רבי יהושע השיל רבינוביץ

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
האדמו"ר ממונסטריץ'
רבי יהושע העשיל רבינוביץ
רבי יהושע השיל רבינוביץ ממונסטריץ'
רבי יהושע השיל רבינוביץ ממונסטריץ'
לידה 18 במרץ 1860
כ"ד באדר ה'תר"ך
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסיתזינקוב , האימפריה הרוסית
פטירה 27 באפריל 1938 (בגיל 78)
כ"ו בניסן ה'תרצ"ח
בית החולים מאונט סיני, ניו יורק
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום מגורים האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסיתמונסטריץ' , טרנופולהאימפריה הרוסית
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגריתאומן , צ'רקאסיהאימפריה האוסטרו-הונגרית
ארצות הבריתארצות הבריתניו יורק , ארצות הברית
מקום פעילות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית, ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
תקופת פעילות סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20
השתייכות תנועת החסידות
תחומי עיסוק אדמו"רות
חיבוריו ראו להלן
בת זוג מרגלא רחל
שם השושלת חסידות מונסטריץ'
אב רבי יצחק יואל רבינוביץ מקנטיקוזיבה
אם בת רבי משולם זוסיא טברסקי
צאצאים ראו להלן

רבי יהושע השל רבינוביץ (כ"ד באדר ה'תר"ך, 18 במרץ 1860כ"ו בניסן ה'תרצ"ח, 27 באפריל 1938) היה האדמו"ר ממונסטריץ' בעיירה מונסטרישץ' ובאומן. חיבר ספרי חסידות ועסק גם בפובליציסטיקה. התפרסם בשל סגנונו יוצא הדופן בין אדמו"רי אוקראינה. עם ההשתלטות הסובייטית על אוקראינה העביר את חצרו מאוקראינה לארצות הברית

ביוגרפיה[edit | edit source]

נולד בזינקוב לרבי יצחק יואל רבינוביץ מקנטיקוזיבה ולחיה שרה, בתו של רבי משולם זוסיא השיל מזינקוב. נקרא על שם סב-סבו רבי אברהם יהושע השיל מאפטא[1]. בילדותו נרדפה משפחתו על ידי השלטון הצארי של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, שלא אהד את הדינסטיות החסידיות ברוסיה; בהיותו ילד נמלט סבו לרומניה, ואביו הוגלה לתוככי רוסיה למשך כמה שנים, משנת תרכ"ג עד תרכ"ט התגורר בליניץ, ובשנת תרכ"ט גלתה המשפחה ליקטרינוסלב בה התגוררו עד תרל"ד, אז עברה לקנטיקוזיבה (Kantakuzovka; כיום: פריבוז'ני)[2].

בי"ב בחשוון תרל"ח נשא את מרגלא רחל, בת דודו - אחי אביו רבי פנחס מסוקוליבקה. באותה השנה נפטר סבו רבי גדליהו אהרן בפודו אילואיי שברומניה, ואביו היה לאדמו"ר. משנת תר"ם התגורר סמוך לאביו, והחל משנת תרמ"א סייע לו בהנהגת החצר והצטרף למסעותיו, עד לפטירתו של האב בשנת תרמ"ה, אז הוסמך להנהגה על ידי דודו רבי יעקב יצחק ממקארוב ועל ידי רבי יוחנן מרחמסטריווקה.

בסוף חודש אלול תרמ"ו עבר למונסטרישץ' עקב חילוקי דעות עם אחיו הצעיר רבי פנחס מקנטיקוזיבה. כ-40 ערים ועיירות העניקו לו כתבי מגידות כסימן של קבלת מרות חסידית שהיה נהוג בשושלות החסידיות באוקראינה. כמנהגם של רבים מצדיקי אוקראינה, נהג לנסוע לביקורים תכופים בערים אלו הנתונות להשפעתו, ובמהלכם היה נדרש לענייני הקהילה המקומית ומכריע בעסקי ציבור. חסידים רבים הצטרפו לחצרו[3], והוא זכה להערכה גם מסופרים ואנשי רוח חילוניים. עם זאת, החצר שהקים לא הייתה בסגנון המלכותי שהיה נפוץ באזור זה על ידי חצרות בית צ'רנוביל. לדבריו, סבל מרדיפות מצד חסידי חצרות אחרות שקינאו בו ובהשפעתו, וגם מצד הממשלה הרוסית. בשנת תרע"א עבר לאומן מפני זיהום אוויר שנגרם עקב הקמת מפעל לייצור סוכר בעיר. בטבת תרע"ב חלה בדלקת גרון, הוא נותח בוורשה והחלים.

