רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
האדמו"ר מראדזימין
רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן
רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן
לידה 1860
י"ח באלול ה'תר"כ
פטירה 20 באוגוסט 1934 (בגיל 74 בערך)
ט' באלול תרצ"ד
מקום פעילות פוליןפולין פולין
תקופת פעילות השליש הראשון של המאה ה-20
השתייכות חסידות
תחומי עיסוק רבנות, אדמו"רות
רבותיו רבי אברהם בורנשטיין, רבי שלמה זלמן שניאורסון, רבי דוד משה פרידמן
חיבוריו חינוך הבנים, תועפות רא"ם, דורש לציון
שם השושלת חסידות ראדזימין
אב רבי שלמה יהושע דוד מראדזימין

רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן (בכתיב ארכאי: גוטערמאן; י"ח באלול ה'תר"כ - ט' באלול ה'תרצ"ד, 20 באוגוסט 1934) היה אדמו"ר פולני, השלישי מראדזימין, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בפולין בין שתי מלחמות העולם ומהאדמו"רים הבולטים בה, היה פעיל רבות בענייני ציבור ובענייני יישוב ארץ ישראל, כיהן כנשיא כולל פולין, וייסד ישיבה בראדזימין בשם "ארחות חיים". היה הוגה חסידי פורה במיוחד. עסק גם במסחר בנדל"ן והיה עשיר ובעל נכסים.

ביוגרפיה

נולד כבן יחיד לרבי שלמה יהושע דוד מראדזימין, בנו וממלא מקומו של רבי יעקב אריה גוטרמן מראדזימין. נקרא מנחם מנדל על שמו של רבי מנחם מנדל מקוצק שנפטר בשנה שלפני כן (ה'תרי"ט) ושהיה מיודד עם סבו מימי שהותם יחד בחבורתו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. נחשב כבר בצעירותו לעילוי ולתלמיד חכם והיה חביב על סבו, אצלו גם התחנך. בגיל 12 התארס עם מאטיל (נפטרה בי"ג בשבט תרצ"ג), בתו של רבי יצחק יעקב רבינוביץ. החתונה נערכה סמוך לבר המצוה שלו. חותנו החזיק אותו כלכלית במשך שנים רבות. בתקופה זו למד אצל רבי אברהם בורנשטיין לימודי נגלה, ולימודי קבלה וחסידות אצל רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט. נסע גם לרבי דוד משה מטשורטקוב, רבי אברהם מטריסק, רבי יהושע מבעלז ורבי יוחנן מרחמסטריווקה; למרות שנוהג זה - לנסוע לאדמו"רים אחרים - היה בלתי נפוץ בקרב בני אדמו"רים בפולין.

בשנת תרפ"ב גירש את אשתו בגירושין שעוררו הדים רבים בפולין[א], מכיוון שהייתה עקרה[ב], ובשנת תרפ"ד נשא בזיווג שני את גיטל, בתו של רבי יעקב משה בן רבי אליעזר צבי ספרין מקומרנה (לפני כן הייתה נשואה לרבי חיים נחום ממושצ'יסק, בנו של רבי דוד מקשאנוב) אך גם ממנה לא נולדו לו ילדים.

הנהגתו

עם הסתלקות אביו בט"ו בשבט תרס"ג מילא את מקומו באדמו"רות בראדזימין. נודע כבעל מופת, ונהג לומר שאין חילוק בין ישועה בדרך הטבע לישועה שלמעלה מדרך הטבע. התנגד לניתוחים וגם כששכב על ערש דווי סירב בתוקף שינתחו אותו[1]. את תורותיו, שהיו בנויות על קבלה וחסידות בדרך קרובה לחב"ד, היה משמיע בהזדמנויות רבות, והן התאפיינו באורכן. על אף שהיה מרבה בתעניות, תואר כבעל הופעה חיצונית מרשימה ("גבה קומה ורחב גרם בעל זקן אדמוני"), התאפיין בקול חזק, והיה מתפלל בהתלהבות רבה ובתנועות בולטות[2].

