סמואה האמריקנית

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to navigation Jump to search
סמואה האמריקנית
Flag of American Samoa.svg Coat of Arms of American Samoa.svg

לחצו כדי להקטין חזרה

יפןאיי מריאנה הצפונייםפלאומיקרונזיהמזרח טימוראינדונזיהאטול מידווייהוואיאטול ג'ונסטוןוייק (אי)פפואה גינאה החדשהאיי מרשלנאורוקיריבטיפולינזיה הצרפתיתפיטקרןטוקלאואיי קוקאיי שלמהנורפוקניו זילנדונואטוטובאלוואליס ופוטונהטונגהניואהאוסטרליהסמואהסמואה האמריקניתפיג'יהאולנדבייקראטול פאלמירהשונית קינגמןג'רביסקלדוניה החדשהיפןאנטארקטיקהרוסיהאי הפסחאאלסקהקנדהמקסיקוארצות הבריתקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתהרפובליקה העממית של סיןטאיוואןוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדהפיליפיניםהרפובליקה העממית של סיןסינגפורמלזיהברונייUnited States on the globe (American Samoa special) (small islands magnified) (Polynesia centered).svg
אודות התמונה
מדינה הטריטוריה של סמואה האמריקנית
תמונת סמל Coat of Arms of American Samoa.svg
מוטו לאומי סמואה, תני לאלוהים להיות ראשון
המנון הדגל זרוע הכוכבים
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית סאמואה, אנגלית
משטר טריטוריה לא מאורגנת של ארצות הברית
אירועי הקמה ועידת טריפרטיט
הקמה חלוקת הארכיפלג הסמואי בין גרמניה וארצות הברית
תאריכי הקמה 1899
שמות מנהיגים דונלד טראמפ
לולו לטאלו מאטלאסי מוליגה
מנהיגים - נשיא
- מושל
ראש המדינה נשיא ארצות הברית
העיר הגדולה ביותר פאגו פאגו
מטבע דולר אמריקני
סימון מטבע USD
אזור זמן +11
סיומת אינטרנט as
קידומת טלפון 684 1

סמואה האמריקניתאנגלית: American Samoa להאזנה (מידע · עזרה)) היא אזור מבודד של ארצות הברית, הממוקמת בדרום האוקיינוס השקט, מזרחית לסמואה.

היסטוריה[edit | edit source]

המאה ה-18: מגע ראשון עם אירופאים[edit | edit source]

המגע הראשון של תושבי האזור המהווה כיום את סמואה האמריקנית החל בראשית המאה ה-18. מגלה הארצות ההולנדי, יאקוב רוחבן היה האירופאי הידוע הראשון שהגיע לאיי סמואה ב-1722. בעקבות ביקור זה הגיע החוקר הצרפתי לואי דה בוגנוויל שקרא לאיים ב-1768 בשם "איי הנווט". המגעים עם התושבים המקומיים היו מוגבלים עד לשנות השלושים של המאה ה-19, כאשר מיסיונרים וסוחרים אנגליים החלו להגיע לאזור.

המגעים הראשונים של תושבי האזור עם המערב כללו עימותים אלימים בין החוקרים הצרפתים לבין תושבי האיים שהתרחשו באי טוטואילה. הסמואים האשימו את האירופאים ועקב כך נוצר להם מוניטין של פראים.

המאה ה-19[edit | edit source]

פעילות המיסיון בסמואה החלה בסוף 1830 כאשר ג'ון ויליאמס מהאגודה המיסיונרית הלונדונית הגיע מאיי קוק ומטהיטי.[1] באותה עת זכו הסמואים במוניטין של פראים ומחרחרי מלחמה, שכן התרחשויות אלימות התחוללו בין הילידים לבין מבקרים אירופאים. על כל פנים, בסוף המאה ה-19, עצרו כלי שיט צרפתים, בריטים, גרמנים ואמריקאים באופן שיגרתי בסמואה והם עשו שימוש בנמל פאגו פאגו כתחנת תדלוק בפחם לספנות.

