סנהדרין

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
כינוס הסנהדרין, איור משנת 1883

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) הוא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך, ובכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

מקור השם[edit | edit source]

מקור המילה ביוונית: συνέδριον (תעתיק: סִינְהֶדְרִיוֹן), ופירושה המקורי "מועצה" או "מקום כינוס" (מילולית: ישיבה ביחד). כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה. המילה התקבלה בלשון חז"ל, שהושפעה מהלשון היוונית, ומבחינה דקדוקית נוקטים לגביה לשון נקבה ("הסנהדרין יושבת", "הסנהדרין דנה" וכדומה). בתקופות מאוחרות יותר, נדרש השם כנוטריקון של "שונא הדרת פנים בדין"[1].

סמכותה[edit | edit source]

מקור סמכותה[edit | edit source]

המקרא עוסק במקרה שמתעורר ספק הלכתי שאין לו פותר. במקרה זה, יש לפנות אל הסמכות ההלכתית הנמצאת במקום שנבחר על ידי ה'. התורה מצווה להישמע לפסיקת ההלכה המתקבלת על ידי אותה סמכות, ואף מאיימת בעונש מוות על מי שלא יקבל את פסיקת ההלכה הזו:

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ – תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.

"המקום אשר יבחר ה'" מבואר בחז"ל כבית המקדש שבירושלים, והסמכות ההלכתית שהייתה שם בתקופת חז"ל היא הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבעזרת בית המקדש, ושאבה את סמכותה ממקום זה. לכן, כאשר הסנהדרין אינה יושבת שם היא מאבדת את סמכותה[2].

תוקף סמכותה[edit | edit source]

הסנהדרין מהווים את יסוד תורה שבעל פה, ומשכך הם מכתיבים את ההלכה עבור כלל עם ישראל, כפי שכותב על כך הרמב"ם:

בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן

כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל... כל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו', אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם, ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן, מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש

גם במקרה שנראה כי טעו הסנהדרין, לא ניתן לחלוק עליהם, וחובה לנהוג כהכרעתם. חריג הקיים בזה הוא במי שהוא חכם שנסמך להוראה (אף אם אינו חבר הסנהדרין) והוא סבור שטעו הסנהדרין והקלו בדבר שהיו צריכים להחמיר בו, שבזה עליו להחמיר בדבר[3], ועליו להעלות את טענותיו לפניהם, ואם בכל זאת החליטו אחרת ממנו עליו לנהוג כפי הכרעת הסנהדרין בזה[4]. אף היתר זה של הוראה עצמית באופן חד-פעמי מוגבל למספר תנאים: 1. דווקא כאשר הוא לעניין להחמיר; אך לעניין להקל, אסור לו להקל לעצמו בדבר שהוא סבור שבטעות החמירו הסנהדרין, אף לא באופן חד-פעמי עד שמעלה את טענותיו לפני הסנהדרין. 2. אסור לו לנהוג כן ברבים, שכן זה כמעט כמו המורה הלכה לאחרים בניגוד לסנהדרין (שהוא בכלל זקן ממרא, וכדלהלן). 3. באיסור דרבנן אסור לו לנהוג על פי הנראה לו אף לחומרא ואף לא באופן חד-פעמי עד שיעלה את טענותיו לפני הסנהדרין[5].

עונש המוות המופיע במקרא, כפי המבואר בחז"ל, מתייחס למקרה של "זקן ממרא" – חכם שנסמך להוראה שמלבד מה שאינו מקבל את הכרעת הסנהדרין, אף מורה הלכה למעשה בניגוד לדבריה.

פירוק סמכותה[edit | edit source]

לא ניתן לפרק את סמכות הסנהדרין, אלא רק בהסכמת כל החכמים שבדור, עם הסכמת המלך, ועל ידי הסרת חברי הסנהדרין ממקומם שבלשכת הגזית[5].

דירוג בתי הדין ותפקידיהם[edit | edit source]

הסנהדרין היא חלק ממערך בתי הדין, המורכב משלושה סוגי בתי דין, ולכל אחת מהן סמכות שונה:

  • בית דין של שלושה דיינים, שרשאי לדון בדיני ממונות (הלוואות, גזילות, חבלות, וכיוצא בהן). בית דין מסוג זה נוהג אף בחוץ לארץ.
  • בית דין של עשרים ושלושה דיינים ("סנהדרי קטנה"), אשר רשאי לדון אף בדיני נפשות. בית דין כזה היו מעמידים בכל קהילה יהודית בארץ ישראל שיש בה יותר מ־120 (לפי דעה אחרת: 230[6]) אנשים, ועוד אחד לכל שבט ושבט[7]. בית דין זה נוהג אף הוא בחוץ לארץ, אך לא יותר מאחד בכל מחוז.
  • הסנהדרין, שהיא בית דין של שבעים ואחד דיינים ("סנהדרי גדולה"; יש הסוברים שהסנהדרין כללה רק שבעים דיינים). הסנהדרין מוסמכת לדון בדיני נפשות חמורים במיוחד (מיתתו של נביא שקר, אנשי עיר הנידחת ועוד).
בנוסף, הסנהדרין פוסקת הלכה לכל ישראל בכל המחלוקות המתעוררות בדיני תורה, ועל פי תורת ישראל, חייבים הכול לעשות על־פי הוראתם. עניינים נוספים הנוגעים לעם ישראל היו גם הם בסמכותו של בית הדין הגדול, כגון קידוש החודש, עיבור השנה, מינוי כהן גדול, מינוי "סנהדרי קטנה" בכל עיר ועיר, ועוד.

