ריאליזם סוציאליסטי
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן ראו בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
ריאליזם סוציאליסטי הוא סגנון אמנותי בעל מטרה פוליטית, שהיא קידום והעמקה של הרעיונות הסוציאליזם והקומוניזם. זרם זה הנולד בברית המועצות על פי הוראות הממשל אינו אחיד מבחינה טכנית (כמו האימפרסיוניזם לדוגמה) ויכול לבוא בשלל תת-סגנונות, חלקם נושקים לפוטוריזם, לריאליזם ואף לאוונגרד רוסי. המכנה המשותף לכל התת-סגנונות בזרם הריאליזם סוציאליסטי הוא בניית האידיאל של האדם העובד, של צפייה לעתיד טוב יותר ועידוד המלאכה ושבח להצלחתה של החברה. דמותו הרומנטית של הפועל הייתה דוגמה אישית ולרוב בלטו בה תכונות של חוסן גופני ושמחת חיים. האווירה האופטימית של היצירה הייתה די שונה מהגישה הריאליסטית שכן לא הציגה את המציאות כפי שהיא אלא כפי שהיא אמורה להיות- כלמור אוטופיה.
הסגנון נוגע בכל סוגי האמנות: אדריכלות, ספרות, אמנויות הבמה ואמנות פלסטית.
סגנון זה היה הסגנון הרשמי בברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי ויצירות שלא עמדו בדרישות הסגנון הזה לא זכו להפצה כמעט. לאור כך יצירות רבות התפרסמו באופן לא פורמלי.
היסטוריה[edit | edit source]
ברוסיה הצארית התקיימה תקופת פריחה בתחומי האומנות (fin de ciecle). פריחה זו באה לאחר פיגור בתחום לעומת שאר אירופה. מיד לאחר מהפכת אוקטובר 1917 השלטונות החדשים החלו לעודד את האמנים לצורך תעמולה והפצה של רעיונות הקומוניזם. בשנים הראשונות הייתה פריחה של סגנונות חדשים באמנות הרוסית: אוונגרד, פוטוריזם, קונסטרוקטיביזם ואחרים. קבוצות האוונגארד חיפשו לשבור מוסכמות חברתיות, אולם לא בהכרח הזדהו עם המהפכנים הפוליטיים. אולם לא הייתה זו אומנות מגוייסת בשלב זה. החל משנת 1925 הלכה וגדלה מעורבותו של השלטון בתרבות ובאומנות. סטלין טען כי על האומנות להיות לא-אליטיסטית ולפיכך יש ליצור דברים פשוטים, ברורים, קצרים, בעלי מוסר השכל. בשנת 1932, עם סיום תוכנית החומש הראשונה, החליט סטלין על הצורך בארגון מחדש של כל הזרמים והארגונים באמנות בברית המועצות. נאסרו כל הזרמים שלא תמכו ברעיונות השלטון ויצירה אומנותית הותרה למעשה אך ורק מתוך איגודים ממשלתיים. נאסרה כל התאגדות של אמנים ונדרש איחודם של האיגודים הקיימים, מטרה שהושגה בהדרגה עד ל-1940. השלטון הקים את "איחוד הסופרים הסובייטים", "איחוד הציירים הסובייטים", "איחוד המלחינים הסובייטים" וכו'. לאחר התבססות הרעיון שגם תחום זה נשלט על ידי הממשל הסובייטי נוצג מושג הריאליזם שנבחר בתור הסגנון האמנותי היחיד ויוצרים של אמנות מופשטת ואוונגרדית דוכאו.
עצם הגדרת הריאליזם - תיאור מצב כמו שהוא - לא היה נוח לשלטון הקומוניסטי. ספרים של סופרים ריאליסטים מצרפת, למשל, שתארו את קשיי היום יום של מעמד הפועלים בצרפת, היו אהודים מאוד. אך עיסוק בקשייהם של פועלי ברית המועצות לא הותר ולכן הפך הריאליזם הסוציאליסטי לתיאור מצב אוטופי, עתידני: ייצוג הרצוי ולא המצוי. הנושאים שהוצגו: האדם הפשוט, הפועל או האיכר, מלאי אופטימיות, נושאים מבט אל העתיד. הציורים היו מלאי צבע לרוב. בתחום הפיסול בולטים פסלי מנהיגים וגיבורים ובאדריכלות, הנושקת לסגנון האדריכלות הנאצית, בנייה של "ארמונות תרבות".
בזמן מלחמת העולם השנייה גויסה האומנות הזו להציג את השגי המהפכה למרות הסבל, והוא שימש כלי בידי סטלין ביצירת זהות לאום סובייטית.
לאחר מות סטלין הייתה הפשרה מסוימת בשליטת הממשלה על האמנות אך לזמן קצר בלבד. בתקופת לאוניד ברז'נייב מספר אמנים בולטים שלא היו מוכנים להתיישר עם בקו הרשמי באמנות הוגלו מחוץ לגבולות ברית המועצות.
רק בתקופת הפרסטרויקה החלו לצאת לאור יצירות אשר דוכאו במשך שנים ארוכות ורוב האמנים הגולים חזרו לרוסיה.
ראו גם[edit | edit source]
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- דנה אריאלי-הורוביץ, אמנות ורודנות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ח 2008, פרק ז'-י', עמ' 135-189, ISBN 978-965-7241-30-1.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1067 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
