עדה זמיר

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search

עדה זמיר היא פרופסור לביוכימיה במכון ויצמן למדע.

זמיר נולדה בתל אביב ולמדה בגימנסיה הרצליה. היא למדה כימיה וסיימה תואר שני במדעים באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר דוקטור בטכניון. בשנים 1961-1964 עבדה במעבדה של רוברט הולי באוניברסיטת קורנל על פיצוח הצופן הגנטי. עם שובה לישראל החלה לעבוד במכון ויצמן למדע[1]. בשנת 1968 הועלתה לדרגת חוקר בכיר[2]. היא עסקה במחקר בביולוגיה מולקולרית. מאמר שלה עם רות מיסקין שתיאר שיטה להחזיר ריבוזומים לקונפורמציה הפעילה על ידי חימומם בנוכחות אלכוהול, שימש את עדה יונת בעבודתה שזכתה בפרס נובל[3]. בשנות ה-2000 הייתה זמיר שותפה למחקר של המבנה המרחבי של האנזים אינהידרז פחמתי המאפשר לדונליאלה להתקיים בסביבה מלוחה[4].

זמיר כיהנה פעמיים כראש המחלקה לביוכימיה במכון ובשנת 1983 הייתה דיקן הפקולטה לביופיזיקה-ביוכימיה. בשנת 1984 מונתה ליו"ר המועצה המדעית של מכון ויצמן, האישה הראשונה לשאת בתפקיד זה[5].

זמיר הייתה נשואה לדוד זמיר, עד פטירתו בשנת 2014[6].

הערות שוליים[edit | edit source]

ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית, תחת רשיון ייחוס שיתוף זהה (CC BY-SA 3.0). (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +3055 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png