רבי ישכר שלמה טייכטל

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 560: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).


רבי ישכר (יששכר) שלמה טייכטל (כ"ד בשבט ה'תרמ"ה, 9 בפברואר 1885 - י"ג בשבט ה'תש"ה, 27 בינואר 1945), מחבר שו"ת "משנה שכיר" והספר אם הבנים שמחה.

קורות חייו[edit | edit source]

נולד בהאלאס (Nagyhalász) שבהונגריה ליצחק מחסידי צאנז, ולגיטל בת רבי דוד זאב פרוור מצאנז. נקרא על שם סבו, אב אביו, ישכר שלמה טייכטל. למד תחלה אצל אביו ושוב למד אצל רבי שלום וידר רבה של נירדהז, רבי שלום דוד אונגר רבה של זבנה, ורבי משה גרינוולד רבה של חוסט. נשא את בתו של הרב דוד פרידמן שכיהן כרב וראש ישיבה בצעהלים (חתנו של הרב מנחם כ"ץ פרוסטיץ). שימש כרב, ראש ישיבה, דיין ומורה הוראה בקהילה היהודית הקטנה בעיירת המרפא פישטיאן, במחוז נייטרה שבמערב סלובקיה.

בשנת ה'תש"ב (1942) ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הכיבוש הנאצי. לפני כן ביקש כי כתביו יוטמנו אצל גוי מסוים מחוץ לעיר, ובתו הינדל קלויזנר הטמינה שם כמה מזוודות עם כתבים. לימים, לאחר ששרדה את השואה חזרה לשם והצילה את הכתבים[1].

ב-ה'תש"ד (1944) החלו הנאצים להשמיד את יהודי הונגריה, והרב טייכטל, ששמע שהמשלוחים מסלובקיה הופסקו, החליט לברוח בחזרה לסלובקיה.

בספטמבר 1944 (סוף ה'תש"ד), אחרי דיכוי המרד הסלובקי, הועבר הרב טייכטל - כמו יהודים אחרים משארית קהילת פישטיאן - למחנה סרד ומשם לאושוויץ. עדי ראייה מספרים שנרצח בי"ג בשבט תש"ה על ידי אוקראיני ברכבת, כיוון שהגן על יהודי אחר שביקש מים (בגרסה אחרת - לחם). על פי עדות של אחד הנוכחים, מילותיו האחרונות היו: "הפיצו את מעיינותי חוּצה"[2]. עם זאת, בדפי עד שמצויים ביד ושם מובאות עדויות שלפיהן נרצח באושוויץ עצמה.

בחייו הוציא שני חלקים של השו"ת "משנה שכיר" ואת הספר "אם הבנים שמחה". לאחר מותו יצא הספר בשלוש מהדורות נוספות. כן יצאו לאור שלושה חלקים נוספים של השו"ת, יומן זכרונותיו - "אמונה צרופה בכור השואה" (שני כרכים) וכן שני כרכים של משנה שכיר על התורה ועל המועדים.

יחסו לציונות[edit | edit source]

עד השואה החזיק, כרוב רבני הונגריה, בדעות אנטי-ציוניות ושלל חבירה לחילונים אף לצורך בניין הארץ. היה קשור אל הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאץ' בעל "מנחת אלעזר" שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות. בשנת ה'תרצ"ו (1936) כתב מאמר בעיתון 'יידישע צייטונג', שיצא במונקאץ', ובו תמך בדעתו של הרב שפירא שבניין ארץ ישראל בידי הציונים הוא חילול הקודש ויגרום לטומאת הארץ.

