רפואה מונעת

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
חיסון נגד שפעת כדוגמה למניעה ראשונית

רפואה מונעת היא ענף רפואי שמטרתו מניעת מחלות, קידום הבריאות והארכת תוחלת החיים, יותר מאשר טיפול במחלה עצמה או בתסמיניה.

רקע[edit | edit source]

הרפואה המונעת עוסקת בעיקר בחיסונים מפני מחלות זיהומיות, בדיקות תקופתיות לזיהוי מוקדם של מחלות, קידום אורח חיים המונע מחלות, מחקר רפואי ומציאת שיטות להכחדת גורמי מחלה.

קידום בריאות ורפואה מונעת, הם מהדברים החשובים במאה ה-21. עד כה נמצאו פתרונות לבעיות רפואיות רבות, אך הרפואה המודרנית לא הצליחה לטפל במרבית המצבים הכרוניים. אי לכך, קידום בריאות האוכלוסייה ומניעת מחלות מהווים יעד חשוב ברפואה[1].

קיימות המלצות ליישום רפואה מונעת. ההמלצות מיועדות למי שעוסק ברפואה מונעת בכלל, ולצוותים הרפואיים הראשוניים. מטרת ההמלצות היא להביא לקידום בריאות ורפואה מונעת לכל קבוצות הגיל באוכלוסייה.

הרופאים סבורים כי קידום בריאות, פעולות מניעה ראשונית, ופעולות איתור מוקדם, הן גם באחריות הפרט עצמו, שצריך לדאוג לשמור על בריאותו.

לכל קבוצת גיל, ישנן פעולות מניעה. העיקריות שבהן: עדכון תוכנית החיסונים בילדים ובמבוגרים ועידוד לאימוץ אורח חיים בריא, כגון: שמירה על היגיינה, תזונה נכונה, פעילות גופנית, מניעת עישון ועוד.

מטרות פעולות הרפואה המונעת וקידום הבריאות הן:

  • הארכת תוחלת החיים
  • שיפור איכות החיים
  • הארכת מספר השנים הבריאות ללא מוגבלויות.

היא יכולה להתבצע גם ברמת הפרט וגם ברמת הקהילה[דרושה הבהרה].

רמות[edit | edit source]

ניתן לסווג את הרפואה המונעת לכמה סוגים: מניעה ראשונית, מניעה שניונית ומניעה שלישונית[2]. טיפול מניעתי עשוי להתחשב בגילו של האדם, בריאותו וההיסטוריה המשפחתית שלו, והמטופל יעבור בדיקות בהתאם לכך.

למשל, נכד במשפחה החולה במחלה תורשתית, עשוי לעבור סיקור בגיל מוקדם, בהשוואה לילד אחר באותו גיל ללא רקע משפחתי עם מחלה.

רחצת ידיים, חיסונים ואימוני כושר, הם דוגמאות נפוצות לפעולות הנעשות במסגרת רפואה מונעת.

הגדרות[edit | edit source]

רמה הגדרה דוגמאות
מניעה ראשונית שיטות למניעת היארעות בקרב אנשים בריאים. חיסונים, חינוך לאורח חיים בריא
מניעה שניונית גילוי מוקדם של מחלה קיימת. סיקור לסרטן, סיקור לסוכרת
מניעה שלישונית הפחתת נטל המחלה. שיקום לנפגעי שבץ מוחי, שיקום לחולי לב, שחזור שד לאחר טיפול בסרטן השד

מניעה ראשונית (Primary prevention)[edit | edit source]

מטרתה הפחתת החשיפה לגורמי סיכון, או מניעת המחלה על ידי יצירת חסינות כלפיהם. המניעה הראשונית כוללת אימוץ אורח חיים בריא, חיסונים, טיפול תרופתי מונע הכולל בתוכו מתן תוספי מזון וויטמינים. במניעה ראשונית נדרשת האוכלוסייה לעיתים לשנות הרגלי חיים כגון; הימנעות מעישון, הימנעות מחשיפה יתרה לשמש, תזונה נכונה, נהיגה נכונה, ביצוע פעילות גופנית קבועה. באמצעות פעולות מניעה ראשונית הכוללות הימנעות מעישון, פעילות גופנית, תזונה נכונה, חיסונים ונהיגה זהירה - ניתן להפחית בכ-50% את שיעורי התמותה המוקדמת - לעומת הלא מבצעים פעולות אלה.