בשנת תרע"ב הקים ישיבה בראדזימין בשם "ארחות חיים", בראשה העמיד את מקורבו רבי פינחס מנחם זינגר (בעל "מגדים חדשים") ששימש גם כסופרו[ג]. מנהלה הרוחני משנת תרפ"ה היה הרב ישראל פרנקפורטר. מדי פעם גם מסר בה ראמ"מ שיעורים בעצמו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עבר לוורשה - כאדמו"רים רבים בפולין בתקופה זו. בוורשה קבע את חצרו[דרושה הבהרה] ברחוב "פאוויה" (Pawia)[3]. הוא פתח מחדש את הישיבה בה היה מוסר שיעור בפני קבוצת צעירים מדי יום. בתקופה זו התעשר מאוד לאחר שרכש נדל"ן בוורשה[ד]. בוורשה התפרסמו במיוחד ההקפות שהיה עורך בחג שמחת תורה, הן ארכו שעות רבות במהלכן היה רוקד ללא הפוגה עם ספר תורה, ורבים מתושבי העיר היו באים לחזות בהן.

בשנת תר"צ עבר לנשלסק, שם כיהן כרב העיר.

פעילות ציבורית

ראמ"מ היה פעיל במיוחד בעסקי ציבור בפולין. הוא ייסד חברות "שומרי שבת" בערים ועיירות רבות ברחבי פולין, החברה פעלה לסגירת החנויות בערבי שבתות עם הדלקת נרות שבת, על ידי שליחת משגיחים מיוחדים, ובתקופת מגוריו בוורשה הוא עצמו היה יוצא עם השליחים להתריע על כניסת השבת.

פרסם פעמים רבות אזהרות שונות בנוגע לעניינים הלכתיים שהתעוררו, בעיקר בענייני כשרות. וכאשר נדרש, גם תרם ממונו לטובת העניין. כאשר בשנת תרס"ח התפרסם שבעיר סוקולוב פודלסקי מכר סופר סת"ם בתים של תפילין ללא פרשיות בתוכן, יצא ביוזמה לבדיקת תפילין ברחבי פולין תוך הסכמה לממן מכיסו את עלות הבדיקה לחסרי יכולת[4].

אופייני להנהגתו הוא המאורע שאירע בחורף תרצ"ג, כאשר שמע שבבית חולים בוורשה כלי הבשר והחלב מעורבים, הלך לשבור בעצמו את כל הכלים בפומבי, ומימן מכיסו מערכות כלים חדשות בעלות של אלפי זלוטי. בשנת 1930 הזמין אליו את עורכי העיתונים היהודיים בוורשה, ודרש מהם לחדול מחילולי השבת בעריכת העיתונים ובהדפסתם. בעקבות פעילותו הנמרצת בעניינים דתיים, נמתחו עליו ביקורות רבות על ידי החוגים החילוניים בפולין, ובפרט על ידי הבונד.

ארגן מספר אספות ציבוריות בוורשה בשלהי תקופת השלטון הצארי בפולין. כך למשל, בשנת תרע"א קרא לאסיפת רבנים לביטול החוק של שביתת יום ראשון[5].

הוא התפרסם גם בפעולותיו היו למען החיילים היהודים ששירתו בצבא. לקראת פסח תרס"ד בעיצומה של מלחמת רוסיה-יפן דאג הרבי למשלוח של חמישה קרונות רכבת של מצות בעבור החיילים היהודים שבפורט ארתור. על פועלו זה קיבל מכתב תודה ממפקדי הצבא הצארי. כך דאג גם לאוכל כשר בעבור האסירים היהודים, ולהכשרת מטבחי הצבא הפולני לחג הפסח. ואף ניסה ללא הצלחה לשכנע את ראשי הבונד להכשיר את מטבחיהם לפסח. לצורך עסקנותו נפגש רבות גם עם פקידי הממשלה על אף שלא שלט בשפה הפולנית והיה מדבר גרמנית מעורבת ביידיש. באחת הפעמים אף נפגש עם יוזף פילסודסקי.

רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן (מימין, חבוש במגבעת), עם משמשו אברהם יצחק ויינשטיין, ברחובות ורשה.

בשנת תרע"ט נקלע לפולמוס ציבורי עם בית הדין של ורשה, כאשר פרסם כי מותר לברך על אתרוגים שנשלחו מדמשק לפולין על ידי אגודת ישראל בפרנקפורט דמיין, על אף הרינונים שיצאו עליהן כי הם מורכבים. חברי בית הדין של ורשה התנגדו לדעתו זאת, ויצאו בקריאה כנגד פסק הדין, לעומת רבי אליהו קלצקין שהתיר לברך בלובלין ובסביבתה - על פי מכתב ששלח אליו ראמ"מ גוטרמן. בחול המועד סוכות נשלח אישור מהרב עזריאל מונק, רבה של קהילת עדת ישראל בברלין, על כשרות האתרוגים, וחלק מחברי בית הדין חזרו בהם מהאיסור[6].

יחסו לארץ ישראל

היה ידוע בחיבתו לארץ ישראל ובפעילות למען היישוב. בשנת תרס"ו מונה לנשיא כולל פולין אחרי פטירת הנשיא הקודם רבי מרדכי הורוויץ מפיוטרקוב. לאחר כמה שנים, בסביבות שנת תרע"ג, התפטר מתפקידו כנשיא כולל פולין עקב העומס הרב בהנהגת הישיבה[7], אך המשיך לפעול רבות בענייני ארץ ישראל. הוא סייע רבות למתיישבים הראשונים בבני ברק בראשותו של יצחק גרשטנקורן שהתקבל אצלו באהדה מופגנת. באסיפה שנערכה בביתו בחורף תרפ"ב מונה לנשיא אגודת המייסדים "בית ונחלה", הוא תרם לאגודה 65,000 מארק, ומדי שבוע השתתף באסיפה של חברי האגודה[8], אך פרש ממנה לאחר שדרישתו להתיישב באחת מ"ארבע ערי הקודש" לא התקבלה[9].

כחלק מפעילותו ביישוב הארץ קנה גם נדל"ן בצפת, והשתתף גם בפדיון קברי צדיקים בארץ ישראל כמו מערות הקבורה של רבי יהודה בר אילעי, רב המנונא סבא ובניהו בן יהוידע ומימן מכיסו הדלקת נר תמיד על קברם של רבי שמעון בר יוחאי ושל הושע בן בארי בבית הקברות העתיק בצפת[10]. קיים גם משא ומתן לקניית קבר יוסף בשכם, אך המשא-ומתן כשל.

באלול תרפ"ח ביקר בארץ ישראל ביקור ממושך עד לאחר סוכות תרפ"ט, ובמהלכו עמד במוקד הסכסוך שפרץ בין היישוב היהודי בארץ לממשלת המנדט. בביקורו בכותל המערבי, נוכח לראות שאין הפרדה בין מקום התפילה של הגברים לעזרת נשים. ובערב יום הכיפורים תרפ"ט הוא הקים מחיצה ברחבת הכותל המערבי (בנוסף לתאורה וריהוט לרחבה שמימן מכספו), אולם היא נהרסה על ידי משטרת המנדט בעיצומו של יום הכיפורים בגלל הפרת ה"סטטוס קוו".

בעקבות זאת אורגנו בהמשך אספות מחאה מטעם היישוב היהודי ברחבי הארץ, באספת המחאה שנערכה בירושלים בהשתתפות כרבבה, נאם ראמ"מ ופרץ בבכי באמצע נאומו שהותיר רושם עז על הנאספים. בעקבות מחאות היישוב היהודי בארץ ישראל ובעולם על ההתנגשות, שבה נפגעו מתפללים יהודים, מינתה ממשלת בריטניה בהסכמת חבר הלאומים "ועדה לקביעת הזכויות והתביעות השנויות במחלוקת של היהודים והמוסלמים בכותל המערבי" - ועדה זו כונתה גם בשם "ועדת הכותל הבינלאומית". הוועדה קיימה דיון על גבולות הסטטוס קוו, כשבו נגבו עדויות מיהודים ומוסלמים על הרשאת היהודים להציב כיסאות, ספסלים ומחיצות בימי השלטון העות'מאני. לבסוף הוכרע הדיון לטובת המוסלמים ועל פי עדותם כי מעולם לא הובאו כיסאות או הוצבו מחיצות בכותל המערבי[11]. למעשה היו מובאים לכותל המערבי ספסלים ותשמישי קדושה בהעלמת עין מצד המוסלמים על ידי תשלום לשומרי הווקף[12], וכך גם מופיע בתצלום מראשית המאה ה-20[13].

