רחל ינאית בן-צבי
ערך זה סווג כחלק מקבוצת ערכים העוסקים בנושא "סופרים". חשיבותו של הערך, ומקומו באנציקלופדיה בדרך התורה, מוטלת בספק. נשמח שתביעו את דעתכם כאן.
רחל ינאית בן-צבי (אייר תרמ"ו, 1886 – 16 בנובמבר 1979) הייתה סופרת ומחנכת, אגרונומית בהשכלתה. בן-צבי הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, פעילה בהגנה העצמית היהודית ביישוב ואשת ציבור במדינת ישראל. אשתו של איש הציבור, ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי.
ביוגרפיה[edit | edit source]
עד עלייתה לארץ ישראל[edit | edit source]
נולדה בעיירה מאלין שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי; כיום באוקראינה) בשם גולדה לישנסקי, אך ראתה בשמה ביטוי לגלותיות, ולכן המירה אותו ברחל ינאית. את השם 'ינאית' בחרה כשם משפחתה על שם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה גם כהן גדול, והרחיב מאד את גבול שלטונו בארץ ישראל. הבחירה ב"ינאי" קשורה גם בדמיון הצלילי לשם אביה, יונה[1]. היא נשאה את שם משפחתה זה גם לאחר נישואיה ליצחק בן-צבי. לרחל ינאית היו שלוש אחיות: הפסלת בתיה לישנסקי, תמר ושרה, מייסדת המרפאה הראשונה של קופת החולים הכללית.
ינאית הצטרפה לפעילות במפלגת "פועלי ציון" בנעוריה, בעקבות הזעזוע שעוררו בה הידיעות על פרעות קישינב ב-1903. ב-1905 עברה לקייב, שם נאסרה על ידי השלטונות. לאחר ששוחררה נסעה לגרמניה ולמדה זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת יֶנה. במהלך לימודיה נסעה לקונגרס הציוני ה-7 בבזל כנציגת עיירתה. בקונגרס בלטה בקרב "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. בקונגרס הכירה ינאית את הוגה הדעות ומנהיג "פועלי ציון" דב בר בורוכוב, והתרשמה מהגותו בדבר החיבור בין ציונות וסוציאליזם. באוקטובר 1905 עזבה את גרמניה ונסעה עם בורוכוב לרוסיה, על מנת לקחת חלק ב-מהפכת 1905. במסגרת הפעילות המפלגתית בסניף ברדיצ'ב של פועלי ציון הכירה את יצחק בן-צבי.
ב-1907 הגתה ינאית את הרעיון להקמת קופה לעידוד ההגירה של פועלים יהודים לארץ-ישראל וביסוסם הכלכלי, החברתי והתרבותי במשק של היישוב (לימים קפא"י - קופת פועלי ארץ ישראל), במאמר שפרסמה בעיתון "פארווערטס". באותה שנה נבחרה לחברת מרכז המפלגה, והייתה ה"חברה" (כלומר אשה) היחידה.
בארץ ישראל[edit | edit source]
עד מלחמת העולם הראשונה[edit | edit source]
בשנת 1908 עלתה לארץ ישראל בעקבות מכתב שקראה אודות מאורעות תרס"ח[2]. לאחר שהות קצרה ביפו, שם התקיימה ועידת מפלגת פועלי ציון, עברה ינאית להשתקע בירושלים בעקבות יצחק בן-צבי. היא הייתה חברה בקומונת "ירושלים החדשה" ומהמורים הראשונים בגימנסיה העברית בירושלים. בנוסף להוראה עבדה כפועלת דפוס בבית הדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות" והייתה בין מנהיגי איגוד עובדי הדפוס, והנהיגה (עם זאב אשור) את השביתה הראשונה של פועלים עברים בארץ ישראל, שביתה שלוותה בהפגנות סוערות נגד בעלי בתי דפוס ערבים ויהודים כאחד שניצלו פועלים והשפילו אותם[3].
