רבי שבתי כהן

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
המצבה של קברו
רפרודוקציות של ציורי דיוקן המיוחסות לש"ך
תמונה המיוחסת בטעות לש"ך. מתואר בה הרב חיים דייטשמן, אב בית הדין של קולין (אנ')
תמונה המיוחסת לש"ך. ייחוסה אינו מוסמך

רבי שבתי[1] כהן (הש"ך; ה'שפ"ב (1622) - א' באדר א' ה'תכ"ג (8 בפברואר 1663)) היה רב ופוסק הלכה, מחבר פירוש "הש"ך" ("שפתי כהן") על השולחן ערוך.

תולדות חייו

נולד בעיירה אמסטיבובה (רו') באיחוד הפולני-ליטאי, שם שימש אביו, רבי מאיר הכהן ברבנות. רבי מאיר היה תלמיד חכם מפורסם, וראשית לימודו של רבי שבתי היה אצל אביו[2]. כבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, ובגיל שתים עשרה נשלח ללמוד בקז'ימייז' בישיבה של רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה"[3] ידידו ושותף לימודים של אביו. בהמשך נסע ללובלין ולמד אצל רבני העיר רבי העשיל, ורבי נפתלי כץ. בלולבין נישא לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, אחד מעשירי וילנא שהיה נכדו של הרמ"א, וישב בווילנא כשהוא סמוך על שולחן חותנו.

כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תי"א מונה לחבר בית הדין של וילנא (אצל ר' משה לימא בעל החלקת מחוקק), על מקום רבי הלל בן נפתלי הירץ ה"בית הלל". בתקופת הגזירות שהחלה בעת המלחמה בין פולין לרוסיה, בעת כיבוש ווילנא בידי הרוסים בשנת 1655 גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.

אגדה מספרת שאיבד את בתו התינוקת ביער כשברח מביתו בשנת 1655, שנה בה כבשו הרוסים את וילנה, ומלך או שר מקומי מצא אותה, וגידל אותה כנסיכה ללא שתדע את מוצאה היהודי, ובאורח פלאי, החליטה להצטרף לעם היהודי, ומצאה את אביה שזיהה אותה כבתו[4].

אגדה דומה מספרת על בריחתה של אחותו הצעירה וחבירתה לקבוצת קבצנים שהסתובבה בין העיירות, באחד המקרים התקבלה האחות כמשרתת בבית חמיו של הש"ך, שם התוודע אליה אחיה - הש"ך. כעבור זמן עם פטירת חמותו הציע הש"ך לחמיו לשאת את המשרתת היתומה לאשה, כשרק אחרי מעמד החופה הודיע לו שהיא אחותו. הש"ך ברכם שיזכו לצאצאים גדולים בתורה. רבי מאיר איזנשטט, מחבר שו"ת פנים מאירות, היה בנם.

משפחתו

ספריו

שפתי כהן על השולחן ערוך

הרב שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר "שפתי כהן" (בקיצור ש"ך, ועל שמו כונה הש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט[6]. את חיבורו על יורה דעה פרסם רבי שבתי בקרקא בשנת ת"ו 1646, בגיל 24.

באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר "טורי זהב" על חלק "יורה דעה" מאת רבי דוד הלוי סגל (הט"ז), שהיה פוסק זקן ומפורסם, וחתנו של הב"ח, הש"ך השיג על ספרו השגות בשם "נקודות הכסף", שעל חלקן השיב הט"ז ב"דף אחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב"קונטרס אחרון" (ה"דף" וה"קונטרס" נדפסו בסוף הכרך הראשון של חלק יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע).

מעניינת התבטאותו של הש"ך אודות השגותיו על הט"ז, בה מתאר את ביקורו של הט"ז אצלו:

אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח"ו מחלוקת עם הבעל טורי זהב או שיש לי בלבי איזו טינא עליו חברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו "את והב בסופה", והתורה מחזרת אחר אכסניה שלה, שנעשיתי אכסניה להבעל טורי זהב, והיה אצלי שלשה ימים וכבדתיו כבוד גדול אשר לא יאומן כי יסופר וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה. וא-ל א-להים יודע ועד שלא חיברתי ספרי נקדות הכסף הלז רק לשם שמים.

הקדמתו לספרו נקודות הכסף

בדפוסים המקובלים של השולחן ערוך, נוהגים להדפיס את דברי הש"ך והט"ז משני צידי דברי השולחן ערוך, ונקראים "אשלי רברבי".

ספרים נוספים

הרב שבתי חיבר מספר ספרים נוספים:

הש"ך היה לאחד מ"נושאי הכלים" (כינוי לפרשני השו"ע) העיקריים של שו"ע יורה דעה וחושן משפט, ופירושיו מודפסים בכל המהדורות.

למרות קביעת רבני ועד ארבע הארצות בשנת ה'תמ"ג (1683) שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך, מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז. כך, רוב רבני פולין נטו בהלכה אחר הש"ך, בעוד שבגרמניה התקבלו פסיקות הט"ז[7].

עצמאותו בפסיקת הלכה

בכתביו לא נרתע מלחלוק על דברי השולחן ערוך[8] ולהכריע נגד התוספות מכח סברה[9] ובמקום אחר[10] תמה על דברי השו"ע, הרמ"א ועוד: "וכל זה ברור כשמש בצהרים ולא הוצרכתי להאריך רק שהב"י ומהר"ם איסרליש, ובעל ספר לחם משנה ושארית יוסף וב"ח לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי מן השמים".

קישורים חיצוניים

ספריו לקריאה מקוונת

הערות שוליים

  1. ^ השם נכתב שבתי ולא שבתאי (הסבר ראו בערך על השם).
  2. ^ ראו רבי שבתי כהן, שפתי כהן, חושן משפט, סי' ק"ז, ס"ק ו', שמזכיר מדברי אביו.
  3. ^ רבי שבתי כהן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  4. ^ הרב מאיר להמן, בת הש"ך (תרגום מגרמנית)
  5. ^ ספר יוחסין למשפחת ברייער-גאלדהירש, ניו סקוור תשע"ג, עמ' 17, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ ראו בספר נפש חיה (הוצאת בית מוריה, באר שבע, לרב ראובן מרגליות) שהביא בסימן מ"ד שהמגן אברהם היה לו כתב יד של הש"ך גם לאו"ח. ראו גם ש"ך יורה דעה (סימן קג סק"א) שהפנה לדברים שכתב באורח חיים, ובפרי מגדים שם ציין שאין בידו חיבורו לאורח חיים.
  7. ^ מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, בערכו, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 1245.
  8. ^ ש"ך חו"מ סימן מו ס"ק מ"ה
  9. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ז ס"ק כ"ט: "ואין דבריהם נראין [...] והכי משמע מדברי כל הפוסקים"
  10. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ח סק"א.


תקופת חייו של הרב רבי שבתי כהן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן



ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1169 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png