בשמחת תורה תרפ"ט ערך את התפלות וההקפות על יד הכותל המערבי ובהן השתתפו המונים, בהם רבי אהרן ראטה ורבי שמחה בונים אלתר (חתנה של בת אחותו).

במהלך ביקורו ערך מגבית דחופה למען הצלת ילדים יהודים מהמיסיון, והשתתף בה באופן אישי בתרומה בסך 50 דולר. על אף תמיכתו האיתנה ביישוב הישן, ביקר גם בתל אביב, ונפגש גם עם אישים חילוניים ממנהיגי הציונות כמו מאיר דיזנגוף וחיים נחמן ביאליק עמם שוחח על חשיבות שמירת השבת.

פטירתו

אוהל אדמו"רי רדזימין בבית הקברות היהודי בוורשה בו קבור רבי אהרן מנחם מנדל

בשנותיו האחרונות חלה בסכרת ובדלקת ריאות וסבל גם משושנה ברגלו. מצבו החמיר בקיץ תרצ"ד בעת ששהה באוטבוצק, והוא נותח בו' באלול תרצ"ד באוטבוצק, לאחר שסירב בתוקף שיעבירו אותו לוורשה לצורך הניתוח, על אף המלצת הרופאים להעברה. למחרת, ביום השבת, הוסיפו לו את השם "רפאל" על פי הוראת רבי יצחק זליג מורגנשטרן, האדמו"ר מסוקולוב. נפטר באוטבוצק באור ליום שני ט' באלול תרצ"ד לפנות בוקר. בית דין מיוחד שהתכנס לדון בשאלת מקום קבורתו הכריע לקבור אותו באוהל סבו רבי יעקב אריה בוורשה, ולא בראדזימין שם קבור אביו. מסע הלווייתו יצא מבית המדרש של חסידי פוריסוב בו שכנה ישיבתו, בהשתתפות המונים - בהם רבני ואדמו"רי ורשה.

מכיוון שלא הותיר אחריו צאצאים, מילא את מקומו בן אחותו רבי חיים יעקב אריה מורגנשטרן, חתן רבי מנחם מאמשינוב. רחי"א מורגנשטרן היה אדמו"ר בווישקוב ועבר לראדזימין לאחר פטירתו של ראמ"מ. חלק מהחסידים עברו לאחיו של רחי"א מורגנשטרין, רבי אברהם פנחס מורגנשטרן משדליץ, שכיהן כאדמו"ר בוורשה. שני אדמו"רים אלו נספו בשואה.

ספריו ותורתו

ראמ"מ היה יוצר תורני פורה ביותר. הוא הותיר אחריו יותר מ-200 כרכים של חידושי תורה בכתב יד, ובביתו ישבו כמה מעתיקים שכתבו בקביעות את דברי התורה שהשמיע, בהם רבי צבי הירש יאיר מרייוויץ ורבי אברהם נייערמן מהנריקוב.

בין ספריו שהודפסו:

  • חינוך הבנים - יצא לאור לרגל ייסוד ישיבת "ארחות חיים" בראדזימין
  • צמח מנחם - על הגדה של פסח
  • עלים לתרופה - על דף אחד במסכת ביצה.

