משפחת קלהורה

From האנציקלופדיה היהודית
Jump to: navigation, search
רבי עקיבא איגר מלווה בשנים מבני המשפחה, רבי יעקב קאלווארי, ותלמידו רבי משה לאנדסברג (בנו של מחבר הספר "תואר פני שלמה"), דיינים בפוזנא (1837)

משפחת קלהורה (נכתב גם; קאלהורא, קאלהורי, קאליפארא, קליפארי, וגם קאלווארי), הייתה משפחה יהודית ממוצא ספרדי בפולין[א], רבים מבניה היו רופאים או רוקחים ואנשי עסקים, וחלקם רבנים ומחברי ספרים, בני המשפחה תפסו עמדות חשובות בחיי היהודים בפולין במשך כמה דורות. שניים מהם הוצאו להורג על קידוש השם. שני הענפים העיקריים של המשפחה התפצלו בין קראקא לפוזנא. הענף של המשפחה בקראקא התקיים עד שנת תקצ"ד[1], ואילו הענף בפוזנא התקיים עד למלחמת העולם השניה בעיר, ואחריה בישראל ובקנדה[2].

שלמה קלהורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שלמה קלהורה

אבי המשפחה היה שלמה קלהורה, שנקרא ככל הנראה על שם העיר קלהורה שבספרד[ב], שלמה היגר לפולין בשנת ה'ש"ך 1520 והתיישב בקרקוב. (לדברי אחד מצאצאיו היה רופא המלכה אצל פרדיננד השני, מלך אראגון[3]). שלמה נחשב מגדולי העיר קראקא ומחכמיה, ממנהיגי הקהילה בימי הרמ"א וגיסו בעל רבי יוסף כץ, וגדולי הדור התייעצו עמו בענייני הלכה מבחינה רפואית[4].

בשנת 1570 (ה'ש"ל) מונה על ידי זיגמונד השני, מלך פולין לרופאו האישי. בזכות כך הוא נפטר על ידי המלך מכל מסי הקהל והמדינה, והמרות עליו ועל בני משפחתו הייתה בידי המלך בלבד שלא כיהודי קרקוב האחרים שהיו נתונים גם לשליטת העירייה[ג]. שלמה השתמש בזכויותיו היתרות לצורכי עסקי מסחר מסועפים. ב-24 בינואר 1580 העניק לו המלך את הזיכיון להפיק מלח ולמוכרו בכל רחבי פולין למשך שש שנים. הוא היה שותף עם אחיו אברהם ויהודי נוסף בכריית מלח במכרות המלח ברוסיה האדומה (באזור פלשטין[5]). אחרי מותו של זיגמונד המשיך בתפקיד רופא החצר אצל יורשו סטפן בטורי[1], לא אחת נקרא גם לזאמושץ' לטפל ביאן זאמויסקי ובבנו[6], ואף הוזמן גם על ידו להתיישב בזאמושץ' אולם הוא העדיף להישאר בקראקא.

נפטר בט"ז בכסלו ה'שנ"ז בקראקא[ד]. אשתו לאה בת אברהם נפטרה בח"י בכסלו שנ"ט.

המשפחה בקרקוב

רבי ישראל שמואל קלהורה וצאצאיו

שער הספר ישמח ישראל

רבי ישראל שמואל קליפארי, בן שלמה, רב, פוסק הלכה, מחבר ספרים, ומקובל בקראקא. רב בלונטשיץ. ספרו "ישמח ישראל" נדפס בקראקא שפ"ו, חיבור קצר על ארבעה חלקי שולחן ערוך, הכולל פסקי דינים ומנהגים[ה]. חיבר ספרים נוספים על הש"ס, על התורה, פרקי אבות, וקבלה, שלא הודפסו מעולם.

נפטר בי"ג בשבט ה'ת'.

