קטר (מדינה)
קטר | ||
---|---|---|
![]() ![]() | ||
מדינה | מדינת קטר | |
תמונת סמל | Coat_of_arms_of_Qatar.svg | |
מוטו לאומי | אין | |
המנון | א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות") | |
קובץ המנון | National anthem of Qatar.ogg | |
יבשת | אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב | |
שפה רשמית | ערבית | |
משטר | מונרכיה | |
אירועי הקמה | - עצמאות - תאריך | |
תאריכי הקמה | מבריטניה 3 בספטמבר 1971 | |
שמות מנהיגים | תמים בן חמד אאל ת'אני עבדאללה בן נאסר בן ח'ליפה אאל ת'אני | |
מנהיגים | - אמיר - ראש ממשלה | |
ראש המדינה | אמיר | |
העיר הגדולה ביותר | דוחה | |
אחוז מים | זניח | |
מטבע | ריאל קטרי | |
סימון מטבע | QAR | |
אזור זמן | +3 | |
סיומת אינטרנט | qa | |
קידומת טלפון | 974 | |
קטר (בערבית: دولة قطر[1], תעתיק מדויק: דַּוְלַת קַטַר, בהטעמה מלעילית[2]) היא אמירות קטנה בצפון-מזרח חצי האי ערב. גבולה היבשתי היחיד הוא עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומיצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין ממערב. שאר שטחה של קטר מוקף על ידי המפרץ הפרסי.
האמירות, שהייתה במאה ה-20 מדינת חסות של האימפריה הבריטית, זכתה לעצמאות מלאה ב-1971. משפחת אאל ת'אני שולטת בקטר מאז המאה ה-19, מאז שהשייח' ג'אסם בן מוחמד אאל ת'אני ייסד את המדינה. המשטר באמירות הקטרית הוא מלוכה אבסולוטית ומי שעומד בראשה כיום הוא האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. מערכת החוק בקטר נשענת על חוקי השריעה. נכון לתחילת 2017, האוכלוסייה הכללית של קטר מנתה כ-2.6 מיליון תושבים - אך רק 313,000 מתוכם אזרחים קטרים, והשאר הם מהגרי עבודה.
התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטר הוא מן הגבוהים בעולם, והמדינה היא בעלת עתודת הגז השלישית בגודלה בעולם. כלכלת קטר מתבססת בעיקר בהפקת נפט וגז טבעי. המדינה נחשבת על ידי האומות המאוחדות לאחת המדינות הערביות המתקדמות ביותר. כמו כן, לקטר כוח משמעותי בעולם הערבי - היא תמכה במספר ארגוני מורדים במהלך האביב הערבי, הן מהבחינה הכלכלית והן דרך חברת המדיה העולמית המתרחבת שלה, אל-ג'זירה. קטר תארח ב-2022 את גביע העולם בכדורגל, ותהפוך למדינה הערבית הראשונה שתעשה זאת.
ביוני 2017, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות, מצרים, ומדינות מפרץ אחרות, ניתקו את קשריהם הדיפלומטים עם קטר, בטענה כי קטר מממנת ותומכת בארגוני טרור בתחומיה ובשאר העולם, ואף משפיעה על עניינים פוליטיים פנימיים במדינות השכנות לה. האשמות אלה גרמו למשבר הדיפלומטי הקטרי ב-2017.
היסטוריה[edit | edit source]
ערך מורחב – היסטוריה של קטר

בקטר נמצאו שרידים ארכאולוגיים של תרבויות עתיקות טרם המצאת הכתב, ושרידי סחר עם התרבות הבבלית הקדומה. בין היתר נמצאו מעל 3 מיליון טונות של שרידי שבלולים מעוכים לצורך תעשיית הארגמן של ממלכת הכשים. במקורות הערביים מוזכרת קטר רק מן המאה התשיעית. הנמל שימש מרכז חשוב בסחר הפנינים והסחורות בין פרס להודו ולעולם המערבי, ועד המאה ה-18 שימש גם נמל מוצא לשודדי ים.
