נרש

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
Click to Shrink Back מפת יהדות בבל בימי התלמוד עם יישובים.png

היישובים היהודיים בבבל בתקופת התלמוד. נרש נראית דרומית-מזרחית לסורא.

נֶרֶשׁ[א] הייתה עיר מפורסמת בבבל בתקופת התלמוד והגאונים, ובה התקיימה בדור החמישי לאמוראים "ישיבת נרש" שהייתה המשך רציף לישיבת סורא. העיר הייתה סמוכה לסורא, באזור העיר אל-חלה (עיראק) של ימינו. קיימים אזכורים רבים בתלמוד המלמדים על העיר, אנשים ומסחרה. אמוראים מפורסמים שפעלו בעיר הם רב פפא, מילידי העיר וראש הישיבה שהתקיימה בה, ורב הונא בריה דרב יהושע.

מיקום וסביבה

Click to Shrink Back אזור סורא.PNG

היישובים הדרומיים של בבל התלמודית

הנהר העובר באל-חלה. המשך הנהר בסמוך לכך עובר על יד מקום העיר נרש

העיר הייתה סמוכה לעיר סורא, דרומית-מזרחית לה, במרחק של כ-24 קילומטר[1], באזור העיר אל-חלה (עיראק) של ימינו. העיר שכנה בתחתית ההר, על שפת הנהר (נהר נרש, שהיה תעלה עמוקה שנמשכה מנהר פרת)[ב][2]. את הנהר חצה גשר קורה ללא גדר בצדיו[3]. סביבות העיר היו גדלים קנה, סוף ואגמון, שנתנו תנאי מחיה וסביבה עבור אריות ששוטטו באזור. לעיתים הם היו אף נראים בתוך שטח העיר בלילות. מסיבה זו התיר רב אידי בר אבין לנשות נרש לטבול לנידתן ביום השמיני שאחר שבעה נקיים ולא בלילה שלפניו[4]. אופי העיר היה כפרי, עם שדות פזורים[5]. בעוד שהעיר שכנה על שפת הנהר בתחתית ההר, חלקה התרומם ועלה במעלה ההר. השוק של נרש היה ממוקם על צלע ההר[6]. גם היישוב הסמוך "בי בירי", וכן היישוב הסמוך לו "ורדינא", היו ממוקמים על צלעי הרים, וביניהם עליות ומורדות קשים. רב הונא בריה דרב יהושע טען כי אותן עליות ומורדות שבין בי בירי לנרש התישו אותו והזקינו אותו בטרם עת[7].

תעשייה ומסחר

מטעי תמרים באזור העיר אל-חלה, בסביבות נרש התלמודית

בעיר הייתה תעשיית טקסטיל שכללה לבד קשה שהיה עשוי משעטנז, ונקרא על שם העיר ("נמטא גמדא דנרש": לבד קשה של נרש). לבדים אלו מותרים בלבישה, מחמת שקשים הם ואינם מחממים[8]. ייתכן שבתעשיית הטקסטיל שבעיר נכלל גם ייצור בגד זול במיוחד שנקרא "צרדא", והיה עשוי מבד קנבוס[9]. יהודי העיר עסקו גם בחקלאות, ומהם שהחזיקו בשדות רבים[10]. הקרקעות בסביבה היו נוחות לזריעה. בין גידולי השדות בנרש, ידוע על אספסת ששימשה כמזון לבהמות, וכן מטעי תמרים שהפיקו מהם גם שיכר תמרים. בין מגדלי התמרים לשיכר, היה רב פפא שהתעשר מתעשייה זו[11]. לעומת זאת, בשונה מנהרדעא, פומבדיתא ומחוזא הצפוניים, בכל היישובים הדרומיים יותר - כמו סורא ומתא מחסיא, וכן נרש - לא היו כרמים רבים, והיין היה פחות מצוי[12]. מסחר היין שבעיר היה מתוצרת ערים אחרות. בעיר התקיים גם מסחר בדונג דבורים[13].

