שמעון אגרנט
שגיאות פרמטריות בתבנית:משפטן
פרמטרים ריקים [ עלה לישראל ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1906 ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 10 באוגוסט 1992 (בגיל 85) |
| השכלה | אוניברסיטת שיקגו |
| השתייכות | |
| תפקידים בולטים | |
| פעילויות נוספות |
|
| פרסים והוקרה | פרס ישראל למשפט |
שמעון אגרנט (5 בספטמבר 1906 - 10 באוגוסט 1992) היה הנשיא השלישי של בית המשפט העליון.
ביוגרפיה
אגרנט נולד בט"ו באלול ה'תרס"ו, 1906, לד"ר אהרון יוסף אגרנט, רופא שיניים[1], ולפנינה בת שמעון שניצר בלואיוויל בארצות הברית. הוריו הגיעו מחיסלוויצ'י שברוסיה זמן קצר לפני לידתו. אביו התפרנס מהוראת עברית והיה ציוני שביקש לעלות לארץ ישראל. אגרנט גדל בשיקגו, למד בבתי ספר יהודיים ולזמן מה למד בגמנסיה העברית הרצליה[2]. הוא למד באוניברסיטת שיקגו ובמקביל לימד עברית בבית ספר יהודי בעיר[2] והיה אחראי על שיעורי העברית בבית הספר היהודי בו לימד[3]. כן היה פעיל בארגון אבוקה בשיקגו.
בשנת 1926 קיבל תואר ראשון[4]. בפילוסופיה ובהמשך הוכתר בתואר דוקטור למשפטים. ב-1930 הוא עלה לארץ ישראל עם הוריו, עבר את מבחני ההסמכה לעורכי דין זרים באפריל 1931[5] וקיבל רישיון עריכת דין באפריל 1932[6]. את ההתמחות עשה בירושלים ולאחריה עסק כעורך דין פרטי בחיפה. בין השאר עבד עבור ועד הקהילה בחיפה בסיוע לעולים שנכנסו לארץ ישראל נגד חוקי המנדט הבריטי ונכלאו בכלא עכו[7].
בסוף שנות השלושים נישא לכרמל פרידלנדר, בת לישראל פרידלנדר ולליליאן לבית בנטוויץ'. דודה של אשתו, אחי אמה, נורמן בנטוויץ', סייע לאגרנט לבחור במשרת שופט, ואף המליץ עליו בפני הנציב העליון. ב-1940, תחת שלטון המנדט הבריטי, מונה לשופט בבית המשפט השלום בחיפה[8] וב-1948 לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. עם ייסודו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל בשנת 1948 היה שמו של אגרנט בין השמות הראשונים שהועלו לשמש בו כשופט,[9] אולם הוא לא נמנה בין חמשת השופטים הראשונים. בדצמבר 1948 מונה לשופט בבית המשפט העליון בפועל[10] וב-2 בינואר 1950 מונה במינוי של קבע[11].
כן שימש בשנים 1954-1966 במשרת פרופסור אורח למשפט פלילי באוניברסיטה העברית.
ב-29 בפברואר 1960 מונה אגרנט לממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. ב-18 במרץ 1965 התמנה לנשיא בית המשפט העליון וכיהן בתפקיד זה עד לפרישתו ב-5 בספטמבר 1976.
אגרנט הוא חתן פרס ישראל למשפט לשנת ה'תשכ"ח.
בשנותיו בבית המשפט העליון כתב אגרנט פסקי דין רבים אשר דנו בשאלות מכריעות והרות גורל (כהרשעתו של אדולף אייכמן), ושימש אב בית דין במשפטים רבים אשר עיצבו את דמותה המשפטית של מדינת ישראל.
פסק הדין הידוע ביותר והמצוטט ביותר של אגרנט הוא פסק דינו בבג"ץ קול העם, בו דן ביסס אגרנט באריכות את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי של ישראל, וקבע את מבחן "הוודאות הקרובה" הנדרש משיקולי ביטחון כדי לגבור על חופש הביטוי. פסק-דין ידוע אחר של אגרנט הוא פסק דין ירדור.
