שדה בוקר
| שדה בוקר | |||||||||
 חדר האוכל והמדשאה המרכזית בלב הקיבוץ
| |||||||||
| מחוז | הדרום | ||||||||
| מועצה אזורית | רמת הנגב | ||||||||
| גובה ממוצע[1] | 474 מטר | ||||||||
| תאריך ייסוד | 1952 | ||||||||
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית | ||||||||
| סוג יישוב | קיבוץ | ||||||||
| מוצא המייסדים | ישראל, ארצות הברית | ||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1] | |||||||||
| - אוכלוסייה | 451 תושבים | ||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה
|
2.5% בשנה עד סוף 2016
| ||||||||
| |||||||||
(למפת צפון הנגב רגילה)   שדה בוקר  | |||||||||
| http://www.sde-boker.org.il | |||||||||
שְׂדֵה בּוֹקֵר הוא קיבוץ בהר הנגב, כ-30 קילומטר צפונית למכתש רמון. נודע בין השאר כמקום מגוריו של דוד בן-גוריון בשנותיו האחרונות. במפות של אותה תקופה היה באזור הר בוקר, ונחל בוקר (מקור השמות בשם הערבי ואדי בקרא, שם שהצטלצל מתאים לחוות בוקרים) ועל פי זה נקבע שמו של הקיבוץ[2].
ראשית ההתיישבות במקום[edit | edit source]
ההתיישבות בשדה בוקר החלה בתצורה של חווה חקלאית בנגב. הרעיון להקמת חווה באזור זה הבשיל אצל מתנדב אמריקאי בשם ג'סי אשר לחם בארץ במסגרת מלחמת העצמאות - בדמיונו ראה חווה כדוגמת חוות בוקרים בטקסס. לאחר תום הקרבות החלה להתגבש קבוצה של חברים מאותה היחידה, אשר שאפו להקים חווה בנגב אשר תהווה יסוד להבנה כי ניתן וצריך לקיים התיישבות באזור המדברי והלא מיושב. לאחר סיורים רבים שערכו בנגב, נבחר האזור. בשנת 1949 פנתה הקבוצה למוסדות בבקשה לעזרה בהקמת היישוב, אך ללא הצלחה מרובה. על קבוצת המייסדים נמנו גם האגרונום יעקב עורב וחגי אבריאל.
בשנת 1951 נרקמה במשרד החקלאות תוכנית להקמת נקודות התיישבות ניסיוניות בנגב. חברי הקבוצה המקורית, שבינתיים התפזרה, חברו יחד שנית והחלו לגבש תוכניות לעלייה על הקרקע. הפעם זכתה הקבוצה לתמיכת הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות.
במאי 1952 הוקמה ההתיישבות כקואופרטיב חקלאי[3], ללא שיוך פוליטי, שאמור היה להתפרנס מגידול בקר[4] ולכן החליטו לקרוא ליישוב "שדה בוקר – חווה לגידול מקנה". טקס העלייה על הקרקע, בנוכחות משה דיין התקיים ב-15 במאי 1952[5]. לפרנסתם עסקו חברי הקבוצה בחקלאות בעל[6], לול[7], ובפיתוח המדבר, כריית מחצבים, אירוח ושמירה. אורח חייהם הזכיר אורח חיים קיבוצי במאפיינים מסוימים כגון תחומי העיסוק. הרכוש, לעומת זאת, נותר בבעלות פרטית[8]. בינואר 1953 הובאו לשדה בוקר 200 כבשים מטורקיה[9].
באוקטובר 1952, בשלושים להרצחה של ברברה פרופר בת המקום, ניטע במקום העץ הראשון[10]. בסוף 1952 הוקם סכר ניסיוני לאגירת מים[11], ובשנת 1955 נחנך במקום אגם עם קיבולת של 200,000 קוב[12].
בעת הקמת שדה בוקר, הרחיק הממשל הצבאי על ערביי ישראל את שבטי הבדואים מהאזור[13][14]. המצב הביטחוני הרעוע באזור נתן אותותיו גם בחברי הקבוצה. בספטמבר 1952 נרצחה ברברה פרופר בעת שרעתה עדר עיזים[15], שלטענת המורשע ברצח הוחרם ממנו על ידי צה"ל[16][17]. בדצמבר נרצח יוסף יאירי בירי מהמארב בדרך לשדה בוקר[18]. עקב כך הגיעה למקום מחלקה מהנח"ל, בת כ־60 חיילים, אשר הגדילו באופן משמעותי את מספר החברים. בשנת 1954 הגיעה לחווה מחלקה נוספת של הנח"ל. לאחר תום שירות החיילים בה חיפשו חברי הקבוצה בני גרעין מתנועה לא מפלגתית אשר יסכימו להשאר במקום גם לאחר שירותם הצבאי. בהמשך הגיע למקום גרעין של תנועת "הצופים", אשר הביא לפיתוח ענפים חדשים במשק: הקמת מוסך, מסגריה, נגריה ונטיעת מטע אפרסקים. באוקטובר 1955 החליטו חברי הקבוצה כי שדה בוקר יהיה קיבוץ לא רק באורח חייו אלא גם באופן רשמי.
