ספר יוחסין (תלמוד)

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search

ספר יוחסין בתלמוד הוא חיבור קדום שמוזכר בתלמוד שהיה מצוי בימי חז"ל. החיבור עסק בתחום היוחסין והכיל דרשות רבות. בסביבות ראשית ימי האמוראים החיבור נשכח או הוחבא. בתלמוד מצוין כי היעדרותו השפיעה על חכמי התלמוד. מהות החיבור, תוכנו והיקפו, היעלמותו והשפעת הדבר - אינם מפורשים בתלמוד, ובמפרשי התלמוד קיימים על כך ביאורים שונים ומגוונים. קו אחיד העולה מתוך כלל המפרשים מצביע על כך כי למרות שרב הנעלם בו על הגלוי, מדובר בחיבור ייחודי ובעל השפעה.

החיבור ותוכנו

בתלמוד לא מבואר מה היה תוכן החיבור, אלא רק מצוין שהכיל דרשות רבות על פסוקים מסוימים בספר דברי הימים[1]. במפרשים נאמרו כמה אופנים למהות התוכן של החיבור:

  • לדעת רב עמרם גאון היה בו את פירוט הייחוס של כל משפחה - על סגניה, שריה, ראשיה, נביאיה, צדיקיה ובעלי התורה שבה, וכן פסוליה ופגומיה; ועל פי זה היו החכמים יודעים עם מי להינשא ולהשיא, וממי להתרחק[2]. לדעתו אף ה"דרשות" שבו שהוזכרו בחז"ל, לא היו הן דרשות רגילות של חז"ל על התורה, אלא "מדרש מעשה משפחות - מה עשו ומה היה ביניהם"[3].
  • לדעת רש"י הוא הכיל ברייתות שמפרשות את ספר דברי הימים לפי ייחוסי השבטים ומשפחותיהם[4], אך היו בו גם דרשות וטעמי תורה[5].
  • לדעת מפרשים רבים (על פי מקבילה בתלמוד ירושלמי[6]) מדובר בדברי אגדה דרשניים (בעיקר אטיולוגיים) שנדרשו על שמות האישים המוזכרים בדברי הימים[7]. מהם שציינו למקומות אחרים בספרות חז"ל שבהם צוינו דרשות כאלו על אישים המוזכרים בדברי הימים[8], ולדעתם באופן דומה היו שאר הדרשות שבספר יוחסין[9]. רבי יהודה ליב אדל מבאר כי מטרת ספר יוחסין הייתה להכיל את כל המסרים והאמונות הנכונות שאותם רצו חז"ל להעביר לדורות הבאים, שאותם שזרו חז"ל עם שמות האנשים על מנת שייזכרו שמות האנשים עם המסרים השזורים בהם[10].
  • לדעת רבי יוסף חיים מבגדד ספר יוחסין הכיל ביאורים וסודות שעל ספר דברי הימים, שהם שימשו כהקדמות נשגבות בתורת הנגלה ותורת הנסתר לפירושים, דרשות וביאורי מעשיות בכל המקרא[11].

בכמה מקומות בספרות חז"ל מסופר על "מגילת יוחסין" שנמצאה בירושלים, ובה נשנו פסולי ייחוס ועוד פרטים נוספים[12]. יש הסוברים כי היא ספר יוחסין המוזכר בתלמוד[13].

כמו כן נחלקו המפרשים באופן פרסומו:

כמות הדרשות בו

בתלמוד מצוין כי על קטע קטן מסוים בדברי הימים הכיל ספר יוחסין כמות דרשות שהצריכה 400 "גמלי". המפרשים נחלקו על גודל הקטע ועל מהות ה"גמלי":

הקטע

"אָצֵל" היה דור תשיעי למיכה בן מריב בעל - בנו של יהונתן, והוא הוזכר עם בניו בשני מקומות סמוכים בדברי הימים: בפרק ח': "וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא, רָפָה בְנוֹ, אֶלְעָשָׂה בְנוֹ, אָצֵל בְּנוֹ. וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם: עַזְרִיקָם, בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן; כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל"[16], ובפרק ט': "וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת בִּנְעָא, וּרְפָיָה בְנוֹ, אֶלְעָשָׂה בְנוֹ, אָצֵל בְּנוֹ. וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם: עַזְרִיקָם, בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן; אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל"[17]. בתלמוד הוזכר הקטע העמוס בדרשות כמי שנסוב על המקרא ש"בין אצל לאצל", ונחלקו המפרשים בזיהוי קטע זה:

ה"גמלי"
  • בפשטות לשון התלמוד, הכוונה על גמלים: שכמות הדרשות הכתובות על אותו הקטע הייתה כה גדולה עד כי היה צורך לגייס 400 גמלים לשאת את החומר הנכתב[21].
  • לדעת רבי יוסף חיים מבגדד הכוונה ל-400 לוחות עצים קטנים שהיו כותבים עליהם[22].
  • יש מי שהציעו לגרוס "גוילי"[א], במשמעות של קלף לכתיבה[24].

רבי שמלאי, שהיה דרשן ובעל אגדה בולט, ביקש מרבי יוחנן שישנה לו את ספר יוחסין. לאחר שענה לרבי יוחנן ואמר לו את עיר הולדתו - לוד - ואת עיר מגוריו - נהרדעא, אמר לו רבי יוחנן שאין מלמדים את בני לוד ונהרדעא את ספר יוחסין[ב][ג]. לבסוף לחץ עליו רבי שמלאי והוא ניאות. רבי שמלאי ביקש ללמוד זאת בתוך שלושה חודשים, אך רבי יוחנן הבהיר לו שאין אפשרות כזו, שכן גודל החיבור הוא כה רב עד שאפילו ברוריה, אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא בן תרדיון, לא הספיקו לה שלוש שנים בשביל ללמוד את כל ספר יוחסין[1][ד][ה].

לדעת רבי אברהם בן הרמב"ם כמות הדרשות המתוארת בספר יוחסין היא בלשון גוזמה[20]. כך מופיע גם אצל רבי יואל לייב הלוי הרצוג[31]. אמנם רבי יוסף חיים מבגדד מסרב לבאר את כמות הדרשות כלשון גוזמה, ומנסה למזער את הכמות המתוארת[22].

היעלמות החיבור וההשפעה מכך

בתלמוד מצוין כי החיבור "נגנז", וכי כתוצאה מכך "תשש כֹחן של חכמים וכהה מאור עיניהם"[1]. רש"י מבאר כי החיבור השתכח במרוצת השנים[32][ו], אך רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס מבאר כי נגנז ממש. הוא מוסיף כי סיבת הגניזה הייתה מחמת שבדיקת היוחסין בפומבי סיכנה את העוסקים בה, שכן היו אנשים אלימים שיוחסיהם נפסלו בבדיקה והיו מוסגלים להרוג את העוסקים בכך, ולכן גנזו את החיבור והחלו ללמד אותו בעל פה מרב לתלמיד פעם או פעמיים בשבוע[33].

המפרשים אף נתנו ביאורים שונים לסיבת ההשפעה הכה מהותית כתוצאה מהיעלמות החיבור:

  • רב עמרם גאון מבאר את תשות הכוח ואת כהיית מאור העיניים שהיו לחכמים עם גניזת החיבור בכך שלא היו יודעים לברר עם מי ראוי להינשא, וכן שלא היו יודעים את ייחוסם העצמי שלהם, וחששו מיחסו השלילי של התלמוד למי שנושא אישה "שאינה הוגנת לו"[34] שנגרם להם מחמת אי הכרת הייחוסין כיאות[2].
  • רש"י מבאר כי תשות הכוח הייתה משום שנעלמו מהם "טעמי תורה" שהיו בו[35].
  • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס מבאר - בהתאם לשיטתו - כי לימודו בעל פה מדי שבוע פעם או פעמיים התיש את החכמים[33]. את "מאור העיניים" של החכמים, שכהה, מזהה רבי שמואל אליעזר איידלס ככוח הנבואה, שנחלש משום שהחכמה שבבסיסו נחלשה ומשום הכלל התלמודי שהנבואה אינה שורה אלא על המיוחסים שבישראל[36].
  • רבי משה מיינשטרש מבאר כי הסמכות והשררה שניתנה ביד חכמים הייתה מכוח הייחוס שלהם[ז], ומכיוון שעומעם הייחוס בהיעדר ספר יוחסין, הוחלש כוח החכמים[37]. באופן דומה מבאר גם רבי מנשה קליין כי משום שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, לכך כיוון שאבד הייחוס שלהם איבדו את השראת השכינה ואת האפשרות לכוון על ידי לטעמי תורה[38].
  • רבי יוסף חיים מבגדד מבאר כי תשות כוח החכמים הייתה משום שנחסרו מהם הביאורים והסודות שעל ספר דברי הימים שהיו כתובים ספר יוחסין, שהם שימשו כהקדמות בתורת הנגלה ותורת הנסתר לפירושים, דרשות וביאורי מעשיות בכל המקרא. את כהות הראייה הוא מבאר בכך שספר יוחסין היה הספר היחידי שהכיל את תורת הנגלה בתורה שבעל פה בכתב (שאר תורה שבעל פה נאסרה בכתיבה), ומשנגנז שוב "לא היה להם לימוד ללמדו באור עיניהם מתוך הספר בתורה שבעל פה"[11].
  • רבי יהודה ליב אדל מבאר כי ההשפעה הדרמטית בהיעלמות החיבור היא משום שנקטעה דרך העברת המסרים והאמונות שאותם העמיסו חז"ל בשמות האנשים שבדברי הימים, ולכן "תשש כחן של החכמים, ורפו בידם כל מה שקבלו מזולתם, וכהה גם כן מאור עיניהם להביט ולהשקיף אל הענינים אשר היו יכולים להמציא ולהוליד, מהדברים הקודמים, כנ"ל"[10].

