רבי שאול לנדא

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
אב"ד קראקא
רבי שאול לנדא
לידה בסביבות 1790
בסביבות ה'תק"נ
פטירה יוני 1854
כ"ח בסיון תרי"ד
מקום קבורה בית הקברות היהודי החדש בקרקוב
מקום פעילות האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית קרקוב, האימפריה האוסטרו הונגרית
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק רבנות, קבלה דיינות
בני דורו רבי דב בר מייזלש
אב יעקב שמואל
צאצאים בנו רבי אלכסנדר לנדא

רבי שאול רפאל[א] לנדא (תק"נ, 1790כ"ח בסיוון תרי"ד, יוני 1854) היה רב ומקובל גליציאני במאה ה-19. שימש בדיינות בקרקוב, והתפרסם גם כסגפן וכבעל מופת. בניגוד לרוב הרבנים בקרקוב, היה ממעריצי תנועת החסידות.

שימש בפועל כרבה של חלק מהקהילה היהודית, וכאב בית דין אלטרנטיבי בעיר, תוך מחלוקת ארוכה עם רבי דב בר מייזלש שפילגה את הקהילה היהודית בעיר.

קורות חייו

נולד בשנת תק"נ בערך, לרבי יעקב שמואל בן רבי שאול לנדא מפשדבורז', שהיה מצאצאי רבי השיל מקראקא. כבר בצעירותו נשא ונתן בהלכה עם רבי מרדכי בנט, ורבי מאיר קריסטינפולר רבה של ברודי, בגיל צעיר הגיע לקרקוב (לא יאוחר משנת תקס"ד), ושימש בה כדיין עשרות שנים[ב].

עסק במסחר שממנו התעשר, ומעולם לא קיבל משכורת מקופת הקהילה. ואף שיפץ את המקוה העירוני בקרקוב מכספו. התגורר בקצה הרובע היהודי (קז'ימייז') בבנין גדול ומבוצר שכונה "הצלת נפשות", את הבניין הקים יהודי בשם משה שהיה אחיו של אייזיק יעקלס, כמצודה עם מנהרות ויציאות חבויות, למקרה של פוגרום ביהודי העיר.

בשנת תקצ"ב לאחר פטירתו של רבי צבי דוד הלוי רבה של קרקוב, פרצה מחלוקת בינו לרבי דב בריש מייזלש על משרת הרבנות. באופן רשמי נבחר רבי בריש לרבנות, אולם רבי שאול הקים בית דין אלטרנטיבי בתמיכתם של חלק מבני הקהילה ובעיקר החסידים, שהכריז עליו כרב העיר[ג]. מחלוקת זו נמשכה 24 שנים עד לפטירתו של רבי סנדר בנו וממלא מקומו של רבי שאול, ועזיבתו של רבי בריש מייזליש לורשה. בין התומכים ברבנותו בשנים המאוחרות של המחלוקת היה רבי חיים נתן דמביצר מדייני הקהילה[1], אך ככל הנראה רוב גדולי הדור הכירו ברבי בריש מייזליש כרב העיר[ד].

בשנים הראשונות לאחר שהוכתר לרב, היו יחסיו עם חסידי צאנז עכורים, לאחר שדיבר בפומבי על כך שהוא עוסק בתיקון נשמות, ואף הזכיר בהקשר לכך את שמו של אחד מנכבדי הקהילה מחסידי צאנז שנפטר. נוספה על כך העובדה שאסר למינקת להינשא בעוד שרבי חיים מצאנז התיר. השלום בינו לבין חסידי צאנז הושב לבסוף כעבור תקופה, לאחר שאמר רבי שאול כי רבי שמעון סופר סת"ם, שהיה סופר מפורסם ונערץ מחסידי רבי אלימלך מליז'נסק ונפטר לפני כן, נגלה אליו בחלומו, והודיע לו על טעות שנפלה בספר תורה הנמצא באחד מבתי החסידים בעיר, אותו כתב שנים לפני כן, ואכן כאשר בדקו את הספר, גילו טעות שקשה מאוד היה לגלותה, ומאז כיבדוהו חסידי צאנז, וגם רבי חיים מצאנז בא לבקרו בביתו לאחר מכן.

אישיותו

נודע בסיגופיו הרבים וכמקובל גדול, מאכלו היומי הורכב מתפוח אדמה מטוגן וכוס קפה שחור בימים בהם לא צם, נהג לישון כשעתיים ביממה שבהם היה פיו ממלמל מזמורי תהלים מתוך שינה לפי עדות הסובבים אותו, למרות הסיגופים הוא מתואר כבעל קומה מרשימה וכגיבור, עד שהקיסר פרנץ יוזף בביקורו בקרקוב התפעל ממראהו[3].

