שלמה דובנא

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 560: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). רבי שלמה דוּבְּנָא (או שלמה מדובנא; נהגה (ולעיתים נכתב) דוּבְּנוֹ; בראשי תיבות: רש"ד; כ"ח בתשרי ה'תצ"ט, 12 באוקטובר 1738[1]כ"ה בסיוון ה'תקע"ג, 26 ביוני 1813) היה משורר ובלשן עברי, פרשן מקרא, שותפו של משה מנדלסון בכתיבת "הביאור", היה גם אספן ספרים.

ביוגרפיה[edit | edit source]

שלמה בן יואל דובנא נולד בעיירה דובנא (דובנו) שבווהלין, אז בפולין-ליטא). בצעירותו למד אצל רבי נפתלי הרץ, רבה של דובנא. בגיל 14 נשא אישה את בת המגיד רבי שמחה מזלוזיץ. עבר לגליציה, ושם למד פרשנות המקרא ודקדוק אצל רבי שלמה מחלמא. הוא התמחה במקצועות אלה, וב-1766 הדפיס בפרנקפורט דאודר את ספרו של ר' שלמה מחלמא "שערי נעימה" על הגיית העברית.

מ-1767 עד 1772 ישב באמסטרדם בשל עניינו באוספי הספרים העבריים שהיו בעיר, לרגל עיסוקו באיסוף ספרים ומכירתם. רשימה של הספרים שברשותו שחיבר ב-1771 מכילה כשלוש מאות וחמישים ספרים. שם התקרב גם לקבוצת משכילים מוקדמים שהייתה בעיר ובהם דוד פרנקו-מנדס ונפתלי הרץ וייזל. לצד זאת יצר קשר גם עם ר' יחיאל הלל אלטשולר בנו של רבי דוד אלטשולר מחבר הפירוש מצודת דוד, שהדפיס בספרו "בנין הבית" שיר משלמה דובנא. בשנת תקל"ב (1772) עבר לברלין שם מצא את פרנסתו כמורה פרטי בקהילה היהודית. במסגרת זו נעשה מורה לעברית לבנו של משה מנדלסון, יוסף.

דובנא ראה את תרגום התורה לגרמנית שהכין מנדלסון עבור בנו, והציע לו לפרסם אותו ברבים בצירוף ביאור עברי. מנדלסון הסכים, והשניים החלו לעבוד יחד על הביאור והתרגום. בשנת תקל"ח (1778) הוציא רש"ד לאור באמסטרדם עלון מקדים בשם "עלים לתרופה", שנועד לאסוף חותמים על הביאור, ובו דוגמאות קצרות של התרגום ושל הביאור. כמה מאות יהודים מקהילות ברחבי אירופה חתמו כמנויים על הביאור וסייעו במימונו. רש"ד סייע ביד מנדלסון בעריכה, חיבר את הביאור לרוב חומש בראשית והוסיף הערות דקדוקיות ו"תיקון סופרים" לחלקים נוספים של הביאור. ואולם מסיבות לא ברורות עזב את המפעל באמצעו, עזב את ברלין ונסע לעיר הולדתו דובנא. מנדלסון עצמו כותב שהסיבה לכך קשורה בהוצאות הכספיות המרובות שהיו בהדפסת הביאור, אך משערים שסיבות נוספות מעורבות בעניין, ובהן סכסוך על רקע העריכה שערך מנדלסון לדברי דובנא והשמטת קטעים ארוכים מההקדמה שחיבר דובנא לספר שמות, או לחץ מצד הרבנים על דובנא (כנראה מצדו של רבי רפאל הכהן כ"ץ מהמבורג[2]) שיחדל להשתתף במפעלו של מנדלסון. רש"ד יצא לווילנה, שם התקבל בכבוד רב, וניסה עוד ליזום מפעל מתחרה לזה של מנדלסון ובו תרגום אונקלוס במקום תרגום גרמני. הוא הסתובב בליטא, ווהלין, גליציה, מורביה וגרמניה, ואסף חותמים והסכמות לספר, אך הדבר לא יצא לפועל.