במרץ 1889 נכנס כוח ימי של הקיסרות הגרמנית לכפר בסמואה ובעשותו כן גרם נזק לרכוש אמריקאי. בעקבות כך נכנסו שלוש ספינות מלחמה אמריקאיות לנמל אפיה והתכוננו להתעמתות עם שלוש ספינות מלחמה גרמניות שנמצאו שם. לפני שנורתה ירייה אחת, החריבה סופה טרופית, הן את הספינות האמריקאיות והן את הספינות הגרמניות. עקב כך נכפתה הפסקת אש על הצדדים בשל חוסר בספינות מלחמה.[2]

ראשית המאה ה-20[edit | edit source]

עם פרוש המאה ה-20 יושבו היריבויות הבינלאומיות של סוף המאה הקודמת עם כינוסה של הוועידה התלת-צדדית בוושינגטון ב-1899 שבה חילקו גרמניה וארצות הברית את איי סמואה לשני חלקים: קבוצת האיים המזרחית הפכה להיות טריטוריה של ארצות הברית (איי טוטואילה ב-1900 ומאנואה ב-1904) והם מהווים היום את סמואה האמריקנית. קבוצת האיים המערבית, ששטח האדמה שלהם גדול בהרבה, הפכו להיות לטריטוריה שהייתה ידועה בשם סמואה הגרמנית. בריטניה וויתרה על כל תביעותיה בסמואה ובתמורה בוטלו כל הזכויות של גרמניה בטונגה, באזורים מסוימים באיי שלמה ובמערב אפריקה. לוועידה התלת-צדדית קדמו ועידת וושינגטון ב-1887, הסכם ברלין ב-1889 וההסכם האנגלו-גרמני על סמואה שנחתם ב-1899.

שטח חסות אמריקני[edit | edit source]

בשנה שלאחר מכן, קיבלה ארצות הברית באופן רשמי את החלק שהוקצה לה באיים, קבוצה קטנה של האיים המזרחיים, שבאחד מהם שכן הנמל החשוב של פאגו פאגו. לאחר שצי ארצות הברית תפש את השליטה בסמואה המזרחית עבור ממשלת ארצות הברית, הורחבה תחנת הטענת הפחם בפאגו פאגו להיות בסיס מלא של הצי, שנודע בשם בסיס צי ארצות הברית טוטואילה. לצורך כך חתם הצי על הסכם להעברת שטחים עם ראשי השבטים בשם ממשלת ארצות הברית. ב-17 ביולי 1911 הוסב שמם של בסיס הצי בטוטואילה והבסיסים באאונואו ובמנואה באופן רשמי לסמואה האמריקאית.[3][4]

מלחמת העולם הראשונה ומגפת השפעת של 1918[edit | edit source]

ב-1918, בשלבים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, גבתה מגפת השפעת הספרדית את קורבנותיה ברחבי העולם, כשהיא מתפשטת במהירות ממדינה למדינה. סמואה האמריקנית הייתה אחת משלושת המקומות היחידים בעולם (האחרים היו קלדוניה החדשה והאי מרז'ו שבברזיל) שלא אירע בהם שום מקרה מוות במהלך המגפה, וזאת בזכות התגובה המהירה של המושל ג'ון מרטין פויר, שלאחר ששמע על הדיווחים על פרוץ המגפה בשידור רדיו, ביקש מארצות הברית ספינות קרנטינה. תוצאות תגובתו המהירה של פויר זיכו אותו בצלב הצי. בזכות פעולתו זו של פויר, ראו בו תושבי סמואה האמריקנית כגיבור שלהם. בטריטוריה השכנה, סמואה המערבית, שהייתה אז בשליטת ניו זילנד, נגבה מחיר הדמים הגבוה ביותר מכל איי האוקיינוס השקט, כש-90% מהתושבים נדבקו במחלה ו-30% מכל הגברים, 22% מהנשים ו-10% מהילדים איבדו את חייהם. פויר הציע סיוע לעמיתיו הניו זילנדים, אך המנהלן של סמואה המערבית, רוברט לוגן, שזעם על כמות ספינות הקרנטינה שראה מקיפות את סמואה האמריקנית, סירב להצעה. בכעסו ניתק לוגן את כל הקשרים עם עמיתו האמריקני.[5]