בי"ג באייר תרע"ט, פרצו לביתו חיילי הצבא הלבן שרצו להרוג אותו באשמת קומוניזם, אך לבסוף עזבוהו תמורת כמה עשרות אלפי רובלים. חדשים מספר לאחר מכן, בג' באב תרע"ט נהרג בעיר מגוריו – אומן – בנו הבכור רבי גדליהו אהרן שהיה עתיד למלא את מקומו, במהלך פרעות פטליורה שהתחוללו בשלהי מלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר מכן נהרג גם חותנו רבי פנחס. כשוך הפרעות נדבקו רבי יהושע העשיל וכל משפחתו בטיפוס הבהרות. הוא חלה בצורה קשה ושכב מחוסר הכרה במשך כשלושה שבועות. בחורף תר"ף חלה שוב, בדלקת ריאות ובמשך שלושה חדשים היה רתוק למיטתו.

בחורף ה'תרפ"ב יצא למסע בקרב חסידיו בעיירות הסביבה, במהלכו נאסר בידי הצ'קה למשך כשבועיים באשמת העברת חומרי תעמולה כנגד המשטר הקומוניסטי.

בעקבות זאת עזב את אוקראינה בט"ו באלול ה'תרפ"ג, ובתחילת שנת ה'תרפ"ד הגיע לארצות הברית, כשבכוונתו לעלות משם לארץ ישראל. הוא התיישב בברוקלין, שם היה אחד מהאדמו"רים הבולטים באמריקה. בהמשך הצטרף למייסדי אגודת האדמו"רים והיה לנשיא האגודה. בארצות הברית הסכים להצטרף לתנועת אגודת ישראל, אף שברוסיה נמנע מלהתערב בעניינים מפלגתיים, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל.

בכ' בחשוון תרצ"ה נפגע ברגלו מתאונת דרכים בעת שצעד ברחובות ברוקלין, אך החלים. בשנתיים האחרונות לחייו חלה. נפטר בכ"ו בניסן ה'תרצ"ח, בשעה 2:30 אחר חצות, ונקבר בברוקלין.

אישיותו[edit | edit source]

רבי יהושע העשיל היה אדם כישרוני; הוא ניחן בחוש מוזיקלי, שירתו נחשבה לערֵבה ורבים היו באים לשמוע אותו כשהוא שר. הוא היטיב לכתוב בשפה צחה, וניחן גם בכישרון שירה ופייטנות. בחלק מספריו אף הדפיס משיריו[4]. הוא מתואר כבעל הופעה מרשימה ביותר, עד שאף נשיא ארצות הברית קלווין קולידג' התרשם ממראהו בפגישתם. לדברי נכדו הוא הצליח לבטל את האיסור שהוטל בשנת תרמ"ז על "צדיקים חסידיים" ברוסיה הצארית לצאת מערי מגוריהם ("גזירת הצדיקים") על ידי קשריו עם אחד הצירים הרוסיים בפריז שהיה מקורב לניקולאי איגנאטייב. נחשב גם לבקי ברפואה וכתב לחסידיו מרשמים. גם את אומנות כתב סת"ם, שחיטה ומילה, למד בגיל צעיר.