ינאית עסקה יחד עם בעלה לעתיד בשמירה ובהגנה – תחילה בארגון "בר גיורא" ולאחר מכן בארגון "השומר". ב-1910 התמנתה ינאית כחברה ב"ועדת הזדיינות" של מפלגת פועלי ציון שמטרתה הייתה להוות גוף מפלגתי מפקח עליון על ארגון השומר ועל "אגודת ההתעמלות" "שמשון", ועדה זו מנתה, בנוסף אליה את יצחק בן-צבי, זאב אשור ויונה טאוב[4]. במסגרת "השומר" הכירה ינאית את מניה שוחט, שהפכה לחברתה הקרובה[5]. בשנים הבאות נסעה לננסי, שם למדה חקלאות והוסמכה כמהנדסת, לאחר שעמדה בבחינות. לאחר לימודיה עברה התמחות אצל חוואים צרפתים. רחל חזרה ארצה עם הידיעות הראשונות אודות מלחמה צפויה. בעת מלחמת העולם הראשונה שימשה ינאית כאשת קשר בין ארגון השומר לבין תנועת ניל"י והייתה לאחת מחברות הוועד של הארגון.
בשנת 1918 נישאה ליצחק בן-צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל. באותה שנה נסע יצחק בן-צבי, שגורש מן הארץ, לארצות הברית ואירגן שם את הגדוד העברי "האמריקאי". ינאית, שנותרה בארץ, פעלה לארגונו של הגדוד העברי "הארץ-ישראלי".
משק הפועלות וחוות הלימוד[edit | edit source]
ערך מורחב – חוות הלימוד
בשנת 1919 הקימה רחל ינאית על מגרש סמוך לביתה בשכונת רחביה (כיום "בית החלוצות") משתלת צמחים שכונתה "משק הפועלות", כמשקים נוספים ברחבי הארץ. במשתלה זו ביקשה ינאית להכשיר חלוצות במלאכת החקלאות והבוטניקה. הן התמחו בנטיעת עצים ובגידול פרחים. עצי אורן שגודלו במשתלה ניטעו לימים במורדות שער הגיא על ידי הקרן הקיימת לישראל, ואילו הפרחים נמכרו לעוברי אורח בשכונת רחביה עצמה. כן שיכנעה ינאית את מושל ירושלים, רונלד סטורס לטעת עצים ממשתלתה ברחבי העיר והם ניטעו בעיקר ברחביה, בתלפיות ובבית הכרם.
בשנת 1928, בשל מצוקת מקום והתנגדות חרדים, הועתק "משק הפועלות" מרחביה לאזור ארמון הנציב, מזרחית לשכונת תלפיות לשטח בגודל של 50 דונם שנרכש על ידי הקרן הקיימת לישראל. המשק חרב בפרעות תרפ"ט (1929), אך שוקם. ב-1933 קמה במקום חוות הלימוד, כפנימייה לנערות. ב-1948 פונתה החווה לבתיו הנטושים של הכפר עין כרם והתמקמה באתר בו שוכן כיום בית הספר הקהילתי סביבתי עין כרם.
פעילות בהגנה ובעלייה הבלתי לגלית[edit | edit source]
ינאית נמנתה עם מייסדי ארגון "ההגנה". בין היתר עסקה בהבאת עולים מסוריה ומלבנון במסגרת העפלה מארצות המזרח[6]. חוות הלימוד שימשה גם כבסיס של ההגנה ושימשה כעמדה לבלימת התקפות בעת מלחמת העצמאות.
ב-1924 נקשר שמה כמי שנתנה את ההוראה לרצח יעקב ישראל דה האן. אברהם תהומי, ממבצעי הרצח טען שקיבל את ההוראה מיצחק בן-צבי, אלא שיצחק בן-צבי לא היה בעל תפקיד בהגנה וייתכן ששימש למעשה כשליחה של רעייתו, שהייתה בכירה ממנו בארגון. לסיפור הרצח יש מספר גרסות והוא נותר בגדר תעלומה[7].
לאחר קום המדינה[edit | edit source]
ליצחק ורחל ינאית נולדו שני בנים: עמרם ועלי. במלחמת העצמאות, באדר ב' תש"ח - אפריל 1948 - נפל עלי בקרב בית קשת והוא בן עשרים וארבע שנים בנפלו[8][9].
לאחר קום המדינה פעלה ינאית רבות בקליטת העולים מגל העלייה ההמונית. לאחר שבעלה התמנה לנשיא המדינה ב-1952, היא פתחה את בית הנשיא למקום עלייה לאנשים מכל שדרות העם.
