פסיקתא רבתי

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

פסיקתא רבתי היא מדרש אגדה; אחת מן הפסיקתאות, ומוכרת גם כ"פסיקתא" באופן סתמי. היא מתוארכת במחקר לתקופת הגאונים (סביבות המאה ה-6 או ה-7, והלאה), וקיימת בה השפעה ניכרת ממדרש תנחומא.

שם הספר

שם הספר – "פסיקתא רבתי", ובתרגום מארמית: "הפסיקתא הגדולה" – בא להבדילו מפסיקתא דרב כהנא שקדמה לפסיקתא רבתי, שהיא קטנה יותר בגודלה לעומת ה"פסיקתא רבתי".

החיבור מוזכר בפירוש רש"י למקרא, בשמות "פסיקתא רבתי" או "פסיקתא גדולה". רבי צדקיה בן בנימין מזכיר אותו בשם "פסיקתא רבתא", וכך גם נקרא בהדפסה הראשונה של החיבור (פראג, תי"ג או תי"ד[1]).

יש שקראו לו (בטעות) "פסיקתא רבתא דרב כהנא", וכן יש שקראו לו גם בשם "פסיקתא" סתם, מה שגרם בעקיפין להיעלמות פסיקתא דרב כהנא הקדומה יותר[2].

מבנה ותוכן

המבנה הכללי של פסיקתא רבתי דומה לכלל הפסיקתאות, שהן סוג מדרשי אגדה המורכבים מדרשות שלמות על עניינים מיוחדים, ובייחוד דרשות הקשורות בשבתות ומועדים. דרשות אלה מוסבות על פסוקים מן התורה ומן ההפטרה. ב"פסיקתא רבתי" קיימת גם דרשות מסוג חדש המובאות כתשובה לשאלה בענייני הלכה או אגדה, ולאו דווקא מעניין החגים והשבתות; דרשות אלו פותחות במילים "ילמדנו רבינו" (בדומה למדרש תנחומא). התשובות בענייני הלכה כוללות בה תמיד חומר רב מן האגדה.

כמו שאר הפסיקתאות, אף פסיקתא רבתי כתובה בלשון הקודש. חלקים נרחבים מהחיבור מאופיינים בלשון פייטנית. מחבר הפסיקתא מצטייר כבעל רגש עמוק, וכבעל דמיון ייחודי. בעל הפסיקתא מצרף וכורך אגדות רבות, ובונה מהן פואמות שלמות, וכן מערכות הכוללות שירה אפית. בין יצירות אלו, בולטות הפסקאות העוסקות בתיאור מתן תורה (פסקאות כ'–כ"ד, המכונות גם בשם "מדרש מתן תורה"), חורבן בית המקדש הראשון, ביאת המשיח ועוד, המלוות בתיאור ציוריים ובדיאלוגים בין ה', המלאכים והנביאים, על כל המתרחש בעולמות העליונים.

מקורות ותקופת חיבור

תארוך ה"פסיקתא רבתי" נתון בדעות שונות בין החוקרים, אך מקובלת ההסכמה כי התגבשותה הסופית מתוארכת לתקופת הגאונים (המאה ה-6המאה ה-7), עם תוספות קלות מאחרות יותר עד המחצית הראשונה של המאה ה-9.

בתחילת החיבור מופיע מאמר שעשוי להעיד על תקופת חיבורו: "הרי כמה זמן שחרב בית חיינו? הרי שבוע, הרי יובל, הרי שבע מאות שבעים ושבע שנה. מתי אבֹֹא ואראה פני א-להים";יום-טוב ליפמן צונץ מתארך על פי זאת את תקופת החיבור לסביבות שנת ד'תר"ה (845), תוך שהוא מחשב 777 שנה מחורבן בית שני[3]. מאיר איש-שלום מחשב את 777 שנים אלו מחורבן בית ראשון, ועל פי זאת הוא מתארך את חיבורו לשנת ד'קט"ו (355) - אמצע תקופת התלמוד; דעה זו מקבלת את זיהוי רבי תנחומא, שחי באותה תקופה, כמחברו המקורי של חיבור זה. אף בעלי שיטה מקדימה זו מסכימים כי לחיבור תוספות מאוחרות מזמן תקופת הגאונים[4]. כיום במחקר מקובלת יותר הדעה המאחרת, המייחסת את החיבור לתקופת הגאונים.