מניעה שניונית (Secondary prevention)[edit | edit source]

מטרתה גילוי מוקדם ואיתור המחלה או גורם הסיכון וטיפול בהם בשלב מוקדם ככל האפשר, על מנת לשנות את מהלך המחלה. נעשות בדיקות שונות (בדיקות דם, לחץ דם, הדמיה וכדומה) במטרה להביא לגילוי מוקדם של מחלות. למניעה ראשונית משקל רב יותר לעומת מניעה שניונית.

מניעה שלישונית (Tertiary prevention)[edit | edit source]

נעשית על ידי התערבות אחרי הופעת המחלה ומטרתה הפחתת הסיבוכים וצמצום השלכותיה של מחלה מפושטת.

מגבלות[edit | edit source]

רפואה מונעת עוסקת בעיקר באנשים בריאים או אוכלוסייה בריאה. בהתערבות קלינית קיים סיכון לנזק אפשרי בנוסף לעלות של ההתערבות עצמה. לכן, יש צורך להקפיד מאוד על ההשלכות האלה.

לעיתים ישנו צורך ביישום התערבות מניעתית באופן רחב, הדבר דורש שהתערבות כזו תהיה בעלת מחיר סביר ואף חסכוני.

בשנים האחרונות הוצפו רופאים בכל התחומים, ואולי הרופא הראשוני בפרט, בהנחיות קליניות רבות[דרוש מקור]. אך, ישנם גורמים רבים שעלולים למנוע את הטמעת ההנחיות האלו בשגרת הפרקטיקה היום-יומית. הטבלה[3] מסכמת את המכשולים העיקריים ליישום הנחיות לרפואה מונעת וקידום בריאות:

גורמים המעכבים יישום פעולות מניעה
גורמים אישיים גורמים סביבתיים גורמים ארגוניים
חוסר ידע חוסר זמן חוסר דגש על מניעה
גישה לא תומכת היעדר עבודת צוות היעדר תגמול
היעדר כישורים חוסר תשתיות פיזיות ומערכות מחשוב היעדר היזון חוזר
חוסר ביטחון עצמי חוסר דרישה מצד המטופלים אי-עדכון ההנחיות

שנויים במחלוקת[edit | edit source]

ברפואה המונעת לרוב מטפלים באנשים בריאים שאינם סובלים ממחלות. בעקבות זאת הכלל קודם אל תזיק, ברפואה, חל בצורה ברורה יותר מבתחומים רפואיים אחרים. כל המלצה מניעתית נוגעת למיליוני מטופלים, התועלת תהיה רק לבודדים, ולפעמים עלול להיגרם סיבוך נדיר. לכן יש להוכיח שהתועלת רבה מהנזק. ככלל המלצות ברפואה מניעתית צריכות להיות מוכחות כמועילות בעזרת מחקר שהוא מבוסס ראיות (Evidence Based). ארגונים שונים ממליצים על פעילות בתחום הרפואה המניעתית אשר לא תמיד נתמכות על ידי נתונים. לכן ניתן למצוא נושאים שיש סביבם מחלוקת.

דוגמאות[4][edit | edit source]

  • האם יש צורך במתן ברזל שיגרתי לכל התינוקות מגיל 4 חודשים עד 18 חודשים? הדעות חלוקות אך משרד הבריאות בישראל ממליץ.
  • בדיקת שיגרה לעקמת אצל ילדים ומתבגרים מקובל ומומלץ כיום בישראל על ידי משרד הבריאות כחלק מבדיקת שיגרה בגיל 7–12. ארגון הבריאות העולמי אינו ממליץ וכן גם כוח המשימה הקנדי מ־1994, והאמריקאים מ־1996.
  • בדיקת לחץ דם בילדים: יש מקום לבדוק לחץ דם לכל הילדים בגיל 17. יש חילוקי דעות לגבי בדיקה שגרתית של לחץ דם בגילאים נמוכים יותר.
  • בדיקה גינקולוגית שגרתית לנשים בריאות: אין עדויות מחקריות מספיקות לגבי הצורך או לגבי תדירות ביצוע הבדיקות בישראל. רופאי הנשים ממליצים על בדיקה שגרתית אחת לשנה ולפחות אחת ל־3 שנים לכל הנשים הבריאות.

