רבי יחזקאל לנדא

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Disambig RTL.svg המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה"
Yechezkel Landau.jpg
לידה 7 בנובמבר 1713
י"ח בחשוון ה'תע"ד
אפטא
פטירה 29 באפריל 1793 (בגיל 79)
י"ז באייר ה'תקנ"ג
פראג
מקום קבורה פראג
חיבוריו נודע ביהודה, צל"ח,
דגול מרבבה, ועוד
קברו בבית העלמין שבפראג
הנודע ביהודה

רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713[1] - י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793), היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו.

ביוגרפיה

נולד בעיר אפטא שבפולין, בן למשפחת לנדא המיוחסת לרש"י[2]. אביו היה הקצין (תואר כבוד) הרב[3] יהודה סג"ל לנדא, שהיה פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות, בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של דיין באפטא ובקראקא. אמו חיה הייתה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא ונכדת רבי השיל מקראקא.

בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב[5]. עד גיל אחת עשרה למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל בר מצווה נסע ללמוד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בבית המדרש שם עם קבוצה מחבריו, והיה מגיע לביתו רק בשבתות[6].

בגיל עשרים (1734) התמנה כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי. הוא החזיק במשרה זו עשר שנים. יש הטוענים כי פסיקה שלו נגד אשתו של גביר העיר והלשנה שבאה בעקבותיה הם שאילצו אותו לעזוב את העיר[דרושה הבהרה]. יחד עמו עזבו גם שני הדיינים הנוספים שתמכו בפסקו: רבי מאיר מרגליות, מחבר הספר "מאיר נתיבים", ורבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול. יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו. בשנת ה'תקט"ו, 1755, קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו בי"ז באייר תקנ"ג (1793).

עוד לפני שבא לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הרב יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הרב אייבשיץ ונראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי הרב עמדין על פשרנותו[7].

כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב (1772) פרצה שריפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק להממשלה יש סמכות לדון בעניני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל הרב לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבינו את חוות דעתו בשם Das mosaisch-talmudische Eherecht היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי דר. אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש.[8]

לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו (בשנת ה'תקמ"ד), העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל.[9]

קברו מצוי בבית הקברות היהודי בפראג-ז'יז'קוב.

מעמדותיו בהלכה

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[10]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-1767, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם")[11]. יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". לצד הסתייגותו הכללית מהקבלה, ראה הרב לנדא את עבודת הכוונות והייחודים בחוגי המקובלים מבית מדרשו של האר"י ככפירה[12]. הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון אבל סירב להוציא חרם על ה"ביאור"[13]. הוא גם יצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שבה קרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

"ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", 1880 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1


הנהגותיו

הרבה בתעניות וסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה.[9].

שו"ת נודע ביהודה

ספר השו"ת שלו, "נודע ביהודה", הוא אחד מספרי השו"ת החשובים מאותו דור. הספר הודפס לראשונה בפראג בשנת תקל"ו (1776).

מתלמידיו

מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[14], וביניהם:

משפחתו

רשימת ספריו


תקופת חייו של הרב רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי יחזקאל לנדא בוויקישיתוף
ביוגרפיות
ערכים באנציקלופדיות ולקסיקונים
מאמרים
כתביו
  • ספריו באתר HebrewBooks.org:

נודע ביהודה מהדורה קמא, נודע ביהודה מהדורה תנינא, דגול מרבבה, דורש לציון, אהבת ציון, דרושי הצל"ח

הערות שוליים

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע בערכו ב-Jewish Encyclopedia שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.
  2. ^ להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: חיים דב פרידברג, בני לנדא למשפחותם: לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.
  3. ^ לפי דברי בנו, צל"ח על מסכת פסחים, דף ע עמוד ב, המתאר את גדולת אביו בתורה.
  4. ^ צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.
  5. ^ עליו: צבי הירש הורוביץ, לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 61–62.
  6. ^ שנים אחר כך הזכיר עובדה זו בהספד על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. אהבת ציון, סדילקוב תקצד, דרוש ז, באתר HebrewBooks.
  7. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה אף על פי שידע והכיר בשבתאותו של הרב אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. רבי יעקב עמדן כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן, וולף ותלמידים שם. רבי יחזקאל לנדא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב עמדין שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד הרב אייבשיץ. עמדין נקם בלנדא כשנתבקש לבחור את מחליפו של אייבשיץ באה"ו ומנע ממנו את התפקיד.
  8. ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות
  9. ^ 9.0 9.1 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
  10. ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
    אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג
  11. ^ שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג. ובספר שרי המאה (חלק א פרק יז) כותב הרב יהודה ליב מימון "ומספרים, כי כשנדפס הספר במהדורה שנייה שיחדו החסידים את המדפיס, והלה הדפיס את הפסוק בצורתו: ופושעים יכשלו בם. כשנודע הדבר לרבי יחזקאל, חייך ואמר: ראו מה ביני לבין החסידים: אני עשיתי מ"פושעים" - "חסידים", ואילו הם עשו מ"חסידים" - "פושעים"... ובכל זאת היו גדולי אדמו"רי החסידות מתייחסים אליו בהערצה.
  12. ^ מעוז כהנא ומיכאל ק' סילבר, "דאיסטים שבתאים ומקובלים בקהילת פראג", קבלה, גיליון כ', תשס"ט, עמ' 349–384.
  13. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 243
  14. ^ ראה רשימת תלמידים אצל רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
  15. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000, עמ' 49-50,243
  16. ^ שי"ר, הקדמת "ערך מלין", פראג תרי"ב, עמ' XII.


ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -2088 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png