בפסיקתא רבתי קיימת השפעה ניכרת ממדרש תנחומא (מה שהביא רבים לזיהוי של מחברו כרבי תנחומא), וחלק מהחומר שבו מקורו מפסיקתא דרב כהנא הקדום, שמתוארך לתקופת אמוראי ארץ ישראל. בפסיקתא רבתי קיימות פסקאות עתיקות המכילות מאמרים מדרשנים המוזכרים רק בתלמוד ירושלמי, וכן מדרשנים המוזכרים בתלמוד בבלי. במקומות שונים בפסיקתא רבתי קיימים ציטוטים מקראיים השונים מנוסח המסורה המצוי, והדומים יותר לנוסח התרגומים. גם "סדר קריאת הפרשיות וההפטרות" המופיע בו שונה הוא מהסדר המקובל, שרובו מיסודו של רב, האמורא הבבלי. לעומת זאת פסקאות רבות מתוך פסיקתא זו מזוהות עם תקופת הגאונים.

יש המזהים בתוך החיבור דרשה מאוחרת מדרשן איטלקי בן המאה ה-9, שהצטרף לקבוצת אבלי ציון בירושלים במחצית הראשונה של אותה המאה[5].

תפוצתה וציטוטה

החיבור מצוטט רבות על ידי רש"י ונכדיו - הרשב"ם ורבנו תם. לעומת זאת, הוא אינו מצוטט כלל אצל רבי נתן מרומי, בעל ספר הערוך. במאה ה-12 הוא מוזכר אצל חכמי איטליה, צרפת ואשכנז, אך כמעט שאינו מוזכר אצל חכמי ספרד.

הדפסה

המהדורה הראשונה של ה"פסיקתא רבתי" נעדרת ציון מקום ושנת הדפסה ("חמוש"ד"), אך במחקר הועלו מספר תימוכין המציינים את פראג כמקום הדפסתה, ומתארכים את שנת ההדפסה לשנת ה'תי"ג (1653) או ה'תי"ד (1654)[6].

מהדורת הדפוס הפופולרית של פסיקתא רבתי, היא מהדורת דפוס וינה ה'תר"ם (1880), במהדורתו המוערת של חוקר היהדות מאיר איש-שלום, ובסופה נספח של תרגום מילים ממשה גידמן.

פרשנות

לספר הודפסו מספר פירושים, שחלקן כוללים הגהות; לרוב הודפסו יחד עם החיבור עצמו, מהם:

קיים גם פירוש חלקי מרבי יצחק דב במברגר, רבה של וירצבורג

קישורים חיצוניים

מהדורות הספר

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ ראו להלן הדפסה.
  2. ^ ראו: שלמה בובר, מבוא לפסיקתא דרב כהנא, אות ג'.
  3. ^ יצחק אריה ליב ברוך, ‏"פסיקתא רבתי", בתוך: אוצר ספרות ישראל, וילנה תרע"ד–תרפ"ה, עמ' 169, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
    התוספת "ועתה הוא כבר אלף ומאה וחמשים ואחד" היא מאוחרת ונכתבה על ידי המעתיק. ראו על כך: הערת וולף היידנהיים, אצל משה סאנדרס, ‏"פסיקתא רבתי, מהדורה ראשונה", בתוך: נפתלי בן מנחם ויצחק רפאל (עורכים), ארשת, ירושלים תשכ"א, עמ' 99–101 ואילך, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר); שלמה בובר, מבוא לפסיקתא דרב כהנא, אות ג'.
  4. ^ מדרש פסיקתא רבתי, באתר מחלקי המים.
  5. ^ מדרש פסיקתא רבתי, באתר מחלקי המים, על פי הציטוט (פסיקתא ל"ד): "שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה... באבילים שנצטערו עמי על ביתי החרב ועל היכלי השמם... אבילי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם".
  6. ^ משה סאנדרס, ‏"פסיקתא רבתי, מהדורה ראשונה", בתוך: נפתלי בן מנחם ויצחק רפאל (עורכים), ארשת, ירושלים תשכ"א, עמ' 99–101 ואילך, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).


NivdakVeushar.png