רבי אברהם דה קולוניה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי אברהם חי ויטה דה קולוניה
ר''א קולוניא.PNG
רבי אברהם דה קולוניה
לידה 25 בספטמבר 1755
כ' בתשרי ה'תקט"ז
מנטובה, איטליה
פטירה 24 במרץ 1832 (בגיל 76)
כ"ב באדר ב' ה'תקצ"ב
טריאסטה, איטליה
מקום פעילות איטליה, צרפת
תחומי עיסוק פסיקת הלכה
תפקידים נוספים מראשי "הסנהדרין של פריז", נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, הרב הראשי של צרפת
רבותיו רבי ישראל גדליה קאזיס
בני דורו רבי יוסף דוד זינצהיים
"הפטרות כל השנה כפי כל קהילה וקהילה": הסכם בין ר"א דה קולוניה לבין המדפיסים להוצאת ההפטרות עם תרגום איטלקי, עם חתימתו וחותמת השעווה שלו

רבי אברהם חי ויטה דה קולוניה (בספרות הרבנית: די קולוניא; בצרפתית: Abraham (Vita) de Cologna‏) (25 בספטמבר 1755 (כ' בתשרי ה'תקט"ז) - 24 במרץ 1832 (כ"ב באדר ב' ה'תקצ"ב)) היה רב באיטליה במאה ה-18, מראשי הסנהדרין של פריז, נשיא הקונסיסטואר והרב הראשי של צרפת. פסיקתו ההלכתית התאפיינה במגמת נטייה להקל, והוא ספג על כך ביקורות. אך מאידך גם נקט קו שמרני במקרים רבים.

ביוגרפיה

נולד במנטובה לשמואל (סמואל), שהיה ממנהיגי קהילת מנטובה בין השנים 1758 עד 1788. למד בצעירותו אצל רבי ישראל גדליה קאזיס.

מונה לרב הקהילה היהודית במנטובה. מתוקף תפקידו היה חבר הפרלמנט של ממלכת איטליה הנפוליאונית. בשנת 1806 נשלח כציר לאסיפת הנכבדים בפריז, בה נבחר לאחר מארבעת הרבנים שהיו חברי הוועדה שעליה הוטל להכין תשובות ל-12 השאלות שהוצגו בפניהם על ידי הקיסר. הוא עוטר באות אביר המסדר המלכותי "כתר הברזל" (אנ').

עמוד השער של "זמרת הארץ": שיר הלל לר"א די קולוניא לכבוד מינויו לרבנות טרייסט, תקפ"ז

עם כינון הסנהדרין בשנת 1807, הוא מונה לסגן נשיא (מקביל לתפקיד ה"חכם" בסנהדרין המקורית). בטקס הפתיחה שלה שנערך בבית כנסת בפריז, נשא נאום באיטלקית שהותיר רושם רב[א][2]. בשנת 1808 מונה לחבר במרכז הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, ובמקביל גם לרב הקונסיסטואר של טורינו. עם פטירת רבי יוסף דוד זינצהיים בשנת 1812, מונה לממלא מקומו בנשיאות הקונסיסטואר, ולרב הראשי של צרפת.

על פי מקורות קנאיים, בשנת 1825 (ה'תקפ"ה) שלח מרדכי מנואל נח בקשה למספר רבנים שיבואו לכהן כרבנים ראשיים ומפקחי דת במדינת המקלט שייסד ליהודים: אררט. הצעת הרבנות שנשלחה לר"א דה קולוניה, לרב הראשי של בריטניה רבי שלמה הירשל ברלינר, ולרב הקהילה הספרדית בלונדון רבי רפאל מילדולה - נתקלה בסירוב, ור"א דה קולוניה עונה לו במכתב בשם כל השלושה כי הם מודיעים שהדבר אסור לפי עיקרי האמונה היהודית, וכל ניסיון לקיבוץ גלויות נחשב כמרידה במלכות שמים[3].

ב-28 בנובמבר 1826 התפטר ממשרתו שבנשיאות הקונסיסטואר ופרש לטרייסט שבארץ הולדתו, איטליה, שם מונה לרב העיר[1][4].

מופיע בהסכמות רבות לספרים, כרב הקונסיסטואר, ויחד עם רבי מנחם עמנואל דייץ (אנ') שהיה גם הוא חבר בקונסיסטוריה[ב].

נפטר בטריאסטה ב-24 במרץ 1832 (כ"ב באדר ב' ה'תקצ"ב). הספדים לכבודו נערכו בערים רבות באיטליה ובצרפת[1][ג].

הוא מתואר כ"חכם בחכמות שונות"[1], או לפי הגדרתו של צבי היינריך גרץ: "למדן וטוב תואר ובעל מדע"[5].

