רבי דוב בעריש רפפורט

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי דוב בעריש רפפורט
אין תמונה חופשית
לידה 1824
ה'תקפ"ד
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית, לבוב
פטירה 1906 (בגיל 82 בערך)
י' בשבט ה'תרס"ו
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית  האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום מגורים לובלין, שיניאווה, ראווה-רוסקה
מקום פעילות שיניאווה, ראווה-רוסקה
תקופת פעילות סוף המאה ה-19
השתייכות יהדות אורתודוקסית, חסידות צאנז
תחומי עיסוק רבנות, פסיקת הלכה
רבותיו רבי דב בעריש אשכנזי
תלמידיו רבי אריה לייב ברוידא
חיבוריו דרך המלך
בת זוג גרונא בת עזריאל מאיר גרדשטיין
אב שמואל
אם אסתר זלדה

רבי דוב בעריש (דובעריש) רפפורט (תקפ"ד, 1824 - י' בשבט תרס"ו, 1906) היה פוסק מפורסם בגליציה במאה ה-19, רבן של של שיניאווה ורווה-רוסקה, ומחבר הספר "דרך המלך" על משנה תורה לרמב"ם. נחשב לחסיד צאנז, והיה בקשר קרוב עם חסידות בעלז ועם אדמו"רה רבי יהושע רוקח. היה פעיל בתנועת מחזיקי הדת, וכן בסוגיות ציבוריות נוספות.

ביוגרפיה

נולד בלבוב בשנת תקפ"ד (1824) לר' שמואל, שהתפרסם כירא שמים, מצאצאי רבי חיים הכהן רפפורט, ולאסתר זלדה בתו של ר' אהרן מחלמניק[דרושה הבהרה]. בגיל תשע נפגש עם רב העיר רבי יעקב משולם אורנשטיין והרצה לפניו חידוש תורה, ובעקבות מפגש זה היה לו קשר מיוחד עם רי"מ אורנשטיין.

בגיל 17 נשא את גרונא בת דודו ר' עזריאל מאיר גרדשטיין, מנכבדי קהילת לובלין ומחותנו של רבי עקיבא איגר ושל בנו רבי שלמה איגר. נישואיו התקיימו בלובלין, ושם נשאר לגור לאחר נישואיו. היה לתלמידו של רבי דב בעריש אשכנזי, רב העיר ומחבר הספר "נודע בשערים", שאף מזכירו בספרו בתשובה שנכתבה בשנות העשרים לחייו של רד"ב[1]. בהוראת רבו למד את התלמוד בבלי עם פירוש רש"י לתלמוד, הלכות רב אלפס, פסקי הרא"ש ופירוש הר"ן על הרי"ף, ורק לאחר מכן עבר לפלפל בפירוש התוספות, וזאת על מנת לקנות את דרך העיון הנכונה, בלא לפלפל באופן שאינו לאמיתה של תורה. בהמשך התפרסם כבקיא בדברי התוספות.

הדרכה נוספת שהתפרסמה, אותה קיבל רבי דוב בעריש מפי רבו: "בבוא לפניו איזו שאלה, מקודם הוא שוקל בשכלו על אמיתות הענין לפי שכל האנושי האיך הוא, ואם נראה לו לפי שכל האנושי שהדבר אמת אז הוא מעיין עפ"י חוקי תוה"ק מה משפטו"[2]. דברים אלו צוטטו על ידי פוסקים בני הדור האחרון כמו רבי מרדכי יעקב ברייש[3] ורבי יצחק יעקב וייס[4], ברצותם לנמק פסיקות המבוססות על שיקול דעת והיגיון. פרופסור אפרים אלימלך אורבך[5] מציג את הדברים כדוגמה לכך שהפוסק מושפע מהלך הרוח של תקופתו ומקומו[6].

בתקופת מגוריו בלובלין, הזדמן פעם לנובי סונץ' (צאנז), והלך לבקר את רבי חיים הלברשטאם, בעל ה"דברי חיים". הביקור הותיר על השניים רושם עז, ומאז נהיה חסידו של ר"ח הלברשטאם, וגם הביאו בספרו מספר פעמים, וכך גם ר"ח הלברשטאם כיבדו ביותר.

התפרסם ברחבי גליציה בגאונותו ובחריפותו, והתבקש לחוות דעה בפרשיות ציבוריות רבות, בהן: פרשת הגט מקרסניברוד‏[7]; הפילוג בקהילה האורתודוקסית בסיגט, בו תמך חיווה דעתו נגד הפרישה[8]; המחלוקת מול אחיינו רבי יהודה לייב איגר שהותקף על ידי רבה של לובלין - רבי יהושע השל אשכנזי - בעקבות מנהגו להתאחר בעריכת ברית מילה עד לאחר חצות היום, שבה חתם רד"ב על כרוז תמיכה ברי"ל איגר[9]; המחלוקת על רבנות קהילת סטריזוב, בה תמך ברבי אלטר זאב הורוביץ מול רבי משה יהודה לייב שפירא.

