רבי ישראל משה אולבסקי

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
הרב ישראל משה אולבסקי
220px
לידה כ"ח באלול ה'תרע"ו
אושנצ'ין פולין
פטירה ז' בסיוון ה'תשכ"ו (בגיל 49)
ניו יורק ארה"ב
מקום פעילות פולין, גרמניה
השתייכות רבני פולין, חסידי גור
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
רבותיו הרב אריה צבי פרומר, הרב מנחם זמבה
בני דורו הרב יואל הלפרן, הרב שלמה זאב צווייגענהאפט, הרב ישראל אריה זלמנוביץ

הרב ישראל משה אולבסקי (כ"ח באלול ה'תרע"וז' בסיוון ה'תשכ"ו) היה רב, איש ציבור ואיש חינוך במסגרת אגודת ישראל, בפולין, גרמניה וארה"ב. היה הרב של ראדזיוב עד השואה. לאחר השואה שימש כרב בברגן-בלזן וכרב העיר צלה(אנ'). היה בין הרבנים בהוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באיזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. בהמשך היגר לארצות הברית שם ייסד מוסדות של חסידות גור.

ביוגרפיה

נולד ליהודה אריה ולהענא רבקה. אמו הייתה בתו של הרב דוד שלמה זלמן ניימן, רבה של אושנצ'ין. אביו נפטר בהיותו בן שש, והוא נשלח ללמוד ב"חדר" בעיר ולוצלאווק. לאחר מכן למד במתיבתא בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין[1] הוא הוסמך לרבנות ע"י הרב מנחם זמבה. לאחר חתונתו גר אצל חמיו באיזביצה קויאווסקה. ולאחר מכן כיהן כרב העיר ראדזיוב.[2]

במהלך השואה, היה אסיר במחנה הכפייה פלצרי בצ'נסטוחובה[3] ובמחנה הריכוז אושוויץ במהלכה איבד את כל משפחתו, אמו אשתו וילדיו למעט אחיו. לאחר צעדת המוות ומעבר בכמה מחנות ריכוז פגש את אחיו הבכור רפאל אולבסקי, במחנה ברגן-בלזן, שם התברר להם ששניהם היו אסירים באושוויץ באותו זמן בבלוקים סמוכים מבלי לדעת זאת.

פעילותו בגרמניה לאחר השואה

קובץ:רבנים בברגן-בלזן.jpg
רבנים בברגן-בלזן (משמאל לימין) הרב ישראל משה אולבסקי, הרב יואל הלפרן והרב חיים מייזליש לאחר מעמד אזכרה לקרבנות המחנה שנקברו בקברי אחים

ב-1945 התקיים הקונגרס הראשון לשארית הפליטה באזור הכיבוש הבריטי, ובו נבחר הרב אולבסקי לאחד משלושת נציגי אגודת ישראל[4][5] בוועד מחנה העקורים ברגן-בלזן שהיה בתחילה מחנה העקורים היהודים היחיד באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, ולמשך זמן מה היה זה אף מחנה העקורים היהודי הגדול ביותר באזור זה עם כ-11 אלף עקורים. כאשר הוועד למעשה לקח אחריות ציבורית על כל היהודים באזור הכיבוש הבריטי שבגרמניה[6].

על ייסוד ההנהגה היהודית המשותפת לאזור הבריטי כתבה ההיסטוריונית חגית לבסקי: "בספטמבר 1945 התקיים ביזמתה של הנהגת מחנה ברגן-בלזן הקונגרס הראשון של שארית הפלטה באזור הכיבוש הבריטי בסימן הדגל הכחול-לבן ותחת הסיסמה: "פיתחו את שערי ארץ-ישראל". בקונגרס הזה, שהשתתפו בו נציגים יהודים מכל המחנות והקהילות באזור הבריטי ונציגי הארגונים היהודיים בעולם, ובעיקר מאנגליה, גם נבחר הוועד המרכזי לכל האזור הבריטי."[7].