רפואה מונעת והיגיינה[edit | edit source]

המושגים היגיינה ורפואה מונעת הם למעשה חופפים, ללא הגדרה מבדילה מוסכמת. בשונה מהרפואה הפעילה, המתייחסת לאדם החולה, הרי ההיגיינה והרפואה המונעת מתייחסות לאדם הבריא, ומטרתו של ענף ההיגיינה היא שמירת הבריאות וסילוק הסכנות המאיימות עליה. יש המציינים במונח היגיינה את הרפואה המונעת הפרטית, בעוד שתפקידי החברה והשלטון בשמירת הבריאות מכונים רפואה מונעת, או רפואה ציבורית[5].

היסטוריה של הרפואה המונעת[edit | edit source]

רופאי העת העתיקה וימי הביניים שמו דגש רב על הרפואה המונעת והדריכו להקפיד על איכות האוכל, על כמות האוכל, על זמני האוכל, על מידת התנועה וההתעמלות, על עשיית הצרכים ועל האוויר הטהור.

כבר היפוקרטס הכיר בחשיבות היבטים מסוימים של הרפואה המונעת, ומיוחס לו הפתגם "יהיו מזונותיך תרופותיך"[6]. גלינוס הקדיש לפחות ששה מספריו לנושאים הישירים של רפואה מונעת, ואחד מהם נקרא "על שמירת הבריאות".

מחברים אחרים פרסמו ספרים רבים על פרטי המאכלים, על צורת הבישול וההכנה, על זמני האכילה, ועל הצורך בהתעמלות[7].

ראש המדברים ברפואה מונעת במובנה הרחב היה הרמב"ם, שחיבר ספר שלם על נושא זה בשם "הנהגת הבריאות"[8], והקדיש לכך פרק שלם בתוך ספרו ההלכתי "משנה תורה", הפרק הרביעי בהלכות דעות. הוא קבע שלושה כללים עיקריים למלאכת הרפואה, והראשונה והנכבדת שבהם היא הנהגת הבריא, והיא "הנהגת הבריאות הנמצאת עד שלא תאבד", היינו רפואה מונעת היא המרכיב החשוב ביותר למקצוע הרפואה[9]. הרמב"ם גם חידש והרחיב את הצורך ברפואה מונעת בתחום הנפשי והרגשי. הוא כתב: "ולכן יסלק מעליו ההפעליות הנפשיות המביאות לקוצר רוח, כי בזה תיארך בריאות הבריא, והוא הקודם ברפואת כל חולה."[10]

מחברים יהודיים אחרים בימי הביניים הדגישו אף הם את הצורך ברפואה מונעת, ולדוגמה בספר חסידים נכתב: "ואיזה רופא חכם, כל שיודע להיזהר שלא יבוא אדם לידי חולי, ואם בא לידי חולי אף על פי שמרפא, כיון שלא ידע להיזהר אין זה רופא חכם."[11].

היגיינה בעת החדשה[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היגיינה

הרופא האוסטרי יוהאן פטר פרנק נחשב מייסד ההיגיינה הציבורית המודרנית. תורתו פרוסה בספרו "שיטה כללית של משטרה רפואית" שיצא בשנים 17771817 בששה כרכים בשפה הגרמנית. בספרו הוא מתייחס בהתפעלות לחוקים היגייניים הכלולים בתנ"ך ובתלמוד.

בשנת 1851 התקיים בפריז הכנס הבינלאומי הראשון להיגיינה, שבו הדגישו את הצורך בהסכמים בינלאומיים למניעת מגפות. בשנת 1920 הוקם ארגון ההיגיינה של חבר הלאומים, ובשנת 1948 הוקם ארגון הבריאות העולמי של האו"ם.