בין מלחמות העולם[edit | edit source]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במהלך פעילותה של תנועת המאו בסמואה המערבית (שאז נשלטה על ידי ניו זילנד במסגרת מנדט חבר הלאומים), פעלה גם תנועת המאו בסמואה האמריקנית בהנהגתו של סמואלו ריפלי, וטרן של מלחמת העולם הראשונה מכפר לאון שבטטואילה. לאחר פגישות שהתנהלו בארצות הברית, נמנע ממנו לרדת מהספינה שהחזירה אותו לסמואה האמריקנית והוא לא הורשה לשוב בשל העובדה שתנועת המאו בסמואה האמריקנית דוכאה על ידי צי ארצות הברית. ב-1930 שיגר הקונגרס של ארצות הברית ועדה בהנהגת האמריקנים שהיה להם חלק בהפלת ממלכת הוואי, שתחקור את מעמדה של סמואה האמריקנית.

ב-1925 סופח לסמואה האמריקנית האי סוואן, שנכלל ברשימת האיים האמריקנים על פי חוק הגואנו.

ב-1938 נהרגו הטייס הנודע אד מוזיק וצוותו בהתרסקות המטוס הימי Samoan Clipper מדגם S-42 של חברת פאן אמריקן וורלד איירווייז מעל פאגו פאגו, כאשר ביצעו טיסת סקר לאוקלנד, ניו זילנד. בזמן כלשהו לאחר ההמראה אירעה תקלה במטוס ומוזיק הפנה אותו בחזרה לפאגו פאגו. בעוד הצוות עוסק בהשלכת דלק כחלק מההכנה לנחיתת החירום, אירעה התפוצצות שקרעה את המטוס לגזרים.[6]

מלחמת העולם השנייה ואחריה[edit | edit source]

במהלך מלחמת העולם השנייה, עלה מספר כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית שהיו מוצבים בסמואה על האוכלוסייה המקומית ולכך הייתה השפעה תרבותית רבה. גברים סמואנים מגיל 14 ומעלה קיבלו אימון צבאי על ידי סגל צבא ארצות הברית. סמואנים שירתו בתפקידים שונים במהלך המלחמה, כולל בתפקידים קרביים, בתפקידי רפואה, בתפקידי קשרים ובתיקוני ספינות.

ב-1949 הוצגה על ידי מחלקת הפנים לקונגרס של ארצות הברית הצעת חוק למתן עצמאות לסמואה האמריקנית, הצעה שנפלה, בעיקר עקב מאמציהם של ראשי השבטים המקומיים, בהנהגת טויסופו מריאוטה. מאמצים אלו הובילו לכינונה של המועצה המחוקקת של הטריטוריה.

המחצית השנייה של המאה ה-20[edit | edit source]

ב-1956 הוחלף מושל סמואה האמריקנית שעד אז מונה על ידי צי ארצות הברית בפיטר טלי קולמן, שנבחר בבחירות מקומיות. אף על פי שמבחינה טכנית נחשבה סמואה האמריקנית ל"בלתי מאורגנת" (unorganized), מאחר שהקונגרס של ארצות הברית לא העביר חוק מתאים בנוגע לטריטוריה, קיים בה ממשל עצמי על פי חוקה שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 1967. הטריטוריה האמריקנית של סמואה נכללת ברשימת הטריטוריות ללא ממשל עצמי של האו"ם, נתון שעליו חולקים פקידי הממשל של הטריטוריה, שמחשיבים את עצמם כממשל עצמי.

