שרה שנירר

מצבת קברה בקרקוב, שהוקמה מחדש בשנת תשס"ג.

שרה שֶׁנִירֶר (בכתיב יידי: שענירער; א' בתמוז תרמ"ג, 6 ביולי 1883 – כ"ו באדר א' תרצ"ה, 1 במרץ 1935) הייתה מחנכת, מורה ופעילת חינוך חרדית, סופרת יידיש ומחזאית. מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות, שהיה בית הספר הראשון מסוגו לבנות חרדיות.

ביוגרפיה[edit | edit source]

שנירר נולדה בקרקוב למשפחה חרדית הנמנית על חסידי בעלז מהמעמד הבינוני-נמוך, ובהתאם לחוק חינוך חובה (וכפי שהיה נפוץ אז בגליציה) למדה בבית-ספר בשפה ובתרבות הפולנית. אביה, בצלאל, היה מצאצאי הש"ך, ואמה, שיינא פייגא, הייתה מצאצאי הב"ח^[1]^[2]. היא החלה לעבוד כתופרת מקצועית בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך השלימה במקביל לעבודתה את לימודיה בחינוך וביהדות. מלחמת העולם הראשונה פגעה במשפחתה, ובהיותה בת 31 נמלטה כפליטה לווינה. בווינה הקדישה עצמה לשליחותה החינוכית-ספרותית, בניסיון להלחם בהשכלה ובחילון המואצים של הצעירות היהודיות, ולהחזירן אל המסורת הדתית. היא הייתה משתתפת קבועה בשיעוריו של הרב משה דוד פלעש, וממנו שאבה את רעיונותיה לגבי הצורך להעביר לבנות ישראל את התכנים היהודיים הרוחניים.

בשנותיה האחרונות הייתה נשואה ליצחק לנדא^[2] ממנו התגרשה בהמשך^[3]. ביומנה תיארה שנירר את אירוסיה: "בשעה טובה ומוצלחת התקיימו האירוסין שלי..."^[4]. לשנירר לא נולדו ילדים.

תקופת פעולתה של שרה שנירר[edit | edit source]

החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה, בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. כך כותב צבי שרפשטיין בספרו "גדולי החינוך בעמנו"^[5]:

חינוך הבנות בפולין בכלל ובגאליציה בפרט היתה בעיה כאובה וטראגית בחיי ישראל. אדוקי פולין הבדילו בין חינוך הבנים לחינוך הבנות הבדל חותך: את בניהם הקדישו לה' ואת הבנות לחיי הסביבה...חניכות בתי הספר הכלליים, מדברות פולנית מצוחצחת ושקועות בעולמו הרומאנטי- הלאומי של יוליוס סלובאצקי ואדם מיצקביץ...אם כי בנות אלה היו שומרות מצוות בבית, הרי לבבן היה רחוק מההווי האורתודוכסי..."

שנירר מתארת את תחושתה אל מול הווי חייהן של בנות דורה^[6]:

הליקוי העיקרי נעוץ בזה שבנותינו יודעות מעט מאד על עברנו המפואר, וזה מרחיק אותן מן העם ומסורתו. אילו היה להן מושג ראוי ורחב...כי אז היו פני הדברים אחרים לגמרי

בית הספר הראשון[edit | edit source]

בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בסוף חודש תשרי, שנת תרע"ט (1918) בקרקוב^[7], ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 13–14 בחדרון קטן. שרה לימדה את כל תחומי הלימוד: דת, מידות, עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד.

השם בית יעקב מבוסס על מדרש פרשני לפסוק המתאר את מתן תורה בספר שמות פרק י"ט: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ופירש במכילתא דרבי ישמעאל: "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל - אלו האנשים". מדרש מפורסם זה הקנה את שמו לרשת החינוך, שכן הוא משלב את הרעיון של לימוד תורה ומסירת ידע לנשים דווקא. יש אומרים שמקור השם הוא מן הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".

לוחית זיכרון על מבנה בית יעקב למורות הראשון בקרקוב. 2016

בית הספר שלה הצליח והתרחב וב-1924 סיים המחזור הראשון של קורס המורות של הרשת. בית הספר התרחב והפך לרשת חינוכית דתית לבנות, בחסותה של תנועת "אגודת ישראל". בשנת 1937 השתייכו יותר ממאתיים וחמישים בתי ספר לרשת זו (על אף שרובם היו בתי ספר לחינוך משלים)^[8]. הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי.

הרקע להקמת רשת החינוך הוא פסק הלכה במאה ה-20 של "החפץ חיים", הרב ישראל מאיר הכהן, שסבר כי קביעת התלמוד בנושא לימוד תורה לנשים התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים: ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק - היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".

פעילות ספרותית[edit | edit source]

שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית.

שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".

בראש תנועת 'בנות אגודת ישראל'[edit | edit source]

שנירר הייתה מייסדת הסתדרות בנות אגודת ישראל, תנועת בת של אגודת ישראל שיועדה לנשים, נשאה דברים בוועידות התנועה^[9], והכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל של התנועה שפעלה בוורשה קראה את שמה "קבוצת שרה בת טובים", על שמה של שנירר^[10].

פטירתה[edit | edit source]

בהיותה בת 52 חלתה, ובכ"ו אדר תרצ"ה, (1 במרץ 1935), נפטרה ונקברה בבית העלמין החדש בפלשוב (פול') (בפודגוז'ה, פרבר בדרום קרקוב, סמוך למחנה פלאשוב) ברחוב אברהמה (Abrahama)‏ 3. בהלווייתה בעיר קרקוב השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו את דברי ההספד בבית כנסת הרמ"א. בבית הקברות הוקצה מקום מיוחד לקברה. הרב יהודה לייב אורליאן מילא את מקומה כמנהל בית יעקב. בית הקברות נחרב במלחמת העולם השנייה, ובשנת 2003 הוקמה מחדש מצבה על קברה.