ביהדות[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמירת הנפש

בתורה מובא הציווי: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד"[12] וכן "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"[13] וביארו חז"ל והמפרשים[14] כי בפסוק זה נכללה אזהרה על שמירת הגוף והנפש כאחד. וכך אף נפסק להלכה, כי חובה על האדם לשמור את גופו מסכנה ולהגן על בריאותו[15].

על מנת לשמור על אדם בריא יש לנקוט באמצעים שמכונים בלשון המודרנית "רפואה מונעת", בלשון הפוסקים לעומת זאת רווח הביטוי "שמירת הנפש"[16], או "שמירת הגוף" [17], ובלשון רופאי ימי הביניים היא נקראת "הנהגת הבריאות"[18], או "שמירת הבריאות"[19].

בהלכה, מצוות וחיובים רבים המתקשרים לשמירת בריאות האדם, בגופו ובנפשו. בכלל חיוב שמירת הבריאות: רפואה מונעת, והימנעות מתאונות שונות העלולות לסכן את בריאותו של האדם ואף את חייו. לעיתים שמירת הבריאות נדרשת כטעם למצוות, ולעיתים כהבטחה לשכר בעולם הזה על קיום מצוות התורה, ובמקורות שונים מוסבר שגם זו לא על דרך הסתירה בשל חובת ההשתדלות המוטלת על האדם על אף הבטחת הא-ל. בספרות חז"ל והפוסקים מובאות המלצות רבות לניהול אורח חיים בריא, חלקן אינן עולה בקנה אחד עם הידע הרפואי בימינו.

כשכר לקיום התורה[edit | edit source]

בתורה מובאת שמירת התורה והמצוות כהבטחה לרפואה מונעת בהשגחת ה', כנאמר: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ." (ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ו[20]); וכן: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (שמות, כ"ג, כ"ה). עם זאת, לפי ספר החינוך, במצב הקיים שבו "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"[21], יש חשיבות רבה להשתדלות האדם ברפואה המונעת למרות הבטחת התורה, שכן חייבים לנהוג כדרך העולם: "ורוב בני אדם בחטאתם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצוינו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעתנו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס."[22].

כמרכיב במצוות התורה[edit | edit source]

רבות ממצוות התורה כוללות בתוכן גם תועלת של רפואה מונעת, אף אם אין זו מטרתן העיקרית, ואף כי פרטי המצוות אינן בהכרח תואמות לחלוטין את גדרי המדע. הרמב"ם במורה נבוכים כתב "ויש בכוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף."[23]. ברבים מדיני התורה ניתן למצוא את רוב עקרונות הרפואה המונעת וההיגיינה הפרטית והציבורית: מניעת מגפות והדבקות, ניקיון אישי וציבורי, מניעת הרעלות ותאונות, ועוד. ראשונים רבים האריכו לבאר הרבה מצוות מבחינת ערכן הבריאותי[24]. אך היו שהתנגדו לייחוס טעמים אלו למצוות, חלקם משום שסברו שייחוס כזה הוא הפחתה בערכו הרוחני-הא־לוהי של התורה[25].

מצוות התורה ועצות חז"ל העוסקות בשמירת הבריאות מקיפים את מגוון תחומי החיים: רפואה אישית: אכילה ושתייה, היגיינה, משגל, רפואה ציבורית: הגנת הסביבה אורבניזציה, שפכים, ניקיון רחובות, זיהום אוויר, הרחקת בעלי חיים מזיקים.

בין המצוות שזכו להתייחסות וניתוח מבחינת ערכן הבריאותי-מניעתי:

יש אף שראו במצוות הצום ביום-כיפורים ערך רפואי: הצום, שהתאריך שלו נקבע לאחר הקיץ ואיסוף היבול, בא לבטא את ההצהרה לשימוש מתון במאכל ומשתה. אלו מציינים כי מסיבה זהה ירד המן משמיים במידה קצובה לכל אחד מדי יום[29].