רבי אברהם שמואל בנימין סופר העיד עליו בהספדו: "תלמיד חכם ומופלג בחסידות, לא אכל דבר מן החי, ולא ישן על המטה כמה שנים"[4].

על אף שלא היה חסיד מוצהר, היה ממעריצי החסידות, וכמה מהגדרותיו על חלק מצדיקיה התפרסמו לדורות, כמו למשל הגדרתו את המגיד מקוז'ניץ כמקובל אלוקי ואת היהודי הקדוש כ"איש המעוף הגדול". רבי שאול ביקר גם אצל רבי צבי הירש מרימנוב, וכן פגש את רבי אברהם יהושע השיל מאפטא[ה]. קיים קשרי ידידות גם עם רבי יוסף שאול נתנזון ורבי צבי הירש חיות.

אחד מסיפורי המופת המפורסמים אודותיו, אירע ערב פסח ה'תר"ב, בו כינס רבי שאול מנין לאמירת תהלים לתפילה על העיר רימנוב, מכיוון שהיא זקוקה לרחמים, ואכן לאחר מכן נודע כי פרצה שריפה בעיר[3].

שמעון ברמן יליד קרקוב מחובבי ציון הראשונים, שניסה להקים מושבה יהודית באמריקה ולאחר שנכשל עלה לארץ ישראל, הושפע ממה ששמע בצעירותו מרבי שאול, כי רק בארץ ישראל תיתכן אפשרות להקים יישוב יהודי[5].

עמדותיו

בשנת תקצ"ד פסל רבי שאול גט אותו סידר רבי בריש מייזליש, עמו היה מצוי במחלוקת קשה על רבנות העיר. המגרש היה אדם בשם זימל שכונה נפתלי, ורבי שאול פסל את הגט שנכתב בו "זימל המכונה נפתלי", בטענה שאין כל קשר בין שני השמות והשם זימל איננו כינוי של נפתלי. ולכן לפי שיטתו של רבי שאול צריך לכתוב "זימל דמתקרי נפתלי". טענה נוספת הייתה כי זימל זה התחתן בעת שאשתו הייתה נדה, וחופת נדה בלא ביאה איננה קונה, משום כך הגט לא מפריד ביניהם. בין הרבנים עמם החליף מכתבים בנושא היו, רבי משה סופר[6], רבי שלמה זלמן ליפשיץ[7], רבי חיים מצאנז[8], רבי נחום טרייביטש[9], רבי אברהם נפתלי הירץ ינר[10], אך למעשה הכשירו רבנים אלו את הגט.

בשנת תקצ"ז התיר לקדש את הלבנה בליל ט"ז לחודש, בכדי להרגיע את פחדם של תושבי קראקא שראו סימן מבשר רעות באי קידוש הלבנה, (כמה שנים לפני כן בשנת תקצ"א, כשהתפרצה בגליציה מגפת הכולרה, היה זה בתקופה שלא קידשו את הלבנה, והיו יהודים שראו בכך סימן רע). בנושא זה התכתב עם רבי משה סופר שוהסכים עמו להקל אף כנגד הוראת הרמ"א בציינו על פסקו של רבי שאול: "כבר הורה זקן"[11].

תמך באיסור הראשון שהוצא על אתרוגי קורפו, מכתבו לאיסור נדפס בקונטרס 'פרי עץ הדר' שנדפס בשנת ה'תר"ו.

בימי גזירת הלבוש בפולין בשנות ה-40 של המאה ה-19, היה מהיחידים בין רבני גליציה שהתייחסו לנושא, יחד עם רבי זאב וולף פרנקל מפשבורסק אסר להחליף את הלבוש המסורתי היהודי[12][ו].

פטירתו

בליל שבת כ"ח בסיוון תרי"ד, ביקש רבי שאול שישאוהו לבית הכנסת, התחזק ואמר לפני התיבה את מזמור כ"ט שבספר תהלים, לאחר מכן קידש על היין, ונפטר[ז]. נקבר בקראקא ביום ראשון כ"ט בסיוון בבית הקברות היהודי החדש בקרקוב[13]. בהלווייתו שנערכה ביום ראשון ספד לו רבי משה יעקב דמביצר, מדייני העיר הבולטים, שאמר: "אין לצפות שיהיה עוד צדיק במדרגה כמותו".

למרגלות מצבתו נחרט הנוסח :

קול תאניה, שמש צדקה מרפא ישרון בכנפיו, אסף נגהו אור חשך בערופיו, ואבדה צדקת תום גוע שר התורה, לוקח צנור הקדושה שבתה הטהרה, רבים על תפלתו כעל מטר ייחלו, פי חכם חן אשרי עצתו שאלו, איה חסיד? איה עניו? בחיר י-ה איהו? למרום עלה כבוד א-ל אספהו, לבנו נקרע במר נשמיע יללה, נזר ישראל הוסר עטרתו נפלה, דור אבד מנהיגו היה לנו לעינים, אותנו עזב לֵאור שמה באור החיים.

