רבי משולם ישכר הורוביץ

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי משולם ישכר הורוביץ
לידה 1808
ה'תקס"ח
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית  האימפריה האוסטרית, סטניסלב
פטירה 7 בנובמבר 1887 (בגיל 79 בערך)
כ' בחשוון ה'תרמ"ח
מקום קבורה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה, סטניסלב
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום מגורים סטניסלב, זלוזיץ (אוק'), טיסמניץ
מקום פעילות גליציה
תקופת פעילות המאה ה-19
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק רבנות
תלמידיו רבי יעקב ויידנפלד, רבי אברהם יוסף איגרא, רבי חיים לייבוש הורוביץ
בני דורו רבי חיים הלברשטאם מצאנז
חיבוריו שו"ת בר ליואי
בת זוג רייזל בת צבי הירש מנדלסבורג מקוזמיר
אב רבי אריה לייבוש הורוביץ
אם רייזל נכדת רבי משולם איגרא

רבי משולם ישכר הלוי איש הורוביץ (ה'תקס"ח, 1808 - כ' בחשוון ה'תרמ"ח, 7 בנובמבר 1887) היה רבה של סטניסלב, ומחשובי הפוסקים בגליציה. מפורסם בעיקר על שם ספר השו"ת שלו "בר ליואי". בלט בהתמדתו. נחשב למתנגד לחסידות.

ביוגרפיה

נולד בסטניסלב לרבי אריה ליבוש הורוביץ (תק"כ-תר"ד), רב העיר ובנו של רבי אלעזר מזלוזיץ בן רבי יצחק הלוי הורוביץ וחתן רבי שאול מאמסטרדם, ולמרים בת רבי ישכר מיריטשוב, חתן רבי שאול מאמסטרדם. בגיל 18 נשא את בת דודתו מדרגה שנייה - רייזל, בתו של צבי הירש מנדלסבורג מקוזמיר (בנו של הנגיד המפורסם יוסף יוזפא מנדלסבורג מיוזפוב, וחתנו של רבי משולם איגרא חתן רבי יצחק הלוי הורוביץ).

מסופר כי בצעירותו היה ילד שובב ועד לנישואיו לא היה מתמיד בלימודיו כלל; אחרי נישואיו התבודד למשך כשנה בה למד את מסכת כתובות. לאחר מכן עבר להתגורר בסטניסלב למשך שלוש שנים נוספות בהן החל ללמד תלמידים בבית המדרש הישן. על פי המסופר, בתקופה זו היה לומד כ-16 שעות ביממה. בגיל 18 נסמך להוראה על ידי רבי יעקב לורברבוים (בעל ה"נתיבות"). לפרנסת ביתו עסקה אשתו רייזל במזקקת וודקה, ובשנת תק"צ לאחר שהוכבד עול פרנסת הבית התמנה לרב בזלוזיץ (אוק') לאחר השתדלות אביו ובניגוד לרצונו שלו. בהיותו בזלוזיץ עורר נגדו אחד מדייני העיר הזקנים מחלוקת הלכתית, אך רבי משולם קיבל גיבוי מרבי יעקב משולם אורנשטיין רבה של לבוב שהתבטא עליו בהערכה.

בשנת תר"ב ביקש אביו למנותו כאב"ד בסטניסלב, אולם הנהלת הקהילה סירבה. רבי משולם נבחר אז לרבנות טיסמניץ תוך התחייבות שלא לעזוב את הרבנות בעיר במשך עשר שנים לפחות. באותה תקופה עבר גם אביו הזקן רבי אריה ליבוש מסטניסלב לטיסמניץ[1], אך באופן פורמלי נותר עדיין רבה של סטניסלב. בכ"ט בכסלו תר"ד נפטר אביו, ורבי משולם נבחר כממלא מקומו בסטניסלב על פי צוואתו[2], עקב התנגדות קהילת טיסמניץ לעזיבתו את עירם, עזב את העיר באחד מלילות חודש אלול תר"ד ועבר לסטניסלב למלא את מקומו. לאחר מכן ויתרו לו תושבי טיסמניץ על התחייבותו. כ-40 שנה מאוחר יותר קיבל בנו רבי שאול את רבנות בטיסמניץ.

למעלה מ-40 שנה כיהן רבי משולם ברבנות סטניסלב ועל שמה נתפרסם. סמכותו בגליציה בכלל, ובסטניסלב בפרט הייתה רבה, וגדולי הדור התחשבו מאוד בו ובדעתו. פסיקתו הייתה עצמאית, ולפעמים פסק בשונה מדברי אחרונים שלפניו או גם ראשונים[3]. נהג לומר שהוא יכול למצוא מקור לכל סברה למדנית בתוספות.

בהמשך חייו עסקה אשתו רייזל במסחר ביהלומים, בניגוד לדעתו, ובזקנותה אף היה בבעלותה מבנה דו קומתי, אליו נמנע מלהיכנס עקב התנגדותו לעסקיה של אשתו[4].

מאורע שפרסם את שמו של רבי משולם כאיש קדוש, אירע ביום הכיפורים תרכ"ח, בו עורר רבי משולם את בני העיר לשוב בתשובה, מפני שהוא רואה אש מלהטת על העיר, במוצאי היום אסף את ספריו כדי לפנותם, ולמחרת פרצה שריפה בעיר, אולם למרבה הנס איש לא ניזוק. תפילתו הנלהבת הייתה מפורסמת בזמנו[5].

