוויר המלכותי |
| משתמשים משניים | ראו מפעילות |
| דגמים | ראו דגמים |
| ממדים | |
| אורך | 29.8 מטרים |
| גובה | 11.66 מטרים |
| מוטת כנפיים | 40.41 מטרים |
| שטח כנפיים | 162.1 מ"ר |
| משקל ריק | 34.4 טון |
| משקל מטען מרבי | 33.3 טון |
| משקל המראה מרבי | 70.3 טון |
| ביצועים | |
| מהירות מרבית | 592 קמ"ש בגובה 20,000 רגל |
| טווח טיסה מרבי | 3,800 ק"מ |
| הנעה | |
| ארבעה מנועי טורבו־פרופ, מתוצרת אליסון או רולס־רויס, בעלי הספק של כ־4,508 כוחות סוס כל אחד | |
| תרשים | |
| |
C-130 הרקולס הוא מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית אחד מכלי הטיס המוצלחים והנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ומטוס התובלה השני הנמכר ביותר בהיסטוריה[דרוש מקור].
היסטוריה ופיתוח[edit | edit source]
בשנת 1951 פרסם חיל האוויר האמריקני מכרז לפיתוח מטוס תובלה חדש שיחליף את ה־C-119 המיושן. חברת לוקהיד זכתה במכרז, וקיבלה מחיל האוויר הזמנה של 100 מטוסים. המטוס טס לראשונה בשנת 1954, והמטוס המבצעי הראשון נמסר לחיל האוויר האמריקני בדצמבר 1956, והפך עד מהרה למטוס התובלה העיקרי של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
ההרקולס תוכנן במיוחד לביצוע המראות ונחיתות ממסלולים קצרים ומשובשים (בין השאר על ידי רקטות האצה מיוחדות המורכבות בצדדיו - JATO), הצנחת כוחות ומטענים והנחתת ציוד מגובה נמוך. עם השנים פותחו מעל 100 דגמים שונים של המטוס, למגוון רחב של מטרות: תובלה צבאית, תובלה אזרחית, תובלת נוסעים, חילוץ (ראו מערכת פולטון להנצלת קרקע־אוויר), תדלוק, ספינת תותחים לתקיפה, ביון ולוחמה אלקטרונית, כיבוי שריפות, מחקר, משימות מיוחדות ועוד. בחיל האוויר הישראלי מופעלים שני דגמים - תובלה ותדלוק - אשר שופרו והושבחו לאורך השנים והותקנו בהם בין היתר מיגון לתא הטייס כנגד כדורים ורסיסים, ובחלק מהמטוסים גם מערכת ראיית לילה FLIR המותקנת בחרטום.
הדגם החדש ביותר של המטוס הוא ה־C-130J סופר הרקולס שבשירות משנת 1999. עד היום יוצרו מעל 2,500 מטוסים מהדגמים השונים, עבור יותר מ־60 מדינות. יצורו של דגם ה־J החדש עדיין נמשך, והפך את ההרקולס למטוס הוותיק ביותר שעדיין נמצא בייצור. ההרקולס, לדגמיו השונים, מיוצר ברציפות זה למעלה מ־50 שנה, ועדיין נמצא בשירות בצבאות רבים, כולל בכוחות המזוינים של ארצות הברית, עבורם תוכנן המטוס. ההרקולס נחשב למטוס אמין ועמיד במיוחד.
דגמים וגרסאות[edit | edit source]
להרקולס דגמים אזרחיים וצבאיים. דגמים צבאיים עיקריים:
- C-130A/B/E/F/G/H/K/T - גרסאות הבסיס
- C-130K - גרסה מותאמת לחיל האוויר המלכותי
- C-130D/D-6 - גרסה המותאמת לפעולה באזורים מושלגים ומשטחי קרח
- DC-130A/E/H - גרסה לשילוח ושליטה במזל"טי פיירבי (Drone control)
C-130J סופר הרקולס[edit | edit source]
ערך מורחב – C-130J סופר הרקולס
C-130J סופר הרקולס מטוס תובלה צבאי בינוני, ולמעשה עדכון מקיף של המטוס C-130 הרקולס וכולל מנועים חדשים, סיפון טיסה חדש, ומערכות מתקדמות אחרות. הוא מטוס תובלה צבאי בינוני, בעל ארבעה מנועי טורבו־פרופ, מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית.
בחיל האוויר הישראלי[edit | edit source]
חיל האוויר הישראלי הזמין שישה מטוסים מהדגם הארוך, C-130J-30[1],שמו של הדגם הישראלי הוא IC-130J-30 ושמו העברי "שמשון" (על שם שמשון הגיבור). ב־26 ביוני 2013 לוקהיד מרטין מסרה למדינת ישראל את מטוס ה"שמשון" הראשון[2], המטוס המשיך בהתאמת מערכות ישראליות ובבדיקות טיסה והגיע לישראל ב־9 באפריל 2014, לטייסת 103 בבסיס נבטים[3][4].
לוקהיד AC-130[edit | edit source]
- ערך מורחב – לוקהיד AC-130
Lockheed AC-130 Spectre הוא מטוס תקיפה, מטוס מטען ומטוס מסוג "ספינת תותחים" שמיוצר על ידי לוקהיד מרטין ובואינג לחיל האוויר של ארצות הברית. המטוס מבוסס על ה־C-130 הרקולס.
שירות מבצעי[edit | edit source]
מטוס הרקולס במשימת מודיעין, הופל לראשונה בספטמבר 1958, מעל ארמניה (אז חלק מברית המועצות), על ידי מטוסי מיג־17 סובייטיים. כל 17 אנשי צוותו נהרגו.
