עלי ח'אמנאי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים ריקים [ בן-זוג, בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
_(Cropped).jpg) | |||||
| עלי ח'אמנאי, בזמן מלחמת איראן-עיראק | |||||
| לידה |
17 ביולי 1939 (גיל: 83) משהד שבאיראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||
| עיסוק | איש דת, מדינאי | ||||
| מפלגה | ארגון אנשי הדת הלוחמים | ||||
| שושלת | |||||
|
| |||||
| |||||
| |||||
האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'אמנאי (נולד ב-17 ביולי 1939; בפרסית: آیتالله سید علی حسینی خامنهای, להאזנה (מידע · עזרה), תעתיק מדויק: איתאללה סיד עלי חסיני ח'אמנהאי); הוא המנהיג העליון של איראן ומרג'ע תריסרי שיעי ומוביל הקו השמרני בה. לפני כן כיהן כנשיאה השלישי של הרפובליקה האסלאמית.
נעוריו ותחילת דרכו[edit | edit source]
ח'אמנאי נולד במשהד, השני מבין שמונה ילדים. אביו היה איש דת עני, ואימו הייתה ילידת יזד. ח'אמנאי קיבל חינוך מוסלמי דתי כבר בילדותו. שניים מאחיו גם הם אנשי דת. אחיו הצעיר חדי חמינאי הוא עורך עיתון בכיר ואיש דת.
תחילת דרכו הפוליטית[edit | edit source]
ב-1963 נעצר עקב פעילותו בארגון מחאת סטודנטים מוסלמים אדוקים כנגד השלטון. הוא שוחרר אחרי זמן קצר, אך לאחר מכן נעצר שוב עוד כמה פעמים במרוצת השנים.
במקצועו עסק בהוראת לימודי דת, חיבר ותרגם ספרים בנושאי אסלאם.
ב-1975 נעצר ח'אמנאי על ידי הסאוואכ, המשטרה החשאית של השאה, הפעם לתקופה ארוכה יותר. הוא שוחרר לאחר כמה חודשים, אך לא הורשה עוד למסור שיעורים.
המהפכה ונשיאות[edit | edit source]
במהפכה האסלאמית ב-1979 היה דמות מפתח ואיש סודו של רוחאללה ח'ומייני. הוא קיבל שלל תפקידים בכירים, ב-1980 מונה על ידי ח'ומייני לתפקיד האימאם של תפילות יום השישי בעיר קום, לאחר התפטרותו של חוסיין עלי מונתזרי מהתפקיד. הוא שימש תקופה קצרה כסגן שר ההגנה הלאומי מסוף יולי עד 6 בנובמבר 1979 וכמפקח על משמרות המהפכה האסלאמיים.
ב-1981, לאחר ההתנקשות בחייו של מוחמד עלי רג'אי, נבחר ח'אמנאי לתפקיד נשיא איראן ברוב מוחץ של הקולות (97%), ובכך הפך לאיש הדת הראשון שכיהן במשרד. בבחירות, שנערכו באוקטובר 1981, אושרו רק ארבעה מועמדים מטעם מועצת שומרי החוקה. במקור רצה ח'ומייני להשאיר על חכמי הדת מחוץ לנשיאות, אך מאוחר יותר שינה את דעתו. ח'אמנאי נבחר מחדש בבחירות לנשיאות איראן ב-1985, שם רק שלושה מועמדים אושרו על ידי מועצת שומרי החוקה, וקיבל 87% מהקולות.
מעט אחרי בחירתו לנשיא הצליח לחמוק מניסיון התנקשות. במהלך מסיבת עיתונאים התפוצץ לידו מכשיר הקלטה, אך הוא יצא בפציעה קלה. האחראי להתנקשות היה ארגון המוג'אהדין ח'לק. ב-1985 נבחר לתקופת כהונה שנייה. יחסיו עם המנהיג העליון דאז, האייתוללה ח'ומייני, התאפיינו בהרמוניה. שניהם היו שותפים בין היתר לאותו קו פונדמנטליסטי נוקשה, כנגד המערב.