אירועי השואה גרמו לו לבחון מחדש את השקפותיו. הוא החל (לראשונה, לעדותו שלו) להתעמק בסוגיות אלו של גלות וגאולה, גאולה בדרך הטבע, יישוב ארץ ישראל והיחס לבוניה שאינם שומרי מצוות. כתוצאה ממחשבות אלו שינה את דעותיו והחל לתמוך בעלייה לארץ. את דעותיו אלה העלה על הכתב בספר "אם הבנים שמחה". בין השאר מובאת בספר ביקורת חריפה על רבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט, עד כדי תליית דם הקורבנות בראשם והאשמתם בהעדפת כס הרבנות על פני עלייה לארץ. את הספר כתב ברובו בעליית גג בבית בו הסתתר מאימת הנאצים, בצטטו מאות מקורות מהזיכרון בלבד. הספר יצא לאור בבודפשט בשנת ה'תש"ג.

משנתו של הרב טייכטל כפי שבאה לידי ביטוי בספר שמה דגש על תמיכה ביישוב היהודי בארץ ובקיבוץ גלויות מעשי כשלב הכנה לגאולה. אף שהרב טייכטל מעולם לא הביע תמיכה בציונות, נתפרשה משנתו על ידי חוגי הציונות הדתית כתומכת בציונות והוא משמש מאז כאחד מספרי היסוד שלה. באחד ממכתביו האחרונים לבנו רבי חיים מנחם כתב "לצערי הרב ולדאבון ליבי יש שלא ירדו לסוף דעתי בכתיבת ספרי אם הבנים שמחה שהוצאתי בהיותי בעמק הבכא בבודפסט וכו'"[3].

הגותו[edit | edit source]

מיעט לעסוק בשאלות של ציונות ולאומיות עד שהחל גירוש יהודי סלובקיה, במהלך שנת 1942. יצחק הרשקוביץ מחלק בעבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במשנתו של הרב טייכטל, את משנתו במהלך מלחמת העולם השנייה לשלוש תקופות. לדעתו, בניגוד למקובל, ערב המלחמה לא נהג הרב טייכטל להתבטא בצורה חריפה נגד הציונות, אלא היה בעיקר אדיש כלפיה. בתקופה הראשונה של כתיבתו במהלך המלחמה היה הקשר שלו לארץ ישראל מיסטי באופיו. הוא ראה צורך לעסוק בענייני הארץ אך לא קרא מעשית לעלות אליה. החטיבה השנייה של כתיבתו (שמכילה את שני הפרקים הראשונים של אם הבנים שמחה), קוראת לעלייה מעשית לארץ ישראל ומבטאת תהפוכות נפש בכל הנוגע למעמדם הרוחני של כלל היהודים, אף אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.

במשנתו המאוחרת, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשני הפרקים האחרונים של אם הבנים שמחה (השלישי והרביעי), הופכת ארץ ישראל למקום הכינוס של כל חלקי האומה היהודית. עיקרה של הגאולה, לפי חטיבה זו, הוא באיחוד הכוחות של כלל ישראל. תמורות רעיוניות אלה משקפות התנערות מאבני היסוד של השקפת העולם של האורתודוקסיה בהונגריה, שהושתתה, בין השאר, על פילוג הקהילות וההתרחקות עקרונית ממי שאינם חברים בקהילות האורתודוקסיות.

מצאצאיו[edit | edit source]

נישא לפראדל בת הרב יעקב יוסף גינז, רבה של בוסרמין - Hajdúböszörmény. לאחר שהתאלמן ממנה בשנת תרע"ח נישא בתרע"ט לנחמה, בתו של הרב דוד פרידמן, רבה של קערט שבסלובקיה.

  • בנו שמעון עלה לארץ. בארצות הברית הדפיס בשנית את הספר אם הבנים שמחה.
  • בנו, מאיר, נספה בשואה
  • בנו, שלום נפטר בכ"ו בתמוז ה'תרצ"ז בגיל 20. מחבר הספר "דובר שלום".
  • בנו דוד, נפטר בצרפת בשנת ה'תש"ג.
  • בנו חיים מנחם, היה חסיד חב"ד מירושלים, מחבר ספרים והמו"ל של חיבורי אביו. חתנו היה הרב לוי ביסטריצקי.
  • בתו פרומט, אשת שלמה ברנדסדורפר מירושלים. בנם היה הרב מאיר ברנדסדורפר.
  • בתו הינדל, אשת אלעזר קלויזנר מאנטוורפן
  • בתו ברכה, אשת נתן ברייער מירושלים
  • בתו, גיטל, אשת הרב ברוך הלברשטאם, האדמו"ר מגורליץ