דמותו הייתה חריגה בנוף החסידי שבאזור מגוריו; בניגוד לרוב האדמו"רים באוקראינה ולנוהג שהיה מקובל בחצר אבותיו, כבר בגיל צעיר הוא החל לעסוק בספרי קבלה, ספרי חקירה ופילוסופיה יהודית כמו מורה נבוכים, למורת רוחו של אביו. במשך הזמן ביסס רבי יהושע העשיל את תפיסת עולמו וגיבש הגות דתית ייחודית, אותה העלה על הכתב בספריו. הוא נהג להשמיע דברי תורה באריכות, בניגוד לרוב אדמו"רי הסביבה, ואף פרסם בחייו את ספרי הגותו החסידיים בצעד נדיר. במכתב שכתב בשנת תרס"ח הסביר את פשר השינוי מדרכי אבותיו: "ואנא עבידנא לתורת החסידות דלא תשתכח מישראל, בהלבישי רעיונות החסידות בלבושים ומליצות מחקרים הגיוניים". את ספריו הקפיד להדפיס בכתב רש"י.

מאפיין ייחודי נוסף של רבי יהושע העשיל הוא פתיחותו לספרות העברית החדשה של תקופת התחייה, וקשריו ההדוקים עם סופרים עבריים רבים; הוא קרא באופן קבוע את העיתונים היהודיים, ואף שלח למערכות העיתונים מכתבי תגובות, וקיים קשרים אישיים והתכתבויות עם סופרים שונים בנושאי דת, בהם אלימלך וכסלר (איש נעמי), מרק ורשבסקי ושמואל אבא הורודצקי. זה האחרון ביקש ממנו מידע היסטורי מאוצרותיו, ורבי יהושע השיל רבינוביץ הוכיח אותו על מאמרו "לקורות החסידות" בו תיאר הורודצקי את צדיקי צ'רנוביל כרודפי בצע.

בעיתון הצופה נכתב עליו:

וגם הרבי ממנסטרישצע מתנגד לציונות ורודף את הציונים באף, וזה הוא חדוש גדול, משום שהצדיק הזה הוא, כפי עדות הכותב, בריה חדשה בעולם החסידות בזמן האחרון; איש מקולטר, משכמו ומעלה גבוה הוא מכל היהודים הטובים, פניו וגופו הם בתכלית ההידור כמראה כהן באמת. שערותיו תלתלים, בגדיו נקיים ומגוהצים ממשי יקר. הוא קורא עתונים וספרים רוסיים. בקי הוא בחכמת הזמרה, קולו נעים וערב לאזן. לחולים אינו כותב קמיעות, רק רצפטים. בכלל אינו קנאי, והא ראיה, כי יש בין חסידיו מגולחי זקן, ורגיל הוא אף בנמוס, ומכבד את המין היפה כראוי לאיש מקולטר וכו'. והיו ימים אשר הצדיק הזה קרא גם בספרות העברית, אך בזמן האחרון, משנתמלאה הספרות רוח הציונות, חדל הצדיק לקרוא בספרות הזאת ויהי חבר ללשכה השחורה ורודף באף את הציונים.

.

עמדותיו[edit | edit source]

רי"ה הרבה להאשים את הספרות החדשה במוסר ירוד, ובירידת הדורות. בימי מהפכת 1917 הביע חשש פומבי מפני אחווה בין יהודים לגויים והתבוללות שעלולה לבוא בעקבותיה[6].

את הציונות ראה כתנועה חילונית המתנגדת לדת, ומהווה לה סכנה, מכיוון ש"אי אפשר להפריד בין הדת ללאום". הוא ראה בכך עבירה על שלוש השבועות וכפירה בביאת המשיח. הוא סבר שאין היתכנות לשוב לארץ ישראל אלא בסיוע אלוקי ממרום, ולכן התנגד לתנועה הציונית. עם פרסומה של הצהרת בלפור ראה בכך רמז מן השמים, וסימן חיובי, ושינה את השקפתו לגבי עלייה לארץ ישראל.