תנצבח"ע.

ולמראשותיו הנוסח:

שאל אביך ויגד לך, בליל ש"ק עת לכתו למקום אין ליל, רוח אלקיו לבשהו ויתאזר חיל, לביהמ"ד בא ויפלל בקהל לא-ל הכבוד, קולו בכח המזמור "מזמור לדוד", גם על הכוס קידש בשובו החדרה, על טהרת הקדש נפשו מטוהרה, על קדושתה קדושת שבת נוספה, ובזה לחזות בנועם ה' היא נאספה, לעת מצוא כזו יתפלל כל גבר, אחריתו תהי כמוהו ישיש במצאו קבר.

משפחתו

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ השם רפאל נוסף לו בעת מחלתו, והוא גם נחקק על מצבתו.
  2. ^ בספריו של רבי אברהם אליעזר דמשק, דיין בקרקוב, שיצאו לאור בשנת תקע"ט, הוא כבר מוזכר בתואר "הדיין החריף".
  3. ^ לזכותו של רבי שאול נזקפה גם עובדת היותו נכד לרבי השיל מקראקא שהיה רב העיר כ-170 שנה לפני כן.
  4. ^ ניתן לראות זאת גם ממכתבו של רבי משה סופר לרבי שאול: "ברם נאמן עלי הדיין הרב הגאב"ד, ומי יהרהר ח"ו וכו' ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד ח"ו שיאהב הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל"[2].
  5. ^ לפי מרקוס כתב לו רבי אברהם יהושע השיל במכתב: "כשהייתי אצלכם במחנכם הקדוש"[3].
  6. ^ ראו: ראובן דב דסלר, ‏"רבי שאול לנדא אב"ד קראקא לרבי זאב וואלף פרנקל אב"ד פשעוורסק, תר"ד, תשובה בענין מלבושי נכרים", בתוך: שנות דור ודור, חלק ה', ירושלים תשע"ז, עמ' תקכ"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ בר פלוגתתו הוותיק על רבנות הקהילה, עזב לוורשה כעבור תקופה קצרה, בקהילה היהודית בקראקא הזכירו בקשר לסמיכות האירועים את מאמר חז"ל: "שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה" (תלמוד בבלימסכת סוטהדף מ"ט, עמוד א').

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ פייבל הירש ווטשטיין, ‏תולדות מהרח"ן, קרקוב תרנ"ג, עמ'15, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ רבי משה סופר, ‏חתם סופר (שו"ת, מהדורה חדשה), חלק ד', אבן העזר חלק ב', תשובה כ"ב, ירושלים, עמ' מ"ט, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 אהרן מרקוס, ‏"החסידות", תל אביב תשי"ד, עמ' 233, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). .
  4. ^ "הארות והערות במהגי חת"ם סופר", בתוך: קובץ תורני אוצרות הסופר, קובץ כ"א, ירושלים תשע"א, עמ' פ"ז, באתר אוצר החכמה.
  5. ^ משה קמלהאר, ‏רבי דוב בר מייזלש, ירושלים תש"ל, עמ' 78, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ רבי משה סופר, ‏חתם סופר (שו"ת, מהדורה חדשה), אבן העזר חלק ב', תשובות כ"א וכ"ב, ירושלים, עמ' מ"ז-מ"ט, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ רבי שלמה זלמן ליפשיץ, ‏חמדת שלמה (שו"ת), סימן ע"ד, פתח תקוה תשכ"א, עמ' 175, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  8. ^ רבי חיים הלברשטאם, ‏דברי חיים (שו"ת), חלק א', ניו יורק תש"ה עמ' 167, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  9. ^ רבי נחום טרייביטש, ‏שו"ת רבי נחום טרייביטש, תשובה מ"ט, ירושלים תשמ"ט, עמ' ע"ג, באתר אוצר החכמה.
  10. ^ רבי אברהם נפתלי הרץ ינר, ‏צלותא דאברהם, סימן נ"א, לבוב תרכ"ח, עמ' קכ"ג, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  11. ^ רבי משה סופר, ‏חתם סופר (שו"ת), חלק ב-ג (אורח חיים, יורה דעה), תשובה ק"ב, ברטיסלבה תר"א - תרע"ב, דף ל"ו עמ ב', באתר אוצר החכמה.
  12. ^ רבי אברהם זאב וולף פרנקל, ‏משיב כהלכה, תשובה ח', קרקוב תרמ"ה, עמ' 16, באתר אוצר החכמה.
  13. ^ בית העלמין החדש בקראקוב, באתר "קברי צדיקים".

ערך זה נוצר בידי עורכי האנציקלופדיה היהודית באתר המכלול, והועתק לכאן באדיבות בעלי האתר.


NivdakVeushar.png