שבאקים
השבאקים (כורדית: شەبەک; ערבית: شبك) הם קבוצה אתנו-דתית המרוכזת במספר כפרים במחוז נינוה שבצפון עיראק. הם מדברים בשפה השבאקית, שהיא ניב איראני צפון-מערבי.
אוכלוסייה[edit | edit source]
על פי סקר משנת 1925 חיו בעיראק כ-10,000 שבאקים. בשנת 1970 הם מנו 15,000, ובימינו מוערך מספרם בכ-130,000 עד 500,000.
השבאקים מורכבים משלושה שבטים: חרירי, גרגרי ומוסיל. כמו כן קיימות שלוש קבוצות אתנו-דתיות נוספות שמקובל לכלול אותם במניין השבאקים: באג'לאן, דאוודי וזנגנה.
היסטוריה[edit | edit source]
מקורות השבאקים[edit | edit source]
מקור המילה שבאק לא ברור. יש הסוברים כי מקורה במילה הערבית "שַבַּכּ" (شبك) שמשמעותה "לשזור", מעין רמז למוצאם של השבאקים משבטים רבים ושונים. שמות דומים ניתנו גם לשבטים אחרים: השם "שבאקאן" ניתן למספר שבטים בצפון כורדיסטן והשם "שבאקאנלו" למספר שבטים בצפון איראן.
יש המשערים שהשבאקים הם צאצאיהם של הקיזילבאשלר. על פי סברות אחרות, השבאקים הם צאצאים של טורקמנים מאסיה הקטנה, שנאלצו להתיישב באזור מוסול לאחר תבוסת האימפריה העות'מאנית בקרב צ'לדיראן.
התבוללות כפויה[edit | edit source]
עד שנת 1988 חיו רוב השבאקים במספר כפרים במחוז נינוה שבצפון עיראק. בפעולת אל-אנפאל, שהתרחשה בשלבים האחרונים של מלחמת איראן-עיראק, נרצחו רבים מבני העם הכורדי ואוכלוסיות אחרות שאינן ערביות, ביניהם שבאקים רבים, על ידי אנשי סדאם חוסיין ובראשם עלי חסן אל-מג'יד.
בפעולה גורשו רבים מהשבאקים ממקום מגוריהם והועברו למחנות ריכוז שנקראו בערבית "מוג'מעת'", בשטח ההררי של כורדיסטן העיראקית. כ-1,160 שבאקים נהרגו באותה תקופה. בנוסף, ממשלת עיראק הפעילה מגוון לחצים ואיומים על השבאקים: התבוללות כפויה, ערביזציה ורדיפה דתית. בשנת 1991 שוחררו השבאקים ממחנות הריכוז, אך הם לא הורשו לשוב לבתיהם והפכו לפליטים.
במאה ה-21 הואץ תהליך ההתבוללות בין הכורדים לבין השבאקים. השבאקים הסונים רואים את עצמם ככורדים, בעוד השבאקים השיעים שומרים על זהות אתנו-דתית נפרדת.
רדיפות במאה ה-21[edit | edit source]
לאחר פרוץ מלחמת עיראק בשנת 2003 החלו קרבות בין הסונים לכורדים בצפון עיראק, ובהם נפגעו גם שבאקים רבים. על פי הערכת אחד מחברי הפרלמנט העיראקי, מאז 2003 נהרגו כ-1,000 שבאקים ועוד 4000 נמלטו מבתיהם עקב פיגועים רבים של קיצונים סונים באזור מוסול.
בשנים 2012–2013 בוצעו פיגועים רבים של קיצונים סונים, בעיקר באמצעות מחבלים מתאבדים ומכוניות תופת, נגד אוכלוסיית השבאקים בצפון עיראק.
לאחר המתקפה בצפון עיראק (2014) החלו השבאקים לסבול מפגיעות של דאעש, שבזזו חלק מהכפרים, וכן חטפו והרגו עשרות שבאקים. רבים מהם נמלטו לכורדיסטן העיראקית, וכ-30,000 משפחות של שבאקים נמלטו למרכז ודרום עיראק.
מסורות ואמונות דתיות[edit | edit source]
לשבאקים מנהגים דתיים הדומים ליזידים ולשיעים. למשל, שבאקים עולים לרגל למקדשים של היזידים, וכן למקומות המקודשים לשיעה כמו כרבלא ונג'ף.
הספר הקדוש לשבאקים נכתב בשפה הטורקמנית ונקרא "בּוּיְרוּק" (بویروقە; Buyruk) או "כתאב אל-מַנאקִב" ("ספר מעשי המופת"). הספר מציג דו-שיח בין שיח' צפי א-דין ארדבלי ובנו שיח' צדר א-דין.[1]
לשבאקים גרסה ייחודית של סופיות, השונה מהשריעה המקובלת באסלאם. מנהגי הדת של השבאקים כוללים וידוי פרטי ווידוי ציבורי, וכמו כן מתירים שתיית משקאות אלכוהוליים, בניגוד לשכניהם המוסלמים. המנהיג הרוחני של השבאקים נקרא "באבא", ומנהיגים רוחניים מקומיים הבקיאים בתפילות ובהלכות הדת נקראים "פיר".
טקס הקבורה השבאקי נקרא "ג'ינאנגואן". ביום מיוחד, פעם בשנה, השבאקים צמים לזכרם של כל האנשים שמתו באותה שנה.
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- M. van Bruinessen, “S̲h̲abak”, Encyclopaedia of Islam, Second Edition.
- אחמד חמיד א-סראף, א-שבכ, בגדאד, 1954.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ Matti Moosa, Extremist Shiites: The Ghulat Sects, Syracuse University Press, 1987, pp. 4-5.
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +9693 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