ציון עצות והנהגות[edit | edit source]

בגמרא קיימות עצות רבות להנהגת בריאות נכונה. רובן מתייחסות לרפואה מונעת אישית, וחלקן לרפואה מונעת ציבורית. על יחס חז"ל לחשיבות הרבה של הנהגה בריאותית-מונעת נכונה ניתן לעמוד במעשה רבה בר רב הונא שלא הלך לדרשתו של רב חסדא, כי בדרשותיו עסק בעצות רפואיות-מונעות, ועל כך נזף בו רב הונא, ואמר: "הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא, כל שכן זיל לגביה."[30].

בתחום היחיד יש לציין את ההנהגות הבאות: צורת האכילה, זמניה, כמותה, ויחסים תקינים בין אכילה לשתיה;[31] סוגי המאכלים הטובים והרעים;[32]; יחסי עמידה, ישיבה והליכה רצויים;[33] צורת ההליכה הנכונה;[34] הקפדה על פעולת מעיים ומתן שתן בצורה מסודרת;[35] חובת רחיצת הגוף וחשיבות הניקיון האישי וניקיון הבגדים;[36] כל דיני רחיצת ידיים אחרי עשיית הצרכים, לפני אוכל, בנגיעה בחלקי גוף מגולים, בקימה מהשינה ועוד;[37]; התנהגות בריאותית נכונה של מעוברת[38][39].

הרמב"ם ביד החזקה מונה עצות בתחום הרפואה המונעת הנוגעות לאכילה ושתיה, לשינה, לפעולת מעיים, להתעמלות, לרחיצה, להקזת דם, ולמשגל[40]. את עצותיו מסכ"ם הרמב"ם בזו הלשון:

כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו[41], אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו; או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו; או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם

.

דהיינו, רפואה מונעת נכונה מכל הבחינות מונעת מחלות ומביאה להארכת תוחלת החיים, אלא אם כן מדובר באדם שנולד עם מטען תורשתי שלילי, או שיש לו הפרעות מלידה במבנה הגוף או בתפקודו, או שלא הקפיד על רפואה מונעת נכונה לזמן ארוך, או שנפגע ממחלות זיהומיות או מפגעי טבע וכד'[43].

בספר בן-סירא מצינו מספר הצהרות עקרוניות בחשיבות הרפואה המונעת: "בטרם חולית היזהר";[44] "טוב מסכן בבריאת בשר, מאיש עשיר וחולה";[45] "אין עושר כחיים בריאים"[46].

עצות בנושא בריאות וסביבה[edit | edit source]

גם בתחום הגנת הסביבה בהקשרי בריאות ומניעת סיכונים מצינו מספר הלכות ועצות: ישיבת כרכים קשה, שהכול מתיישבים שם, ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו, ואין שם אויר צח[47]. יש שזיהו עניין אקולוגי גם במצוות התורה להשאיר מגרשים פנויים מסביב לעריהם;[48] וכן מניעת לכלוך בשדות, במחנות, וכל שכן בתוך המדינה;[49]; הסדרת מי השפכים ברשות הרבים;[50] הרחקת זבלים וגורמי ריח רע מן היישוב;[51] מניעת זיהום אוויר בפסולת;[52] הרחקת עשן[53], ושיעורו שלא יבוא העשן ויזיק לאנשים בעיניהם;[54] איסור זיהום מקורות המים;[55] מניעת רעש סביבתי;[56] חובת הניקיון בציבור, ולדוגמה, בירושלים טאטאו את הרחובות כל יום;[57] הרחקת מזיקים מן העיר - מרחיקים את הדבורים מן העיר חמישים אמה, והטעם להרחקה זו, כדי שלא יעקצו בני אדם[58], והוא משום דין סכנה, ולא משום נזקי שכנים[59].

