עוסק במצווה פטור מן המצווה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי, חוסרים ניכרים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

העוסק במצווה פטור מן המצווה הוא כלל הלכתי ביהדות, הקובע פטור מביצוע מצוות, עקב היות האדם טרוד בביצוע מצווה אחרת. ישנן כמה דוגמאות לכלל זה: פטור לחתן מקריאת שמע, משום שהוא "טרוד במצווה" ואינו פנוי לקיום קריאת שמע כראוי[1]; חובת הנחת תפילין לאבל[2]; פטור להולכים לדבר מצווה (כגון ללימוד תורה, להקביל פני רבם או לפדות שבויים) ממצוות סוכה[2]; ועוד.

אחת ההבנות האפשריות בכלל הזה היא שיש להתרכז במצווה הראשונה שהאדם עושה, והניסיון לעשות מצווה נוספת אגב המצווה הראשונה עלול לפגום בעשייתה[3].

האמירה העקרונית, הפוטרת את העוסק במצווה מן המצווה שחלה עליו תוך כדי העיסוק הקודם, נידונה בהרחבה במקורות ועלו בה הסתייגויות רבות. בין השאר, האחרונים[4] דנו בשאלה האם העוסק פטור לגמרי מעצם קיום המצווה, או שהוא פטור רק מאחר שהוא נחשב לאנוס.

מקור הדין

בתלמוד[5]. מובא מקור הדין, כלימוד משני פסוקים:

א. מהפסוק "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ"[6], העוסק באופני חובת מצוות קריאת שמע. בלשון הכתוב דייקו חז"ל שחובת קריאת שמע חלה דווקא כאשר האדם נמצא "בשבתך ובלכתך", כלומר דווקא בשֶבת ובלֶכת שלך, שהן רשות, ואילו כאשר האדם עוסק במצווה, שאינה רשות אלא חובה, הוא פטור מקריאת שמע. מפטור זה נלמד פטור כללי ממצוות לעוסק במצווה.
ב. מהפסוק "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא..."[7], העוסק בטמאי מת שמפני טומאתם נאסר עליהם להקריב את קרבן הפסח, ולכן ניתנה להם האפשרות להקריב פסח שני. בגמרא[8] לומדים שסיבת טומאתם הייתה מפני שעסקו בקבורת מת מצווה, ומכאן שמותר להיטמא למת מצווה אף על פי שבעקבות כך לא יתאפשר לאדם לקיים את מצוות קרבן פסח, והיינו שהעיסוק במצווה אחת (טיפול במת מצווה) פטר ממצוות אחרות. וגם מכאן נלמד פטור כללי ממצוות לעוסק במצווה.

הגמרא בסוכה עושה צריכותא בין שני הלימודים, כי הלימוד מקריאת שמע אינו מלמד על פטור ממצוות שיש בביטולן חיוב כרת, ואילו הלימוד ממת מצווה אינו מלמד על פטור ממצווה לאחר שהחל זמן חיובה.

הסתייגויות והרחבות

  • פטור ממצווה מתקיים גם כאשר האדם טרוד במצווה, אפילו לא בזמן ביצועה בפועל (לדוגמה: חתן שפטור מקריאת שמע). וזאת למרות שאדם הטרוד בטרדה שאינה של מצווה חייב במצוות (לדוגמה: מי שטבעה ספינתו בים).
  • כאשר הטרדה בביצוע מצווה אחת לא מפריעה לקיום המצווה האחרת, למשל במקרה שבו האדם לובש ציצית ועליו לבצע מצווה נוספת, כגון הנחת תפילין, נחלקו הראשונים: לדעת התוספות[9] ולרא"ש[10] האדם חייב בביצוע המצווה השנייה, ואילו לדעת הר"ן ופוסקים נוספים הוא פטור[11].
  • אם האדם קיים את המצווה השנייה על אף הפטור, יצא ידי חובתו, והוא לא יצטרך לחזור ולקיימה כשיגמור לעסוק במצווה הראשונה. למשל, אם אדם עסק בצורכי ציבור, אך הצליח למרות הטרחה לקרות קריאת שמע, הוא לא יהיה חייב לחזור ולקרות קריאת שמע.[12]