לסמואה האמריקנית ולנמל התעופה הבינלאומי של פאגו פאגו הייתה משמעות היסטורית בנוגע לתוכנית אפולו.[7] צוותי האסטרונאוטים של אפולו 10, אפולו 12, אפולו 13, אפולו 14 ואפולו 17 נמשו מהמים מאות ק"מ אחדים מפאגו פאגו והועברו במסוקים לנמל התעופה המקומי לפני שהוטסו להונולולו.[8]

בעוד שסמואה האמריקנית וסמואה המערבית חולקות שפה ומוצא משותפים, התפצלו התרבויות שלהן בעשורים האחרונים לכיוונים שונים, כשתושבי סמואה האמריקנית מהגרים לעיתים קרובות להוואי ולארצות הברית ומאמצים מנהגים אמריקאים רבים, כמו העיסוק בפוטבול ובבייסבול. תושבי סמואה המערבית נוטים יותר להגר לניו זילנד, שהשפעתה ניכרת בעיסוק בענפי הרוגבי והקריקט הפופולריים יותר באיים המערביים.

המאה ה-21[edit | edit source]

עקב המצב הכלכלי הקשה בטריטוריה, ניצלו רבים מתושבי סמואה האמריקנית ותושבי אזורים מבודדים נוספי של ארצות הברית את האפשרות לשירות צבאי.[9] משמעות הדבר ששיעור ההרוגים בשירות צבאי מקרב תושבי האיים ביחס לגודל האוכלוסייה גבוה יותר בהשוואה לחלקים אחרים של ארצות הברית. נכון ל-23 במרץ 2009 נהרגו 10 מתושבי סמואה האמריקנית בעיראק ושנים נהרגו באפגניסטן.[10]

פוליטיקה[edit | edit source]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של סמואה האמריקנית

החוקה של סמואה האמריקנית אושרה בשנת 1966 ונכנסה לתוקף בשנת 1967. זכות ההצבעה היא מגיל 18 ומעלה, וראשי הרשות המבצעת להלכה הם נשיא ארצות הברית וסגנו. ראש הממשלה הוא טוגיולה טולפונו (מאז 26 במרץ 2003). הרשות המחוקקת מורכבת משני בתי מחוקקים, בית הנבחרים (21 מושבים: 20 מושבים נבחרים על ידי הצבעת הציבור, ומושב אחד ממונה), והסנאט (18 מושבים. נבחרים לתקופה של 4 שנים).

החג הלאומי חל ב-17 באפריל (לטריטוריה אין יום עצמאות).

חלוקה מנהלית[edit | edit source]

מבחינה מנהלית סמואה האמריקנית מחולקת ל-3 מחוזות ו-2 אטולים לא מאורגנים.

מפת מחוזות סמואה האמריקנית

כלכלה[edit | edit source]

כלכלת סמואה האמריקנית היא כלכלה פולינזית מסורתית, שבה יותר מ-90% מן הקרקעות נמצאות בבעלות משותפת. הפעילות הכלכלית קשורה בקשרים הדוקים לארצות הברית, שותפת הסחר הגדולה ביותר של סמואה האמריקנית.

כוח הקנייה בתל"ג הוא 500 מיליון דולרים, כאשר כוח הקנייה לנפש הוא כ-8,000$. כוח העבודה כולל כ-14,000 איש ואישה, וענף התעסוקה הגדול ביותר הוא מפעלים לייצור שימורי טונה, שהם גם מוצר הייצוא העיקרי. התעשייות העיקריות בסמואה האמריקנית הן ייצור טונה, כאמור, ומלאכת יד. התוצרת חקלאית של סמואה האמריקנית כוללת בננות, קוקוס, ירקות, קולקס, לחם עץ, קופרה, אננס, פפאיה, מוצרי חלב ומשק חי. השותפים לייצוא (נכון לשנת 2003) הם אינדונזיה (70%), אוסטרליה (6.7%), יפן (6.7%), וסמואה (6.7%).