במאה ה-19 נתפסה קטר על ידי שבט הנוודים בית ת'אני, שבא מתוך חצי האי ערב, וכבשה את קטר. צאצאי שבט זה הם השליטים כיום במדינה.
האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה, אך השפעה בריטית הייתה קיימת בה החל מהמאה ה-19 כשזו השתתפה במלחמה נגד השוד הימי לכל אורך המפרץ הפרסי. עם התעוררות העניין בנפט שנמצא באזור החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.
פוליטיקה[edit | edit source]
ערך מורחב – פוליטיקה של קטר
מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה – בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת ת'אני.
מבחינה פוליטית, קטר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.
החוק הבסיסי בקטר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.
בקטר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2016 (Freedom in the World 2016) מציין את קטר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1–7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות[3].
זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטרית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.
ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שבסיסה בקטר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.
ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה-61 את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה-33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני משפחת השלטון.
ביוני 2017 הודיעו מצרים, סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, תימן, לוב וקומורו על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטר בעקבות תמיכתה באיראן ובארגוני טרור. כאות הזדהות עם מדינות אלה, גם ניז'ר החזירה את שגרירה מקטר[4].
כעבור מספר ימים גיבשו מדינות ערב מסמך בן 13 סעיפים ובו נכללו דרישות מקטר על מנת שיופסק החרם כנגדה. המסמך הוצג על ידי כווית המתווכת בין הצדדים. חלק מהדרישות כללו את סגירת הבסיס הצבאי הטורקי שבקטר, ניתוק הקשרים עם חזבאללה, הפסקת פעילותה של רשת אל-ג'זירה ואף צמצום הקשרים הדיפלומטיים עם איראן[5]. למרות זאת, קטר לא נענתה לדרישות ואף חיזקה את קשריה עם איראן.
יחסים עם ישראל[edit | edit source]
ערך מורחב – יחסי ישראל-קטר
הקשר הראשון בין המדינות החל בשנת 1996 כאשר ישראל פתחה לראשונה נציגות כלכלית קבועה בדוחה. זמן קצר לאחר מכן ביקר ראש הממשלה דאז שמעון פרס בקטר.
במשך השנים ביקרו בקטר אישים ישראלים בכירים מספר פעמים.
בתחילת שנת 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה הורתה קטר לראש הנציגות הישראלית בדוחה לעזוב את המדינה וניתקה את קשריה הכלכליים עם ישראל[6]. עם זאת, במהלך אוגוסט 2009 הכריזה קטר כי תהיה מוכנה לחדש עם המגעים עם ישראל, בתנאי שתוקפא הבניה בהתנחלויות[7].
במשך השנים ביקרו בקטר ספורטאים ישראלים ביניהם, שחר פאר והשחיינית עמית עברי. ובעיתונות העולמית פורסם שהמדינות מנהלות שיתוף פעולה ביטחוני.
על אף זאת שוררת עוינות בין המדינות על רקע תמיכת קטר בחמאס, ארגון טרור השולט ברצועת עזה, והסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כלכלה[edit | edit source]
כלכלת קטר מבוססת בעיקר על נפט, שנתגלה בה בשנת 1939, ועל גז טבעי. בשל העושר הרב המופק מהנפט, לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא במקום השני בעולם, ועומד על 92,536 דולר לנפש (2012)[8]. הממשלה עושה מאמצים לפתח ענפי כלכלה נוספים, כגון תעשייה, תיירות, שירותים ובנקאות.
שיעור האינפלציה בקטר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ- 2.7%. חובה החיצוני של קטר הוא 17.5 מיליארד דולרים.
כוח העבודה שלה עומד על כ- 140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטרגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטר עומד על כ-10%.
במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. נמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.
בשנת 2005 הוקמה קרן "QIA" במטרה לבסס את כלכלת קטר על ידי התרחבות לתחומי השקעות שונים, כולל רכישות נכסים וחברות בעיקר במדינות זרות. מאז שהוקמה החלה הקרן במסע רכישות והיא גדלה בקצב מהיר.
