רבי שניאור זלמן מלאדי
 | |||||
| דיוקן נפוץ המיוחס לבעל התניא; יש סוברים שצויר על ידי בוריס שץ כששים שנה לאחר פטירתו, כשאחד מצאצאיו משמש דוגמן[1]. | |||||
| לידה |
י"ח באלול ה'תק"ה ליוזנה, האיחוד הפולני-ליטאי | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
כ"ד בטבת ה'תקע"ג (בגיל 67) פני (צצ'), האימפריה הרוסית | ||||
| מקום קבורה |
 האדיטש, אוקראינה | ||||
| מקום מגורים | ליאזני, ויטבסק, מזריטש ולאדי | ||||
| השתייכות | חסידות חב"ד | ||||
| רבותיו |
רבי יששכר דב מליובאוויטש. המגיד ממזריטש | ||||
| חיבוריו | ספר התניא ושולחן ערוך הרב וראו בהמשך | ||||
| בת זוג | סטערנא | ||||
| אב | ר' ברוך | ||||
| |||||
שגיאת לואה: wrong date.שגיאת לואה: wrong date.
רבי שניאור זלמן מלאדי (נולד בין השנים ה'תק"ה-ה'תק"ט, 1745–1749 (ראו להלן), נפטר בכ"ד בטבת ה'תקע"ג, דצמבר 1812) מכונה אדמו"ר הזקן, בעל התניא ובעל שולחן ערוך הרב[2]. מייסד תנועת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל"ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע"ג (1812). חיבר מספר ספרים, מהם נתפרסמו "ספר התניא" ושולחן ערוך הרב".
קורות חייו[edit | edit source]
נולד לברוך ורבקה בליוזנה שבמחוז ויטבסק בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדתו. חיים מאיר היילמן, בראש ספרו בית רבי, ברדיטשוב תרס"ב, מביא אפשרויות נוספות, אולם נוטה בסופו של דבר לקבוע את תאריך הלידה בי"ז בכסלו תק"ז. גם עמנואל אטקס מציין שנה זו בספרו על הרב שניאור זלמן. חסידי חב"ד מציינים בדרך כלל את תאריך הולדתו כי"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745)[3], על פי האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, אולם בהזדמנות אחרת ציין גם הוא את שנת הלידה תק"ז. יהושע מונדשיין כתב שמעדות של הרב שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בערך בתק"ט[4].
לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר"ל מפראג[5] המיוחס לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך[6].
לפי מסורת שסיפר הריי"צ, כשנולד שניאור זלמן, ערך הבעש"ט – רבו של אביו – סעודה גדולה[7] ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. מסופר גם כי הבעש"ט ביקש מהורי התינוק שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן 5 שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש"ט, וברכו שוב. בחזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה "סבא". מאז היה נוהג לכנותו "סבא", ואף באוזני נכדי הבעש"ט, כגון רבי ברוך ממז'יבוז' ובעל דגל מחנה אפרים. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש"ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש"ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט[8], כי הבעש"ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש.
בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני, לבקשת הבעש"ט והצדיק הרב לייב שרה'ס[דרוש מקור]. על פי המסורת המקובלת בחסידות, בגיל תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובגיל עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון "ולא מצאו את ידיהם ורגליהם"[9].
בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"רב תנא ופליג". בי"ב באב ה'תק"ך (1760), בגיל חמש עשרה, נשא לאישה את סטערנא (בת יהודה לייב סגל מוויטבסק).
בשנת תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש"ט). המגיד סיפר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שלא ירדה לעולם קודם לכן, דבר המצביע על כך שמטרת ירידתה לעולם אינה לצורך תיקון חוזר על ידי גלגול נשמות, אלא בעלת מטרה כללית) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.
כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד - "החבריא קדישא" לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל לידע מי יזכה לאחוז בגופו הקדוש בשעת הטבילה. מסופר שהרב שניאור זלמן זכה ועלה בידו הפתקה "ראשו כתם פז" ומשכך זכה לטבול את ראשו.
לאחר פטירת רבו נהיה חסיד של בנו הרב המגיד רבי אברהם המלאך, ולאחר שזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת הרב המגיד, התמנה להיות ראש עדת החסידים.