בשנת 1974 מונה אגרנט לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית (שכונתה בהתאם ועדת אגרנט) לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. הוועדה הטילה את האחריות לכשלים המודיעיניים על הדרג המבצעי, ושיבחה את ראשי הדרג המדיני, משה דיין וגולדה מאיר. פרסום הדוח הגביר את התסיסה בציבור והעמיק את משבר האמון של רוב הציבור בהנהגה המדינית.[12] לימים נודע כי שמעון אגרנט ידע על פגישתה של גולדה מאיר עם חוסיין, מלך ירדן, ב-25 בספטמבר 1973. בפגישה הזהיר חוסיין את ישראל מפני התקפה קרובה מצד מצרים וסוריה, אך גולדה בחרה להתעלם מהתרעה זו. אגרנט טען שלא ידע על פגישה זו.[13]
בשנות חייו האחרונות, החל משנת 1988, כיהן אגרנט כנשיא האגודה לזכויות האזרח.
אגרנט נפטר בי"א באב ה'תשנ"ב, 10 באוגוסט 1992, בן 86, ונקבר בירושלים. הוא הותיר אחריו שלושה בנים ושתי בנות.
הכיכר בין בית המשפט העליון למשרד החוץ בירושלים נקראת על שמו.
ספר יובל לכבודו
בשנת 1986 צא לכבודו של שמעון אגרנט ספר יובל:
- מרדכי קרמניצר ורות גביזון, 1986. גבורות לשמעון אגרנט, ירושלים: "גרפ-פרס".
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמעון אגרנט", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4534
- שמעון אגרנט, באתר הרשות השופטת
הערות שוליים
- ^ ד"ר א.י. אגרנט ז"ל, הצופה, 3 ביוני 1946
- ^ 2.0 2.1 Hebrew Classes in Albany Park, שיקגו סנטינל, 22 באוגוסט 1924
- ^ Temple Beth Israel of Albany Park, שיקגו סנטינל, 8 בינואר 1926
Temple Beth Israel of Albany Park, שיקגו סנטינל, 2 בספטמבר 1927 - ^ Temple Beth Israel of Albany Park, שיקגו סנטינל, 10 בספטמבר 1926
- ^ foreign advocates examination, פלסטיין בולטין, 21 באפריל 1931
- ^ New Palestinian advocates, פלסטיין בולטין, 15 באפריל 1932
- ^ שביתת רעב של 100 אסירי עליה, דבר, 13 בפברואר 1935
שביתת רעב, דואר היום, 30 באוגוסט 1935 - ^ חיפה - שופט השלום החדש נכנס לתפקידו, דבר, 29 בדצמבר 1940
- ^ היוקם בית הדין העליון הקבוע על ידי מועצת המדינה הזמנית, על המשמר, 15 ביולי 1948
- ^ מינויי שופטים, המשקיף, 5 בדצמבר 1948
- ^ ד"ר ש. אגרנט - שופט עליון קבוע, הבוקר, 15 בדצמבר 1949
- ^ ועדת אגרנט באתר הכנסת
- ^ אמיר אורן, על סוכנים וסיכונים, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2011
 נשיאי בית המשפט העליון
| ||
|---|---|---|
|
 | ||
|---|---|---|
|
| יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית | ||
|---|---|---|
|
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +3463 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P1416
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P39
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P166
- משפחת בנטוויץ'
- שופטים בתקופת המנדט הבריטי
- בוגרי אוניברסיטת שיקגו
- זוכי פרס ישראל למשפטים
- נשיאי בית המשפט העליון
- יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
- יושבי ראש ועדות חקירה ממלכתיות
- נשיאי האגודה לזכויות האזרח
- יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
- ישראלים שנפטרו ב-1992