תושבי העיר

אוכלוסיית העיר הכילה תושבים גויים ויהודים. מתושביה הגויים מוזכרים בתלמוד מספר שופטי ערכאות: הורמיז, אבודרנא, בר שובתאי, בר קידרא, באטי ונקים אונא. בעיר הייתה גם קבוצה של גויים משבט ערבי, ה"טייעי". על אחד מהם ידוע שהיה רופא, ואחד נוסף מוזכר בתלמוד בשמו: אגרדמיס[11], שייתכן שהיה חלפן כספים[13]. בעיר הייתה גם קבוצה של ארמיםשומרונים[13].

יהודי העיר

היישוב היהודי בנרש היה קיים כבר בראשית ימי האמוראים, בתקופתו של רב ותלמידיו[11]. יהודי העיר היו כפופים להנהגת סורא הסמוכה[14].

רב פפא אמר על בני עירו נרש שכולם בה רשעים, מגדול ועד קטן, וראויים הם לנידוי[15]. רב גידל מסר בשם רב כי בני העיר הם גנבים, והתבטא כי אם "נרשאה נשקיך - מני ככיך", כלומר: בדוק אם לא נגנבה אחת מהשיניים בתוך כדי הנשיקה[16]. אנשי העיר היו ירודים מבחינה מוסרית[17], רעים ועושקי דלים, והיו רגילים להלוות לעניי העיר בריבית קצוצה, וזאת בשונה מאנשי סורא הסמוכה שנהגו כלפי העניים בעין יפה יותר ונתנו להם למשכן את שדותיהם באופן שמקל על הפירעון ("משכנתא דסורא")[18].

בין תושבי העיר המפורסמים שהוזכרו בתלמוד ובספרי הגאונים[ג]:

אישים נוספים שגרו בעיר: סבל (אנ') בשם בר אדא; ספסר שוורים בשם פפא, שכונה "פפא תוראה"; גידול בר רעילאי; רופא בשם רבין, שריפא את בתו של רב אשי; אילעא וטוביה, שניים המוזכרים כעדים על הלוואה; זיגוד, שהעיד על טוביה שחטא באיסור עריות, אך מכיוון שהעיד לבדו - דבר שאסור על פי הלכה - הלקה אותו רב פפא. זיגוד תמה על כך, ושאל את רב פפא "טוביה חטא, וזיגוד מנגיד?!", דבר שהפך לפתגם תלמודי. בימי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע התגוררה בעיר אישה זקנה שראתה בצעירותה את רב נחמן (בן הדור השני והשלישי לאמוראים), והאריכה ימים עד לימיהם (הדור החמישי לאמוראים)[5].

ישיבת נרש

בעיר פעלה ישיבה ("ישיבת נרש") שהוקמה על ידי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, והייתה מרכז תורני חשוב בבבל בדור החמישי לאמוראים, לאחר פטירת רבא. בין תלמידי הישיבה היו מתלמידיו המאוחרים של רבא בישיבת סורא. רב פפא שימש כראש ישיבה, ורב הונא בריה דרב יהושע שימש כראש לבני כלה[ד], וסייע לו בניהול הישיבה. הישיבה מנתה מאות רבות של תלמידים (מתוכם 200 תלמידים, שהיו מיעוט קטן מסך התלמידים, היו קבועים בישיבה וארוחותיהם סופקו על ידי רב פפא[22]). הישיבה התקיימה במשך 19 שנה, עד פטירת רב פפא. לאחר מותו של רב פפא הועברה פעילות הישיבה למתא מחסיא, פרבר של העיר סורא, שהיו סמוכים לנרש. בראשות הישיבה עם העברתה עמד רב אשי[23]. ישיבת נרש הייתה למעשה חוליית המשך ברצף הארוך של ישיבת סורא[24]