רבי שניאור זלמן יחד עם רבי אברהם מקאליסק וראש החסידים מנחם מנדל מוויטבסק, חברו יחד לנסיעה לארץ ישראל. אולם רבי שניאור זלמן, חזר בו באמצע הדרך, מסיבות עלומות, ונותר ברוסיה.
בשנת תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דובער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.
בשנת תקל"ז (1777) לאחר עליית רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, היה אחד משלושת הממונים על קופת מעות ארץ הקודש שהוקמה על ידי רבי מנחם מנדל. בשנת תקמ"ו מונה על ידי רבי מנחם מנדל לממונה היחיד על הנהלת הקופה ולמנהיג התנועה החסידית ברוסיה הלבנה[10]. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית קסמה להם.
וילנה, המתנגדים והמעצר[edit | edit source]
עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל הרב מנחם מנדל מוויטבסק לביקור גורלי בווילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.
ערך מורחב – חג הגאולה
בסערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא ועל פי היתר מפורש שנכלל בחרם על החסידים, הלשינו מספר מתנגדים לחסידות לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה וישב במאסר במבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג מיום כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט (4 באוקטובר 1798). בהשתדלות החסידים שוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798), ותאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה.
בשנת ה'תקס"א 1801 נעצר שוב לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. ממעצר זה, שוחרר באותה שנה בחג החנוכה[11].
עד למאסרו בשנת תקס"א התגורר ר' שניאור זלמן בעיירה ליוזנה שליד העיר ויטבסק. לאחר ששוחרר ממאסרו, אסרו עליו השלטונות לחזור לליאזני ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לשניאור זלמן לעבור לעיירה לאדי, הנמצאת גם היא, כמו עיר הולדתו ליאזני, במחוז ויטבסק של בלארוס, על גבול בלארוס-רוסיה. בלאדי ישב שניאור זלמן במשך 11 שנים.
לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל ר' שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע ר' שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.
תקופת מלחמת נפוליאון[edit | edit source]
בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר ר' שניאור זלמן - כפי המסופר[12] - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה. מאידך בנו האדמו"ר האמצעי כותב במכתב שאביו סבר כי תחת שלטונו של נפוליאון "זאת צרה גדולה ליהודים כי לא ישאר אחד ביהדותו ולא ברכושו [...] כי הוא הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב" ([13]) ולפי זה אף רווחה כלכלית לא הייתה צפויה ליהודים תחת השלטון הצרפתי.
בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה נמלט אדמו"ר הזקן וכל בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס בה הם חיו תוך שהם נהנים משמירה צמודה של חיילי הצבא הרוסי הנסוג. בכוונתו של אדמו"ר הזקן היה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה ושם לקבוע את מקום מושבו. במהלך הבריחה הגיעו לכפר פיינא שליד העיר קורסק.
פטירתו[edit | edit source]
במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812), נפטר רבי שניאור זלמן מלאדי בכפר פיינא. כיוון שלא היה בכפר בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיירה הדיאץ' שבפלך פולטבה המרוחקת כ-200 ק"מ, שם היה בית עלמין יהודי. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.
משנתו[edit | edit source]
- ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב
חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש[14].
כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית היה בפריסת יריעה רחבה, אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות, תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה המיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי, ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת הרב, הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש עקרונות תורת הרב.
בספר התניא מגדיר ר' שניאור זלמן את מטרת הבריאה (על פי המדרש) "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", להפוך את העולם לקדוש ולאלוקי, כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב. מטרת העבודה היא הגאולה, על ידי מלך המשיח. אז יבוא העולם לשלימותו[15].
בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל[16]. למרות זאת, קיבל בעל התניא שאלות של חסידים בעניינים גשמיים והשיב עליהן[17]. את ההסבר לכך יש לראות באיגרת שכתב בסוף ימיו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, כשהוא רואה בכך גמילות חסדים[18].
חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. רובו של כתב היד היחידי באותו זמן נשרף בעת אחת השריפות הגדולות בליובאוויטש, וכך הגיע לידינו רק כרבע מהספר - רוב חלק אורח חיים וקטעים על יורה דעה וחושן משפט, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך". עד היום הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים במקווה חם וגם מהודר.