ספרהּ האוטוביוגרפי "אנו עולים" מתאר יפה את קורותיה עד תום מלחמת העולם הראשונה, השזורים בקורות היישוב.
בשנת 1965 הייתה לאישה השנייה שזכתה באזרחות כבוד של ירושלים (הראשונה הייתה ד"ר הלנה כגן)[10]. בשנת 1978 זכתה בפרס ישראל בקטגוריית "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" על מפעל חייה.[11]
רחל ינאית בן-צבי הקימה את קרן הספריות לילדי ישראל, שכיום נקראת "קרן הספריות לילדי ישראל מיסודה של רחל ינאית בן-צבי".
לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ינאית לפעילה בחוגי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. כמו כן עסקה בשימור זכרו של בעלה המנוח, הנשיא בן-צבי על ידי הקמת יד בן-צבי, שימור צריף הנשיאות בשכונת רחביה בירושלים וקיום בית התרבות לזכר הבן עלי בקיבוץ בית קשת, שהוקם בצריף מגורי הזוג בן-צבי.
רחל ינאית בן-צבי נפטרה בכ"ו בחשוון תש"ם 1979, ונקברה בהר המנוחות בירושלים.
מחיבוריה[edit | edit source]
- אנו עולים: פרקי חיים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"א.[12]
- אליהו קראוזה: אבי החינוך החקלאי בארץ, 1963.
- ההגנה בירושלים (ערכה יחד עם יצחק אברהמי וירח עציון), הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים, 1973.
- עם הילדים בחזית - חוות הלימוד בירושלים 1928 - 1948, הוצאת מסדה, 1975.
- מניה שוחט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1976.
- בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט-1979.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- ינאית בן-צבי רחל, באתר תנועת העבודה הישראלית
- בן-צבי, ינאית, רחל, באתר "בית אלון"
- המחלקה לחינוך יהודי ציוני
- מרגלית שילה, רחל ינאית בן-צבי, מתוך "העלייה השנייה : אישים" (בעריכת זאב צחור), הוצאת יד יצחק בן-צבי
- רחל ינאית בן-צבי, בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- רות קרק, רחל ינאית בן-צבי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- עלי בן-צבי באתר יזכור
- מרכז רחל ינאית בן-צבי
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על רחל ינאית בן-צבי, 5 באוקטובר 2010
- רחל ינאית בן-צבי אצל דן אלמגור מתוך "שרתי לך ארצי" שרה "בוקר בא לעבודה".
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מילוא, 1992, עמ' 51
- ^ מתוך מאמר מאת פרופ' מרגלית שילה באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ יוסף אוליצקי, אמנות הדפוס, רמת גן, 1973, עמוד 95
- ^ חיים קאופמן, שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
- ^ ינאית אף כתבה ביוגרפיה על שוחט: מניה שוחט, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1976
- ^ רחל ינאית בן-צבי, בשליחות בלבנון ובסוריה: 1943, תל אביב, תשל"ט
- ^ ראו למשל עודד ארצי, "המפעל" - תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה, 22, 1982
- ^ בן ציון מיכאלי, הגברת הראשונה, תל אביב: מלוא, 1992, עמ' 19
- ^ סיפורו של עלי בן-צבי מתואר בהצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת פנינה גרי
- ^ אזרחות־כבוד של הבירה תוענק לרחל בן־צבי, דבר, 17 באוגוסט 1965.
- ^ חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
- ^ סקירה עליו, ראו: אפוס העליה השניה, מעריב, 20 בנובמבר 1959.
.svg) | ||||||||||||||||||||
|
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +5949 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
- יובא אוטומטית: ערכים עם סיווג - סופרים
- יהודים אוקראינים
- אנשי העלייה השנייה
- אנשי השומר
- לוחמי ההגנה
- חברי אספות הנבחרים
- חברי הוועד הלאומי
- אנשי חינוך ישראלים
- סגל הגימנסיה העברית רחביה
- ירושלים: אישים
- בני זוג של נשיאי מדינת ישראל
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- ציונים סוציאליסטיים
- פעילי עלייה
- משפחת בן-צבי
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני
- זוכי פרס דב הוז
- יד יצחק בן-צבי: אישים
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- ישראלים שנפטרו ב-1979
- בני זוג של פוליטיקאים ישראלים