פולמוס התנ"ך

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

פולמוס התנ"ך (ידוע גם בשם תנ"ך בגובה העיניים), הוא פולמוס מתמשך שהתחולל בעיקר בקרב רבנים דתיים לאומיים על צורת לימוד התנ"ך, ועל היחס הראוי לאישים התנ"כיים ומעשיהם. עיקר המחלוקת בהבדלים בין המסופר בפשטי הפסוקים לפרשנות החז"לית שלפעמים הפוכה להם, בפרט בהסבר "חטאים" של אישים תנ"כיים. המחלוקת חצתה בעיקר בין רבני "הגוש" ("תנ"ך בגובה העיניים") לבין רבני "הקו" והרבנים החרדים לאומיים ("תנ"ך בגובה חז"ל") ששללו מכל וכל את השיטה. המחלוקת חלחלה גם לחלקים בציבור החרדי, לרוב בעמדת שלילת השיטה.

רקע

בניגוד למקובל עד אז בישיבות, ניתן בישיבת הר עציון ובנותיה מעמד מיוחד ללימוד תנ"ך, ובהתמקדות בפשוטו של מקרא. בין היתר לימדו בישיבה זו רבי מרדכי ברויאר והרב יואל בן נון ומאוחר יותר הרב יעקב מדן והרב אמנון בזק. שיטות הלימוד שהונהגו בלימוד תנ"ך בישיבה זו כללו לימוד עצמאי ללא תלות בדברי חז"ל והמפרשים הקודמים, התייחסות לאישי התנ"ך כדמויות אנושיות שניתן לדון באופיים, במעלותיהם ובחטאיהם, וכן קבלה ושימוש בכלים של חקר המקרא (כמובן ללא קבלת מסקנות ביקורת המקרא).

בשנת תשס"ב פרסם הרב צבי ישראל טאו סדרת מאמרים (הבולט שבהם יצא לאור בחוברת בשם "צדיק באמונתו יחיה") המבקרים את שיטת לימוד התנ"ך הרואה את אישי התנ"ך כראויים לבחינה אנושית, וכן כלפי לימוד התנ"ך בצורה עצמאית ללא הצמדות לדברי חז"ל. הביקורת כוונה בעיקר כלפי רבני ישיבת הר עציון ("ישיבת הגוש") והדומים לה. הללו השיבו והסבירו את שיטתם במאמרי תגובה שפורסמו בעיתון הצופה. הדבר התפתח לכדי פולמוס נרחב בעולם התורה הדתי-לאומי בו השתתפו רבנים רבים, מהבולטים שבהם: הרב שלמה אבינר והרב טאו מן הצד האחד, והרב יואל בן נון, הרב יעקב מדן, הרב יובל שרלו, הרב אמנון בזק, הרב משה ליכטנשטיין מן העבר השני.

בשנת תשע"ב, פורסמה תוכנית חדשה להוראת התנ"ך בחינוך הממלכתי דתי, ונכללו בה מינויים חדשים בפיקוח על הוראת התנ"ך. התוכנית עוררה מחדש את המחלוקת, ורבנים שונים יצאו כנגדה בטענה שהיא מאמצת את גישת "תנ"ך בגובה העיניים" הפסולה לדעתם. מהם שכינו תוכנית זו "תוכנית תועבה", וטענו כי יש להעדיף במצב זה מוסדות לימוד אחרים, ואפילו בתי ספר של ש"ס[1][2]. המחלוקת התפשטה והחריפה, ובהמשך היא הגיעה גם לחזית התקשורת. התרחבות המחלוקת הגיעה למקום שבו נטען כי חרגה מהענייניות והכילה גם צדדים שליליים שאינם מסימניה של מחלוקת לשם שמים[3], וכן מקרב הדוגלים בשיטת "תנ"ך בגובה העיניים" נטען כי הפולמוס אינו ענייני לעצם נקודת המחלוקת, אלא ניסיון ליצור דה-לגיטימציה לשיטה ולעומדים בראשה[4]. המתנגדים לשיטה חידדו את טענתם, כי אין הם רואים סיבה למציאת פשרה על מנת למנוע פילוג, שכן – לדעתם – הפילוג כבר נעשה, ומלבד זאת אין הם רואים זאת כפילוג של שתי דעות, אלא כאמונה מול כפירה[2].