חיבוריו[edit | edit source]
- ספר התניא - ספר היסוד של חסידות חב"ד.
- שולחן ערוך הרב - ספר הלכה מסכם, (במתכונת השולחן ערוך של רבי יוסף קארו).
- תורה אור ולקוטי תורה - מאמרי חסידות מסודרים על סדר פרשיות התורה והמועדים.
- סידור הרב - נוסח ומנהגי התפילה שתיקן (לפי נוסח האר"י).
- מאמרי אדמו"ר הזקן - על התורה נביאים וכתובים, זוהר, סידור, מאמרי רז"ל, מועדים ועוד - 26 כרכים.
- אגרות קודש - ליקוט אגרותיו, הוצאה חדשה עם מבוא, נספחים ומפתחות עורך ראשי הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין ה'תשע"ב.
- שו"ת אדמו"ר הזקן - ליקוט תשובותיו בהלכה, הוצאה חדשה ומוערת בתוספת "שער השמועה" פסקים שהובאו בשמו, בעריכת הרב שלום בער לוין, קה"ת, ברוקלין תשס"ז.
ישנה מסורת [דרוש מקור] כי בשריפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, בנוסף לחלקים עיקריים מן הספר "שולחן ערוך הרב". כמו כן, מסופר שבעת פטירתו של הסבא משפולי נשרף אצלו ספרן של צדיקים[14].
ניגוניו[edit | edit source]
שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה מתמשכת
פרמטרים [ פסקה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
|
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הוא חלק מעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. פתגם זה היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש".
רבי שניאור זלמן הלחין מספר ניגונים, לפי המסורת החב"דית עשרה מתוכם נקראים "הניגונים המכוונים", מתוכם ידוע בבירור על כששה[19], כמו כן ידוע על ניגונים נוספים שלו, אך לא ידוע מי מתוכם הם ארבעת הניגונים המכוונים הנוספים המשלימים את העשרה.
בניגוני חב"ד תופסים ניגוני רבי שניאור זלמן מקום של חשיבות גדולה. הניגונים הידועים שהלחין:
- ארבע בבות (מהמכוונים) – הניגון המקודש ביותר בין ניגוני חב"ד. ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים) הוא יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה - 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'. בחסידות חב"ד נוהגים לנגנו רק בתאריכים מיוחדים, כמו חג הגאולה י"ט-כ' כסלו ועוד.
- אלי אתה (מהמכוונים)
- צְאֶינָה וּרְאֶינָה[20] (מהמכוונים) - הוא ניגון דביקות קצר
- קול דודי (מהמכוונים)
- אבינו מלכנו (מהמכוונים)
- ניגון דבקות חב"ד לתפילות ראש השנה[21] (מהמכוונים) ניגון המוקדש לתפילות ראש השנה
- כאיל תערוג (השני)
- ניגון דבקות חב"ד לתפילות שבת[22]
- לקראת שבת (או "לכה דודי")[23]
- ניגון הנקרא "ניגון ישן"[24]. רבי יוסף יצחק שניאורסון שר לחן זה עם המילים של פיוט שלום עליכם[25]
- ניגון שלוש תנועות[26] - ניגון בן שלוש תנועות, המיוחס לבעש"ט, המגיד ממזריטש ורבי שניאור זלמן, לפי מסורת חב"ד - כל תנועה מתוך השלוש חובר על ידי אחד מהם[27]
- בני היכלא[28] - ניגון על הפיוט בני היכלא, מקובל שמחבר הניגון הוא רבי שניאור זלמן (יש סוברים שמחבר הניגון הוא הלל מפאריץ')[29]
- צמאה לך נפשי - לפי דעות מסוימות חיבר זאת רבי שניאור זלמן[30]
- והריקותי לכם ברכה (הראשון) - הרבי מלובביץ' אמר שיש סברה שזה ניגון של רבי שניאור זלמן[31]
- ניגון תשב אנוש[32] - יש סוברים שזה של רבי שניאור זלמן[33]
חלק מהניגונים מופיעים באלבום צמאה 2 שרובו מוקדש לניגוניו.