הרב אולבסקי היה "מסדר קידושין" במאות חתונות ויחד עם הרבנים האחרים בברגן-בלזן התיר לעגונות רבות להינשא מחדש. פעולה זו של התרת עגונות הנחשבת למסובכת הלכתית מצריכה חקירה ותיעוד של עדויות דבר ששימש בהמשך כמסמכים היסטוריים ראשונים במעלה על קורות היהודים במחנות[8]. גם אחיו רפאל אולבסקי היה מחברי הוועד אליו נבחר כנציג אחת המפלגות הציוניות[9]. ולצד שני חברי וועד נוספים הופקד על ענף התיעוד, ההיסטוריה והחינוך. במסגרת זו הוציאו בין היתר את העיתון ה"אונדזער שטימע" - הקול שלנו. לדברי חגית לבסקי: "במחנה העקורים בֶּרגֶן-בֶּלזֶן הוקם במשך חמש השנים שלאחר השחרור דגם מושלם של מיני-רפובליקה אוטונומית יהודית, וזאת בטרם הקמת מדינת ישראל."[10]

הרב אולבסקי הקים בעיר צלה הסמוכה לברגן-בלזן, קהילת עקורים של יהודים פולנים, וכיהן בראשה, והקים בה את הישיבה "אור המאיר"[11] להקמת הקהילה ב-צלה בהקדם, עבור עקורים מפולין, היה מישנה חשיבות מאחר ובכוונת הבריטים הייתה להחזירם לפולין תוך הסתמכות על אי קליטתם ומעמדם כפליטים עקורים[12]. כמו כן סייע להקמת ישיבה לצעירים ניצולי שואה ב-לנדסברג שנמצאה אז בדרום אזור השיפוט האמריקאי בגרמניה. גם בלנדסברג היה מחנה ריכוז ולאחר מכן מחנה עקורים. במקביל המשיך בפעולותיו הציבוריות והרבניות בוועד האזורי הבריטי ובמחנה העקורים.

כאשר גרשו הבריטים את אוניית המעפילים אקסודוס בחזרה לגרמניה וניסו להורידם בנמל המבורג, סרבו המעפילים לרדת ונאבקו בבריטים. כוונת הבריטים הייתה להרעיבם עד שייכנעו אך הוועד גייס מזון ונאבק על כך שישלחו אותו לנוסעי האוניה, כפי שלבסוף קרה[13]. כך גם לקח הוועד אחריות לנוסעי האונייה בעת שהותם הארוכה במחנות בגרמניה.

הרב אולבסקי היה בין רבני אגודת ישראל באזור הבריטי בגרמניה אשר תמכו ועודדו את העקורים לעלות לארץ ישראל[14].

פעילותו בארה"ב במסגרת חסידות גור ואגודת ישראל

הרב אולבסקי עבר לאמריקה ב-1950, המשיך לפעול במסגרת אגודת ישראל ולקח חלק פעיל בהנהגת שיקום חסידות גור בארה"ב לאחר השואה.[15]. שם ייסד מספר מוסדות תורניים של חסידות גור בהם "דרכי נעם", "ישיבת מחזיקי הדת" ו"מתיבתא בית ישראל" והיה חבר הוועד הפועל ומהמוסדות המרכזיים של אגודת ישראל.

הרב אולבסקי שאף לעלות לא"י ועוד בשנת 1950 היה בין הנואמים בטקס העלייה לקרקע של המושב גמזו[16], אך בשל צורכי הציבור בארה"ב נשאר שם עד שנפטר בגיל מוקדם יחסית בארצות הברית בז' בסיון ה'תשכ"ו, (1966). לאחר מסע הלוויה גדול בניו-יורק בו נשאו דברים, רבנים ונציגי שארית הפליטה הועלו עצמותיו לישראל, כאשר המשיך מסע ההלוויה בירושלים בהשתתפות רבני חסידות גור. הרב אולבסקי נקבר בסמיכות לרבו הרב מנחם זמבה בבית הקברות הר המנוחות, בירושלים.[17]

בשנת 2006 הונצחו הרב ישראל משה ורפאל אולבסקי בשלט על בית הכנסת בעיר צלה בגרמניה.