חברי הסנהדרין[edit | edit source]

בתלמוד הבבלי, פירט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין:

"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..."

על סמך הנאמר בתלמוד, אפיין הרמב"ם (בספרו משנה תורה) את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין. עיקרן הוא:

  • אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם.
  • ואין מעמידין בסנהדרין אלא כוהנים ולויים וישראליים מיוחסים, הראויין להשיא לכהונה (שאינם פסולי חיתון).
  • אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.
  • כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן[8].

כמו כן, אין ממנים גרים לדיינים בסנהדרין[9].

כהנים ולוויים[edit | edit source]

הכהנים והלוויים שימשו בהיסטוריה גם כדיינים בסנהדרין, ולהלכה נפסק שמצווה (אך לא חובה) למנות אותם בכל הרכב של הסנהדרין[10].

יש שטענו כי רצוי למנות כהן כנשיא הסנהדרין, שיכהן כסמכות הרוחנית העליונה אליה פונים בשאלות קשות[11].

הקשר בין כוהנים ולויים לבין הסנהדרין מופיע לראשונה בפסוק מספר דברים: "... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט." (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ח'.)

קשר זה מופיע במקורות מקראיים נוספים:

  • בעד שקר: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם." (ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ט"ז.)
  • בעגלה ערופה: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ... וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע." (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק ה'.)

מקור נוסף להלכה זו נמצא במדרש תנאים, שם כתוב: "כל סנהדרין שהיא משולשת הרי זו משובחת". לפי פירוש המלבי"ם, כוונת המדרש היא שמומלץ לסנהדרין כי שליש מהדיינים בה יהיו כוהנים, שליש – לויים ושליש – ישראלים[12]. יש סוברים כי מתקופת הכהנים בני צדוק ועד לימי שמעון הצדיק היו הכהנים בעלי הסנהדרין, ורק בתקופת הזוגות, בימי אנטיגנוס איש סוכו, עמדו בראש מוסד הסנהדרין כאלו שאינם כהנים[13]..

היסטוריה[edit | edit source]

ייסודה ומיקומה[edit | edit source]

לשכת הגזית מתוך מודל בית המקדש הראשון של גרהרד שות, סוף המאה ה-17

הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים", הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו – הכנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין נטלו חז"ל מ־70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר, י"א, ט"ז-י"ז).

מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה בתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה, ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג, מפני שרשאים בתי־הדין לפסוק גזר־דין מוות רק כשבית־הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית.

גלותה וביטולה[edit | edit source]

לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום:

גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית־שערים, ומבית־שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא.

הדעה הרווחת היא שהסנהדרין הפסיקה לפעול סמוך לזמן ביטול הנשיאות, בשנת 425 בהסתמך על חקיקה רומית שביטלה את סמכותה. עם זאת, ישנן ראיות המרמזות על שרידי סנהדרין עד לפחות המאה השמינית.

לאחר חורבן הבית, ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא (הסתיים ב־135), בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה, עברה הסנהדרין לגליל. היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא - נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה אתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה.

לצד חוקרים המצדדים בהמשך קיום הסנהדרין לאחר ימי מרד בר כוכבא[14], קיימים גם חוקרים הטוענים כי אין כל ראיה לקיומו של גוף מרכזי הקרוי "סנהדרין" לאחר המרד. י' לוין טוען: "השם 'סנהדרין' כמעט שאיננו מופיע בתיאורי תקופה זו. השימוש במונחים העשויים להעיד על קיומו של מוסד כזה הוא נדיר למדי, ואף מוגבל לסוף המאה הראשונה או לראשית השנייה."[15]. לטענתו, לא נזכר במקורות גוף עליון דתי או שיפוטי, ומונחים, כגון ועד, בית הוועד, בית מדרש ועוד ביטויים דומים - מכוונים כולם להתכנסויות של בתי דין מקומיים, או להתכנסויות חכמים לשם לימוד.

71 חברי הסנהדרין היו העילית הרוחנית של העם היהודי. רבן גמליאל השני הוא מהבולטים שבחברי הסנהדרין הגדולה, ולפי המסורת מרדכי היהודי היה בין חברי כנסת הגדולה, גלגולה הקודם של הסנהדרין.