השקפתו ופסקיו

רבי אברהם נמנה על הזרם המתון שברבני איטליה, ונטה להקל בפסיקת הלכה. באלול ה'תקס"ט נדרש להיתר גילוח בחול המועד (היתר שרבי יחזקאל לנדא אחד מגדולי הפוסקים בדור שלפניו, ספג עליו ביקורות חריפות), ועל אף התנגדותו של נשיא הקונסיסטואר רבי יוסף דוד זינצהיים, התיר את הגילוח בערב יום טוב האחרון של חג (שבסוף ימי חול המועד). מתחילה התיר זאת "להלכה ולא למעשה", אך לאחר מכן הרחיב את ההיתר גם למעשה, בטענה כי זוהי "חומרא דאתי לידי קלקולא". ר"א דה קולוניה טען גם כי עקב "השתנות העתים" צריך להתיר את הדבר[6]. על כך ספג ביקורות חריפות מרבנים רבים. חלקם אף חשדו בו בנטייה לרפורמה. אחד התוקפים החריפים היה רבי חיים שלום הכהן, שהאשים אותו בביזוי סמכותו של "הנשיא", והטיח כלפיו ש"אין דעתו צלולה לעבודת השי"ת". אמירה נפיצה נוספת של ר"א דה קולוניה הייתה שכיסוי ראש לגברים הוא מידת חסידות בלבד[7]. לעומת זאת ביקר את שד"ל שהחליף את נוסח התפילה (בנפילת אפיים) מ"מתרצה ברחמים" ל"הרוצה ברחמים"[8].

לפי ההיסטוריון צבי היינריך גרץ, רבי אברהם נטה לזרם המודרני ביהדות, אולם בפועל לא עשה שום צעד מעשי בכיוון זה, משום שלא גיבש משנה סדורה בנושא[5]. מאיר בניהו טוען כי רבי אברהם רצה לחזק את מוסד הרבנות באמצעות ההיתרים, ולהקטין את החיכוך בין ההלכה ליהדות המודרנית, ובסוף ימיו אף הוכר כסמכות רבנית חשובה באיטליה[9].

פסקי הלכה ממנו מצוטטים גם אצל פוסקים מפורסמים בדורות שאחריו[10], ונותרו ממנו תשובות בתוך ספרות השו"ת של רבנים אחרים[11].

משפחתו

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ ראו תיאור של בן הדור שאחריו: "וקדש את השם בו בפרק על ידי דרשותיו ומאמריו הנשגבים שנדפסו שם באותו מעמד, והוא נכנס לראש ולקצין בכל מלכות רבני צרפת"[1].
  2. ^ בין הספרים שהסכמתם מופיעה בהם: הגדה של פסח כמנהג האשכנזים והספרדים, מץ התקע"ט; "תבואת יקב" מרבי אברהם בלעיש, ליוורנו תקפ"ו. הסכמות נוספות שכתב ר"א דה קולוניה, הן על סדור כמנהג הספרדים, פריז ה'תקפ"ו; "ישועות משיחו" מרבי יצחק אברבנאל, קרלסרוהה (למעשה מקום הדפסה זה משמש כהטעיה לצנזורה, ומקום ההדפסה האמיתי של הספר הוא אוסטרוה) ה'תקפ"ח; "יד אבישלום", מרבי אברהם בלעיש, ליוורנו ה'תקפ"ט, עמ' 15, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ קיים גם חיבור קינות עליו בשם "לזכר עולם יהיה צדיק", טריאסטה ה'תקצ"ב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 מרדכי שמואל גירונדי, תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, ‏אות ק"ד, טרייסט תרי"ג, עמ' 45, באתר אוצר החכמה.
  2. ^ צבי היינריך גרץ, דברי ימי ישראל, כרך שישי, הוצאת יזרעאל, בתרגום א. בן אורי, תל אביב תשי"ט, עמ' 194.
  3. ^ תלמידי וחסידי סאטמאר, כתב עת גינת ורדים, ‏גיליון ד', ניו יורק תשס"ט, עמ' רמ"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר); אביעד נייגר, ‏ילקוט השבעתי אתכם, חלק י', ירושלים תשע"ו, עמ' 138-139, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ ראו מכתב מפקידי אמסטרדם, אגרות הפקידים והאמרכלים (תקפ"ו-תקפ"ז), ‏חלק א', אגרת 90, ירושלים תשכ"ה, עמ' 193, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר); מכתב אליו מיהודי טבריה, חשוון ה'תקפ"ט, אצל: אהרן סורסקי, יסוד המעלה, ‏חלק א', סוף פרק שמיני, בני ברק תשמ"ב, עמ' רמ"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  5. ^ 5.0 5.1 צבי היינריך גרץ, דברי ימי ישראל, כרך שישי, הוצאת יזרעאל, בתרגום א. בן אורי, תל אביב תשי"ט, עמ' 191.
  6. ^ בניהו, עמ' רל"ח.
  7. ^ בניהו, עמ' רס"ה.
  8. ^ שאלתיאל אייזיק גרבר (מו"ל), אגרות שד"ל, חלק א', פשמישל ה'תרמ"ב, עמ' 142.
  9. ^ בניהו, עמ' פ"ה.
  10. ^ ראו לדוגמה: רבי חיים פאלאג'י, מועד לכל חי, ‏חודש אב, סימן י', שלוניקי תרכ"א-תרכ"ב, דף ס', עמוד א', באתר אוצר החכמה.
  11. ^ ראו לדוגמה תשובתו אצל רבי יעקב מאיר, אב"ד שטראסבורג עלזאס, שו"ת אמת ליעקב, ‏סימן ס"ג, ירושלים תשס"ו, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר); וכן שתי תשובות ממנו אצל רבי אברהם בלעיש, ‏יד אבישלום, ליוורנו תקפ"ט, באתר אוצר החכמה.

NivdakVeushar.png