הנצחה[edit | edit source]

רחוב הקרוי על שמה נמצא בשכונת קריית בעלז בירושלים, ורחוב על שמה ישנו גם בנתניה. על שמה נקרא "גשר שרה" ברחוב ירמיהו בירושלים, שנבנה בשנות ה-70‎^[11], בסמוך למכון בית יעקב למורות שאוכלס שנים ספורות לפני כן. הגשר מפורסם בציבור החרדי ושימש כבמה לרבנים באירועים המוניים, כמו חתונות של חסידות גור והפגנות שנערכו במקום. כמו כן, נקראו על שמה מספר מוסדות ובתי ספר של רשת בית יעקב.

מספריה של שרה שנירר בעברית[edit | edit source]

ספר המחזות, הוצאת נצח, תל אביב, 1954.
מה תפקידה של בת ישראל?, קול קורא להורים יהודים לחנך את בנותיהם בבית ספר בית יעקב, ירושלים, 1934.
חנה ושבעת בניה, מחזה, נצח, תל אביב, 1944.
אם בישראל, כל כתביה של שרה שנירר, לזכרה, בני ברק, 1960.

לקריאה נוספת[edit | edit source]

משה פראגר, "שרה שנירר - אם בישראל" - סיפור חייה וקורותיה של מייסדת בית יעקב - הוצאת מרכז בית יעקב, ירושלים 1978.
לאה אסתר זוסמן, שרה שנירר: סיפור חייה של מיסדת "בית יעקב", הוצאת "חכמה" ירושלים, תש"ן.
הרב יואל שוורץ, מהפכת חינוך הבנות בדורנו - תולדותיה ופועלה של מרת שרה שנירר, ירושלים: ספרית ליבוביץ-קעסט, תשנ"ח
פרל בניש, שאוני בלבכן, הוצאת פלדהיים, תשס"ו (תרגום מהמקור האנגלי: .Carry Me in Your Heart" N.Y. 2003").
אסתר אטינגר, פלא לילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, 311 עמודים.
"גם אם צוחקים", סיפור חייה לנערות בספר כה עשו אמותינו.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

מדיה וקבצים בנושא שרה שנירר בוויקישיתוף

אורי פז, מהפכה רוחנית של אישה אחת, אתר פאזל
דבורה וייסמן, שרה שנירר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
אהרון קריב‏, המהפכנית הפמיניסטית ששינתה את פני היהדות החרדית, באתר וואלה! NEWS‏, 16 במרץ 2015
עדינה בר-אל, ‏חומרי קריאה ולמידה ביידיש של "בית-יעקב" בפולין: תרומתם של שרה שנירר המייסדת ואליעזר שינדלר הסופר לתולדות חינוכן של בנות חרדיות וחומרי הקריאה שלהן, מאזניים, גליון 6, טבת תשע"ד, עמ' 46–49, באתר JSTOR
שרה שנירר, בבסיס הנתונים WorldCat
שרה שענירער, ‏געזאמעלטע שריפטן, ניו יורק תשט"ו (ביידיש), באתר HebrewBooks
שרה שנירר, באתר ארגון יוצאי קרקוב

הערות שוליים[edit | edit source]

^ מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה, עמ' 39
^ ^2.0 ^2.1 משה בלאט, ‏בית יעקב, גיליון 125, עמ' 22, באתר HebrewBooks
^ https://www.bhol.co.il/news/169803
^ אם בישראל, עמ' 36
^ צבי שפרשטיין, גדולי החינוך בעמנו, עמ' 226. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 38
^ שרה שנירר, אם בישראל, עמ' 24. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 39
^ פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז (1997), עמ' 54
^ פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז, 1997, עמ' 55.
^ מאחורי הפרגוד, הצפירה, 29 באפריל 1931
הועידה השלישית של בנות אגודת ישראל, הצפירה, 28 באפריל 1931
הועידה השלישית של "בנות אגודת ישראל", הצפירה, 29 באפריל 1931
^ קבוצן של "בנות יעקב", דואר היום, 29 ביולי 1934
^ http://www.grouchko-eng.com/project/%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%92%D7%A9%D7%A8-%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95/ שיקום גשר שרה], באתר גרושקו.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +5497 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

רענן נתונים

[1] מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה, עמ' 39

[.D7.91.D7.9C.D7.90.D7.98-2] 2.0 ^2.1 משה בלאט, ‏בית יעקב, גיליון 125, עמ' 22, באתר HebrewBooks

[3] ttps://www.bhol.co.il/news/169803

[4] אם בישראל, עמ' 36

[5] צבי שפרשטיין, גדולי החינוך בעמנו, עמ' 226. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 38

[6] שרה שנירר, אם בישראל, עמ' 24. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 39

[.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94_.D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8_20170412052510:0-7] פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז (1997), עמ' 54

[8] פולה היימן, האשה היהודיה בסבך הקידמה, מרכז שזר, תשנ"ז, 1997, עמ' 55.

[9] מאחורי הפרגוד, הצפירה, 29 באפריל 1931
הועידה השלישית של בנות אגודת ישראל, הצפירה, 28 באפריל 1931
הועידה השלישית של "בנות אגודת ישראל", הצפירה, 29 באפריל 1931

[10] קבוצן של "בנות יעקב", דואר היום, 29 ביולי 1934

[11] ttp://www.grouchko-eng.com/project/%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%92%D7%A9%D7%A8-%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95/ שיקום גשר שרה], באתר גרושקו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]