רבותיו[edit | edit source]
- המגיד ממעזריטש
- רבי מנחם מענדל מוויטבסק
- אביו רבי ברוך
- רבי יששכר דוב מליובאוויטש
רבי שניאור זלמן החשיב גם את הבעש"ט, שאת תורתו קיבל דרך המגיד ממעזריטש, כרבו[34].
תלמידיו ויורשיו[edit | edit source]
לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דב בער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה.
לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: הרב חיים אברהם (על שם רבו רבי אברהם "המלאך", בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, ומשה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פרידה, והשנייה, אמו של הצמח צדק, הייתה דבורה לאה אלטשולר אשתו של שלום שכנא אלטשולר.
צאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים.
בין תלמידיו החשובים נמנים:
- הרב יצחק אייזיק מהומיל[35], מחבר שו"ת "חנה אריאל".
- הרב יצחק אייזיק בהר"ד מוויטעבסק, מחבר שו"ת "פני יצחק".
- הרב ברוך מרדכי מבוברויסק.
- הרב זלמן זֶזֵמיר.
- הרב פנחס משקלוב.
- הרב נחמיה מדוברובנה, מחבר שו"ת "דברי נחמיה".
- הרב שמואל מוּנקֶס.
משפחתו[edit | edit source]
לרבי שניאור זלמן היו שלשה אחים ושתי אחיות: הרב יהודה לייב מינוביץ'. הרב מרדכי פוזנר, היה רב בעיר אודשא ברוסיה הלבנה. הרב משה, היה רב בערים באעייו מחוז מוגילוב, ליעפלי מחוז ויטבסק, ובסוף ימיו ברודניא הסמוכה לליובאוויטש. אחות אחת נישאה לרבי ישראל קאזיק ואחות שנייה נישאה לרבי יעקב פרדקין משקלוב.
רבי שניאור זלמן נישא לשטערנא בת רבי יהודה לייב סגל, ונולדו להם שלשה בנים: רבי דובער, ממשיכו וממלא מקומו. ר' חיים אברהם. ר' משה שניאורי. ושלוש בנות: פרידא נישאה לר' אליהו בן ר' מרדכי. דבורה לאה נישאה לר' שלום שכנא בן ר' נח אלטשולר. רחל נישאה לר' אברהם בן ר' צבי שיינעס.
אילן שושלת אדמו"רי חב"ד[edit | edit source]
לתצוגת העץ במכשירים ניידים לחצו כאן
| עץ שושלת אדמו"רי חב"ד | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
איגוד הצאצאים[edit | edit source]
איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בתשל"ב (במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון לשנתו ה-71) במטרה להחדיר את מורשתו של בעל התניא בקרב צאצאיו[53]. יוזם ומייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו. כיום מפעילים את האיגוד בניו הרב יצחק מאיר הלפרין והרב משה צבי הלפרין.
- מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים.
- 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"ם, בעריכת הרב שמואל אלעזר היילפרין[54].
- כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
- 'מחצבת' - ביטאון תקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות עד כה). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
- חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
- קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, 4 כרכים; רביעי - שביעי, רבי שניאור זלמן רבינו הזקן, (נערך מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו-1986.
- יהושע מונדשיין, המאסר הראשון: מאסרו הראשון של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא”, מאבקי המתנגדים והחסידים בווילנא, המלשינויות ומאסריו של הגר”א מווילנא, לאור תעודות ומסמכים, חדשים גם ישנים, 2012.
- יהושע מונדשיין, מסע ברדיטשוב: מסעו של אדמו"ר הזקן לברדיטשוב, ברסלב ומז'יבוז', הוצאת חזק, ה'תש"ע.
- יהושע מונדשיין, המסע האחרון: מאתיים שנה למסעו של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא” בעיצומה של מלחמת נפוליאון, תקע”ב־תשע”ב, לאור מסמכים ותעודות, חדשים גם ישנים, וגם סיפורים ושמועות, דרושים ומאמרים, 2012.
- הראשון - אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, הוצאת מעיינותיך - תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים, כסלו תשע"ד - 2013
- יחיאל הררי, לנצח כל רגע מחדש, בהוצאת ידיעות ספרים, תשע"ו - 2015.
