רבי שאול ברלין

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

רבי שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (ת"ק, 1740כ"ג בחשוון תקנ"ה, 16 בנובמבר 1794) היה רב קהילה בגרמניה ומשכיל בסתר. חיבר כמה כתבי פולמוס במאבק בין המשכילים לרבנים, והוציא לאור את שו"ת "בשמים ראש", לדבריו קובץ שאלות ותשובות שכתב הרא"ש במאה ה-13 ולמעשה ככל הנראה פסאודואפיגרפיה שחיבר הוא עצמו.

בין רבנות למשכילות[edit | edit source]

נולד בשנת 1740 בגלוגאו (בעת הולדתו באוסטריה, וכעבור זמן קצר בפרוסיה; כיום בפולין) למשפחת רבנים מיוחסת, צאצאי החכם צבי. אביו, צבי הירש לוין, היה רב העיר ברלין. כבר מילדותו נחשב לעילוי, ובגיל צעיר שודך לבתו של רב העיר ברסלאו, יצחק יוסף תאומים, שהיה גם עשיר גדול. בגיל 20 קיבל סמיכה לרבנות ובגיל 28 התמנה לרב קהילת פרנקפורט על נהר אודר. בתקופה זו התכתב עם רבו רבי יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה").

בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה (למעשה מנדלסון לא הדפיס את הסכמתו בביאורו, משום שסבר כי חיבור בגרמנית אינו זקוק להסכמה רבנית). ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר"[1]סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות טפלות. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת אזכור שמו של המן, רעש הנוגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.

ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך איש פולניא המתגורר במדינת עלזאס" את הספר "מִצְפֶּה יְקֻתִאֵל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק), רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" הצביע ברלין בלשון חריפה ובוטה על שגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. הספר הודפס עם הקדמת המוציא לאור דוד פרידלנדר שהיה מהרדיקליים שבתנועת ההשכלה. רבני קהילות באירופה, כמו ברלין ואלטונה, מיהרו להחרים את הספר - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם. רבי שאול ברלין פנה לרבו רבי יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה") שיפרסם עבורו מכתב תמיכה. רבי יחזקאל לנדא נעתר לבקשתו, אך באותו המכתב הוא הסתייג מעמדותיו ומסגנונו, והטיל דופי במניעים שלו ושל מתנגדיו יחד, שלדבריו היו הם מתחילתם "שלא לשם שמיים".

ספר בשמים ראש[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בשמים ראש
שו"ת "בשמים ראש", ברלין תקנ"ג (1793)

ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם רבי שאול ברלין את שו"ת "בְּשָׂמִים רֹאשׁ" הכולל 392 תשובות הלכתיות. לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי רבי יצחק די-מולינא חכם לא מוכר שהוא מייחס לדורו של רבי יוסף קארו, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא".

רבי שאול ברלין הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשככנה השנאה וההתנגדות שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. אולם הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף. התשובות המשונות שבו לצד הקלות חריגות ומרחיקות לכת, היוו בסיס להנחת זיוף הספר ולפסילתו יחד עם מחברו. עד מהרה התחדש ועלה הפולמוס נגד רבי שאול ברלין וספרו זה. הפולמוס נגד הספר הונהג בידי רבי מרדכי בנט, רבי רפאל זיסקינד הכהן ורבי יעקב קצנלבוגן. אביו של שאול ברלין, רבי צבי הירש לוין, יצא להגנתו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף.

שאלת אמינותו של הספר אינה ברורה גם כיום, אך מקובל להניח כי כולו או רובו הם מזויפים ונכתבו על ידי רבי שאול ברלין. אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של הרב ש"י זוין), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר. עם זאת ההלכות והלך הרוח שבו נבחנים בחשדנות ולגופו של עניין.

סוף ימיו ופטירתו[edit | edit source]

הפולמוס החריף שעלה בעקבות הספר בשמים ראש אילץ את רבי שאול ברלין לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ולאחר מעט יותר משנה בעוני ובבדידות - הוא "נפטר שם שלא כדרך כל האדם"[2]. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא אתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

משפחתו[edit | edit source]

  • בנו אריה ליב - היה תלמידם של אביו וזקניו ושל רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה. כתב הקדמה על ספר אור עיניים[3] בה הביע הערכה רבה לחכמי ישראל על פני חכמי אומות העולם. וכן מביע את צערו ואת סבלו וכותב שמשנת תקנ"ד אין לו אישה. בשלב מסוים הוא המיר את דתו והתנצר, אולם לפני מיתתו התוודה על כל חטאיו.
  • בתו הענא - הייתה נשואה לאברהם הערץ מיעסניץ[4].

ראו גם[edit | edit source]

לקריאה נוספת[edit | edit source]

  • משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קריית ספר מג
  • משה פלאי, הריפורמה הדתית של הרב החרדי שאול ברלין: פרק בתולדות מאבקה של ההשכלה העברית בגרמניה לחידוש פני היהדות, תדפיס מתוך: Hebrew Union College Annual (1971) XLII, ניו יורק
  • שמואל פיינר, מהפכת הנאורות - תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים תשס"ב[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

כתביו

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ כתב יושר - באתר היברובוקס.
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    סוג לא תואם [ 3 ]
    יצחק אייזיק בן יעקב, פליטת סופרים על שם הגדולים, ‏תשנ"ב, עמ' תי"ז&pagenum=434 מערכת גדולים, אות ש', סעיף ג', באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  3. ^ אור עיניים, באתר היברובוקס.
  4. ^ עטרת צבי עמוד 46

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2418 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png