  • בנו משה היה רוקח ואיש עסקים, עסקיו הסתעפו עד לגרמניה ואיטליה, והוא הרחיב את רובע היהודים בקז'ימייז', אף הוא היה ממנהיגי הקהילה בקרקוב, ותקופה מסוימת אף עמד בראשות הקהילה. נפטר בי"ד בתמוז שפ"ב.
  • דוד בנו של משה, היה רוקח כאביו, אך הורשה למכור תרופות ליהודים בלבד. נפטר בשנת 1655.

מתתיהו קלהורה

מתתיהו קלהורה (כונה גם: "מתתיהו אפטייקר") נולד לאביו דוד בן משה קלהורה, כאבותיו היה גם הוא רוקח בקרקוב.

מתתיהו היה רופא מבוקש בקראקא ושימש כרופא גם בכמה מנזרים, בחורף תכ"ד הואשם בביזוי ישו ואמו מרים הקדושה מכיוון שהתווכח עם נזיר דומיניקני. לפי גרסה אחרת הואשם על ידי אחד ממכריו נזיר דומיניקני בשם האבלין ששימש כמטיף בכנסייה על שם ויצ'ך, שהשאיר באיזו כנסייה פתק שהכילה גידופים כלפי ישו הנוצרי ואמונתו[7]. הוא נידון למיתת שריפה בעינויים לפני מותו, והעונש הוצא לפועל בפיוטרקוב בי"ד בכסלו ה'תכ"ד 1663, פיו ולשונו נחתכו, עורו נפשט מעליו בחייו, ולבסוף הוא הועלה על המוקד. את אפרו ירו מקנה תותח. ומה שנשאר מגופתו נקבר בבית הקברות שעל יד בית הכנסת הרמ"א.

  • בנו יחיאל מיכל נעזר על ידי ראשי הקהילה בהחזקת בית המרקחת ובפרנסת האלמנה והיתומים.

בני משפחה נוספים בקרקוב

אחרי הוצאתו להורג של מתתיהו, עבר ניהול בית המרקחת לאחיו נטע, שחתם עם הקהילה על הסכם לפיו התחייב לספק תרופות לחולים ולעניים ולא לעזוב את העיר, רק להכתרת המלך בוורשה הורשה לצאת; "כי שם יהיה כנס גדול של אצילים וסוחרים"[8].

מקצוע הרפואה נותר בקרב המשפחה כמסורת משפחתית, ושנים ארוכות נמנו הרופאים בקהילה היהודית בקרקוב על בניה, מתוכם יוזכר אהרן בנו של יחיאל מיכל שלמד רפואה באוניברסיטת קרקוב, אולם לא הצליח להשיג תעודה רשמית, והסתפק בתעודות פרטיות שהעניקו לו הפרופסורים והרקטור של האוניברסיטה, אהרן טיפל גם בחולים נוצריים מהשכבה הגבוהה של האוכלוסייה בקרקוב, מעמדו הגן עליו מפני עונשי מאסר וקנסות שהוטלו על חברים מהקהילה שהתארגנו לאופוזיציה נגד ועד הקהילה, אליהם חבר גם אהרן.

  • בנו יצחק אהרן קולהרי היה חבר "ועד בני הברית הישנה"[דרושה הבהרה] של הקהילה. האחרון בקראקא שנשא את שם המשפחה קלהורה, נפטר בלא בנים בשנת 1834, ובמותו פסקה השושלת המשפחתית בקרקוב[9].

המשפחה בפוזנא

בנו של רבי ישראל שמואל היה רבי שלמה אב"ד לונטשיץ, חתן רבי יהודה רופא מפוזנא. חיבר סליחה בימי עלילה בלונטשיץ בשנת שפ"ד. ככל הנראה היגר לפוזנא על מנת להתגורר בסמוך לחמיו והוא אבי המשפחה בפוזנא.

שער הספר "יסוד יוסף" לרבי יוסף דרשן (קליפארה) מפוזנא

רבי יוסף קליפארה

רבי יוסף קליפארה (מכונה "רבי יוסף דרשן") נולד לרבי שלמה מלונטשיץ בשנת שס"א, למד בשדה לבן אצל רבו של הש"ך, בגזרות ת"ח ות"ט התחבא בבית הקברות במשך יומיים, וראה מול עיניו כיצד רוצחים את רבו. למד גם בקראקא אצל רבי יום טוב ליפמן הלר, ועם רבי מאיר פאפירש, נשא את בת נפתלי מפוזנא.