בדברי תורתו ניכרה השפעה של דרך חב"ד אותה קיבל מרבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט. בסיפורת החסידית אודותיו הוגדר כ"אדמו"ר רוסי" (ביידיש: "א רוסישער רבי") משום כך. כפי שאמר על עצמו, הוא מיזג בתורתו את דרך החסידות הפולנית שכונתה אצל חסידי חב"ד "חג"ת" (ראשי תיבות: חסד, גבורה ותפארת) על שם הספירות המרכזיות בהגות החסידית הנפוצה בה, שעיקרן באהבת ה' ויראתו, עם הדרך החבד"ית המתמקדת בספירות חכמה, בינה ודעת, שעיקרן בידיעת ה' על ידי הבנת השכל[14]. חלק קטן מהם הודפס בחייו, ובשנת תשס"ד קובצו יחד כל כתביו ששרדו והודפסו במהדורה חדשה על ידי הרב ישראל אריה רייס.

משפחתו

משפחתו מאשתו הראשונה
משפחתו מאשתו השנייה

קישורים חיצוניים

חיבוריו

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ לפי מה שדווח בעיתונות היהודית בפולין דאז - אשתו הרבנית העמידה פנים כאילו היא מעוברת בכדי שלא יגרש אותה.
  2. ^ אשתו עברה להתגורר אצל אחיה רבי מאיר שלמה יהודה רבינוביץ.
  3. ^ בנו היה הסופר היידי יצחק בשביס זינגר, שתיאר את דמותו של ראמ"מ והיבטים שונים בחייו ובדרכו, בספרו האוטוביוגרפי "בית הדין של אבא".
  4. ^ בשנות ה-20 של המאה העשרים הותקף על ידי העיתונות היהודית בוורשה על שהוא מפנה דיירים עניים מהבתים שבבעלותו בעיר לאחר שפיגרו בתשלומי השכירות.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ יצחק בשביס זינגר, בית הדין של אבא, מתרגמת: בלהה רובינשטיין, הוצאת ספריית פועלים, תל אביב 2011, עמ' 184.
  2. ^ יצחק בשביס זינגר, בית הדין של אבא, מתרגמת: בלהה רובינשטיין, הוצאת ספריית פועלים, תל אביב 2011, עמ' 161.
  3. ^ קואורדינטות: 52°14′37″N 20°58′51″E / 52.2437428°N 20.9809152°E / 52.2437428; 20.9809152.
  4. ^ רבי אברהם נייערמאן, ‏תועפות רא"ם, עלים לתרופה - דורש לציון - תועפות רא"ם, ירושלים תשס"ד (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ ראו: רבי שלום דובער שניאורסון, אגרות קודש, ‏חלק ב', מכתב רפ"ז, ניו יורק תשמ"ו, עמ' תקס"ה, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר), ובחלק ד', מכתב תתע"א, ניו יורק תשמ"ו, עמ' ס', באתר אוצר החכמה.
  6. ^ אברהם נייערמאן, ‏תועפות רא"ם, בתוך: "עלים לתרופה - דורש לציון - תועפות רא"ם", ירושלים תשס"ד (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  7. ^ הרב יצחק ניסנבוים, ‏עלי חלדי, ירושלים תשכ"ט, עמ' 333, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  8. ^ יצחק אלפסי, ‏החסידות וארץ ישראל, ירושלים תש"ע.
  9. ^ גרשון הל, ‏"האדמו"ר השלישי - ר' מנחם מנדל גוטרמן", בתוך: ספר קהילה רדזימין, תל אביב תשל"ה.
  10. ^ רבי אהרן מנחם גוטרמן, ‏ליקוטי רא"ם, בתוך: חינוך הבנים - ברכת אהרן - ליקוטי רא"ם,ירושלים תשס"ד (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  11. ^ נתי גבאי, האירוע שפתח מלחמת דת בכותל המערבי ב-1928, באתר הספרייה הלאומית.
  12. ^ גילי חסקין, סכסוך הכותל המערבי בקיץ 1928.
  13. ^ ראו כאן.
  14. ^ אברהם נייערמאן, ‏תועפות רא"ם, ירושלים תשס"ד (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).

NivdakVeushar.png