שמעון זאב (וולף) רוטשילד, ובשמו הלועזי וילהלם קרל פון רוטשילד, היה איל הון ופילנתרופ יהודי אורתודוקסי, היחידי מבני משפחת רוטשילד בדור השלישי ששמר על אורח חיים דתי ברוח היהדות אורתודוקסית. הודות למעשי הצדקה שלו ותמיכתו במוסדות תורניים-יהודיים וביישוב הישן, בשל אדיקותו הדתית כונה "הברון הצדיק" או "השר הצדיק".
היה בנו של קלמן מאיר (קרל) רוטשילד, בנו השלישי של מאיר אנשל רוטשילד ומייסד הסניף בנפולי. בנערותו נשלח לפרנקפורט לאחיו הבכור של אביו, אנשל מאיר רוטשילד, שהיה חשוך בנים, והיה אדוק בשמירת מצוות. בשונה מרוב בני משפחת רוטשילד היה שמעון זאב יהודי אדוק בחייו ובהשקפתו. הוא התנגד לתנועת הרפורמה היהודית שיוצגה בפרנקפורט על ידי הרב הליברלי לאופולד שטיין, ותמך באורתודוקסים בקהילה. אך למרות זאת הוא לא עזב את הקהילה עם התפלגותה בשנת 1851, ונותר חבר בקהילה הכללית, אם כי תמך במינויו של הרב האורתודוקסי רבי שמשון רפאל הירש ובבניית בית הכנסת לקהילה הנפרדת באמצעות תרומות נדיבות.
החל משנת תרט"ו, עם פטירת דודו אנשל ואביו, ניהל יחד עם אחיו אדולף (מאיר) קרל את הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט. עם מות אחיו ב-1886 נותר לבדו כמנהל הסניף.
למרות עושרו, היה אורח חייו של הברון אדוק מאוד ונוטה לפרישות וסגפנות. הוא בנה בביתו מקווה פרטי בו הרבה לטבול, ובבית הכנסת שבביתו החזיק "עשרה בטלנים". הוא קיים קשרי ידידות הדוקים עם כמה מגדולי הרבנים בדורו.
אגדות רבות נכרכו סביב דמותו של הברון האדוק שהיה דמות בלתי שגרתית בנוף משפחתו.
קיימת גם אגדה על חדר מיוחד שבו היה ארון קבורה ותכריכים, והברון היה מתבודד בו בכל ערב ראש חודש, לובש את התכריכים, נכנס לארון ואומר בבכי את כל התהלים.
התפרסם בעיקר הודות לכספי הצדקה שחילק ביד רחבה; בין פעולותיו הבולטות היו בניית בית רוטשילד בשכונת בתי מחסה בירושלים, השתתפות בהקמת בית החולים ביקור חולים, תמיכה בכולל הפרושים שבקובנא, תמיכה בישיבת ראדין. כמו כן, תמך במיזמים ספרותיים תורניים שונים, כמו הדפסת פירוש הרידב"ז על הירושלמי, ומימון נסיעתו של חיים ברודי לאוקספורד במטרה להעתיק את שיריו של רבי יהודה הלוי מכתב יד.
נפטר בה' בשבט ה'תרס"א ונקבר בפרנקפורט. עם פטירתו נסגר הסניף של בנק רוטשילד בפרנקפורט לאחר יותר ממאה שנות פעילות עסקית, מכיוון שלא היו לו יורשים זכרים.
.jpg)
_von_Rothschild_(1828-1901).JPG)