- נפתלי ארמן, הרב מלאדי: סיפור היסטורי, בהוצאת נצח, תל אביב, תשי"ד
- מחקרים
- רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד, ירושלים, מוסד ביאליק, 1992
- לאה אורנט, רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, תל אביב, ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
- עמנואל אטקס, בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז זלמן שזר, 2011.
- יוסף שטמלר, חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2019.
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
חיבוריו[edit | edit source]
ניגונים שהלחין[edit | edit source]
- ניגוני אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד"
ביוגרפיה[edit | edit source]
- חיים מאיר הילמן, בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק ראשון של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה: מהדיר לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים
- מרדכי טיטלבוים, הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, תר"ע-1910
- רבי שניאור זלמן מלאדי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אברהם כהנא, ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא", מתוך: ספר החסידות, ורשה, תרפ"ב, באתר "דעת"
- יואל יעקובי, חסיד ואיש מעשה, באתר בשבע - ערוץ 7, 3 בינואר 2013
- אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש, באתר "MyTzadik"
- רבי שניאור זלמן מלאדי באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם
- קווים לדמותו של בעל התניא והקשר שלו לחסידות ברסלב, באתר ברסלב סיטי, 6 פברואר 2014
- מ.ש. סלונים, תולדות משפחת הרב מלאדי
- ימים אחרונים: תיאור הסתלקותו של רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן" באתר "בית חב"ד"
- סיפורי חסידים על ר' שניאור זלמן מלאדי, באתר "זושא"
- סיפורים על אדמו"ר הזקן, באתר "בית חב"ד"
- שלמה יוסף זוין, ר' שניאור זלמן מלאדי הרב בעל ה"תניא", מחניים, גיליון מ"ו, 1960, באתר "דעת"
רבי שניאור זלמן מלאדי: האבא של חב"ד, אבי רט והרב חיים נבון דנים בדמותו של "האדמו"ר הזקן", אתר ynet- על דמותו של בעל התניא, עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), אתר יוטיוב
- רבי יוסף יצחק שניאורסון, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן, הוצאת קה"ת, תשע"א-2011
מאמרים ומחקרים[edit | edit source]
- מאמרים אודות אדמו"ר הזקן, אתר בית חב"ד
- עמנואל אטקס, בין שמים וארץ, באתר הארץ, 14 ביולי 2008
- הרב ישראל מיידנצ'יק, לשמוע ילד בוכה: 200 לפטירת מייסד חב"ד, באתר ynet, 7 בינואר 2013
- דוד אסף, מייסד חב"ד, בין מלחמות נפוליאון למלחמות היהודים, באתר הארץ, 9 בינואר 2013
- דוד אסף, מסע אל ערש הולדתה של חב"ד (ב): 'לפלך מוגילוב, פסיק. לעיר לאדי, פסיק', בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2016
- ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו, באתר עלי ספר
- משה חלמיש, יחסי צדיק ועדה במשנת רבי שניאור זלמן מלאדי, חברה והיסטוריה, תש"מ, עמ' 79–92, באתר "דעת"
- יורם יעקבסון, הנפש הבהמית בתורתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, משואות, תשנ"ד, עמ' 224–242
- יוסף שטמלר, שכל ואמונה בהגותו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, שאנן, יט, תשע"ד, עמ' 101–116
- אלחנן ניר, עזרת הגופים אין בידינו, מוסף שבת, מקור ראשון, כ"ב טבת תשע"ג
שונות[edit | edit source]
- ספר הקן, קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי למלאות ק"ן שנה להסתלקותו, באתר HebrewBooks, ירושלים, 1969, בהוצאת חוגי חן למשנת חב"ד
- ספר התניא – רבי שנאור זלמן מלאדי בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית
- 199 שנה להסתלקותו של בעל התניא - תיעוד, באתר ערוץ 7, 21 בינואר 2012
| תקופת חייו של הרב רבי שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ הציור הופץ בידי בוריס שץ כעותק של ציור ישן, אך לפי עדותם של מרדכי נרקיס ואברהם שרון הודה בפניהם שץ כי יצר את הציור בסביבות שנת 1887. ראו על כך עוד: Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad, Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46; הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי,"הרב הזקן " מייסד חב"ד :אמיתי או זיוף ?, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 22 בפברואר 2019. אשד מעלה אפשרות שלפיה הציירת היא אשתו של שץ, יבגניה שירמונסקי. למרות זאת סבורים בחב"ד שמדובר בציור אותנטי, ומציגים הוכחות רבות לכך, ראו: ספר התולדות - רבי שניאור זלמן מליאדי, כפר חב"ד תשל"ו, פרק יז (עמ' רעא ואילך).