היה מקובל ופרוש ונהג ללמוד מחצות הלילה בספר הזוהר על הארץ. בשנת תי"ט מונה לדרשן בפוזנא בימי רבי יצחק מפוזנא.

ספרו המפורסם יסוד יוסף, נדפס על ידי גיסו בפרנקפורט דאודר בשנת תל"ט, ופעמים רבות לאחר מכן. (בשנת תש"ח נדפס בקאשוי עם פירוש "טהרת יום טוב" מאת רבי חנניה יום טוב ליפא דויטש), שדה בוכים נדפס על ידי אחיו דוד בשנת תל"ט בפפד"א. חיבר ספרים נוספים שנותרו בכתב יד[ו].

נפטר בשנת תנ"ו.

רבי אריה לייב קלהורה

רבי אריה לייב קאלווארי (נפטר בי"ח בכסלו תצ"ז 22 בנובמבר 1736), דיין ומגיד מישרים בפוזנא. נולד לרבי יוסף דרשן לעת זקנותו, נשא את טריינה, כיהן ברבנות בפייזער ובסמטור הסמוכה לפוזנא, בשנת תע"ו מונה לדיין בפוזנא.

בכ"ט באלול תצ"ו נמצא פעוט נוצרי מת סמוך לפוזנא, על פי המסופר, גופת הילד נדקרה אחרי מותו בכדי שהחשד יפול על היהודים, ואכן, מיד נמצאו עדים שהעידו שהיהודים רצחו את הילד, רבי אריה לייב נאסר יחד עם "השתדלן יעקב", ושנים נוספים מראשי הקהילה. למרות שהוא הוזהר בטרם המאסר, סירב רבי אריה לייב לברוח בכדי שלא לעזוב לעזוב את הקהילה בתקופה קשה כזו[ז]. בשעה שנאסר בירך ברבים את ברכת קידוש השם, מחשש שלא יהיו עשרה מישראל ביציאת נשמתו[ח].

במאסרם עברו רבי אריה לייב ויעקב השתדלן עינויים קשים ביותר, אך סירבו לכל נסיונות ההמרה שהוצעו להם להציל את חייהם. שיאם של העינויים היה כאשר הונחו כדורי ברזל מלובנים תחת בית שחיו של רבי אריה לייב, מאז הלך ונחלש (על פי עדותו; "ריאותיו התכווצו") עד שכתוצאה מכך נפטר בי"ח בכסלו תצ"ז[ט].

כתביו על השולחן ערוך נדפסו תחת השם "כתבי הקדוש", בבני ברק שנת תש"נ, חלק אחר מכתביו נשרפו בפוזנא.

צאצאי רבי אריה לייב קאלווארי

  • בנו רבי יעקב ממייזלינג.
  • בנו רבי אליהו מלאנדסבערג, נולד בפוזנא בשנת ת"ע, בילדותו נפצע בפוגרום שנערך בפוזנא בחודש אב תע"ו, בו נהרגה טריינה אמו. נשא את מיכלא בת רבי צבי הירש מונק ממזריטש שווערין (אחותו של רבי מאיר פוזנר). ישב שנתיים באמסטרדם שם תמך בו ידיד עשיר, אחרי מות אביו חזר לפולין כיהן ברבנות בוורשנא, אחרי כמה עלילות דם באזור, עקר ללנדסברג. נפטר בסביבות גיל תשעים.
    הגהות על שולחן ערוך חלק אבן העזר נדפסו ב"כתבי הקדוש", בני ברק תש"נ, עמ' סז.
  • בנו רבי יוסף נולד בשנת תק"י בפוזנא, למד אצל רבי צבי הירש מפיורדא, נשא את גיטל נינת סבו רבי אריה לייב (אחיה היה רבי אריה לייב אביו של רבי יעקב קאלווארי הדיין מפוזנא), הסכים להתמנות לדיין וראש ישיבה בפוזנא בתנאי שימשיך לשלם את מסי הקהל כרגיל. נפטר בפוזנא בשנת תקפ"ה.
  • בנו היה הגביר שלמה זלמן פוזנר מלובעראנץ מחבר הספר "תואר פני שלמה", נפטר בח' באייר תרכ"ג.