עיקרי המחלוקת

המחלוקת התמקדה בשתי נקודות הקשורות זו בזו אך שונות:

  1. כיצד יש להתייחס לאישים המוזכרים בתנ"ך ולמעשיהם:
    1. התייחסות ופרשנות המכירה בהיותם של אישי התנ"ך דמויות אנושיות אם כי דגולות, כפי שעולה מקריאת סיפורי התנ"ך כפשוטם, כך שניתן להבין את מעשיהם ולפרש את המניעים למעשים החיוביים והשליליים.
    2. התייחסות ופרשנות הרואה את אישי התנ"ך כאנשי מעלה שכל מעשיהם קדושים וטהורים, ומתוך כך אף חטאים המיוחסים להם אינם ניתנים להבנה כפי פשט הכתובים.
  2. מידת הלגיטימיות של פרשנות עצמית של סיפורי התנ"ך:
    1. מותר לחדש פרשנות במקרא מתוך לימוד עצמאי, ומתוך כך אף לפרש פרשנות פסיכולוגית לדמויות, מעשים ואירועים שונים בלא מקור מדברי חז"ל.
    2. את התנ"ך יש ללמוד בהצמדות לדברי חז"ל והמפרשים הקודמים[5].

הפולמוס נגע גם לשאלה אם הוראת התנ"ך צריכה להיות בהצמדות לפירוש מסוים, או שמא מתוך היכרות והיחשפות לשיטות השונות על מורכבויותיהן. היחס המורכב לחקר ביקורת המקרא גם הוא נידון באותו פולמוס, שני הצדדים הסכימו שאין לקבל את דברי חוקרי המקרא ללא סייג ולקבוע על פיהם, אך חלקו האם בכלל ניתן להשתמש בממצאיהם לשם לימוד התנ"ך או שכל דבר הקשור בביקורת המקרא פסול במהותו.

אין חולק שלא כל לימוד וחדשנות עצמאיים לגיטימיים, כך לדוגמה פרשנות בלתי מבוססת, או כזו המונעת מאג'נדה פוליטית או אידאולוגיה אנטי-מסורתית, פסולות הן אף למצדדי הלימוד העצמאי וראיית התנ"ך "בגובה העיניים"[6].

נימוקי המצדדים בלימוד ב"גובה העיניים"

המצדדים בצורת לימוד התנ"ך ב"גובה העיניים" מבססים את שיטתם על שלוש טענות עיקריות:

  1. אופן כתיבת התנ"ך באה ללמדנו דברים מסוימים, אם אין מקום לקבלת פשוטו של מקרא - אזי לא היה נכתב. הדבר נכון לנקודות חיוביות ושליליות בתנ"ך, גם לחטאים וגם למעשי גבורה. לפי שיטה זו רק כך יפיק הלומד מסר והכוונה מהכתוב, ואילו בשיטת הלימוד הרואה באישי התנ"ך כרחוקים מהשגתנו, לא יוכל הלומד ללמוד מסיפורי המקרא דבר.
  2. במקורות רבים בחז"ל ניכר שאף הם פירשו את החטאים המוזכרים בתורה כפי המשתמע מפשוטו של מקרא[7]. אף שישנם מקורות בחז"ל שפירשו את דברי המקרא ואת החטאים שלא כפשוטו של מקרא, אין להתעלם מדברי חז"ל שפירשו כפשוטו, ואדרבה יש להעדיפם מחמת קירבתם אל פשוטו של מקרא.[8]
  3. ישנם פרשני המקרא שפירשו את המקרא כפשוטו, ואף הוסיפו לפרש פרשנות עצמאית וביקורתית על אישים בתנ"ך, לעיתים אף בשונה מדברי חז"ל, בין הפרשנים הללו נמנים: האבן עזרא, רבי יוסף קרא, הרשב"ם, הרמב"ן, הרד"ק, האברבנאל ועוד[9], ואף מקרב האחרונים, כמו הרש"ר הירש.

נימוקי המתנגדים ללימוד ב"גובה העיניים"

כלפי לימוד התנ"ך עלו טענות שונות מרבנים שונים שלרוב שוללים לגמרי את לגיטימיות השיטה, ואף רואים בה נטיה לכפירה או כפירה של ממש. בין טענותיהם ניתן למצוא את הטענות הבאות:

  1. כשם שבחלק ההלכה, נדרשת התורה שבכתב יחד עם זו שבעל פה (למשל עין תחת עין), כך גם יתר התנ"ך ראוי להידרש יחדיו. ומשום כך, היחס לאישי התנ"ך אינו יכול להיקבע רק על פי הכתוב בתנ"ך אלא יש ללמוד במקביל את דברי חז"ל, ורק לאור דברי חז"ל לבחון את הכתוב. חטאים רבים התפרשו בדברי חז"ל שלא כפשטות הכתוב, והדוגמה הכי מפורסמת לכך היא במסכת שבת, בה רבי שמואל בר נחמני קובע לגבי מספר אישים תנ"כיים, בניגוד לפשטי הפסוקים:[10] "כל האומר... חטא, אינו אלא טועה"[11]. ואף שישנם בחז"ל דעות שדרשו את החטאים כפשוטם, הגישה הראויה לרבים היא זו הממעיטה בחטאים, וכדרך שנקט רש"י בפירושו על התורה[12].
  2. לא יתכן לפרש את סיפורי התורה כפשוטם, כי אישי התנ"ך שזכו להתגלות הא-ל והיו לאבות האומה, אי אפשר לתלות בהם את החטאים המתוארים במקרא כפשוטו לרוב חומרתם, ומשכך אין כוונת המקרא כפשוטו[13]. טענה זו מסתמכת גם על דברי המדרש[14] כי "האבות הם הם המרכבה"[15].
  3. הדיון בחטאיהם של קדושי עליון, צריך להיות מתוך כבוד וענווה, ולא כדרך שדנים על שאר אדםפרשנות פסיכולוגית יש בו משום זילות כלפי דמויות נשגבות.
  4. גישת "תנ"ך בגובה העיניים" שאישי התנ"ך הם אנשים "רגילים" פוגעת בשאיפה להתעלות, שכן אז התחברות רוחנית עם אישיותם באמצעות הלימוד אינה מושכת כלפי מעלה[15].


ההתנגדות גם מתייחסת לשאלה למי מותר לפרש:

  1. פירושי הפסוק נמסר במסורת, ולכן השיטה האוניברסיטאית, המאפשרת לחוקר לפרשן בפסוק כהבנתו, אינו מוסיף דבר ולא מעלה פירוש נוסף בפסוק, אלא לכל היותר מאפשר לנתח את אופיו של הפרשן שהשליך ממחשבותיו על הפסוק[15].
  2. פרשני המקרא שפרשו פרושים עצמאיים היו גדולי תורה שהיו ראויים לכך, אך אין להקיש מכך כי זו צורת הלימוד הראויה להמונים, וגם פרשני המקרא לא הרבו לפרש כך. כך גם על פירושו של הרש"ר הירש כותב הרב שלמה אבינר כי "הרב הירש היה גאון וקדוש, מלא יראת שמים, וכל הפירוש שלו על התורה מלא חרדת קודש עצומה מפני גדולי התנ"ך. אלא מדי פעם, יש אצלו איזה פירור של ביקורת. לו מותר. לנו אסור"[15].
  3. אף שבעבר פרשנים שונים פרשו את חטאי אישי המקרא כפשוטם, בדורותינו יש להמנע מכך, כתריס בפני ההשכלה ועל מנת לרומם את אישי התנ"ך בעיני העם[17].

בציבור החרדי

הציבור החרדי לא היה מעורב במיוחד בפולמוס; עם זאת הגישה הרווחת בו היא זו הרואה את החטאים המיוחסים לאישי התנ"ך שלא כפי ההשגה הפשוטה שבהם, ולימוד בהתאם לדברי חז"ל המתייחסים לחטאי אישי התנ"ך באופן מעודן יותר. ביטוי לעמדה זו ניתן לראות בדברי רבי אהרן קוטלר: "כשמלמדים פרשה במעשי האבות צריכים להסביר לתלמידים שאין המדובר באנשים רגילים בעלי מִדות ורצונות כשלנו. מדובר באנשים נקיים מכל שאיפה ורצון עצמי, שאין אנו יכולים להשיג את מדרגתם, כשם שאין לנו קנה מִדה להעריך מלאכים כך אין לנו אפשרות להעריך את האבות ולהשיג את מדרגתם"[18].

את דברי רבי שמואל בר נחמני על האומר שראובן חטא במעשה ראובן ובלהה, או שבני עלי חטאו בשכבם את הנשים, או שבני שמואל חטאו בשוחד והטיית משפט, או שדוד חטא במעשה דוד ובת שבע - "אינו אלא טועה"[19], ביאר רבי אליהו אליעזר דסלר שטעותו היא בפשטי המקראות, והוסיף שרק חז"ל שדבקו ביותר באמיתת התורה הם אלו שיכולים לגלות את פירושי המקראות[20]. את לשון חז"ל בדברים אלו מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין שחז"ל באו להורות כי האמירה שדוד חטא "הוא דבר שאין להעלותו על הדעת כלל שאיש כמותו יחטא, ואי אפשר לומר כן אלא מי שהוא טועה ומשובש בדעתו"[21].

בגישה זו, השוללת את שיטת "תנ"ך בגובה העיניים", דגלו עוד רבים מרבני הציבור החרדי, בהם: רבי אברהם גרודזינסקי, רבי יעקב ישראל קניבסקי, רבי ישראל אליהו וינטרוב, רבי חיים שאול קרליץ, רבי שלמה וולבה, רבי מיכל יהודה ליפקוביץ[22].