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבה


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ הניקוד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, ‏ערך "נֶרֶשׁ", חלק ב', תל אביב תשל"ב, עמ' 205, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר). אחרים מנקדים "נְרַשׁ". ראו: רפאל הלפרין, אנציקלופדיה לבית ישראל, ‏ערך "נְרַשׁ", כרך ט"ו, בני ברק תש"ע, עמ' 184, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  2. ^ הנהר היה שופע מים במהלך החורף, אך בקיץ היה יבש.
  3. ^ יש שציינו גם ל"רב כהן נרשאה"[19], על פי תלמוד בבלימסכת בבא קמאדף קט"ו, עמוד א', אך היא טעות המוכחת מתוך דברי התלמוד (יש לפסק בין "רב כהן", לבין "נרשאה" וכו'). לשמות נוספים, ראו יודילביץ, עמ' רכ"ח.
  4. ^ על מהות ה"כלה", ראו: א. אמיר, ‏"הכלה", שמעתין - 036-037, בני ברק תשל"ג, עמ' 66 ואילך, וראו שם עמ' 74, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ ראו יודילביץ, עמ' צ"ו. אצל נאמן, עמ' 205, מצוין כי המרחק הוא 16 ק"מ.
  2. ^ תלמוד בבלימסכת בבא מציעאדף צ"ג, עמוד ב'; יודילביץ, עמ' צ"ה.
  3. ^ תלמוד בבלימסכת בבא מציעאדף צ"ג, עמוד ב', ויודילביץ, עמ' צ"ה.
  4. ^ יודילביץ, עמ' צ"ד. לדברי רב אידי, ראו תלמוד בבלימסכת נדהדף ס"ז, עמוד ב'.
  5. ^ 5.0 5.1 יודילביץ, עמ' צ"ה.
  6. ^ תלמוד בבלימסכת סוטהדף י', עמוד א'.
  7. ^ תלמוד בבלימסכת עירוביןדף נ"ו, עמוד א', ויודילביץ, עמ' צ"ו.
  8. ^ תלמוד בבלימסכת יומאדף ס"ט, עמוד א'; תלמוד בבלימסכת תמידדף כ"ז, עמוד ב'.
  9. ^ יודילביץ, עמ' צ"ז-צ"ח.
  10. ^ שמחה אסף, תקופת הגאונים וספרותה, ‏הרצאה ראשונה: היהודים בבבל בתקופת הגאונים, ירושלים תשט"ו, עמ' ט"ו, הע' 7, באתר אוצר החכמה.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 יודילביץ, עמ' צ"ו.
  12. ^ יודילביץ, עמ' צ"ז.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 יודילביץ, עמ' צ"ח.
  14. ^ ראו: אהרן היימן, תולדות תנאים ואמוראים, ‏ערך "רב אידי בר אבין השני", חלק א', ירושלים תשכ"ד, עמ' 141, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  15. ^ תלמוד בבלימסכת חוליןדף קכ"ז, עמוד א'.
  16. ^ תלמוד בבלימסכת חוליןדף קכ"ז, עמוד א'. וראו גם תלמוד בבלימסכת בבא קמאדף קט"ו, עמוד א', על אחד מבני נרשאה שגנב.
  17. ^ יודילביץ, עמ' רכ"ו; ראו עוד להלן בסמוך.
  18. ^ ראו תלמוד בבלימסכת בבא בתראדף ל"ה, עמוד ב', ותלמוד בבלימסכת בבא מציעאדף ס"ח, עמוד א'; נאמן, עמ' 220, ועמ' 206.
  19. ^ ראו לדוגמה: נאמן, עמ' 206.
  20. ^ תלמוד בבלימסכת שבתדף ס', עמוד א'; תלמוד בבלימסכת שבתדף ק"מ, עמוד א'.
  21. ^ גרשום הרפנס, עידן התלמוד, ‏נספחים, בני ברק תשס"ג, עמ' 388, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  22. ^ ראו תלמוד בבלימסכת כתובותדף ק"ו, עמוד א'.
  23. ^ רב שרירא גאון, אגרת רב שרירא גאון, רבנן סבוראי, אות צ"ט, (אגרת רב שרירא גאון, בתוך: סדר החכמים וקורות העתים, אוקספורד תרמ"ח, עמ' 32, באתר דעת); הרב אהרן הימן, "רב פפא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמ' 1022 ועמ' 1025.
  24. ^ זאב יעבץ, תולדות ישראל, ‏חלק ט', "מוצא דבר", תל אביב תרצ"ב-תרצ"ו, עמ' 280, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).

NivdakVeushar.png