גאוגרפיה[edit | edit source]
ערך מורחב – גאוגרפיה של קטר
קטר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.
קטר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכל אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.
פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטר הם נפט, גז טבעי ודגים.
אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.
נתונים מספריים נוספים[edit | edit source]
- קו החוף: 563 קילומטרים
- אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
- פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
- קיצוניות גובה:
- הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
- הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
- משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
- שימוש אדמה:
- אדמה ראויה לעיבוד: 1%
- אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
- שדה מרעה תמידי: 5%
- יערות: 0%
- אחרים: 95%
- סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
- סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; חסרים מים הראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.
דמוגרפיה[edit | edit source]
ערך מורחב – דמוגרפיה של קטר
כמות התושבים משתנה מעונה לעונה, שכן האוכלוסייה מבוססת במידה רבה על מהגרי עבודה. בתחילת שנת 2017, אוכלוסיית קטר מנתה 2.6 מיליון נפש, מתוכם 313 אלף אזרחים קטרים (12%) ו -2.3 מיליון היו תושבים מן החוץ. הזרים הלא-ערבים מהווים את הרוב המכריע של אוכלוסיית קטר; ההודים הם הקהילה הגדולה ביותר, אשר מנתה 650,000 בשנת 2017. לאחר מכן ישנם כ-350,000 נפאלים, 280,000 בנגלדשים, 260,000 פיליפינים, 200,000 מצרים, 145,000 סרי-לנקים ו -125,000 פקיסטנים.
הרישום הדמוגרפי הראשון התרחש בשנת 1892 בידי המושלים העות'מאניים ששלטו באזור.
השפה הרשמית במדינה היא ערבית. אנגלית משמשת לרוב כשפה שנייה וכלינגואה פרנקה. קיומם של עובדים זרים רבים מאסיה הוביל לשימוש גם בשפות אסייתיות רבות כגון: אורדו, טמילית, בנגלית, הינדית, פשטו, נפאלית, טאגאלוג, אינדונזית, מלאיאלאם וטלוגו.
דת[edit | edit source]
האסלאם היא הדת הדומיננטית בקטר, עם כ-67.7% מאמינים. מרבית מהמוסלמים שייכים לזרם הוהאבי-סלפי. 20% מהמוסלמים הם שיעים. דתות אחרות הן הנצרות (13.8%), הינדואיזם (13.8%), בודהיזם (3.1%). 1.6% הנותרים אינם דתיים או משתייכים לדתות אחרות.
הנוצרים הם זרים, והפעילות המיסיונרית אסורה.
ראו גם[edit | edit source]
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
![]() |
פורטל המזרח התיכון |
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
- דורון פסקין, מכונת הכסף מקטאר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
- חמאס ומדיניות החוץ של קטר, מגזין המזרח הקרוב, 27 ביולי 2014
- אייל להמן ורועי קייס, קטאר, מסע למעצמה הקטנה בעולם, באתר ynet, 28 ביולי 2014
- אשר שכטר, המדינה בעלת אלף הפרצופים: מה בעצם רוצה קטאר מחיינו?, באתר TheMarker, 1 באוגוסט 2014
- נדן פלדמן, המדינה שהצליחה להטביע את עצמה בכסף, באתר TheMarker, 9 ביוני 2017
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ למילה הערבית دولة (דַּוְלַה) יש כמה משמעויות, בהן "מדינה" וגם: "בית מלוכה" או "שושלת ח'ליפים". אמירויות המפרץ נוהגות להוסיף את המילה دولة בשמן הרשמי, אולם גם המילה "מדינה" בשם "מדינת ישראל" מתורגם לערבית כ-دولة.
- ^ הגיית השם בערבית: קַטַר במלעיל (ההטעמה בהברה ראשונה). הכתיב החלופי של שמה בעברית: קטאר.
- ^ Puddington, Arch; Roylance, Tyler. "Freedom in the World". freedomhouse.org (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-23 ביוני 2017.