ניסיונות לחידוש הסנהדרין[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש הסמיכה, הסנהדרין של פריז

לאחר ביטול הסנהדרין, היו ניסיונות שונים במהלך השנים לחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין, רובם ככולם נכשלו.

הראשון והמקיף בין ניסיונות אלו היה פולמוס הסמיכה, שאותו הוביל מהר"י בירב. מהר"י בירב סמך, על פי שיטתו, ארבעה חכמים, שסמכו חכמים נוספים, אך לא התגבש מניין מספיק עבור סנהדרין. בשאר הניסיונות לא נסמך איש. מהר"י בירב, וכן הבאים אחריו, נסמכו על מה שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה[16], וגם בהלכות סנהדרין שבמשנה תורה: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים"[17].

בעת החדשה המאוחרת יזם נפוליאון בונפרטה את הקמת הסנהדרין מחדש, זו כונתה "הסנהדרין של פריז" והיא הכילה רשימת רבנים יהודים צרפתיים. נפוליאון ניסה להפיק מכך את הגברת הפיקוח על היהודים בקיסרותו, אך גם לרכוש את אהדתם.

ראו גם[edit | edit source]

לקריאה נוספת[edit | edit source]

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]

  1. ^ רבי עובדיה מברטנורא, בפירושו למשנהמסכת סוטה, ‏פרק ט', משנה י"א, וכן במהרי"ל בליקוטים. ביאורים נוספים: בגיליון הגהות על הספר 'יד רמה' [מסכת סנהדרין דף טז ע"ב] סנהדרין - נוטריקון 'שונאי דורון'. ובפסיקתא [הובאה בזכירה לחיים פלאג'י על שה"ש דף פד ע"ב] סנהדרין - "מסיני מהדרין ומיישרין".
  2. ^ כך למשל דרשו: "'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא' – מלמד שהמקום גורם" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד ב').
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ב', עמוד ב'.
  4. ^ רמב"ן, השגות לספר המצוות לרמב"ם, שורש א, ד"ה ומפורש אמרו, וכן הביא בשמו הר"ן, מסכת סנהדרין, דף פ"ז, עמוד א', סוד"ה דבר. אמנם רבי דוד פרידמן, בשו"ת שאילת דוד, מקור בית אב להלכה ודרכי ההוראה, מאמר א', הגהה ב', שולל את ראיית הרמב"ן, ומניח את הדבר בספק, ששמא יכול לנהוג כפי הנראה לו אף לאחר הכרעת הסנהדרין - אם לא נראים לו הדברים נכונים. וראה עוד בעניין אצל הרב יצחק אברהם טברסקי, "סנהדרין מבררים או מהווים הלכה", בתוך: קובץ בית יוסף שאול, חלק ג', כולל גרוס - ישיבת רבנו יצחק אלחנן, ניו יורק תשמ"ט, עמ' 269–276.
  5. ^ 5.0 5.1 רבי דוד פרידמן, שו"ת שאילת דוד, מקור בית אב להלכה ודרכי ההוראה, מאמר א'.
  6. ^ דעת רבי נחמיה במשנהמסכת סנהדרין, ‏פרק א', משנה ו'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז, עמוד ב'.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב'
  9. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ו, עמוד ב', וראו אצל דוד אברהם מנדלבוים, דף על הדף, קידושין, דף ע"ו, עמוד ב', בשם ראשונים ואחרונים שיש הסתייגויות לכך, כגון שאם קיבלו אותו עליהם בעלי הדין, שכשר; או במקום שאין ישראל כשר שראוי לדון; או אם התמנו על ידי מלך; או אם רק מבררים את ההוראה, אבל לא דנים דיני נפשות.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב', הלכה ב'
  11. ^ פירוש הרד"צ הופמן, לספר דברים, עמ' שיח.
  12. ^ המלבי"ם הוסיף כי הסנהדרין של נחמיה בן חכליה הייתה מורכבת בצורה זו, ועשרים ושלושת הכהנים המנויים בחתימת כתב האמנה (שיבת ציון) המוזכר בספר נחמיה הם הם עשרים ושלושת הדיינים החברים בבית הדין של הכהנים. (ספר נחמיה, פרק י', פסוק ב'), על פי פירוש המלבי"ם שם. ראו גם: הרב יקותיאל גרינוויילד, האם היו שלשה בתי דינים בירושלים?.
  13. ^ רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, לתולדות הסנהדרין בישראל, ‏פרק שלישי, ניו יורק תש"י, עמ' 66, באתר אוצר החכמה.
  14. ^ למשל: א' אופנהיימר, בתי מדרשות בארץ-ישראל, עמ' 80.
  15. ^ י' לוין, מעמד החכמים, עמ' 48.
  16. ^ על מסכת סנהדרין, ‏פרק א', משנה א'
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ד', הלכה י"א




ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה קטן מערך זה ב -3668 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png