ח'אמנאי היה אחד ממנהיגי איראן בתקופת מלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים, ופיתח בתוך כך קשרים הדוקים עם משמרות המהפכה. כנשיא, נודע כמי שהביע התעניינות עמוקה בפרטי הצבא והביטחון, דוחות תקציביים ועניינים מנהליים.[1]
מנהיג עליון[edit | edit source]
ערך מורחב – המנהיג העליון באיראן
עם מותו של ח'ומייני ב-1989, מינתה אותו מועצת המומחים להחליפו כמנהיג העליון. בחירתו התקבלה ברוב קולות של 60 מתוך 74 חברי מועצת המומחים באותה תקופה. המתמודד השני, שזכה ליתר הקולות (14) היה האייתוללה מוחמד-רזא גולפיגאני. באותה שנה הוענק לו התואר "אייתוללה". מאחר שח'אמנהאי לא היה אז במעמד מרג'ע תקליד - תואר הנדרש על פי החוקה האיראנית לכהונה בתפקיד זה - הוא נחשב למנהיג העליון הזמני. בהמשך תוקנה החוקה ומועצת המומחים כונסה שוב ב-6 באוגוסט 1989, כדי לאשר את מינויו מחדש, אז זכה ל-60 קולות מתוך 64 הנוכחים.
בתחילה העריכו במערב כי ח'אמנאי הוא רק מינוי זמני, עד שיוכרע מאבק הכוחות בין דמויות חזקות ממנו: מפקד הצבא, יו"ר הפרלמנט האשמי רפסנג'אני, ובנו של ח'ומייני, אחמד, אולם ח'אמנאי הפתיע והצליח לייצב עצמו כמנהיגה של איראן לשנים ארוכות.
בהתאם לחוקת איראן מ-1979 המעמידה את המנהיג העליון של איראן בראש המדינה, מחזיק חמינאי בכוח המשמעותי ביותר במערכת הפוליטית. הוא מוציא צווים ומקבל את ההחלטות הסופיות בנושאי כלכלה, סביבה, מדיניות חוץ וכל תחום אחר באיראן.[2][3] חמינאי נפגש באופן קבוע עם הנשיא, חברי הממשלה, ראשי הרשות השופטת, חברי פרלמנט ומורה להם כיצד לנהוג.[4][5][6] חמינאי נפגש עם אורחים זרים, אך הוא אינו נוסע לחו"ל; אם מנהיג מעוניין לפגוש בו, הוא יצטרך לנסוע לאיראן. מלבד זמנו בנג'ף כסטודנט, חמינאי נסע ללוב במהלך כהונתו כנשיא.[7]
כהונתו של ח'אמנאי אופיינה בעימותים רבים עם חברי הפרלמנט האיראני המתונים ממנו בהרבה. הוא הטיל וטו על החלטות רבות של הפרלמנט, ובהשראתו אסרה מועצת שומרי החוקה על המתונים שבמועמדים לפרלמנט להתמודד, מפאת "חוסר נאמנותם למהפכה". בין השאר פעל למנוע הרחבה של חופש הביטוי בעיתונות, ועורר עליו תרעומת רבה בקרב המתונים. בשנת 2000 הוא תואר על ידי הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) כ"אחד מעשרת האויבים הגדולים של העיתונות וחופש הביטוי".[8] יש הרואים בו את הכוח המניע מאחורי מאמצי הגרעין הסודיים של איראן.[דרושה הבהרה]
ח'אמנאי שם כבלים על רגליו של נשיא איראן המתון מוחמד ח'אתמי, שכיהן בשנים 1997–2005, ומלכתחילה לא רצה בבחירתו. כאשר קרא ח'אתמי להידברות עם האמריקנים, אמר ח'אמנאי כי "הממשל של ארצות הברית הוא אויב הרפובליקה האסלאמית". כאשר מחו הסטודנטים בטהראן נגד המשטר הנוקשה, אמר בנימת איום כי "למנהיגים אין זכות לחוס על שליחיו של האויב".
במהלך המהומות שאחרי הבחירות לנשיאות אירן ב-2009 התייצב ח'אמנאי מאחורי הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ודחה את הטענות בדבר זיופים. הוא גיבה את כוחות הביטחון שנקטו יד קשה כלפי המפגינים והרגו עשרות מהם. רבים העריכו שהוא עומד מאחורי זיופים שמנעו את בחירתו של מיר-חוסיין מוסאווי, המועמד הרפורמיסטי. עם זאת, ב-2011 דווח על מתיחות בין ח'אמנאי לבין אחמדינז'אד, על רקע חילוקי דעות בנושא השליטה במשרד המודיעין ומחלוקות פנימיות נוספות.