- ^ אבי יששכרוף, עקב "תמיכתה בטרור": מדינות ערב ניתקו קשרים דיפלומטיים עם קטאר, באתר וואלה! NEWS, 5 ביוני 2017
- ^ אי-פי, ניתוק קשר עם איראן וסגירת אל-ג'זירה: דרישות מדינות ערב מקטאר, באתר וואלה! NEWS, 23 ביוני 2017
- ^ ברק רביד, קטאר ניתקה יחסים, ישראל בתגובה מקשה על אל-ג'זירה, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
- ^ פנחס וולף, בישראל מגיבים בחיוב להצעת עומאן וקטאר, באתר וואלה! NEWS, 14 באוגוסט 2009
- ^ מידע באתר קרן המטבע העולמית
מדינות אסיה | ||
---|---|---|
|
מדינות המזרח התיכון | ||
---|---|---|
|
מדינות המפרץ הפרסי | |
---|---|
|
מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ | ||
---|---|---|
מדינות חברות | איחוד האמירויות הערביות • בחריין • כווית • עומאן • ערב הסעודית • קטר | ![]() |
שיתוף פעולה צבאי | כוח המגן של חצי האי ערב • ההפגנות בבחריין | |
שיתוף פעולה אחר | ח'ליג'י • משרד הפטנטים של המועצה • ארגון המפרץ לייעוץ תעשייתי • פרויקט הרכבות במועצה • גביע המפרץ לאומות |
הליגה הערבית | ||
---|---|---|
|
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | ||
---|---|---|
חברות | אפגניסטן · אלג'יריה · צ'אד · מצרים · גינאה · אינדונזיה · איראן · ירדן · כווית · לבנון · לוב · מלזיה · מאלי · מאוריטניה · מרוקו · ניז'ר · פקיסטן · תימן · ערב הסעודית · סנגל · פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) · סודאן · סומליה · תוניסיה · טורקיה · בחריין · עומאן · קטר · איחוד האמירויות הערביות · סיירה לאון · בנגלדש · גבון · גמביה · גינאה ביסאו · אוגנדה · בורקינה פאסו · קמרון · קומורו · עיראק · המלדיביים · ג'יבוטי · בנין · ברוניי · ניגריה · אזרבייג'ן · אלבניה · קירגיזסטן · טג'יקיסטן · טורקמניסטן · מוזמביק · קזחסטן · אוזבקיסטן · סורינאם · טוגו · גיאנה · חוף השנהב | ![]() |
מדינה מושעית | סוריה | |
מדינות משקיפות | בוסניה והרצגובינה · הרפובליקה המרכז-אפריקאית · קפריסין הצפונית · תאילנד · רוסיה | |
ארגונים משקיפים | הליגה הערבית · האו"ם · המדינות הבלתי-מזדהות · ארגון אחדות אפריקה |
![]() | ||
---|---|---|
|
מונרכיות | ||
---|---|---|
ממלכות | אוסטרליה • איי בהאמה • איי שלמה • אנטיגואה וברבודה • בהוטן • בחריין • בלגיה • בליז • ברבדוס • ג'מייקה • גרנדה • דנמרק • הולנד • הממלכה המאוחדת • טובאלו • טונגה • ירדן • לסוטו • מלזיה1 (נגרי סמבילן • פרליס) • מרוקו • נורווגיה • ניו זילנד • סווזילנד • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • ספרד • ערב הסעודית • פפואה גינאה החדשה • שוודיה • תאילנד | ![]() |
מונרכיות נבחרות | איחוד האמירויות הערביות • מלזיה • קריית הוותיקן | |
נסיכויות | אנדורה • ליכטנשטיין • מונקו | |
סולטנויות | ברוניי • מלזיה1 (ג'והור • טרנגנו • סלנגור • פהנג • פרק • קדה • קלנטן) • עומאן | |
קיסרויות | יפן | |
אמירויות | איחוד האמירויות הערביות1 (אבו דאבי • אום אל-קיוין • דובאי • עג'מאן • פוג'יירה • ראס אל-ח'ימה • שארג'ה) • כווית • קטר | |
דוכסויות גדולות | לוקסמבורג | |
1 חלק ממונרכיה פדרטיבית. |
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +3604 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.