רבי ישראל שמואל קליהרי

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי ישראל שמואל קליהרי
לידה 1560
ה'ש"כ
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 6 בפברואר 1640 (בגיל 80 בערך)
י"ג בשבט ה'ת'
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי קרקוב, האיחוד הפולני-ליטאי
מקום קבורה פוליןפולין קרקוב, פולין
מדינה האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי  האיחוד הפולני-ליטאי
מקום מגורים קרקוב, לונטשיץ
תקופת פעילות המאה ה-17 - ראשוני האחרונים
תחומי עיסוק הלכה, קבלה
בני דורו רבי יואל סירקיש, רבי נתן נטע שפירא, רבי יום-טוב ליפמן הלר, רבי יהושע השיל (מגיני שלמה)
חיבוריו ישמח ישראל
אב שלמה קלהורה

רבי שמואל קליהרי (מופיע גם בשמו הפרטי המלא ישראל שמואל; שם משפחתו נכתב גם קליהארה, קליפארי, או קליפארה; נפטר בי"ג בשבט ה'ת', 6 בפברואר 1640) היה מרבני קרקוב במחצית הראשונה של המאה ה-17, מחבר ספרים, ומקובל. היה אמיד ובעל הון.

ביוגרפיה

נולד בקרקוב כבן רביעי לשלמה קלהורה, אבי משפחת קלהורה. שנת הולדתו אינה ידועה, והיא משוערת לשנת ה'ש"כ (1560)[1], עם הגירתו של אביו מספרד (אז ספרד ההבסבורגית) לפולין (אז האיחוד הפולני-ליטאי).

הפעיל בית מדרש בו לימד תורה. לדברי מאיר בלבן הוא היה רב בלונטשיץ, מקום בו ידוע שבנו רבי שלמה היה רב. מקור הדברים הוא מצאצאו הגביר שלמה זלמן פוזנר-לאנדסבערג מלובעראנץ - מחבר הספר "תואר פני שלמה", אך יש שמערערים על קביעה זו וטוענים כי מעולם לא שימש בתפקיד של רב או דיין[2].

יש שציינו כי היה רופא, אך למעשה לא עסק בתחום זה, אלא הקדיש את חייו ללימוד תורה[3].

נפטר בי"ג בשבט ה'ת' (על פי רישום פנקס החברא קדישא של קרקוב), ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב[3].

העיר קרקוב בימי רבי ישראל שמואל קליהרי, במבט ממזרח (משמאל נראית השכונה קלפרז (אנ')). גאורג בראון (אנ'), מפנה המאה ה-17

שמו

שמו העיקרי היה שמואל, וכך חתם את שמו. גם בניו היו מזכירים כך את שמו בחתימותיהם. שמו הראשון, ישראל, עולה מתוך ספרו "ישמח ישראל", למרות ששמו נעלם במהדורות המאוחרות של הספר. לדעת נכדיו ולדעת רבי יצחק לוין שמו אכן היה "שמואל", ואילו השם "ישראל" היה שם אחר שכנראה נוסף או הוחלף בהמשך, אולי כסגולה, בעקבות מחלה[4]. בשם "ישראל שמואל" הוא מופיע לראשונה בשער ספרו "ישמח ישראל" שהודפס בווינה בשנת ה'תרכ"ה, ובהסכמה מרבי אלעזר הורוויץ שניתנה לאותה המהדורה הוא מכונה "מוהר"ר ישראל רופא".

חיבוריו

שער הספר ישמח ישראל, דפוס ראשון - קרקוב שפ"ו

ישמח ישראל

ספרו המפורסם הוא ישמח ישראל (או ישמח ישראל בעושיו) - חיבור קצר על ארבעת חלקי שולחן ערוך, הכולל פסקי דינים ומנהגים. הספר מסודר לפי חלקי השולחן ערוך, כשבכל אחד מהם חלוקת ערכים בסדר אלפביתי (כך לדוגמה בחלק אורח חיים החיבור מתחיל בערכים "אברי האדם", "אבל" ו"אוכל"; ובחלק יורה דעה הוא מתחיל בערך "אותו ואת בנו" ומסיים ב"תקנות הקהל"). כל ערך מכיל מידע קצר, בעיקר מתוך דברי השולחן ערוך, שאותו ראה המחבר לנכון לציון. לדוגמה, בערך "אתרוג" כתב המחבר "כל יום ז' אסור לטלטלו. סי' תרסה". הספר מכונה גם "שלחן ערוך הקטן" מחמת סגנונו זה.

