שלמה קלהורה
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| פטירה |
7 בדצמבר 1596 ט"ז בכסלו ה'שנ"ז  קרקוב , האיחוד הפולני-ליטאי |
|---|---|
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בקרקוב |
| ידוע בשל | רופאו של זיגמונד השני, מלך פולין, ומראשי הקהילה היהודית בקרקוב |
| מקצוע | רפואה |
| בת זוג | לאה בת אברהם |
| צאצאים | בנו רבי ישראל שמואל קליהרי, ועוד |
| מספר צאצאים | 5 |
שלמה קלהורה (נכתב גם: קאלהורא, קאלהורי, קאלווארי, קליפארי[א]; נפטר בט"ז בכסלו ה'שנ"ז (7 בדצמבר 1596)) היה רופא, איש עסקים ושדלן יהודי בפולין במאה ה-16. שימש כרופאו של זיגמונד השני, מלך פולין והיו לו קשרים הדוקים עם האצולה הפולנית. שלמה הוא אבי משפחת קלהורה שרבים מצאצאיה היו מפורסמים כרופאים, רוקחים ובנקאים.
ביוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
נקרא ככל הנראה על שם העיר קלהורה (אנ') שבספרד[1] [ב], שלמה היגר לפולין בשנת ה'ש"ך (1560) והתיישב בקרקוב (לדברי אחד מצאצאיו שימש כרופא המלכה אצל פרדיננד השני, מלך אראגון[2]).[דרושה הבהרה]
שלמה נחשב מתלמידי החכמים שבקרקוב. הוא היה אחד ממנהיגי הקהילה בימי הרמ"א וגיסו רבי יוסף כץ. גדולי הדור התייעצו עמו בנושאים הלכתיים-רפואיים, וכך הוא מוזכר גם בספרות השו"ת[3]ובספר השל"ה[4].
השו"ב רבי צבי הרש, בעל "הגהות מהר"ץ" על "שחיטות ובדיקות" של מהר"י וייל, השתמש בבקיאותו הרבה בדיני טריפות. הוא מביא בחיבורו כי פעם בא לפניו עניין של פרה בעלת שני לבבות; "והראיתי לרבי שלמה קליפארה, הרופא מומחה דק"ק קראקא, ואמר לי שבדין הטרפתי"[5].
בשנת 1570 (ה'ש"ל) מונה על ידי זיגמונד השני, מלך פולין לרופאו האישי. בזכות כך הוא נפטר על ידי המלך מכל מסי הקהל והמדינה, והמרות עליו ועל בני משפחתו הייתה בידי המלך בלבד שלא כיהודי קרקוב האחרים שהיו נתונים גם לשליטת העירייה[ג]. שלמה השתמש בזכויותיו היתרות לצורכי עסקי מסחר מסועפים. ב-24 בינואר 1580 העניק לו המלך את הזיכיון להפיק מלח ולמוכרו בכל רחבי פולין למשך שש שנים. הוא היה שותף עם אחיו אברהם ויהודי נוסף בשם שלמה חדידה בכריית מלח במכרות המלח ברוסיה האדומה (באזור פלשטין[6]).
אחרי מותו של זיגמונד, המשיך בתפקיד רופא החצר אצל יורשו סטפן בטורי[7], לא אחת נקרא גם לזאמושץ' לטפל ביאן זאמויסקי ובבנו[8], ואף הוזמן על ידו להתיישב בזאמושץ' אולם הוא העדיף להישאר בקרקוב.
קשריו של שלמה עם האצולה הפולנית היו הדוקים ביותר עד כדי כך שבשנת 1593, כאשר הופקע ממנו סכום כסף גדול, פנה הסיימיק (אנ') (מעין פרלמנט אזורי) של פרובינציית קרקוב (אנ'), שהתכנס בפרושוביצה, אל ציריו בסיים בדרישה שיבקשו מהמלך להשיב לו את כספו[9].
נפטר בט"ז בכסלו ה'שנ"ז בקרקוב[10].
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – משפחת קלהורה
- בניו
- בנו יעקב (נפטר בכ"א בשבט ה'שע"ד) - פרנס בקרקוב, ונחשב כתלמיד חכם.
- בנו משה (נפטר בי"ד בתמוז ה'שפ"ב) - רוקח ואיש עסקים. עסקיו הסתעפו עד לגרמניה ואיטליה. הרחיב את רובע היהודים בקרקוב - קז'ימייז'. ממנהיגי הקהילה היהודית בקרקוב, ובתקופה מסוימת אף עמד בראשות הקהילה.
