רבי מנחם עמנואל דייץ

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי מנחם עמנואל דייץ
Grand Sanhédrin de 1807 -.Rabbi Emmanuel Deutz.jpg
לידה 1763
ה'תקכ"ג
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה קובלנץ, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה 31 בינואר 1842 (בגיל 79 בערך)
שבט ה'תר"ב
מקום פעילות האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה קובלנץ, האימפריה הרומית הקדושה
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה האימפריה הצרפתית הראשונה
תחומי עיסוק פסיקת הלכה
תפקידים נוספים רבה של קובלנץ, מבכירי רבני הסנהדרין של פריז, הרב הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת לחבל הריין והמוזל, הרב הראשי לצרפת
בני דורו רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי אברהם דה קולוניה

רבי מנחם עמנואל[1] דָיִיץ (Deutz; נכתב גם: דאוץ, דוץ, דויץ; מכונה: מנואל, מנלי או מֶנְלַיין; 1763 - 31 בינואר 1842, שבט ה'תר"ב) היה רבה של קובלנץ, מבכירי הרבנים בסנהדרין של פריז, הרב הראשי מטעם הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת לחבל הריין והמוזל, ולאחר מכן הרב הראשי לצרפת. עסק גם בפעילות ציבורית. בנו וחתנו התנצרו.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'תקכ"ג בעיר קובלנץ שבמפגש נהרות הריין והמוזל. בצעירותו למד בישיבה במיינץ, שם הוסמך לרבנות. בשנת 1789 נשא את יהודית ברמן (נפטרה בשנת 1823) ועבר לגור עמה בעיר הולדתו קובלנץ, ממנה נולדו לו שבעה ילדים.

לאחר נישואיו מונה לרבה של קובלנץ. השתתף באסיפת הנכבדים שיזם הקיסר נפוליאון בונפרטה בשנת 1806, והיה מחברי הסנהדרין של פריז, ואף התמנה לסגן נשיא (מקביל לתפקיד ה"חכם" בסנהדרין המקורית) אחר פטירתו של הסגן יהושע סגרי[2]. שם תמך בעמדת השמרנים בראשות הנשיא רבי יוסף דוד זינצהיים. עוזרו בסנהדרין היה רבי אברהם אוירבך, חתנו של רבי יוסף דוד זינצהיים[3]. עם סיום הפעלת הסנהדרין והקמת הקונסיסטוריות הוא קיבל משרה בקונסיסטוריות. הוא מונה לרב הראשי מטעם הקונסיסטוריה של חבל הריין והמוזל, וכן לחבר בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, באותה שנה הוא גם מונה לרב השלישי בחשיבותו ברחבי האימפריה הצרפתית הראשונה, לצד רבי יוסף דוד זינצהיים ורבי אברהם דה קולוניה. גם לאחר שעבר לפריז - מקום פעילותה של הקונסיסטוריה המרכזית - עדיין כיהן באופן רשמי כרב ראשי של הקונסיסטוריה של חבל הריין והמוזל במשך תקופה, עד שממלא מקומו רבי אברהם אוירבך החליפו בתפקיד זה[4]. במסגרת תפקידו כאחד מחשובי הרבנים בצרפת העניק הסכמות רבות לספרים[5].

בפסח ה'תקע"א כאשר הקונסיסטוריה היהודית של וסטפאליה בראשותם של ישראל יעקבסון ומנחם מנדל שטיינהארט התירה לאכול קטניות בפסח בניגוד למנהג הרווח, הצטרף רבי מנחם להתנגדותו הנחרצת של רבי יוסף דוד זינצהיים במכתב שנשלח מטעם הקונסיסטוריה המרכזית[6].

רבי מנחם המשיך לשאת את נאומיו ביידיש וכמעט לא נאם בצרפתית, גם לאחר שקבעה הממשלה על העברת כל הנאומים בבתי הכנסת לשפה הצרפתית בשנת 1831. שימש כמרכז של כספי הצדקה לארץ ישראל שנוהלו על ידי ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם וקיים קשרי מכתבים עם מנהל הארגון צבי הירש להרן, ככל הנראה מתוקף תפקידו כרב הראשי בצרפת[7].

בשנת 1826 התפטר רבי אברהם דה קולוניה ממשרת הרבנות הראשית של הקונסיסטואר, ורמ"ע דייץ קיבל את התפקיד במקומו. רמ"ע דייץ היה אז הרב היחיד בקונסיסטוריה (בעוד שמלכתחילה היא הכילה רב ראשי ושני סגנים), בלא מינוי רבנים נוספים, שכן המוסד היה בעל תקציב דל, וגם כמטרה לצמצם את השפעת הרבנים בענייני היהודים בצרפת[2].

פטירתו

נפטר ב-31 בינואר (כ' או כ"א בשבט) 1842, ה'תר"ג.

לאחר פטירתו, משרתו כרב ראשי של צרפת נותרה פנויה כארבע שנים עד לבחירתו של ממלא מקומו מרשאן אנרי (צר') בשנת 1846.

משפחתו

שניים מבני משפחתו התפרסמו בכך שהתנצרו. היה זה בשנותיו המאוחרות ואירועי ההתנצרות פגעו ביותר בכבודו[2]:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ השם עמנואל הוא כנראה כינוי למנחם.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 משה קטן, ‏"הרבנים הראשיים לצרפת", בתוך: מיכאל - 12 : מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, תל אביב תשנ"א, עמ' קכ"ח–קכ"ט, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ נתן רפאל אוירבך, ‏"הגאון ר' אברהם אויערבאך זצ"ל", בתוך: ישורון, גיליון י"ט, ירושלים תשס"ז, עמ' תשנ"ו, הע' 28, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  4. ^ רפאל נתן אויערבך, שומרי משמרת הקודש, ‏חלק א', ירושלים תש"ע, עמ' 194, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ הסכמות ממנו, ראו:רבי אפרים חיות, ‏אשל אברהם, ליוורנו תקע"ט, באתר אוצר החכמה; ברוך שטרויס, ‏ספרי ברוך : אהל ברוך, לונדון תשי"ט, באתר אוצר החכמה; משה בידינגן (מבאר), ‏מחזור של ר"ה כמנהג אשכנז <יום א - מבואר בבאור מספיק>, מץ תקע"ז, באתר אוצר החכמה; ועוד. בין הספרים שהסכמתם מופיעה בהם: הגדה של פסח כמנהג האשכנזים והספרדים, מץ התקע"ט; "תבואת יקב" מרבי אברהם בלעיש, ליוורנו תקפ"ו.
  6. ^ בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, ‏חלק ב', בני ברק תש"ע, עמ' 394, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ יוסף יואל ובנימין ריבלין, ‏אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ו-תקפ"ז, ירושלים תשכ"ה, עמ' 40, באתר אוצר החכמה.


NivdakVeushar.png