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבות


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. ^ לעדות רבי ישראל שמואל קלהורה בהקדמה לספרו; המשפחה היא "מגזע דוד ומבית יהודה".
  2. ^ לפי בן המשפחה שלמה זלמן פוזנר בספרו "תואר פני שלמה", מוצא השם מספרד המורית, שם היה אחד מאבותיה מאנשי החצר של אחד הח'ליפים, מכך נגזר חציו הראשון של השם - קאליף, ואילו חציו השני הוא רמז על מוצא המשפחה משבט יהודה שנמשל לארי.
  3. ^ אודות מעמדם החוקי של היהודים בפולין בתקופה זו, ראה ישראל היילפרין, ‏בית ישראל בפולין - חלק א' עמ' 31, ירושלים תש"ח-תשי"ד, באתר אוצר החכמה, ובעמ' 45, באתר אוצר החכמה
  4. ^ רבי יום טוב ליפמן הלר קבור ליד קברי בני המשפחה.
  5. ^ מהדורות נוספות הודפסו בהמבורג תמ"ו, ברלין ת"ס - תס"א עם פירוש "חקי דעת" לרבי משה יקותיאל קויפמן הכהן חתן המגן אברהם, ובווינה תרכ"ה, קאליס תקס"ט, עם פירוש "עוללות צבי" לרבי מרדכי צבי פרידלנדר אב"ד ירגנדורף.
  6. ^ תשובה ממנו נדפסה ב"אבן השוהם", דירנפורט תצ"ג, סימן ח'.
  7. ^ לפי עדותו של תושב הקהילה בתקופה זו, קרוב לשלושת רבעי מבני הקהילה היהודית בעיר ברחו ממנה.
  8. ^ במהלך המאסר גילחו את שערות ראשם וזקנם של הנאשמים מחשש לכישוף באמצעותם, על פי המסופר הציע רבי אריה לייב לתליינים שיענוהו חצי שעה נוספת במקום גילוח זקנו עקב האיסור על פי ההלכה היהודית, אולם לא נענה.
  9. ^ שאר האסירים שוחררו רק כעבור כשלוש וחצי שנים בחודש אב ת"ק על פי פקודה מגבוה[10].

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ^ 1.0 1.1 ישראל היילפרין, בית ישראל בפולין, ירושלים תשי"ח, חלק א', עמ' 32.
  2. ^ בדרך כלל מכונים בני המשפחה מקראקא בשם קלהורה על הטיותיו השונות, ובני הענף בפוזנא בשם קאלווארי או קאליפארה.
  3. ^ שלמה זלמן לאנדסבערג, "תואר פני שלמה", קרוטושין תר"ל, עמ' 71.
  4. ^ "שחיטות ובדיקות עם הגהות גבול בנימין", וינה תקפ"ד, דף מח, באתר היברו בוקס.
  5. ^ צבי קארל, ‏"קראקא", בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 300, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד, או לעורכים הפעילים באתר).
  6. ^ אלכסנדר גוטרמן, יהודים ספרדיים על אדמת פולין, יד בן צבי.
  7. ^ צבי קארל, קראקא, "ערים ואמהות בישראל", חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 310.
  8. ^ אריה באומינגר, "קהילת קראקוב", תל אביב תש"ל, עמ' 16.
  9. ^ צבי קארל, "קראקא", "ערים ואמהות בישראל", חלק ב', ירושלים תש"ח, עמ' 332.
  10. ^ שמואל מלאנצבורג, ‏עמודי עולם, ברלין תק"א (בהקדמה לספר), באתר אוצר החכמה.

NivdakVeushar.png