סוף ההקדמה של רש"ד ב"עלים לתרופה"

בברלין חיבר רש"ד בתקל"ו (1776) קינה בשם "אבל יחיד" על מותו של ר' יעקב עמדן. בשנות ה'תק"ל הדפיס גם ספר שירים בשם 'יובל ונעמה'[3]. בשנת תק"ם (1780) הדפיס שם מבוא לשירו של רמח"ל "לישרים תהילה". לאחר שעזב את ברלין חיבר ב-1783 שיר בשם "ברכת יוסף" על כתיבת ספרי הקודש (נדפס בדיהרנפורט, תקמ"ג). שהה בווילנה ובפרנקפורט, ובסופו של דבר חזר לאמסטרדם, שם התפרנס מהשאלת ספרים מאוסף הספרים הגדול שלו. ב-1814 הודפס באמסטרדם קטלוג של כל ספריו בשם "רשימה", ובו מפורטים למעלה מאלפיים ספרים מודפסים ויותר ממאה כתבי יד.
בתקופת ישיבתו השניה באמסטרדם הסכים על הספר 'חכמת שלמה' שתרגם נפתלי הרץ וייזל, וכתב שיר והקדמה למחזור לחג השבועות של וולף היידנהיים.

בנו יחידו היה אברהם משה מוילנה, שטיפל בכתבי אביו ובהפצתם.
דובנא היה סבו של ד"ר שלמה מנדלקרן, מחבר הקונקורדנציה "היכל הקודש" (1896), שזכתה לתפוצה רחבה.[4]

השקפתו[edit | edit source]

רש"ד היה שמרן ואדוק, ודבריו ופירושיו מצוטטים רבות בספרות התורני, בנושאים בהם עסק. על השתייכותו לתנועת ההשכלה ישנם דעות שונות:

  • דוד קמינצקי, בסדרת מאמרים שפרסם בכתב העת התורני ישורון, סבור כי בהשקפתו השתייך רש"ד למחנה השמרני, והצטרפותו למפעל "הביאור" של משה מנדלסון, איננה מעידה על נטייה למחנה ההשכלה, אלא על כך שלא חשד במאומה במטרותיו של מנדלסון, כמו רבנים נוספים שהעריכו את מנדלסון ובהם לדוגמה רבי צבי הירש ברלין שנתן למנדלסון הסכמה על "הביאור". לדבריו של קמינצקי, מנדלסון צירף את רש"ד למפעל כדי שישמש "עלה תאנה" מפני התנגדותם של השמרנים למפעל, מכיוון שהיה מפורסם לירא שמים גם בקרב הציבור השמרני. כסיוע לטענתו מצרף קמינצקי את עובדת עזיבתו של רש"ד את העבודה במפעל "הביאור" של מנדלסון בעיצומה, ואת דבריו של רש"ד שמנדלסון ביאר את החומש על פי מפרשי התורה הראשונים, וטוען כי רש"ד הפסיק את השתתפותו בעבודה עקב מלחמתם של הרבנים בביאור. קמינצקי מביא ציטוט של רש"ד, על פיו רבו-מנוער רבי נפתלי הרץ מדובנה הוכיחו על התחברותו למנדלסון למרות החרם שהטילו עליו רבנים, ועקב כך החליט לעזוב[5]. כראיה מרכזית ל"כשרותו" של רש"ד, מביא קמינצקי את עשרות ההסכמות שאסף רש"ד למפעלו לאחר שעזב את מנדלסון, מגדולי הרבנים באירופה, ובהם: רבי חיים מוולוז'ין ואחיו רבי זלמן, רבי שמואל בן אביגדור מווילנה, רבי שאול מאמסטרדם, רבי ידידיה טיאה וייל, רבי יחזקאל לנדא, רבי מרדכי זאב אורנשטיין, רבי צבי הירש ברלין, רבי אלעזר קאליר ורבי נח חיים צבי ברלין. בין החותמים היו גם רבי יהושע צייטלין, רבי פנחס שיק משקלוב, ומשה מייזלס מווילנה. חלקם, כמו רבי יחזקאל לנדא, התנגדו בתוקף לביאור של מנדלסון, מה שמוכיח שתמכו ברש"ד כאישיות רצויה. בשנת תקנ"ד אף יצא לאור בווינה חומש בשם "תוצאות חיים" שהוגה על פי ה"תיקון סופרים" של רש"ד, בהסכמת רבנים חשובים. קמינצקי גם מציג את רשימת הספרים בספרייתו של רש"ד ובה ספרי קבלה רבים שחלקם הועתקו על ידי רש"ד, ואת התייחסותו אליהם בכבוד ובניסוח של קדושה מה שלא היה מצוי אצל המשכילים, וכן על הקפדתו להניח גם כן תפילין דרבנו תם.
  • ראובן הלמן, במאמרו בכתב העת התורני בית אהרן וישראל (גליון קס"ב), טוען כי רש"ד היה שותף למנדלסון גם בהשקפת עולמו. כראיה לכך הוא מצטט את מכתבו של דובנא למדקדק וולף היידנהיים: "אין לי כל סיבה להצטער על שעבדתי אתו, ושאפילו הייתי המניע הראשון שמנדלסזון נתן את תרגומו לדפוס, כל בר דעת מבין את התועלת הגדולה לנוער שלנו, היכול להוקיר את תפארת דבר ה' על ידי התרגום היפה והביאור, אבל אחדים מן העוזרים שנקראו כדי להשלים את המלאכה, וביחוד אלה שבידם הופקד משלוח ספר בראשית אל המנויים, היו כל כך חשודים על פריקת עול מצוות, שאכן מצוה היתה להיפרד מהם"[6].
על עזיבתו של רש"ד את המפעל הגדול של מנדלסון בו היה שותף מרכזי לפי דבריו ואף יוזם ראשי בו, טוען הלמן כי רש"ד הסתכסך עם מנדלסון, על רקע ממוני וכן בעקבות השמטתה של הקדמתו מהביאור על ידי מנדלסון בטענה כי הוא ארוך מדי, וזה האחרון סילק אותו מהמיזם. הלמן מוסיף כי רש"ד לא ויתר ואף תבע את מנדלסון לדין תורה שיחייב אותו להתפשר עמו, אלא שמנדלסון לא ציית לפסק הדין. הלמן מוכיח שגם לאחר שרבי נפתלי הרץ מדובנה דחק ברש"ד לעזוב את "הביאור", עדיין המשיך רש"ד בעבודתו המשותפת עם מנדלסון לפחות ארבע שנים, ומצטט את רש"ד בעצמו המספר כי מנדלסון נישל אותו "בעבור מעט ממון... ממלאכתו בזרוע ואלמות... שלא לשמוע לקול השופטים". גם יוסף קלויזנר מספר על ניסיון של אחד ממשכילי וילנה בשם יוסף פסלס לפשר ביניהם[7]. הלמן גם מוכיח מלשונן של ההסכמות השונות שאסף רש"ד, שרש"ד כלל לא חזר בו מעבודתו על "הביאור" וניסיונו להדפיס חומש עם תרגום אונקלוס במקום ביאור ותרגום בגרמנית נובע משינויי המנטאליות והשפה בלבד בארצות מזרח אירופה.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ לפי דוד קמינצקי במאמרו בישורון, נולד בכ"ח בתשרי ה'תצ"א, 9 באוקטובר 1730.
  2. ^ דור דעה - קמלהר, יקותיאל אריה, 1871-1937 (page 1 of 337), www.hebrewbooks.org
  3. ^ בית עקד ספרים
  4. ^ "המגיד", נפוצות יהודה, ‏10 באפריל 1902
  5. ^ גם רבי יקותיאל אריה קמלהאר מספר שרש"ד עזב את "הביאור" בעקבות שיחה שהיתה לו עם רבי רפאל כ"ץ מהמבורג.
  6. ^ ראו אצל רבי מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, עמ' 159.
  7. ^ ספר קהילה יהדות ליטא תל אביב-תש"כ, עמ' 65.
  8. ^ רבי יצחק יעקב וייס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ט', סימן ב'.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -8145 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png