ספריו[edit | edit source]

  • שו"ת משנה שכיר. הכרך הראשון יצא לאור בשנת ה'תרפ"ד, הכרך השני הודפס ערב מלחמת העולם השנייה, ושאר הכרכים, שמורכבים מקונטרסי תשובות ששרדו, פורסמו החל משנת ה'תשל"ו בידי צאצאיו.
  • טוב יגאל, דרשות, ברדיוב ה'תרפ"ו
  • אם הבנים שמחה, בודפשט ה'תש"ד
  • אמונה צרופה בכור השואה, ירושלים ה'תשנ"ה-ה'תש"ס. שני כרכים של פרקי יומן והגות שנכתבו בשנות השואה.
  • משנה שכיר על התורה, בהוצאת מכון קרן רא"ם, ירושלים ה'תשס"ט, בעריכת נכדו ישכר דוד קלויזנר
  • משנה שכיר על המועדים, ב' כרכים, בהוצאת מכון קרן רא"ם, ירושלים ה'תשע"א, בעריכת נכדו ישכר דוד קלויזנר

נינו, ישראל קלויזנר, הוציא ליקוטים ממשנתו, בהלכה ובאגדה, עם ביאורים והערות. על פורים, פסח, חנוכה, סוכות וזמירות שבת, ברוקלין תשס"ח. על פרקי אבות, שם תשע"ג.

לקריאה נוספת[edit | edit source]

  • צבי יונתן מארטאן, "אגרות מבודאפעסט" - מהגרח"י שלעזינגער והגרי"ש טייכטאהל, בתוך: עלי זכרון, חלק 43 שבט תשע"ח, עמ' נ"ב.
  • שמואל הכהן וינגרטן, מיוון מצולה לירושלים של מעלה (על רבי ישכר שלמה טייכטאל הי"ד וספרו "אם הבנים שמחה"), אור המזרח י"ט (ה'תש"ל) 235-245.
  • הרב ישראל שציפנסקי, אלה אזכרה ז' עמ' 112
  • הרב זאב סולטנוביץ', מבוא לספר אם הבנים שמחה, מהדורת מכון 'פרי הארץ', ירושלים ה'תשמ"ג, עמ' 1–23 (כולל מכתב "הבהרה" מבן המחבר)
  • הרב חיים מנחם טייכטל, במבואות לחיבורי אביו (במיוחד שו"ת משנה שכיר על אורח חיים, ה'תשל"ד, ויומן השואה)
  • רבקה ש"ץ-אופנהימר, וידוי על סף המשרפות ו"אחרית דבר" : רב חרדי מכה על חטא, כיוונים 23 (ה'תשמ"ד) 49-62
  • מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', ה'תשמ"ו, עמ' 141-144; הנ"ל, שם חלק ו' (השלמות), ה'תשס"ה, עמ' 7–756
  • אליעזר שביד, מנחה לשרה; מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה: מוגשים לפרופסור שרה א’ הלר וילנסקי, ירושלים ה'תשנ"ד, עמ' 380–398.
  • הנ"ל, בין חורבן לישועה, הקיבוץ המאוחד 1994, פרק ה' עמ' 89–104
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' רסב-רפה.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

ספריו בHebrewBooks[edit | edit source]

מכתביו[edit | edit source]

מאמרים[edit | edit source]

כתבות[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ משנה שכיר על התורה, ירושלים תשס"ט, "בשער"
  2. ^ שו"ת משנה שכיר, הוצאת מכון ירושלים עמ' 25
  3. ^ ראה בהקדמה ל"אם הבנים שמחה", ירושלים תשע"ג, עמ' י"ז.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -1371 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png