שיעור האבטלה בסמואה האמריקנית עומד על כ-6%, ושיעור ההוצאות שלה עולה על ההכנסות (127 מיליון דולר הוצאות לעומת 121 מיליון דולר הכנסות). העברות כספים ישירות מממשלת ארצות הברית תורמות במידה רבה לרווחתה הכלכלית של סמואה האמריקנית: 63% מתקציב הממשלה מקורו בתמיכה אמריקנית (נכון ל-1997). ניסיונות השלטונות להרחיב ולהגדיל את הפעילות הכלכלית נתקלים בקשיים בשל המיקום המרוחק, התחבורה המצומצמת, וההוריקנים ההרסניים.

בשנת 2007 הוחל בתהליך מדורג של העלאת שכר המינימום בסמואה האמריקנית, כדי להשוותה בהדרגתיות לזה של ארצות הברית. בשנים שלאחר מכן ירדה התעסוקה בטריטוריה ב-30% והתל"ג לנפש ירד ב-10%. בעקבות זאת, הוקפאו העלאות שכר המינימום בשנת 2009. בספטמבר 2011 טען המושל של סמואה האמריקנית בפני הקונגרס של ארצות הברית ששכר המינימום הוא הגורם לירידה בפעילות הכלכלית והמשך העלאת שכר המינימום עלולה לחסל את המגזר הפרטי בטריטוריה.[11] בספטמבר 2015 חזר הקונגרס להעלות את שכר המינימום בסמואה האמריקנית בתהליך הדרגתי תלת שנתי. החוק להעלאת שכר המינימום עבר בלחץ של מושל ג'ורג'יה שביקש למנוע את התחרות במפעל טונה במדינה שלו.[12]

תחבורה[edit | edit source]

בטריטוריה יש 350 ק"מ כבישים, מהם כ- 150 ק"מ סלולים, ואין מסילות ברזל. יש בה שלושה נמלי תעופה קטנים, מהם לשניים מסלולי המראה סלולים.

גאוגרפיה[edit | edit source]

אופו, מנואה, סמואה האמריקנית

סמואה האמריקנית נמצאת באוקיאניה, קבוצת איים באוקיינוס השקט, בערך בשני שלישים מהדרך מהוואי לניו זילנד. שטח האדמה בסמואה האמריקנית הוא 199 קמ"ר, ואילו שטח המים הוא 0 קמ"ר. שטחה של סמואה האמריקנית גדול במקצת משטחה של וושינגטון. סמואה האמריקנית אינה גובלת עם מדינות אחרות.

האקלים הוא בעיקר טרופי. כמות הגשמים שיורדים בשנה בממוצע - 3 מטרים. בסמואה האמריקנית יש סכנות תמידיות של סופות טרופיות ומפולות הרים.

דמוגרפיה[edit | edit source]

אוכלוסיית סמואה האמריקנית כוללת כ-58,000 אנשים, רובם בגיל 15–64, חלקם בגיל 0–14, ומיעוטם מגיל 65 ומעלה. שיעור הצמיחה בקרב האוכלוסייה של סמואה האמריקאית בשנה, הוא 0.04%.

97% מן האוכלוסייה (כולל תינוקות וילדים) יודעים קרוא וכתוב (זכרים:98%, נקבות:97%).

מס' מחוז בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה
נכון לשנת 2000
שטח
1 מחוז המזרח פגו פגו Eastern district 23,441 67
2 מחוז המערב טפונה Western district 32,435 75
3 מחוז מנו'א לומה Manu'a district 5,000 58

קישורים חיצוניים[edit | edit source]

הערות שוליים[edit | edit source]



ערך זה מוגש באדיבות ויקיפדיה העברית. (הדף המקורי, רשימת התורמים)
הערך בוויקיפדיה גדול מערך זה ב +437 תווים

לעדכון מוויקיפדיה, לחץ כאן.

NivdakVeushar.png