רבי חננאל ניפי

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי חננאל ניפי
לידה 1760
ה'תק"כ
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורגפרארה , פרארהממלכת הבסבורג
פטירה ינואר 1836 (בגיל 76 בערך)
כ"ח בטבת תקצ"ו
צינטו
כינוי החכם ח"ו
מקום קבורה צינטו
מדינה ממלכת הבסבורג, הרפובליקה האיטלקית, ממלכת איטליה
מקום מגורים פרארה, צינטו
מקום פעילות הקיסרות הצרפתית הראשונה, איטליה
תקופת פעילות סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19
השתייכות יהדות אורתודוכסית
תחומי עיסוק רבנות, ביוגרפיה
תפקידים נוספים חבר הסנהדרין של פריז
רבותיו רבי יעקב משה עייאש
תלמידיו רבי שמואל יצחק פינצי
בני דורו רבי אברהם דה קולוניה
חיבוריו זכר צדיקים לברכה, לוית חן
אב רבי שמואל
צאצאים חתנו אברהם מיכאל קארפניטי

רבי חננאל גְרַאצִיַאדִיוֹ נֶיפִּי (מכונה: החכם ח"ן[1]; ה'תק"כ - כ"ח בטבת ה'תקצ"ו) מחכמי איטליה, רבה של צינטו, מחבר ספרי הלכה וביוגרפיה, וחבר הסנהדרין של פריז. בכמה מפסיקותיו נטה להקל. התפרסם בפרישותו.

ביוגרפיה[edit | edit source]

נולד לרבי שמואל ניפי בשנת ה'תק"כ בפרארה. למד בישיבתו של רבי משה כהן בפררה אצל רבי שלמה ידידיה, רבי שלמה למפרונטי (בנו של רבי יצחק למפרונטי), ובמשך כ-12 שנה אצל רבי יעקב משה עייאש. כבר בגיל צעיר החל ללמד תלמידים. נחשב לצדיק, והתפרסם בפרישותו, בפרט בימי השובבי"ם.

עם כינון הסנהדרין של פריז מונה כחבר בה, והשתתף בישיבותיה שנערכו באדר תקס"ז, לצורך כך נעדר ככל הנראה מביתו לתקופה ושהה בפריז. בחודש ‏אלול תקפ"ב מונה לרב בקהילת צינטו.

בפולמוס הגילוח בחול המועד שהתעורר בעת כינוס הסנהדרין של פריז, נטה רבי חננאל להתיר בדיעבד[דרושה הבהרה] בניגוד לדעת רבי יוסף דוד זינצהיים, ודעתו הייתה שאין להטיל עונש על אלו שהתגלחו[2]. בתשובה לרבה של קהילת ונציה התיר לחזן להתפלל בליווי מקהלה[3].[דרושה הבהרה]

בספרו הביע דעה חיובית על הספר מאור עינים לעזריה די רוסי, וסבר שאין בו אפיקורסות אלא לדעתו החרם על הספר הוטל שמא יגיע הספר הזה ביד תלמיד שאינו הגון"[4].

נפטר בכ"ה בטבת ה'תקצ"ו בצינטו. על קיר בבית הקברות של הקהילה נקבעה הכתובת:

בקבר השני מזאת השורה, נטמן גוף אנוש צבי תפארה, פאר הדור ארי שבחבורה, פסקן דרשן מפרש סתרי תורה, רב במקרא במשנה ובגמרה, חסיד ענו רועה הצאן כשורה, וימאן מאון שום שם לעטרה, כי אם בשם הזקן יהיה נקרא, חנניאל רפאל חי מלא אורה, ממשפחת ניפי המעטירה, ותעלה נשמתו בטהרה בכ"ה טבת שנת הקצו"ת ליצירה.

אחיינו וחתנו היה רבי אברהם מיכאל קַארְפָאנֵיטִי. תלמידו היה רבי שמואל יצחק פינצי.

ספריו[edit | edit source]

  • זכר צדיקים לברכה, ספר שנכתב לזכרון חכמי איטליה בסגנון הספר שם הגדולים, הספר לא הושלם והוא הודפס בשנת תרי"ג לאחר פטירת המחבר בתוך הספר "תולדות גדולי ישראל" למרדכי שמואל גירונדי, ספר זה מהווה מקור חשוב לתולדות חכמי ישראל באיטליה בזמנו ובזמנים שקדמו לו.
  • חיבר שו"ת בשם "לוית חן" – ששה חלקים נותר בכתב יד[5], וכן ספר דרשות שלא שרד.

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

NivdakVeushar.png

  1. ^ הוא גם נהג לחתום "לא ליודעים ח"ן".
  2. ^ הרב יוסף ירא, ‏"לקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, בתוך: זכרון לאברהם אליהו - ב', פטרבורג תרס"ט, עמ' 470, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר) וראו בהרחבה במאיר בניהו, ‏"תגלחת בחולו של מועד", ירושלים תשנ"ה, עמ' ע"ה ואילך, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ מאיר בניהו, ‏"דעת חכמי איטליה על הנגינה בעוגב בתפילה", בתוך: "אסופות" קובץ א', ירושלים תשמ"ז, עמ' רצ"ב, ובעמ' ש"ז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  4. ^ מאיר בניהו, ‏"הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים", "אסופות" קובץ ה', ירושלים תשנ"א, עמ' רמ"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ יצחק אייזיק בן-יעקב, ‏אוצר הספרים, וילנה תרל"ז - תר"מ, עמ' 259, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).