לבקשת רבי חיים הלברשטאם מצאנז נעתר לשמש ברבנות, וקיבל את משרת הרבנות בשיניאווה בשנת תרל"ב, על מקומו של רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם (בנו של ה"דברי חיים") שעבר לכהן ברבנות בסטרופקוב. כשלוש שנים לאחר פטירת ר"ח מצאנז רצה רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם לשוב לשיניאווה, והציע לרד"ב רפפורט שיישאר בעיר כרב בעוד רי"ש הלברשטאם יהיה בה כאדמו"ר בלבד. רד"ב רפפורט ראה בכך כמורה הלכה בפני רבו, ועבר מרצונו לכהן כרב ברווה-רוסקה בשנת תרל"ט, אחר פטירת רבי לוי יצחק שור שכיהן בה כרב לפניו. במשרה זו החזיק כ-27 שנה.

בתפקידו כרבה של רווה-רוסקה, שהייתה סמוכה לבעלז ושהרוב הדומיננטי בה היה מחסידי בעלז, קיים קשרים בעסקי ציבור עם רבי יהושע רוקח, האדמו"ר מבעלז, שהעריכו ביותר ואף הפקיד אצלו את צוואתו. היה תומך נלהב בתנועת מחזיקי הדת, השתתף בוועידות מטעמה, ותשובותיו בנושאים ציבוריים פורסמו בביטאונה מחזיקי הדת.

בסוף ימיו נחלה ונחלש. בליל פטירתו, אור ליום שני י' בשבט תרס"ו, ביקש שיסייעו בידו לרדת ממיטתו על מנת לקבל את רבי חיים מצאנז, ואחר שסייעו בידו לרדת וללכת מספר צעדים, הכריז "ברוך הבא צאנזער רב", וחזר למיטתו. נפטר בעודו מתפלל תפילת ערבית, תוך שקרא שמע ישראל בקול רם.

תלמידיו

בין תלמידיו נמנים:

הסמיך להוראה את רבי שמואל אנגל, ואת רבי דוד מנחם מאניש באב"ד ששהה עמו כשבוע ימים בהם קיבל מתורתו.

ספרו "דרך המלך"

התפרסם בחיבורו "דרך המלך" על משנה תורה לרמב"ם, שהודפס בלבוב בבית הדפוס של מרגושס - מהבולטים שבחסידות בעלז והמו"ל של העיתון מחזיקי הדת. הוא הדפיס בלבוב את הכרך הראשון בשנת תרנ"ב (1892), ושנתיים לאחר מכן, בשנת תרנ"ד (1894), הדפיס את הכרך השני. שני כרכים נוספים תוכננו להידפס בהמשך, אך זה לא יצא לפועל, ובמהלך מלחמת העולם השנייה אף אבד כתב היד שלהם. הספר הוהדר בניו יורק בשנת תשנ"ו (1996) במהדורת צילום עם הקדמת נינו רבי יצחק מאיר. החיבור נכלל במשנה תורה מהדורת פרידברג, ירושלים תשס"ו.

שם הספר הופיע בכל עמודיו בכותרת עליונה באופן זה: "דר"ך (ר' דוב כהן) המלך". מקובל לומר כי המדפיסים פענחו את ראשי התיבות "דרך" כ"דוב רפפורט כהן", והיות שלא היה מקובל לציין שם משפחה בשם הספר ובפרט לא בקרב חוגי החסידים, ציווה רד"ב רפפורט לפתוח את ראשי התיבות בכל העמודים כ"ר' דוב כהן", ובכך למנוע לזות שפתיים.

משפחתו

ילדיו
  • בנו רבי שמואל רפפורט - רב מפורסם, מוועד הרבנים בלבוב. נפטר בשואה בשנת ה'תש"ב. בזיווג ראשון חתן רבי יוסף באב"ד.
  • חתנו רבי אריה לייב רפפורט - ר"מ בלבוב, נפטר בצעירותו.

היה מחותן של רבי יוסף באב"ד, מחבר הספר "מנחת חינוך".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ רבי דב בעריש אשכנזי, ‏נודע בשערים, חלק א', תשובה ט', ורשה תרי"ט - תרכ"ד, דף ט"ו ע' ב', באתר אוצר החכמה.
  2. ^ רבי דוד מנחם מאניש באב"ד, ‏חבצלת השרון, חלק א', תשובה כ"ח, בילגורי תרצ"א, עמ' 76, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  3. ^ רבי מרדכי יעקב ברייש, ‏חלקת יעקב, חלק ג' (אה"ע, חו"מ), אבן העזר סימן נ"ו, עמ' קל"ו, תל אביב תשנ"ב, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ רבי יצחק יעקב וייס, ‏מנחת יצחק (מהדורה חדשה), חלק ט', ירושלים תש"ע, עמ' רצ"ז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ אפרים אלימלך אורבך, "מסורת והלכה", בתוך: תרביץ, נ', תשמ"א, עמ' 163.
  6. ^ הרב בנימין לאו, ‏"מוסר הנביאים בשיקולי פסיקתו של הרב עזיאל", בתוך: צבי זוהר (עורך), הרב עוזיאל ובני זמנו, ירושלים תשס"ט, עמ' 190, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ רבי דוב בעריש רפפורט, דרך המלך - פירוש הארוך והקצר, ‏הלכות אישות פ"ט הי"ב בהערה א', לבוב תרנ"ב - תרנ"ד, דף ל"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  8. ^ מכתב גלוי עם מלחמת מצוה, סיגט תרמ"ט, עמ' כ"ט, באתר אוצר החכמה.
  9. ^ דרך המלך שו"ת, עמ' י"ט, באתר HebrewBooks.

NivdakVeushar.png