גדר המצווה הפוטרת

  • העוסק במצווה שפטור ממנה (כגון זקן שעוסק בהשבת אבידה, שמכיוון שאינה לפי כבודו פטור מלקיימה), אינו נפטר באמצעותה ממצוות אחרות[13]. אך יש חולקים ופוטרים אפילו אם אינו חייב[14].
  • עוסק בספק מצווה, לפי דעת השאגת אריה[15] אינו פטור, ולפי דעת שו"ת הר צבי עדיין יהיה פטור, מכיוון שחייב לקיים גם ספק מצווה[16]
  • על פי רש"י[17], רבי שילא אינו סובר שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. לעומתו תוספות[18] טענו שגם לדעת רבי שילא הכלל תקף, וכך נפסק להלכה.
  • אם יכול לקיים את שתי המצוות :הר"ן פוסק שפטור ואילו התוספות מחייב במקרה זה
  • גם הליכה לדבר מצווה[19], ועיסוק בצרכי הרבים, נחשבים כמצווה, לעניין פטור ממצוות אחרות.
  • אפילו אם מקבל שכר על המצווה, כגון סוחר בתפילין, יהיה פטור[20]. לעומת זאת אם עיקר כוונתו לקבל שכר, יהיה חייב[21].

היחס בין המצוות

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עוסק במצוה פטור מן המצוה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה י, עמ' קמד-קסב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד א'.
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א'.
  3. ^ הדברים ייתכנו לשיטת תוספות בסוכה כה, לפיה רק כשעשיית שתי המצוות יחד בשלמות אינה אפשרית יש פטור לעוסק במצווה מהמצווה השנייה. רעיון דומה הביא הראי"ה קוק בספר מוסר אביך פרק ב' סעיף ב' על הפסוק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (ספר משלי, פרק ג', פסוק ו'), ולפיו בכל מעשה שאדם עושה עליו לחפש את הקב"ה, מבלי להיות טרוד באותה שעה במצוות אחרות
  4. ^ קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא דף מ"ח, קהילות יעקב על מסכת ברכות דף כ"ה, עיון בלומדות ט"ז, ברכת אברהם על מסכת סוכה דף כ"ה עמוד א' סימן "עוסק במצווה" ו'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', וכן, חלק מהלימוד, מובא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד א'.
  6. ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק ז'.
  7. ^ ספר במדבר, פרק ט', פסוק ו'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד ב'.
  9. ^ מסכת סוכה דף כ"ה עמוד א', ד"ה 'שלוחי'
  10. ^ מסכת סוכה פרק ב' סימן ו'
  11. ^ ראו הגהות אשרי סוכה פרק ב סימן ו בשם האור זרוע, ובר"ן על הרי"ף סוכה יא. בדפי הרי"ף, ובשאגת אריה ל"ז ד"ה 'ואע"פ שהתוספות'.
  12. ^ משנה ברורה, סימן ע', סעיף קטן י"ח.
  13. ^ נתיבות המשפט, רצ"א, ג'
  14. ^ רבי שמואל מסלנט, הובא בשו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, שהסתפק בכך בעצמו.
  15. ^ שאגת אריה ל"ז.
  16. ^ שו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, ד"ה 'בשו"ת' וד"ה 'והנני'.
  17. ^ מסכת סוכה כ"ו עמוד א' ד"ה 'משום רבי שילא'.
  18. ^ שם ד"ה 'חתן'.
  19. ^ למעט דעת הרשב"ש, שדי חמד חלק ד' ד"ה 'ומי שהולך', עמוד 435
  20. ^ שדי חמד שם ד"ה 'ואם'
  21. ^ משנה ברורה ל"ח כ"ד.
  22. ^ שדי חמד שם ד"ה 'ועוסק', עמוד 436. והקובץ שיעורים, חלק ב' ל"ב, הסתפק בכך.
  23. ^ שדי חמד, ד"ה 'ומי שעוסק', עמוד 435.
  24. ^ ואפילו כאשר מדובר בשב ואל תעשה. שדי חמד שם עמוד 441.

הבהרה: המידע באנציקלופדיה היהודית נועד לעיון והעשרת ידע כללית, ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +167 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png