- ^ ב 'היום יום' ז' ניסן, מופיע ששם משפחתו היה 'ברוכאוויטש' ע"ש אביו ר' ברוך
- ^ למשל בשלשלת היחס, בתחילת ספר היום יום.
- ^ כרם חב"ד, כרך 4א, תשנ"ב, עמ' 7, הערה 1, ראו שם עוד.
- ^ בפרטי הייחוס נמסרו שני אופנים שונים, הראשון בהקדמת ספר היום יום מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון; והשני בספר 'בית רבי' (פרק א') מאת הרב חיים מאיר הילמן
- ^ מחקר מקיף על ייחוסו של רבי שניאור זלמן נעשה בידי שלמה אנגלרד, ברבעון ההלכתי 'אור ישראל': חלק ראשון - חוברת לג; חלק שני - חוברת לד. ראו גם את מאמרו במאסף 'ישורון' קובץ שלישי (אלול תשנ"ז).
לדבריו, אם היה ר' שניאור זלמן בן נינו של ר' יהודה מקוואלי (כדברי מחבר בית רבי), הרי הוא מתייחס בכל אופן לדוד המלך. שכן ר' יהודה היה צאצא לרבי יהודה הנשיא המתייחס לדוד המלך. - ^ ספר השיחות תש"ה עמ' 129.
- ^ יוסף יצחק שניאורסון בליקוטי דיבורים ליקוט כה, וראו ספר השיחות תש"ה עמודים 130-132.
- ^ ספר היום יום, פתגם ליום ז' שבט
- ^ עד אז, נשאר רבי מנחם מנדל מויטפסק המנהיג הרשמי, כשמתחתיו עמדו מספר תלמידים. בשנה זו מינהו רבי מנחם מנדל מויטפסק לממלא מקומו. ראו אגרות קודש אדמו"ר הזקן (הוצאת תשע"ב) עמ' 41 ואילך; תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, שלום דובער לוין, עמ' כח ואילך.
- ^ היום יום, כז כסלו, ג חנוכה.
- ^ ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב
- ^ אגרות קודש אדמו"ר הזקן, אדמור האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק., הוצאת ספרים קה"ת, עמ' רלח
- ^ 14.0 14.1 מ"מ והערות וציונים בסש"ב 'שם ספר' עמודים: ד, ה
- ^ על פי תניא, פרקים ל"ו-ל"ז
- ^ איגרת הקודש לבעל התניא, פרק כ"ב
- ^ ראו התייחסות הרבי מליובאוויטש בתורת מנחם התוועדויות תנש"א כרך ד, ע' 200 הערה 101 שם הוא כותב "ואף שכתב אדמור הזקן "..איפה מצאת מנהג זה כו' להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי כו'.." מכל מקום ידוע שלאחרי זה נתקבלו אצל אדמור הזקן - ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו - שאלות חסידים בעניינים גשמיים". כמו כן ראו למשל בספר "סיפורים נוראים" של ר' יעקב קיידנר, שהיה תלמיד בעל התניא, עמ' 129 במהדורת נגאל. סיפור שנתן עצות בענייני פרנסה גשמית. הסבר לכך אפשר למצוא גם באיגרת בעל התניא באחרית ימיו, אגרות קודש אדמו"ר הזקן, האמצעי והצ"צ, ע' קנ"א.