ביאורים והרחבות

  1. ^ על סמך אזכור דומה של "גמלי" שבו הוצעה בגאונים גרסה אחרת של "גוילי"[23].
  2. ^ רש"י מביא שני ביאורים לדברי רבי יוחנן אלו[25]: 1. הייתה לו סיבה צדדית שלא רצה ללמד אותו את ספר יוחסין, ורק דחה אותו בטענה זו. 2. בני לוד ונהרדעא אינם מיוחסים, ומשכך סירב ללמד אותו את הספר (רבי יעקב שולביץ, בביאורו חברותא, על פסחים, שם, הערה 4, הרחיב על סמך פירוש רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (שלהלן בפסקה היעלמות החיבור וההשפעה מכך) כי מחמת שהיו פסולי ייחוס אלימים שהיו מסוגלים להרוג את מפרסמי פסול הייחוס שלהם, לכך נמנעו מלפרסם את הדברים, ומסיבה זו נמנע מתחילה רבי יוחנן מללמד זאת את רבי שמלאי).
  3. ^ בתלמוד ירושלמי מופיעה גרסה שונה לדברים: רבי שמלאי ביקש מרבי יונתן שילמדו אגדה, ורבי יונתן סירב משום שהייתה בידו מסורת מאבותיו שאין ללמד דברי אגדה לבני בבל ותושבי הדרום (=לוד[26]), "שהן גסי רוח ומעוטי תורה", ואילו הוא מוצאו (=עיר הולדתו[27]) מנהדרעא שבבבל והוא גר בדרום. המשך הסיפור בתלמוד הבבלי אינו מופיע כלל בתלמוד הירושלמי[28]. אמנם לדעת רבי ישכר תמר הם שני סיפורים שונים[27].
  4. ^ המספר 300 מזוהה כמספר של גוזמה[29].
  5. ^ לדעת רבי יוסף חיים מבגדד בשלב זה אף חזר בו רבי יוחנן ושוב לא רצה ללמד אותו את ספר יוחסין[30].
  6. ^ וראו אצל רבי יוסף שלום אלישיב, הערות הגרי"ש אלישיב, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה מיום, כי לפי רש"י סיבת השתכחותו הייתה מחמת שהיה קשה ללמידה, וכוחם הלימודי של החכמים הלך והתמעט.
  7. ^ לדוגמה הוא מציין את מינוי הנשיאות בתלמוד בבלימסכת ברכותדף כ"ז, עמוד ב', וכן מינוי חברי הסנהדרין בתלמוד בבלימסכת סנהדריןדף ל"ו, עמוד ב'.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'.
  2. ^ 2.0 2.1 רב עמרם גאון, בתוך: רבי בנימין מנשה לוין, אוצר הגאונים, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', אות קצ, באתר HebrewBooks.
  3. ^ רב עמרם גאון, בתוך: רבי בנימין מנשה לוין, אוצר הגאונים, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', אות קצא, באתר HebrewBooks.
  4. ^ רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה ספר יוחסין, בביאור רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מהרש"א - חידושי אגדות, שם, ד"ה ניתני.
  5. ^ ראו רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה תשש.
  6. ^ ראו תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג'.
  7. ^ ראו רבי משה מרגלית, פני משה, על תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג', ד"ה אלפן; רבי יעקב ריישר, עיון יעקב, על עין יעקב, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'; רבי אריה ליב ילין, יפה עינים, על פסחים, שם, ד"ה לקמיה, באתר HebrewBooks; רבי יחיאל היילפרין, סדר הדורות, תנאים ואמוראים, אות ש', ערך רבי שלמאי; רבי יואל לייב הלוי הרצוג, גליוני יואל, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה ר' שמלאי, באתר מפרשי האוצר; רבי יוסף שלום אלישיב, הערות הגרי"ש אלישיב, על פסחים, שם, ד"ה א"ל ניתני.
    אמנם ראו: רבי ישכר תמר, עלי תמר, על תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג', ד"ה ועיין ביחוסי תנאים, הסובר כי אלו שני סיפורים שונים.
  8. ^ ראו תלמוד בבלימסכת מגילהדף י"ג, עמוד א'; ויקרא רבה, פרשה א', פסקה ג'; רות רבה, פרשה ב', פסקה א'.
  9. ^ ראו רבי אברהם משכיל לאיתן, מצפה איתן, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'; רבי יהודה ליב אדל, איי הים, ‏על פסחים, דף ס"ב, עמוד ב', ורשה תרכ"ה, דף ל"ז, עמוד א', באתר אוצר החכמה, והובא אצל רבי חנוך זונדל בן יוסף, עץ יוסף, על עין יעקב, על פסחים שם (פרק ה', אות כ"ח).
  10. ^ 10.0 10.1 רבי יהודה ליב אדל, איי הים, ‏על פסחים, דף ס"ב, עמוד ב', ורשה תרכ"ה, דף ל"ז, עמוד א', באתר אוצר החכמה, והובא אצל רבי חנוך זונדל בן יוסף, עץ יוסף, על עין יעקב, על פסחים שם (פרק ה', אות כ"ח).
  11. ^ 11.0 11.1 רבי יוסף חיים מבגדד, בניהו, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה מיום שנגנז, באתר מפרשי האוצר.
  12. ^ ראו: משנהמסכת יבמות, ‏פרק ד', משנה י"ג; תלמוד בבלימסכת יבמותדף מ"ט, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ד', הלכה ט"ו; בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה ח'.
  13. ^ רבי נפתלי הלוי, נחלת נפתלי, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה ניתני.