את הספר הוא סיים לכתוב בקיץ של שנת ה'שפ"ד, והדפיסו בקרקוב ה'שפ"ו. הספר הודפס במהדורות נוספות לאחר מכן[5]:

מהדורה זו הודפסה ללא אזכור שם המחבר ועירו.
  • סדילקוב (או'), ה'תקצ"ד-ה'תקצ"ה - עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו. גם במהדורה זו לא הוזכר שם המחבר ועירו, ואף הוסב שם החיבור ל"מגלה עמוקות", ובכך נוצרה הטעיה כאילו החיבור הוא מרבי נתן נטע שפירא, מה שהביא לקידום מכירות של הספר. לדעת רבי חיים נתן דמביצר ההטעיה הייתה מכוונת לאותה המטרה[א].
  • קאליס [דרושה הבהרה] ה'תקס"ט-ה'תק"ע - עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו.
  • וינה ה'תרכ"ה - עם הפירוש מרבי משה יקותיאל קויפמן על כל ארבעת חלקיו, ועם הפירוש "עוללות צבי" לרבי מרדכי צבי פרידלנדר אב"ד ירגנדורף - על חלק יורה דעה.

שם החיבור, כפי שציין המחבר בהקדמה לספר, הוא על שם הפסוק "ישמח ישראל בעושיו"[7].

חיבורים נוספים

חיבר ספרים נוספים, אך אלו לא הודפסו מעולם:

קיימת תשובה המיוחסת אליו, אשר נכתבה בין השנים ה'ש"ס-ה'שע"ח, ומיועדת עבור רבי משולם פייבוש מקראקא בן ישראל שמואל (רבו של רבי יואל סירקיש, ה"ב"ח"), ודנה על גט וחליצה שנעשו בהמבורג באופן מרושל ומפוקפק[8].

משפחתו

  • בנו משה - רוקח ואיש עסקים. עסקיו הסתעפו עד לגרמניה ואיטליה. הרחיב את רובע היהודים בקז'ימייז'. אף הוא היה ממנהיגי הקהילה בקרקוב, ותקופה מסוימת אף עמד בראשות הקהילה. נפטר בי"ד בתמוז שפ"ב.
    • בנו דוד - רוקח כאביו, אך הורשה למכור תרופות ליהודים בלבד. נפטר בשנת 1655.
  • בנו רבי שלמה - אב"ד לונטשיץ. חתן רבי יהודה רופא מפוזנן. בימיו, בז' באדר ה'שפ"ד, אירעה עלילה על יהודי לונטשיץ, בגינה נשרפו ונהרגו מיהודי העיר. בעקבות כך הוא חיבר סליחה. המאורע הביא לעזיבתו את לונטשיץ, וככל הנראה היגר לפוזנן על מנת להתגורר בסמוך לחותנו, וממנו השתלשלה משפחת קלהורה בפוזנן.

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ יצוין כי המחבר כתב חיבור אחר בשם "מגלה עמוקות", על התורה ותרי"ג מצוות; דבר שיש בו כדי לסנגר קצת על מדפיסי סדילקוב[6].

קישורים חיצוניים

רבי יצחק לוין, ‏"ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 28–34, באתר אוצר החכמה

ספרו

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ יצחק לוין, ‏"ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 29, באתר אוצר החכמה.
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה

    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    רבי חיים נתן דמביצר, מכתבי בִּקֹרת, ‏מכתב ד'. ראו גם אצל רבי יצחק לוין, ‏"ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 30, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ 3.0 3.1 רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, ‏חלק א', קרקוב תרמ"ח, דף כ"ה, עמוד א', באתר אוצר החכמה.
  4. ^ רבי יצחק לוין, ‏"ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 28–34, באתר אוצר החכמה; דוד אברהם מנדלבוים, ‏"פתח דבר", בתוך: כתבי הקדוש, בני ברק תש"נ, עמ' כ"ד, באתר אוצר החכמה.
  5. ^ ראו פינחס יעקב הכהן, אוצר הבאורים והפירושים, ‏פרק ט', פריט 62, לונדון תשי"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר), לפירוט המהדורות.
  6. ^ הרב אליעזר כ"צמאן, ‏"בעל מגלה עמוקות", בתוך: ישורון, י"ג, ירושלים תשס"ג, עמ' תרפ"ד, הע' 27, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ ספר תהילים, פרק קמ"ט, פסוק ב'.
  8. ^ רבי יצחק לוין, ‏"ר' ישראל שמואל קליהארא", בתוך: הדרום, י"ח, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 31, באתר אוצר החכמה.

NivdakVeushar.png