בנאומיו מרבה חמינאי להזכיר מוטיבים מוכרים של מהפכת 1979: צדק, עצמאות, אי תלות באחרים, ממשלה אסלאמית והתנגדות נחרצת לישראל ולארצות הברית, אך רק לעיתים רחוקות מזכירים אידיאלים מהפכניים אחרים כמו דמוקרטיה ושקיפות ממשלתית רבה יותר. לפי כרים סג'דג'פור מ"קרן קרנגי לשלום בינלאומי" (אנ'), חמינאי "התנגד לניסיונותיו של הנשיא רפסנג'אני למצוא מצב של מודוס ויוונדי עם ארצות הברית, שאיפותיו של מוחמד ח'אתמי למדינה אסלאמית דמוקרטית יותר, ולנטייתו של אחמדינג'אד לעימות גלוי".[9]
בנובמבר 2013 פורסם בסוכנות הידיעות רויטרס כי לח'אמנאי יש נכסים בשווי של כ-95 מיליארד דולר והוא חולש עליהם באמצעות ארגון בשם "סטאד".[10]
יחסו לישראל[edit | edit source]
מבין מנהיגי מדינות העולם, ח'אמנאי הוא גדול שונאיה המוצהרים של מדינת ישראל. השקפתו על הציונות יוצאת דופן בחריפותה:
- "הם (הציונים) אספו אנשים רשעים מכל רחבי העולם והקימו משהו הקרוי האומה הישראלית. האם זו אומה? כל היהודים הרעים והרשעים נאספו שם... אלה שבאו לישראל הם גנבים ורוצחים רודפי בצע..."
אחרי הסכם ואי קבע ח'אמנאי כי אפילו יאסר ערפאת הוא "משרתם של הציונים".
ח'אמנאי הוא אחד ממנהיגי העולם הקוראים בפומבי להשמדת ישראל ודוחה בתוקף כל אפשרות פשרה איתה.[11] בהנחייתו מושיטה איראן סיוע רב לחזבאללה ולארגוני טרור אחרים.
משפחתו[edit | edit source]
בנו הוא מוג'תבא ח'אמנאי.
לקריאה נוספת[edit | edit source]
- Akbar Ganji, "Who Is Ali Khamenei?", Foreign Affairs, Vol. 92, Issue 5 (September - October, 2013), pp. 24–48
קישורים חיצוניים[edit | edit source]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל איראן | ||
- אתר האינטרנט של ח'אמנאי
- נעמה לנסקי, אויב הציבור מס' 1, באתר ישראל היום, 7 ביוני 2013
- דוד שאין, פרופיל: האיש ששולט על הכפתור האדום, באתר nrg, 11 באוקטובר 2013
- רויטרס, חשיפה: האימפריה הכלכלית של חמינאי, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
הערות שוליים[edit | edit source]
- ^ Meet 'The Decider' of Tehran. It's Not the Hothead You Expect, The Washington Post
- ^ "Iran's Khamenei hits out at Rafsanjani in rare public rebuke". Middle East Eye (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2018.
- ^ akarami (18 בנובמבר 2015). "Khamenei says Iran must go green". Al-Monitor (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2018.
- ^ "PressTV-‘Economic issues, Iran's foremost problem’". בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2018.
- ^ "Leader Meets President, Cabinet Members". Khamenei.ir (באנגלית). 9 בנובמבר 2004. בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2018.
- ^ "Ayatollah Khamenei: Judiciary Should Pursue Violated Rights of Iranian Nation at the International Level". Khamenei.ir (באנגלית). 2 ביולי 2016. בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2018.
- ^ Glimpses from the Life of Ayatullah al-Uzma Sayyid Ali Khamenei, Imam Reza (A.S.) Network, 2010-06-12
- ^ Spotlight on Press Tyrants: CPJ Names Ten Worst Enemies of the Press
- ^ Reading Khamenei: The World View of Iran's Most Powerful Leader, עמוד 3
- ^ Khamenei controls massive financial empire built on property seizures באתר רויטרס, 11 בנובמבר 2013רויטרס, חשיפה: האימפריה הכלכלית של חמינאי, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
- ^ זו נוסחת חמינאי להשמדת ישראל, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
| הקודם: רוחאללה ח'ומייני |
המנהיג העליון 1989 - עדיין מכהן |
הבא: עדיין מכהן |
| הקודם: מוחמד עלי רג'אי |
נשיא איראן 1981–1989 |
הבא: אכבר האשמי רפסנג'אני |
ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0).
(הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +1708 תווים
לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.
