חסידות אִיזְ'בִיצָה רַדְזִין היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה בעיירה איזביצה. בנו וממשיך דרכו, רבי יעקב ליינר, עבר לעיירה ראדזין ועל שמה נקראת החסידות. החצר נחשבה כחצר אליטיסטית שעל שורותיה נמנו תלמידי חכמים רבים. החסידות התאפיינה בתורתה הדטרמיניסטית והלא שגרתית, ובדורות הראשונים להקמתה נתקלה בהתנגדות מצד רבים. החל משנת ה'תרמ"ז מזוהה החסידות גם עם התכלת בציצית – אותה חידש האדמו"ר השלישי רבי גרשון חנוך הניך ליינר.
החסידות נוסדה בפרישתו של רבי מרדכי יוסף ליינר, מבית מדרשו של רבי מנחם מנדל מקוצק, שהיוותה את שיאן של מחלוקות אידיאולוגיות ומתיחות פנימית בחצר קוצק; רבי מרדכי יוסף היה תלמידו המובהק של רבי שמחה בונים מפשיסחה ואחרי פטירתו היה מראשי התומכים בהנהגתו של התלמיד רבי מנחם מנדל מקוצק. במהלך השנים נוצרו הבדלי השקפה בין השניים; בעוד שרבי מנחם מנדל נודע בגישתו הקיצונית והבלתי מתפשרת בחיפוש אחר האמת, ונהג להקפיד ולהטיל פחד בתלמידיו ולגעור בהם, פיתח רבי מרדכי יוסף גישה הפוכה של קירוב והדרכה מתונה. לאחר שנוצרה מתיחות פנימית בחצר קוצק, עזב רבי מרדכי יוסף עם חסידיו את בית המדרש של קוצק והחל לנהל חצר עצמאית.
תחת הנהגתו של רבי מרדכי יוסף התפתח זרם ייחודי בחסידות פשיסחה; רבי מרדכי יוסף דגל בשיטה פנאנתאיסטית לפיה המציאות כולה היא א-לוהות ושורשו של כל מעשה אף אם זו עבירה כמו למשל חטאים שונים המופיעים בתנ"ך, הוא טוב. כך גם רצונותיו והכרעותיו של האדם, אף על פי שהם נראים לו כהכרעות אישיות שלו, לאמיתו של דבר אינם אלא דבר הא-לוהים. מכך התפתחה תפיסה דטרמיניסטית, לפיה כל המעשים הם צפויים ורצויים. רבי מרדכי יוסף העניק משקל רב לפרט ולהחלטתו של אדם, והגותו היא אינדיבידואליות מאוד. מאוחר יותר התפתחה והתרחבה שיטה זו על ידי בנו רבי יעקב ותלמידיו הגדולים רבי יהודה לייב איגר ורבי צדוק הכהן מלובלין, כשכל אחד מהם העניק לה את ההדגשים לפי דרכו, ואחרי פטירתם הומשכה דרכם החסידית על ידי צאצאיהם ותלמידיהם שהקימו את חסידויות לובלין ומרקישוב.
לאחר פטירת רבי מרדכי יוסף התפלגה החסידות; חלק מהחסידים מינו עליהם את רבי יהודה לייב איגר מלובלין לרבם, והחלו לנסוע אליו ללובלין. בין חסידים אלו נמנה גם ידידו של רבי יהודה לייב, רבי צדוק הכהן מלובלין, שאף מילא את מקומו לאחר פטירתו בחסידות לובלין. ואילו מרביתם של חסידי איזביצה המשיכו לנסוע לאיזביצה אל רבי יעקב, בנו בכורו של רבי מרדכי יוסף. ספרו "בית יעקב" הוא אחד הספרים המרכזיים של חסידות איזביצה-ראדזין, והוא מתאפיין באריכות ובהרחבה. את מקומו של רבי יעקב מילא בנו הגדול רבי גרשון חנוך הניך ליינר שנודע כגאון בתורה וכבקי עצום, תכונות שניכרו בספרים שהוציא לאור. הוא יזם את חידוש מצוות התכלת מאז הפך התכלת לסימן היכר ייחודי לחסידי ראדזין. ממלא מקומו של רבי גרשון חנוך היה בנו יחידו, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין. מטבעו היה איש שלום, ונטל חלק אקטיבי בהנהגה הציבורית בפולין. אחריו כיהן כאדמו"ר בנו רבי שמואל שלמה ליינר שהקים את ישיבת "סוד ישרים".
במהלך מלחמת העולם השנייה נהרג האדמו"ר והחסידות ברובה הושמדה. שרידי חסידי איזביצה-ראדזין לאדמו"ר את רבי אברהם ישכר אנגלרד, חתנו לשעבר של רבי מרדכי יוסף אלעזר שאשתו נספתה בשואהשקבע את חצרו בבני ברק. כיום מכהן כאדמו"ר בנו הרב שלמה יוסף אנגלרד.
אדמו"רים נוספים מגזע אדמו"רי איזביצה היו רבי שמואל דב אשר מביסקוביץ וצאצאיו אחריו ברייוויץ, ורבי אברהם יהושע העשיל מחלם שבנו רבי ירוחם ליינר התפרסם כתלמיד חכם.