- נכדו (בן בנו דוד) הוא מתתיהו קלהורה.
- בנו רבי יצחק - גבאי צדקה בקרקוב.
- בנו רבי ישראל שמואל מקרקוב (נפטר בי"ג בשבט ה'ת') - תלמיד חכם מקרקוב. חיבר את הספר "ישמח ישראל" (קרקוב ה'שפ"ו), חיבור קצר על ארבעה חלקי שולחן ערוך, הכולל פסקי דינים ומנהגים.
- בתו שבע (נפטרה בי' בכסלו ה'ש"ץ) - נישאה לרבי חיים לוריא, בנו של רבי שלמה לוריא[ד].
| שלמה | |||||||||||||||||||||||||||||
| רבי ישראל שמואל | |||||||||||||||||||||||||||||
| משה | רבי שלמה | ||||||||||||||||||||||||||||
| דוד | רבי יוסף דרשן | ||||||||||||||||||||||||||||
| מתתיהו | נטע | רבי אריה לייב | |||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שלמה זלמן לאנדסברג, תואר פני שלמה, קרוטושין תר"ל, עמ' 72–24, באתר אוצר החכמה.
- רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, חלק א', קרקוב תרמ"ח, עמ' כ"ג-כ"ה, באתר אוצר החכמה.
- אלכסנדר גוטרמן, "יהודים ספרדיים על אדמת פולין", בתוך: פעמים, גיליון 18 (חורף תשמ"ד), הוצאת יד בן צבי, עמ' 53-79.
- דוד הלחמי, חכמי ישראל, חלק א', תל אביב תשי"ח עמ' מ"ה, באתר אוצר החכמה
ביאורים והרחבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ קיימות צורות נוספות, המן אצל משפחות מצאצאיו: קולהארי, קליפורה, קאליפארא או קליפארא, קאליהרו, ועוד.
- ^ לפי בן המשפחה שלמה זלמן פוזנר בספרו "תואר פני שלמה", מוצא השם מספרד המורית, שם היה חד מאבותיה מאנשי החצר של אחד הח'ליפים: חציו הראשון של השם - קאליף, ואילו חציו השני הוא רמז על מוצא המשפחה משבט יהודה שנמשל לארי.
- ^ אודות מעמדם החוקי של היהודים בפולין בתקופה זו, ראה ישראל היילפרין, בית ישראל בפולין - חלק א' עמ' 31, ירושלים תש"ח-תשי"ד, באתר אוצר החכמה, ובעמ' 45, באתר אוצר החכמה
- ^ אין זה רבי שלמה לוריא המפורסם, המכונה "המהרש"ל"[11].
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ ראו קלהורה, באתר בית התפוצות.
- ^ שלמה זלמן לאנדסבערג, תואר פני שלמה, קרוטושין תר"ל, עמ' 71.
- ^ ראו לדוגמה: רש"ל, שו"ת מהרש"ל, סי' כ"א; רמ"א, שו"ת הרמ"א, סי' ל': "המומחה הרופא ר' שלמה לועז".
- ^ רבי ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, חלק ב', מסכת ראש השנה, נר מצוה, פסקה י"ט, חיפה תשע"ח, עמ' תרס"ג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר)
- ^ רבי צבי הרש, שחיטות ובדיקות, עם הגהות גבול בנימין, וינה תקפ"ד, דף מ"ח, באתר HebrewBooks.
- ^ צבי קארל, "קראקא", בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 300, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
- ^ ישראל היילפרין, בית ישראל בפולין, חלק א', ירושלים תש"ח, עמ' 32, באתר אוצר החכמה; נתן מיכאל גלבר, "לתולדות הספרים בפולין", בתוך: אוצר יהודי ספרד, ירושלים תשי"ט, עמ' 89, באתר אוצר החכמה.
- ^ גוטרמן, עמ' 72.
- ^ נתן מיכאל גלבר, "לתולדות הספרים בפולין", בתוך: אוצר יהודי ספרד, ירושלים תשי"ט, עמ' 89, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי - א, קרקוב תרמ"ח - תרנ"ג, דף כ"ג עמוד ב', באתר אוצר החכמה. אצל הלחמי מופיע: י"ב בכסלו, וככל הנראה פחות מדויק.
- ^ יצחק לוין, "ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 29, באתר אוצר החכמה.