עם זאת, לאחר כשני עשורים התעורר פולמוס דומה בקרב חלקים בציבור החרדי, כשהנטייה היא להתנגדות לשיטת תנ"ך בגובה העיניים, למעט בקבוצות שאינן נמנות על המיינסטרים החרדי, כמו בית מדרש הגר"א. הפולמוס הופיע בזירות שונות, כמו בכמה מאמרים בכתב העת מוריה, שהשתמשו, לדעת המתנגדים, בשיטות של "תנ"ך בגובה העיניים"; ניתוחים של הסוגיה בכתב העת צריך עיון[23]; וכן בפורומים כמו פורום אוצר החכמה[24].

ראו גם

  • דמות מקראית
  • ביקורת המקרא

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. הרב ישראל רוזן, פולמוס התנ"ך לתפארת המחלוקת, באתר ערוץ 7, 5 באוגוסט 2012.
  2. ^ כיפה, 02 ביוני, 2019.
  3. ^ הרב אמנון בזק, פולמוס התנ"ך: בין הקו והמרחב, מתוך הספר היא שיחתי - על דרך לימוד התנ"ך, הוצאת מגיד, תבונות וישיבת הר עציון, תשע"ג, עמ' 195.
  4. כיפה, י"ז באב ה'תשע"ב.
  5. ^ הרב שלמה אבינר במענה לשאלה מה ההגדרה של תנ"ך בגובה עיניים. א. הנמכת דמותם של גדולי האומה וראייתם כאנשים בעלי חולשות אנושיות כמונו. ב. עצמאות פרשנית כשיטה וביקורתיות כלפי הפרשנות של חז"ל.
  6. ^ הרב אמנון בזק, התנך - הרב בזק.pdf פולמוס התנ"ך: בין הקו והמרחב, מתוך הספר היא שיחתי - על דרך לימוד התנ"ך, הוצאת מגיד, תבונות וישיבת הר עציון, תשע"ג, עמ' 198.
  7. ^ לדוגמה, תלמוד בבלימסכת כתובותדף ט', עמוד א', אודות חטא דוד ובת שבע, שני ביאורים בגמרא אם אכן דוד בא על אשת איש.
  8. ^ הרב אמנון בזק, במאמרו בין הקו למרחב
  9. ^ וראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות סוטה, פרק ג' "ואומרין לה (=לסוטה) בתי הרבה קדמוך ונשטפו ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשטו ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה, אם אמרה הין נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה והולכת לה."
  10. ^ תלמוד בבלימסכת שבתדף נ"ה, עמוד א'.
  11. ^ בנוסף לכך, פעמים רבות בדברי חז"ל פרטים נוספים שעשויים לשנות את מבט הלומד, לדוגמה על חטאו של ראובן כתבו חז"ל (תלמוד בבלימסכת סוטהדף ז', עמוד ב') שחזר בתשובה על כך. לומד שאינו מודע לדברי חז"ל עלול לקבל רושם מוטעה על הדמות.
  12. ^ ראה פירושו על התורה בראשית פרק לה פסוק כב
  13. ^ ראה בשיחות הרב אביגדור נבנצל על חומש בראשית
  14. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ב, פסקה ו'.
  15. ^ הרב שלמה אבינר, הם אינם בני אדם כמונו, מקור ראשון, ח' באב תשע"ב.
  16. ^ הרב שלמה אבינר, עיטורי ירושלים, גליון 74, עמוד 17
  17. ^ מכתב רבי ישראל אליהו וינטרוב בראש קונטרס ראשונים כמלאכים, בני ברק תשס"ד, באתר אוצר החכמה.
  18. ^ רבי אהרן קוטלר, ‏"הדרך הנכונה בהוראת התנ"ך" (שיחה משנת תשכ"א), בתוך: שמעתין - 015, בני-ברק תשכ"ח, באתר אוצר החכמה
  19. ^ תלמוד בבלימסכת שבתדף נ"ה, עמוד ב'-דף נ"ו, עמוד ב'.
  20. ^ רבי אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו, חלק א', עמ' 163.
  21. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין, תקנת השבין, מ"ה, א'.
  22. ^ ראו דבריהם במאמרים שונים בתוך קונטרס ראשונים כמלאכים, בני ברק תשס"ד, באתר אוצר החכמה.
  23. ^ ראו: חנוך רוזנברג, וזאת התורה, מאמר ראשי באתר צריך עיון, תשע"ט, וראו שם למאמרי תגובה.
  24. ^ ראו לדוגמה: תנ"ך בגובה העינים; לימוד התנ"ך; פשוטו של מקרא מהו; פשוטו של מקרא - האם מביא ל'בגובה העיניים'?; ועוד.

NivdakVeushar.png