ראו גם[edit | edit source]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפואה מונעת בוויקישיתוף

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ "חשיבות הרפואה המונעת". 
  2. ^ "מניעה ראשונית, שניונית ושלישונית". 
  3. ^ "טבלה המסכמת את המכשולים העיקריים ליישום הנחיות רפואה מונעת.". 
  4. ^ "שנויים במחלוקת". 
  5. ^ אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך בריאות, כרך ב', ירושלים תשס"ו, טור 332.
  6. ^ ראו בהנהגת הבריאות לרמב"ם, שער ראשון סעיף 1., ראו גם: ציטוטים מיוחסים להיפוקרטס, בערכו בוויקיציטוט.
  7. ^ ראו באריכות בהנהגות הבריאות לרמב"ם, פרקי משה לרמב"ם מאמר י"ח. מחברים שונים חיברו מאמרים וספרים על נושא שמירת הבריאות, ביניהם: אזהרת שמירת הבריאות על דעת הרמב"ן ז"ל, על כל הי"ב חדשים מתוך ספר רפואות כ"י, הובא באוסף כתבי הרמב"ן מאת הרב ח.ד. שעוועל, הוצאת מוסד הרב קוק, ה'תשכ"ג, חלק א' עמ' שפ"ה, וראו הערה 1 שם.
  8. ^ תורגם לעברית על ידי משה אבן תיבון, ויצא לאור מחדש על פי כתבי יד והשלמות על ידי ד"ר זיסמן מונטנר, כתבים רפואיים, כרך א', מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשי"ז. סדרת ספריו של הרמב"ם על ענייני בריאות תורגמה לאנגלית על ידי פרד רוזנר, ויצאה לאור בהוצאת "Maimonides Research Institute, Haifa" בשנים 19841990.
  9. ^ הנהגת הבריאות, שער שני, סעיף 1. וראה בשמונה פרקים, רפ"א.
  10. ^ הנהגת הבריאות, הנהגת בריאות הנפש, שער שלישי, סעיפים 19-12.
  11. ^ ספר חסידים סימן יז (לפי החלוקה בהוצאת מקיצי נרדמים).
  12. ^ דברים, ד', ט'.
  13. ^ דברים, ד', ט"ו.
  14. ^ תלמוד בבלי מסכת ברכות ל"ב, ב'. ושם בביאור המהרש"א וב"העמק דבר" על דברים ד' ט"ו.
  15. ^ ביאור הגר"א על שו"ע חו"מ סי' תכז סק"ו-ז; דרכ"ת יו"ד סי' קטז סקנ"ז; קיצשו"ע לב א;
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א-י"ב; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכ"ז.
  17. ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, הלכות שמירת גוף ונפש; רבי שלמה גאנצפריד, קיצור שולחן ערוך, סימן לא.
  18. ^ ראה הנהגת הבריאות לרמב"ם בהוצאת ז. מונטנר, הע' 1ג, עמ' 11.
  19. ^ ראו לדוגמה רבי מנחם המאירי, מאירי, יומא, דף מ"ז, עמוד א', וכן בחיבור התשובה, משיב נפש, מאמר א', פרק י"ב, ד"ה ונשוב וד"ה השביעי; רבי שלמה בן שמעון דוראן, שו"ת הרשב"ש, סימן קצ"ה, ד"ה ובזה; רבי יצחק עראמה, עקידת יצחק, דברים, שער ק"א (פרשת ניצבים), ד"ה אמנם; רבי יצחק אברבנאל, אברבנאל, שמות, פרק כ"ג, ד"ה ואחרי, ודברים, פרק ד', פסוק כ"ה; ועוד.
  20. ^ וראה בדעת זקנים מבעלי התוספות שם; רמב"ן על שמות, כ"ג, ויקרא, כ"ו, ד'; רבנו בחיי שם; חובות הלבבות, שער הבחינה סוף פרק ד'; תו"ש שם, אותיות רצג-רצד, ובמילואים שם, עמ' רצה-רצט. וראה רמב"ן על ויקרא, כ"ו. וראה בדרשות הר"ן דרוש הששי, שהקשה על הפסוק איך יתכן רפואה אם לא יוקדם חולי, וראה שם מה שפירש בענין. ואולי ניתן לומר שהיא-היא כוונת התורה, שהרפואה המונעת היא הרפואה האמיתית.
  21. ^ קהלת, ז', כ'
  22. ^ ספר החינוך, מצווה תקמ"ו.
  23. ^ מורה נבוכים (אבן תיבון), חלק כז, פרק כז
  24. ^ מורה נבוכים (אבן תיבון), חלק לג, פרק לג; ספר החינוך במצוות ע"ג, קמ"ז, קנ"ד, קס"ו, קע"ח ועוד; בכור שור, הובא בתו"ש כרך יד במילואים, עמ' רצה-רצט.