בשנתיים וחצי האחרונות לחייו הוא לקה בזוקן ראייה כבד. למרות שהרופאים תלו זאת בלימודו בלילות לאורם של נרות חלב, הוא המשיך בכך בהתמדתו. נפטר ביום שני כ' בחשוון ה'תרמ"ח. בהלווייתו השתתפו כ-5,000 איש. הספידוהו בניו רבי יצחק ורבי שאול. על קברו הוקם אוהל.

את משרת הרבנות בסטניסלב ירש בנו רבי יצחק שכיהן עד אז ברבנות זורובנא, לאחר שניצח בבחירות את אחיו רבי שאול מטיסמניץ.

לאחר פטירתו הודפסו עליו ספרי הספד: "זעקת לב משברון גו" בדרוהוביץ', "אלון בכות", ו"עין דמעה" בקרקוב.

עמדותיו

לא רצה להימנות על המתירים חרם דרבנו גרשום[6]. הקדיש מזמנו להיתר עגונות, אך נמנע מלהצטרף להיתרים אלו מחוץ לסביבתו[7]. בפולמוס על מצות מכונה היה בין האוסרים[8] בניגוד לרוב הרבנים ה"מתנגדים" בגליציה.

בשנת תר"ל החרים את החזן המקומי שעבר לכהן בטמפל הרפורמי בעיר[דרושה הבהרה].

בהנהגה הציבורית לא הסתדר רבי משולם עם דרכו של הארגון האורתודוקסי בגליציה תנועת מחזיקי הדת, שהובל בעיקר על ידי חסידות בעלז. בכינוס רבנים של הארגון, תבע רבי משולם שהתקנות ייכתבו בלשון הקודש ולא בגרמנית, על מנת להפחית את מעורבות הרשויות בענייינים הפנימיים של הקהילה היהודית[4], אולם דרישתו לא התקבלה.

יחסו לחסידות היה מסויג, והוא התנגד לה בצורה פסיבית בלבד[9]. מסופר כי אדמו"רים רבים נמנעו מלשבות בסטניסלב משום שחששו להיפגש עמו. על אף כל זאת רבי מאיר מפרמישלאן שלח אליו בקשות לתפילה, ורבי חיים מצאנז ביקר אצלו כשהיה בדרכו לבקר את רבי ישראל מרוז'ין. כשפרצה מחלוקת צאנז - סדיגורה, בתחילה נמנע מלהתערב על אף ידידותו עם רבי חיים מצאנז, אך לאחר שחסידי סדיגורה הכריזו חרם על רבי חיים מצאנז, פרסם רבי משולם מכתב תמיכה. מאוחר יותר, כשהכריז רבי חיים מצאנז על איסור חיתון עם חסידי סדיגורה, התנגד לכך רבי משולם ואף דרש שלא יפרסמו את מכתב התמיכה שלו, אך היה זה לאחר שכבר הודפס[10]. מסופר כי לאחר שפרצה המחלוקת הודה רבי חיים מצאנז בצדקת אזהרתו של רבי משולם אליו שנים לפני כן, שלא לנסוע לבני רבי ישראל מרוז'ין[4].

ספריו

משפחתו

צאצאיו

תלמידיו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ לפי יצחק אלפסי היה זה עקב רצונו לשהות לצד בנו, מקורות אחרים מספרים כי היה זה לאחר שלא כובד בסנדקאות שנערכה בעירו, למרות הנוהג לפיו שייך כיבוד זה לרב העיר.
  2. ^ רבי צבי הירש הורוביץ, ‏כתבי הגאונים, פיוטרקוב תרפ"ח, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ נינו רבי צבי הירש הורוביץ מציין כי היה אומר על עצמו "אני ראשון ואני אחרון", כפרפרזה על הפסוק בספר ישעיהו, פרק מ"ד, פסוק ו'(רבי צבי הירש הורוביץ (דרזדן), ‏תולדות משפחת הורוויץ, קרקוב תר"צ, באתר אוצר החכמה.).
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ישעיה הלוי איש הורוויץ, ‏"לתולדות הרבנות בסטניסלב", בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק ה', ירושלים תש"ו - תש"כ, עמ' 97–68, באתר אוצר החכמה.
  5. ^ ראו את מכתבו של רבי צבי יחזקאל מיכלזון בהקדמת ספרו של רבי אלעזר משה הורוויץ, ‏טוב עין, קרקוב תרצ"ה, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ בר ליואי - אבן העזר, סימן ב', לבוב תרכ"א - תרל"ב, דף א' עמ' ב', באתר אוצר החכמה.
  7. ^ בר ליואי - אהע"ז סימן כ"ב, לבוב תרכ"א - תרל"ב, דף כ"ד עמ' ב', באתר אוצר החכמה.
  8. ^ בר ליואי - או"ח ויו"ד, סימן י"ט, לבוב תרכ"א - תרל"ב, דף י"ט עמ' ב', באתר אוצר החכמה.
  9. ^ בנו בכורו רבי יצחק אף נסע לרבי יהודה צבי מראזלה ללא התנגדות מצד אביו.
  10. ^ ראו: משה זליקוביץ, ‏ילקוט הרועים, אודסה תר"ל, עמ' 35, באתר אוצר החכמה.


NivdakVeushar.png