ערב יום הכיפורים

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רחבת הכותל המערבי מלאה במעמד אמירת סליחות בערב יום הכיפורים תשע"א 2010

ערב יום הכיפורים, חל ב-ט' בתשרי, ונהוגים בו מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים.

על מנת למנוע מיום הכיפורים לחול בצמוד לשבת (מיד לפניה או מיד לאחריה) נקבע הכלל לא אד"ו ראש, ולפיו ערב יום הכיפורים אינו חל בימים שני, חמישי ושבת, כלומר הוא יכול לחול רק בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי.

סליחות[edit | edit source]

לפנות בוקר בערב יום הכיפורים נאמרות הסליחות האחרונות של עשרת ימי תשובה. יש הנוהגים לערוך בהזדמנות זו גם התרת נדרים.

חלוקת עוגות בבית הכנסת[edit | edit source]

יש נוהגים שגבאי בית הכנסת מחלק "לעקאך" (עוגת ספוג) לאחר התפילה לכל מתפללי בית הכנסת, והמקבלים מתפללים שאם נגזר עליהם ליהנות מהצדקה - שתקוים הגזירה בנטילת אותן העוגות מהגבאי[1].

ארוחות בתשיעי והסעודה המפסקת[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סעודה מפסקת

על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[2]. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום, וכן על סעודה נוספת המתקיימת בחציו הראשון של היום. בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בשר. אחד ההסברים לכך הוא כי הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב יום הכיפורים חלות עגולות בדמות עופות עם כנפיים, משום הנאמר שביום הכיפורים דומים ישראל למלאכים. על הגר"א מסופר שנהג לאכול צימוקים במשך כל היום, כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.

מנהג הכפרות[edit | edit source]

כפרות בשכונת מאה שערים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפרות

יש הנוהגים, כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראשם ולומר: "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים; יש שעושים זאת על דג, ויש הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש.

מנהג זה דומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם, וייתכן מאוד שמנהג השעיר היווה לו השראה, ונוצר בעקבות ביטולו של השעיר בחורבן הבית[3].

ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.

הטבילה במקווה[edit | edit source]

מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה, אחרי חצות היום.

ישנו מנהג קדום שהתקבל בכמה מקומות וקהילות, בו נהגו אף הנשים (כולל אלו שאינן נשואות) לטבול במקווה בערב יום כיפור כדי להיטהר לכבוד היום[4]. אולם היו שביטלו את מנהג זה (בעיקר כדי למנוע את "איסור פנויה", שהוא פחות חמור מאיסור נידה (האסור מדאורייתא) ועל כן עלולים אנשים לזלזל בו)[5].

מנהג המלקות[edit | edit source]

ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לערוך שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. כל זאת כדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים[edit | edit source]

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים בערב ראש השנה ויום הכיפורים היא מנהג ותיק המוזכר בספרות הראשונים[6].

במדינת ישראל[edit | edit source]

בנוסף למנהגים הדתיים המתוארים לעיל, נהוגים בישראל מנהגים נוספים ביום זה, מהם המושפעים מקדושת יום הכיפורים ומהם הנובעים מסיבות אחרות.

  • בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, בערב יום הכיפורים, כבכל ערב חג, לא יעלה יום העבודה הרגיל על שבע שעות עבודה. בצו הרחבה להנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי נקבע כי "בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות"[7]. במקומות עבודה רבים יום העבודה בערב יום הכיפורים קצר אף יותר.
  • כחלק מההכנות לחג, בשעות אחר הצהריים נפסקת התחבורה הציבורית ומצטמצמת מאוד התחבורה הפרטית. גם שידורי הרדיו והטלוויזיה נפסקים בשעות אחר הצהריים.
  • מאז מלחמת יום הכיפורים מקדישים עיתוני ערב החג מקום נרחב לזכרונות ממלחמה זו.

לקריאה נוספת[edit | edit source]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ ראה אצל רבי משולם פינקלשטיין, אלף המגן, סי' תר"ד, ס"ק ל"ח.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'.
  3. ^ שם משמואל, שנת תרע"ד.
  4. ^ משנה ברורה, סימן תר"ו, סעיף קטן י"ז. ראו עוד בן איש חי, שנה א, פרשת וילך, אות ח; שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן טז, ד"ה ורק בקיצור (אם כי בשו"ת תורה לשמה, סימן קסו, נראית הגבלה קלה בכך); שו"ת לבושי מרדכי, יורה דעה, מהדורה קמא, סימן קכג; שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סוף סימן קמו; חלק ט, סימן צא.
  5. ^ ספר המנהגים, הגהות המנהגים, עשרת ימי תשובה, אות קמב; אליה רבה, סימן תרו, ס"ק ט; שדי חמד, ערך יום הכיפורים, א, ו; ועוד.
  6. ^ המנהג מופיע בכלבו, מהרי"ל, ובברמ"א סימן תר"ו.
  7. ^ צו הרחבה - הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, באתר חילן

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +2908 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png