  25. ^ האברבנאל על ויקרא, י"א, מתנגד לטעמים הרפואיים של מצוות התורה, שאם כן היה ספר תורת השם במדרגת ספר קטן מספרי הרפואה הקצורים בדבריהם וטעמיהם, ואין זה דרך תורת ה' ועומק כוונותיה; ועיין שם עוד נימוקים נגד דעות הרמב"ם והרמב"ן. וראה גם מה שכתב המלבי"ם על בראשית, ג'. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, ערך טעמא דקרא, עמ' תקסח ואילך, באופן כללי על דרשות לטעמי המצוות. וראה בספר "נותן טעם לשבח" לקט מקורות רבים על טעמי הכשרות גם מבחינה רפואית-בריאותית
  26. ^ דברים, כ"ג, י"ג-י"ד ועל פי משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ו', הלכה י"ד. וראה בספר החינוך, מצווה תקס"ו ("ויתד תהיה לך על אזנך(ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ד), והוא מצות עשה לשמירת נקיון המחנה").
  27. ^ ראה באריכות בספר "התלמוד וחכמת הרפואה", עמ' 354 ואילך.
  28. ^ ראי"ה קוק, "שבת הארץ" הקדמה, עמ' ח-ט.
  29. ^ פילון האלכנסדרוני, על החוקים הפרטיים, ספר שני, הובא בספרו של ש"י עגנון, "ימים נוראים", תרח"ץ, עמ' רס"ד-רס"ה, באתר היברובוקס.
  30. ^ מסכת שבת, דף פ"ב, עמוד א'.
  31. ^ מסכת ברכות, דף מ', עמוד א' (ראה על כך); מסכת ברכות, דף נ"ד, עמוד ב'; מסכת שבת, דף י', עמוד א'; מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד א'; מסכת שבת, דף מ"א, עמוד א'; מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'; מסכת שבת, דף ק"מ, עמוד ב'; מסכת שבת, דף קנ"ב, עמוד א'; מסכת פסחים, דף ק"ח, עמוד ב'; מסכת פסחים, דף קי"ב, עמוד א'; מסכת יומא, דף ע"ה, עמוד א'; מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א'; מסכת תענית, דף ה', עמוד ב'; מסכת גיטין, דף ע', עמוד א'; מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף ק"א, עמוד א'.
  32. ^ מסכת ברכות, דף ל"ד, עמוד א'; מסכת ברכות, דף מ', עמוד א'; מסכת ברכות, דף מ"ג, עמוד א'; מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד א'; מסכת עירובין, דף כ"ט, עמוד א'; מסכת עירובין, דף נ"ה, עמוד ב'; מסכת פסחים, דף מ"ב; מסכת פסחים, דף קי"ד, עמוד א'; מסכת נדרים, דף מ"א, עמוד א'; מסכת נדרים, דף ס"ו, עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'; מסכת חולין, דף ל"ג, עמוד א'; מסכת חולין, דף פ"ד, עמוד א'; מסכת עבודה זרה, דף י"א, עמוד א'; מסכת נידה, דף י"ז, עמוד א'.
  33. ^ מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד א'.
  34. ^ מסכת שבת, דף קי"ג, עמוד ב'.
  35. ^ מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'; מסכת שבת, דף פ"ב, עמוד א'; מסכת גיטין, דף ע', עמוד א'; מסכת מכות, דף ט"ז, עמוד ב'; מסכת בכורות, דף מ"ד, עמוד ב'.
  36. ^ מסכת שבת, דף נ', עמוד ב'; מסכת שבת, דף ק"ח, עמוד ב'; מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'; מסכת נדרים, דף פ"א, עמוד א'; מסכת חולין, דף כ"ד, עמוד ב'; ויקרא רבה, פרשה ל"ד, פסקה ג'.
  37. ^ מסכת סוטה, דף ד', עמוד ב'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף י"ח.
  38. ^ מסכת יומא, דף פ"ב, עמוד ב'; מסכת כתובות, דף ס', עמוד ב'; מסכת נידה, דף ל"א, עמוד א'.
  39. ^ ראה עוד מאמרים מחז"ל וממדרשים, בדבר חשיבות הנהגת בריאות נכונה בכלל, בסידור בית יעקברבי יעקב עמדין כסא שן, הנהגת הסעודה; בספרו של פרויס, בתרגומו האנגלי של רוזנר, עמ' 581-501; ובספר מדרש הרפואה, ג' חלקים.