במלחמת וייטנאם ההרקולס שירת כמטוס התובלה העיקרי של הצבא האמריקני, ובין השנים 1965–1972 אבדו בקרב כ־50 מטוסים. ההרקולס התמחה בהצנחת מטענים חיוניים לכוחות הלוחמים, מגובה נמוך מאד, כ־5 מטרים מעל פני הקרקע - משימה שמרכיב הסיכון בה גבוה מאוד. דגם התקיפה של המטוס, AC-130 לחם לראשונה בספטמבר 1967, וסיפק כוח אש חזק במיוחד, בהתאם לדרישות הצבא האמריקני. במהלך המלחמה, המטוס שירת גם כמפציץ, במטרה "לטהר" שטחים מיוערים.
ההרקולס בשירות חיל האוויר הישראלי[edit | edit source]
_(Karnaf),_Israel_-_Air_Force_AN1324616.jpg)
_(Karnaf),_Israel_-_Air_Force_AN1983332.jpg)
בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה קרנף. בחיל משרתים מטוסים מדגם H (שני מטוסים ראשונים הגיעו בשנת 1971), מדגם E (תריסר מטוסים ראשונים הגיעו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ומדגם KC לתדלוק (הגיעו בשנת 1976).
אחד משימושיו של המטוס בשירות צה"ל הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת. חיילי צה"ל העוברים קורס צניחה צונחים ממטוס זה.
החיל מפעיל שתי טייסות הרקולס: טייסת הפילים, וטייסת הציפור הצהובה ובנוסף אליהם את יחידת ההעמסה, שבסיסן בנבטים.
בטיסה ממוצעת נמצאים על המטוס, מלבד הטייסים והמכונן, גם נווט ופקח העמסה אחד או יותר. מגבלת ההטסה הנוכחית במטוסי ההרקולס בחיל האוויר עומדת על כ־90 נוסעים מלבד אנשי הצוות.
ב־25 בנובמבר 1975 במסגרת תרגיל מבצעי של צה"ל, התרסק מטוס הרקולס על הר ג'בל הילאל שבסיני. כל תשעת אנשי הצוות ו־11 הלוחמים שהיו על סיפונו נספו בתאונה, שהגורם לה היה ככל הנראה סערה ותנאי ראות קשים ששררו במקום[5].
המטוסים לקחו חלק גם במבצע אנטבה ביולי 1976, במהלכו טסו בטיסה ישירה ארבעה מטוסים מישראל לאנטבה שבאוגנדה (מרחק של כ־4,000 ק"מ), והנחיתו בשדה התעופה של אנטבה את יחידת סיירת מטכ"ל וכוחות חי"ר, שחילצו בפעולת קומנדו נוסעים של טיסת אייר־פרנס שנחטפה. בדרכם חזרה לישראל, המטוסים תידלקו בנמל התעופה בעיר ניירובי שבקניה.
מאוחר יותר השתתפו ההרקולסים במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה וצפון אפריקה לישראל בשנות השמונים והתשעים של המאה ה־20.
.jpg)
שימושים אזרחיים[edit | edit source]
- ערך מורחב – מערכת מודולרית מוטסת לכיבוי שריפות
בבטנו של מטוס ה־C-130 הרקולס ניתן להטעין את המערכת מודולרית מוטסת לכיבוי שריפות. מערכת זו מתפקדת כיחידה עצמאית המשמשת לכבאות אווירית. המערכת מאפשרת כיבוי שריפות מן האוויר, תכונה החשובה למשל בשריפות יער, שלעיתים קרובות אין גישה אליהן מן הקרקע.
המערכת מורכבת מחמישה מכלי לחץ בעלי קיבולת כוללת של 10,000 ליטר מעכב בעירה נוזלי ובנוסף אוויר דחוס לפליטת הנוזל בלחץ. משקל המערכת כ־5 טון. המערכת ניתנת להטענה על מטוס ההרקולס על ידי צוות מיומן תוך זמן של בין ארבע לשש שעות[6].
מפעילות[edit | edit source]
- אפריקה:
- אסיה:
- המזרח התיכון:
איראן
ערב הסעודית (הלקוחה הזרה הגדולה ביותר אחרי בריטניה)
טורקיה
ישראל
- אירופה:
- צפון אמריקה:
קנדה- ארצות הברית (בשירות כל הזרועות: חיל האוויר, הצי, חיל הנחתים ומשמר החופים)
- דרום אמריקה:
- אוקיאניה:
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- באתר חיל האוויר הישראלי
- ערן דובדבני ואבינעם מיסניקוב, מטוסי הקרנף שהגיעו במלחמת יום הכיפורים, באתר "מרקיע שחקים"
תאונה בטיסת ניסוי של הרקולס, אוקטובר 1980- אמיר בוחבוט, מתחת לאף של האויב: המטוס ממבצע אנטבה מתייצב בחזית מלחמת הצללים, באתר וואלה! NEWS, 12 בינואר 2017
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ U.S. Defense Security Cooperation Agency.
- ^ Israel Receives First C-130J Super Hercules: ‘Shimshon’,Lockheed Martin, June 2013
- ^ חותם על השמשון הראשון, באתר חיל האוויר הישראלי.
- ^ גילי כהן, ישראל קיבלה את מטוס ה"סופר הרקולס" הראשון, באתר הארץ, 28 ביוני 2013.
- ^ ערן בלכר ואלעזר בן־לולו, בגלל התאונה ההיא, באתר חיל האוויר הישראלי, 28.12.2005
- ^ ראיון (באנגלית) על מערכת ה־MAFFS,Colonel Bryan Allen, 146th airlift wing, California air national guard אתר משרד ההגנה של ארצות הברית
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +3295 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