  14. ^ רבי יהודה בן נתן, פירוש הריב"ן, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'; רבי יוסף חיים מבגדד, בניהו, על מסכת פסחים, שם, ד"ה מיום שנגנז, באתר מפרשי האוצר. כך גם נראה מדברי רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס וסייעתו בביאור "גניזת" החיבור (ראו להלן בפסקה היעלמות החיבור וההשפעה מכך).
  15. ^ רבי יחזקאל לנדא, ציון לנפש חיה, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ברש"י ד"ה נגנז, בדעת רש"י, שם, ד"ה נגנז.
  16. ^ ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוקים ל"ז-ל"ח.
  17. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים מ"ג-מ"ד.
  18. ^ ראו רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה מאצל.
  19. ^ ערוך, בביאור רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מהרש"א - חידושי אגדות, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה בין, ובביאור רבי אברהם זכות, ספר יוחסין, הקדמה, ד"ה אמר אברהם. אמנם לפנינו בספר הערוך אינו מפורש כן, וראו הרב אביגדור אריאלי, תורת הראשונים, על פסחים, שם, ד"ה בין אצל לאצל, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' קכ"ד, באתר מפרשי האוצר.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 רבי אברהם בן הרמב"ם, ‏"מאמר לר"א בן הרמב"ם ז"ל", בתוך: עין יעקב, א' - זרעים, ירושלים תשס"ח, עמ' כ"ח, באתר אוצר החכמה.
  21. ^ תלמוד בבלי שוטנשטיין, מהדורת ארטסקרול מסורה, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'.
  22. ^ 22.0 22.1 רבי יוסף חיים מבגדד, בניהו, על פסחים שם, ד"ה בין אצל לאצל, באתר מפרשי האוצר.
  23. ^ ראו תלמוד בבלימסכת חוליןדף צ"ה, עמוד ב', ובפירוש רבנו חננאל שם.
  24. ^ רבי יהודה יודיל אפשטיין, מנחת יהודה, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה בין אצל, באתר מפרשי האוצר; הרב אברהם איזראעל, ילקוט המאירי, על מסכת פסחים, שם, ד"ה טעינו, באתר מפרשי האוצר.
  25. ^ רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה אין שונין.
  26. ^ רבי צבי הירש חיות, מהר"ץ חיות, על תלמוד בבלימסכת בבא קמאדף מ"ב, עמוד א'; רבי דוד דישבק, פרדס דוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ורשה תרס"א, דף כ"ג, עמוד ב', ד"ה והשיב, באתר מפרשי האוצר; רבי ישכר תמר, עלי תמר, על תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג', ד"ה ועיין ביחוסי תנאים. אמנם ראו קובץ שיטות קמאי על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', בשם רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא, יחוסי תנאים ואמוראים, ערך ברוריה, באתר מפרשי האוצר.
  27. ^ 27.0 27.1 רבי ישכר תמר, עלי תמר, על תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג', ד"ה ועיין ביחוסי תנאים.
  28. ^ ראו תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ה', הלכה ג'. על ביאור הנימוק "שהן גסי רוח ומעוטי תורה", ראו: מפרשי הירושלמי שם; רבי יעקב ריישר, עיון יעקב, על עין יעקב, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב'; רבי יוסף שלום אלישיב, הערות הגרי"ש אלישיב, על פסחים, שם, ד"ה א"ל ניתני.
  29. ^ רבי יואל לייב הלוי הרצוג, גליוני יואל, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה דתנייה, באתר מפרשי האוצר; רבי יוחנן סופר, אמרי סופר, על פסחים, שם, ד"ה דתניא, באתר מפרשי האוצר; רבי שמאי גינזבורג, אמרי שמאי, על פסחים, שם, ד"ה תלת מאה, באתר מפרשי האוצר.
  30. ^ רבי יוסף חיים מבגדד, בן יהוידע, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה שקל, באתר מפרשי האוצר.
  31. ^ רבי יואל לייב הלוי הרצוג, גליוני יואל, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה בין אצל, באתר מפרשי האוצר.
  32. ^ רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה נגנז.
  33. ^ 33.0 33.1 רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מהרש"א - חידושי אגדות, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה מיום (בהסתמך על תלמוד בבלימסכת קידושיןדף ע"א, עמוד א', ורש"י, פירוש רש"י לתלמוד, שם, ד"ה כיון).
  34. ^ ראו תלמוד בבלימסכת קידושיןדף ע', עמוד א'.
  35. ^ רש"י, פירוש רש"י לתלמוד, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה תשש.
  36. ^ רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מהרש"א - חידושי אגדות, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה וכהה (בהסתמך על תלמוד בבלימסכת קידושיןדף ע', עמוד ב').
  37. ^ רבי משה מיינשטרש, פנים מסבירות, ד"ה מיום, באתר מפרשי האוצר.
  38. ^ רבי מנשה קליין, חידושי משנה, על תלמוד בבלימסכת פסחיםדף ס"ב, עמוד ב', ד"ה בגמ' אמר רב, באתר מפרשי האוצר.

NivdakVeushar.png