משפחתו

  • אחיו אשר שרד את השואה, רפאל גרשון אולבסקי[18], שימש גם הוא בין מנהיגי מחנה העקורים ולימים יו"ר ארגון שארית הפליטה של מחנה ברגן בלזן.[19]
  • אשתו רחל לאה בתו של הרב יהושע קאטובסקי, ובנם יהושע יהודה אריה נהרגו בטרבלינקה בשנת ה'תש"ג. הוא נישא בשנית לאחר השואה להרבנית זלאטא ונולדו להם כמה ילדים.
  • בנם הרב דוד אולבסקי היה ראש ישיבה של חסידי גור באמריקה. הוא נפטר מקורונה בשנת ה'תש"פ.[20][21][22]
  • נכדו הרב ישראל משה אולבסקי (הקרוי על שמו) הוא ראש הישיבה הנוכחי.[23]

לקריאה נוספת

  • הפרדס, חוברת י' שנה מ', עמ' 42, 1966.
  • חגית לבסקי, "משוחררים אך לא בני חורין: יסודות הארגון היהודי-לאומי בברגן-בלזן", הציונות יח (1994)
  • רפאל אולבסקי - הדמעה: פרקי זכרונות על אושנצ'ין-קויאבסקי, אושוויץ, בונה, וברגן-בלזן, בהוצאת ארגון שארית הפליטה מהאזור הבריטי - ברגן-בלזן - בישראל, תל אביב 1983.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "אור המאיר" שנה א' עמ' 4 , בהוצאת אגודת תלמידי מהר"ם שפירא.
  2. ^ שמואל אלברט, המודיע (מהדורה אנגלית) "עניין", ג' אייר תשע"ג
  3. ^ אייבשיץ יהושע -"בקרובי אקדש" עמ' 262
  4. ^ לוועד נבחרו 17 נציגים מכל המפלגות והקבוצות, מרבית חברי הוועד היו נציגים של יהודי פולין שהיוו רוב במחנה אך היו גם נציגים ליהודים מגרמניה והונגריה, בעוד הנציגים החרדים של יהודי הונגריה פרשו בהמשך מהוועד.
  5. ^ בריחים של שתיקה - שארית הפליטה וארץ ישראל", בשנתון משואה כח' עמ' 59, בעריכת יואל רפל.
  6. ^ ליהודים מקבוצות שונות לא היה מעמד זהה בעיני השלטון הבריטי, לא רק מקרב העקורים אלא גם מקרב מי שהשתכנו בערים עצמם.
  7. ^ ראשית חדשה: שארית הפלטה כיישות לאומית בהתהוות, 1950- 1945, חגית לבסקי, בספר "השואה - היסטוריה וזיכרון: קובץ מאמרים שי לישראל גוטמן" בהוצאת יד ושם, 2001.
  8. ^ "פרוטוקול ברגן בלזן" לא יימכר: "הגיע הזמן לחקיקה בנושא", אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, 02 בדצמבר 2019, באתר ynet.
  9. ^ משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות, דניאל ליפסון, 30 באפריל 2017, באתר "הספרנים" - בלוג הספרייה הלאומית.
  10. ^ היומן הקטן של רפאל אוֹלֶבסְקִי / בֶּרגֶן-בֶּלזֶן 1947-1945, אריה אולבסקי, 02 במאי 2011 באתר news1.
  11. ^ מגדל דוד (לעלוב) (מהדרת תשע"ה) תולדות המו"ל
  12. ^ ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה, בעריכת גדעון רפאל בן מיכאל, כרך 39, עמ' 152-154. באתר דעת.
  13. ^ ברוקמאן, מרדכי בן מנחם שמעון, "מגדל דוד" עמ' 92.
  14. ^ "מקלט או סכנה? -ישראל בעיני ניצולים חרדים", מיכל שאול, באסופה: "ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה, בעריכת דליה עופר.
  15. ^ המודיע (מהדורה אנגלית) ה' אייר תש"פ (community section) עמ' 24
  16. ^ מושב עובדים חדש של פועלי אגודת ישראל, הצופה, 1 במרץ 1950
  17. ^ https://www.geni.com/people/Rav-Yisroel-Moshe-Olewski/6000000013093600391
  18. ^ ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה, בעריכת גדעון רפאל בן מיכאל, כרך 39, עמ' 152-154. באתר דעת.
  19. ^ https://www.geni.com/people/Rafael-Olewski/6000000002905282212
  20. ^ http://kore.co.il/viewArticle/62282
  21. ^ https://www.kikar.co.il/354595.html
  22. ^ https://www.jdn.co.il/breakingnews/1306307/
  23. ^ https://boropark24.com/news/new-gerrer-rosh-yeshiva-son-of-haguon-rav-dovid-olewski-moves-to-new-york

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -3901 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png