ספריו[edit | edit source]

עסק רבות בשאלת האמונה בסגנון מודרני ורציונלי, בניגוד לדרך המקובלת שדגלה באמונה פשוטה ללא חקירה, את עיסוקו זה הסביר כשינוי הכרחי בדור שבו רוב הצעירים עזבו את הדת ושוב לא ניתן להסתפק באמונה התמימה המקובלת. את שיטתו פרש ב"מאמר התורה והאמונה" שהדפיס בסוף ספרו "דברי יהושע" בברדיטשוב תרנ"ט. במאמר זה הוא מעודד את החקירה וההעמקה באמונה באמצעות "עיון שכלי" תוך הכרה באמת המוחלטת הקיימת אף מעל לכוחו של השכל להשיגה, היא האמונה הפשוטה.

  • דברי יהושע – דרושי חסידות ומאמרים קצרים על התורה. החלק הראשון הודפס בברדיטשוב בשנת תרנ"ט, וחלקו השני בשנת תרס"ז. הספר זכה להערכתם של רבי מרדכי דב טברסקי, ולמכתבי תודה מאת רבי חיים ברלין ורבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. בשנת תש"ם הודפס במהדורה שנייה על ידי נכדו רבי יצחק יואל בירושלים, ואליו צרוף קונטרס "זכר אהרן" מאמרים קצרים מבנו רבי גדליהו אהרן שנרצח בפרעות פטליורה.
  • תורת אבות – דרושים וביאורים על מסכת אבות הספר מחולק לשני פירושים, פירוש נוסף בשם "למודי אבות", ובו השוואות ממקומות נוספים בדברי חז"ל. בראש הספר הודפס קונטרס "ערך אבות" בו מפרט המחבר את ייחוסו, ניו יורק תרפ"ו.
  • ילקוט יהושע – ביאורי אגדות הש"ס וביאורים בדרך החסידות, הודפס על ידי המחבר במילווקי תרצ"ג.
  • הגדה של פסח תודת יהושע – דרושי חסידות על הגדה של פסח, הודפס בברוקלין תרצ"ה בהוצאת ישיבת רבינו חיים ברלין, כשההכנסות הוקדשו לישיבה.
  • נחלת יהושע – דרושי חסידות על מועדי ישראל, הודפס על ידי המחבר בדפוס האחים שולזינגר, בברוקלין תרצ"ח, הספר הוכן לדפוס על ידי המחבר, אך הודפס בפועל זמן קצר אחרי פטירתו.
  • ערכי יהושע – ערכי יהדות שונים המבוארים בדרך הקבלה והחסידות, הודפס לראשונה מכתבי ידו, על ידי נינו הרב גדליהו אהרן בירושלים תשנ"ג, בסופו נוסף קונטרס "פר"ח שושנים" – ממנהגיו והליכותיו של רבי יהושע העשיל.
  • לבקשת בני משפחתו, כתב רבי יהושע השיל רבינוביץ אוטוביוגרפיה בעברית על חייו. זו הודפסה בשם חיי יהושע וזכרונותיו בתוך ספר היובל שהוציא הרב שמריהו לייב הורוויץ לאור לרגל חגיגת 70 שנה להולדתו, בשנת 1930 בניו יורק.

משפחתו[edit | edit source]

שמונה מתוך 11 ילדיו, נפטרו על פניו.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

ספריו
ספר היובל

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ השם אברהם לא ניתן לו, מכיוון שאבי סבתו רבי שמואל אבא שפירא מסלאוויטא, עדיין היה בחיים.
  2. ^ פריבוז'ני, אוקראינה: רבי יצחק יואל רבינוביץ מקונטיקוזיבא – אהלי צדיקים, imgzadikim_gre1a1, ‏ביולי 2020.
  3. ^ מחסידיו הייתה גם משפחתו של לוי אשכול.
  4. ^ כמו בראש ספרו "תורת אבות" שהדפיס בשנת תרפ"ו ובו קינות על יהדות אוקראינה.
  5. ^ התייחסות נוספת אליו בהצופה ראו בגיליון 152, כ' בתמוז תרס"ג, 15 ביולי, עמ' 657.
  6. ^ הרב שמריהו ליב הורביץ, ‏ספר היובל, באתר HebrewBooks.
  7. ^ ראו גם באתר קברים.
  8. ^ ראו גם באתר קברים.

NivdakVeushar.png