  40. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ד', הלכה א-י"ט. וראה בנידון באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך השתנות הטבעים, הערה 16-17.
  41. ^ ראה בשו"ת הרמב"ם סימן פ"ג, שצריך לקרוא בחיריק ולא בצירי.
  42. ^ ר' יהודה אלחריזי חרז חרוזים על נושא "רפואות הגויה" (גויה=גוף, לא בהכרח מת), בחרזו כמעט כל מילה של הוראות הרמב"ם הנ"ל; פירוש רחב על פרק זה מבחינה רפואית כתב רבי יעקב צהלון בספרו "אוצר החיים", ספר א', על שמירת הבריאות.
  43. ^ ראה עוד בהלכות רפואה מונעת בקיצור שולחן ערוך, שהאריך בעצות רפואיות מונעות רבות.
  44. ^ בן סירא י"ח.
  45. ^ בן סירא ל', י"ד.
  46. ^ בן סירא ל' ט"ז.
  47. ^ מסכת כתובות, דף ק"י, עמוד ב', ובפירוש רש"י שם, ד"ה "ישיבת"; וראה בראשית רבה, פרשה נ', פסקה כ'.
  48. ^ במדבר, ל"ה, ב'-ה'; "ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר." וראה במשנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה ה', שהוא-הדין בשאר ערי ישראל (ראה רש"י שם ד"ה "ומגרש").
  49. ^ א. שושן, קורות, ה, תשל"ב, עמ' 829–836 (מורה נבוכים (אבן תיבון), חלק מח, פרק מח. וראה בספר החינוך, מצווה תקס"ו. וראה עוד).
  50. ^ מסכת בבא קמא, דף ו', עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ג, הלכה י"ג; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף ל"א .
  51. ^ מסכת בבא קמא, דף פ"ב, עמוד ב', וברש"י שם, ד"ה "סרחון" בעניין ירושלים; מסכת בבא בתרא, דף כ"ה, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י', הלכה ג'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף כ"ג . וראה בשו"ת הרא"ש כלל צ"ט סימן ה'.
  52. ^ מסכת בבא בתרא, דף כ"ד, עמוד ב', וברש"י שם, ד"ה "חמישים אמה"; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י', הלכה ב'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף כ"ב . וראה גם במשנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה א'.
  53. ^ "בעניין ירושלים" (מסכת בבא קמא, דף פ"ב, עמוד ב', ומשנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז', הלכה י"ד); "באופן כללי" (תוספתא/בבא בתרא/א#הלכה ז ).
  54. ^ תשובות הגאונים, אסף, תרפ"ט, עמ' 32. וראה בחידושי הרמב"ן, מסכת בבא בתרא, דף נ"ט, עמוד ב' ד"ה הא דתנן שכל שהוא נזק בגוף אין להם חזקה, ולכן עניין העשן והריח הרע יכול לחזור בו ולדרוש הרחקתו גם אם לא דרש כן בתחילה, וכן נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף ל"ו. וראה עוד בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן ק"א, ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן רל"ג.
  55. ^ תוספתא/בבא מציעא/יא#הלכה לא .
  56. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ו', הלכה י"ב; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה ה'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף ב'
    ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ו, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ו, סעיף ד'
    .
  57. ^ מסכת בבא מציעא, דף כ"ו, עמוד א'.
  58. ^ תוספתא/בבא בתרא/א#הלכה א
    ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף כ"ג
    , והרמב"ם השמיט דין זה.
  59. ^ חזון יחזקאל על התוספתא/בבא בתרא/א#הלכה א .

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -26653 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png