קיבוץ[edit | edit source]
לאחר ההכרה הרשמית בו כקיבוץ, הצטרפו אל שדה בוקר גרעינים של תנועת הצופים באופן סדיר, מה שהביא לגידול ולפיתוח משמעותיים. בשנת 1957 החלה בנייתם של מבני קבע במקום, ובשנת 1963 הצטרפה שדה בוקר לאיחוד הקבוצות והקיבוצים.
מגורי בן-גוריון[edit | edit source]
בשנת 1953 התיישב דוד בן-גוריון בשדה בוקר, לאחר התפטרותו הראשונה מראשות הממשלה, דבר שהביא למשק הכרה ופרסום רב. בשנותיו האחרונות חי בצריף שנקרא על שמו בקיבוץ.
בשנת 1963 יזם בן-גוריון הקמת מדרשה כ-3 ק"מ דרומית לקיבוץ. המדרשה, המכונה "מדרשת בן-גוריון", כוללת מספר גופים: המכון לחקר המדבר (שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון), המכון למורשת בן-גוריון, בית ספר שדה ובית ספר תיכון סביבתי בתנאי פנימייה. קבריהם של דוד בן-גוריון ורעייתו פולה נמצאים בקרבת מקום, סמוך לנחל צין.
במאה ה-21[edit | edit source]
שדה בוקר נכלל בקבוצה קטנה של קיבוצים אשר עדיין שומרים על אורחות חייהם הקיבוציים המסורתיים. אוכלוסיית הקיבוץ בתחילת המאה ה-21 מונה כ-450 תושבים מתוכם כ-170 חברי קיבוץ. המשק משתרע על שטח של כ-1,300 דונם וכולל ענפים שונים של חקלאות ותעשייה: מפעל לסרטי דבק, מטעים, לול, שלחין ועוד. בקיבוץ גם פנסיון לכלבים וחתולים, יקב המייצר יין מענבים הגדלים בכרמי הקיבוץ. צריף בן-גוריון הנמצא בקיבוץ מהווה אתר תיירותי, המושך אליו מבקרים רבים. הצריף מנוהל על ידי המכון למורשת בן-גוריון.
אקלים[edit | edit source]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- אתר שדה בוקר
- קיבוץ שדה בוקר, במרכז המידע להתיישבות בנגב של תנועת אור
- שדה בוקר, באתר המועצה האזורית רמת הנגב
- שלמה גבעון, משקו של "הזקן" חוגג עשור, מעריב, 31 במאי 1962
- שדה בוקר, באתר החברה להגנת הטבע
- שנה לשדה בוקר, על המשמר, 26 במאי 1953
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית מצולמת על חדר האוכל בקיבוץ, באתר 'חלון אחורי', 19 בדצמבר 2015
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016.
- ^ אודות הקיבוץ באתר הקיבוץ
- ^ מוקם יישוב בהר הנגב, מעריב, 14 במאי 1952
- ^ אליהו סלונים, שדה בוקר - יישוב רועים ראשון, דבר, 29 במאי 1952
- ^ חוה לגידול בקר, חרות, 16 במאי 1952
- ^ אורחים עליך שדה בוקר, מעריב, 25 ביוני 1952
- ^ ביכורי הלול משדה בוקר, דבר, 29 באוגוסט 1952
- ^ ה. בן עדי, לא קיבוץ, לא מושב, אלא אורח חיים, מעריב, 13 באוקטובר 1952
- ^ כבשים מתורכיה, הצופה, 30 בינואר 1953
- ^ עץ ראשון בשדה בוקר, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
- ^ סכר נסיוני הוקם בשדה בוקר, דבר, 1 בדצמבר 1952
- ^ מסתיימת התקנת האגם המלאכותי, על המשמר, 28 בספטמבר 1955
- ^ החל משפט הבדואי הנאשם ברצח, הצופה, 13 ביולי 1955
- ^ יחסי שדה-בוקר עם הבדואים בסביבתה, אתר שדה בוקר
- ^ ברכה פרופר הובאה לקבורות בירושלים, על המשמר, 25 בספטמבר 1952
- ^ מתחיל משפט רצח הנערה משדה בוקר, מעריב, 11 ביולי 1955
מאסר עולם לרוצחה של ב. פרופר, חרות, 13 באוקטובר 1955 - ^ נורית גוברין, היא נפלה בשדות, עיונים בתקומת ישראל 8, כרך 8, (1998) עמ' 527-531
- ^ יהודי נורה מהמארב ונהרג בנגב, הצופה, 21 בדצמבר 1952
יוסף (במבי) יאירי, דבר, 29 בדצמבר 1952
| ||||||||||||||||
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית.
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1648 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