- ^ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, איגרת ס"ה, עמוד קנא-קנב
- ^ ששה ניגונים ידוע בברור שהם ניגוניו והם "ארבע בבות", קלי אתה, צאניה וריאנה, קול דודי, אבינו מלכנו וניגון דבקות לראש השנה (שמואל זלמנוב, ספר הניגונים חלק א' עמוד מ"ג, וכן אצל: אלאור ולנר, "אוצר הניגונים חב"ד", ראשון לציון תש"פ, פרק ראשון, קטע "עשרת ניגוני אדמו"ר הזקן", בחלק א' עמוד 11). | ראה גם אצל: שמואל קראוס, תש"נ, בהערות וביאורים אהלי תורה גיליון תקטו עמ' 50. אך מאז התפרסמו דברים נוספים המובאים פה | שתי כתבות שנעשו על הניגונים אך לא מידע חלקי ולא הכי מדויק, בפרט באי זיהוי מקיף של כל הניגונים ובאי זיהוי נכון של 'המכוונים': המבשר: 'המבשר' על עשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן, פנחס ביכלר, תשע"ב. המודיע: עשרת הניגונים המופלאים, תשס"ו
- ^ פריט Q99306409 בוויקינתונים
- ^ פריט Q99529154 בוויקינתונים
- ^ פריט Q99600240 בוויקינתונים
- ^ פריט Q65037001 בוויקינתונים
- ^ פריט Q58217935 בוויקינתונים - בבירור חיברו רבי שניאור זלמן, אך בספק אם זה נחשב מ"הניגונים המכוונים" (שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק א' עמוד מ"ו, ניגון י"א)
- ^ לב לייבמן, ניגון שלום עליכם ע"י אדמו"ר הריי"צ
- ^ פריט Q50367565 בוויקינתונים
- ^ ייתכן שזה אחד מהניגונים המכוונים (שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק ג', עמוד י"ד (ע'), ניגון קפ"ב)
- ^ פריט Q57212266 בוויקינתונים
- ^ שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק א', עמוד מ"ו, ניגון י'
- ^ שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, חלק ג', עמוד י"ד (ע'), ניגון קפ"ג | אלאור ולנר, אוצר הניגונים, חלק ג', עמוד 17 (לפי ולנר זה ודאי של רבי שניאור זלמן אך לא מהניגונים המכוונים)
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם - התוועדויות, חלק ה', עמוד 158 (אחרון של פסח, תשי"ב).
- ^ פריט Q99306275 בוויקינתונים
- ^ לפי אלאור ולנר, אוצר הניגונים חב"ד, חלק ב', עמוד 23. שמביא זאת לפי תקליט ניח"ח #4, שם כתוב שניגון זה מיוחס לאדמו"ר הזקן
- ^ כאשר כתב בתניא "שמעתי ממורי" כוונתו הייתה למגיד ממעזריטש, ואילו כשכתב "שמעתי מרבותי" כוונתו הייתה לבעש"ט והמגיד – ספר השיחות תש"ד עמ' 98. ספר השיחות תש"ה עמ' 59.
- ^ עליו ראו: ישראל אורי מייטליס, לשוב באהבה אל הטבע, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2011, גיליון 721
- ^ מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
- ^ טיוטה של העץ המרכזי של משפחת שניאורסון | לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
- ^ פריט Q29348543 בוויקינתונים
- ^ לשאר צאציהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
- ^ רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כא ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110-111
- ^ הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו
- ^ הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, ISBN 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת - היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש - העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
- ^ עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסנגון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
- ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהם בנות דודות שלו - נינות בעל התניא. לא ברור במאה אחוז מאיזה אשה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא - מאשה אחת, ואברהם - מאשה שנייה.
בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אשה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אשה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף - ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
- ^ א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
- ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
- ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמור"ות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמורות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג "מעין אדמורות בצר משרתו כבר העיר" - היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק-ק"ג.
- ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג עמוד 30)
- ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
- ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
- ^
1] מפקד עיריית אורשא, 27 אוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת ISBN 978-08266-5532-5
2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר HebrewBooks
3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 - נדפס בתשע"א
6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ - תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות - יום רביעי, י"ד כסלו תשע"ג
9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, ISBN 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמור"י חב"ד
- ^ אתר COL
- ^ פריט Q90372040 בוויקינתונים | קישור לספר
| תקופת חייו של הרב רבי שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן |
|---|
|
|
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +13939 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
